א) הנה ראיתי כמה תשובות בעניין אדם שלא בירך על ספירת העומר לילה ויום, שאע"פ שדעת מרן הש"ע שאינו יכול לספור בברכה, מ"מ כיום מגלים שרוב מוחלט של הראשונים ס"ל שכן יכול להמשיך לברך. וגם בדעת בה"ג יש שינויי גרסאות. וטענתם היא שאילו מרן היה רואה היה חוזר בו. האמת היא, שלא זכיתי לברר סוגיא זו כדבעי, אך מ"מ אפשר לומר נפק"מ. באם רואים אדם שבא לבית הכנסת רק בשבתות וידוע שאין הוא סופר את העומר מידי יום, היה נראה לכאורה שיש להעיר לו שיספור בלי ברכה, או כפי שנהוג בכמה בתי כנסיות שהחזן מכריז בקול שהוא מוציא ידי חובה את מי שפספס יום אחד. אך במקרה שיודעים שאם יעירו לאותו אדם הוא יפגע ואף ימנע מלבוא לבית הכנסת, בכה"ג שפיר אפשר לסמוך על רוב הראשונים שיברך, בבחינת חלל עליו שבת אחת וכו'.
ב) בחזון עובדיה ארבע תעניות (עמ' קנח) פסק שקייטנה לילדים שבמסגרת פעולותיה משמיעים שירים ובלעדי זה קשה לנהל את פעילות הקייטנה, יש להקל להם לשמוע את השירים. ע"ש. ובליקו"י ספירת העומר (עמ' תמד) הוסיף שאף הגננות מותרות לשמוע שעסוקות בעבודתן ואין שירים אלו מיועדים לריקודים (ובהערה כתב שהגננת אינה מתכוונת ליהנות משירים אלו). ע"ש. ויש להעיר שתי נקודות. שהרב כתב שבלעדי השירים קשה לנהל את הקייטנה. משמע אם אין כל כך צורך, אסור. ועוד לגבי הגננות, כפי ששמעתי היום ישנם שירים די יפים לגנים וחלקם הם מנגינות של שירים מפורסמים (שאותם ודאי אין לשמוע) כך שלא תמיד אפשר לומר שהגננת אינה נהנית משירים אלו. והכל לפי העניין.
ג) לגבי מוזיקה ווקאלית שנפוצה הרבה בשנים האחרונות. בילקו"י שם (עמ' תמה) כתב שאין בזה איסור משום ששירה בפה לא נאסרה. וכן הדין בימי אבילות ל"ע. אך אם היא מביאה לידי ריקוד ראוי להמנע משירים אלו. ע"ש. אכן מתוך ההערה נראה שאין זה ראוי בלבד ומעיקר הדין מותר, אלא הכוונה שאין להקל בזה כלל, משום שאם שיר כזה, שהוא אמנם רק בפה וכן כלי הנגינה נעשים ע"י אנשים שעושים קולות בפיהם כמו כלי נגינה, א"כ שיר כזה המביא לידי ריקוד הוא בכלל האיסור.
ד) גם שם, הרב הביא מהגאון שבט הלוי (ח"ו ס' סט) שקרא תגר על הנהוג היום להקל בשופי באיסור שמיעת שירים כל ימות השנה כפי המבואר בש"ע ס' תקס. ולבסוף אסר להחזיק בבית אורגן שכולל כמה כלי שיר ורבותינו ואבותינו הקפידו מאד על זה, ומי יתן שדורינו יבין שכל החיים שלנו וכל הנהגת הבית בית חרדי ויראי ה' צריך שיהי' משוער ע"פ הלכה ושו"ע ובכלל זה ענין הנ"ל עכ"ל. אכן הרב ילקו"י הוסיף בזה"ל- אמנם לפי המצב כיום אפשר יותר להקל להחזיק אורגן בבית, וכל ערום יעשה בדעת, ישתדלו לנהוג בתבונה ולמעט קצת, כדי לזכור את ירושלים. ע"כ. [ודבר חשוב הוא, כידוע לכל מי שמכיר את בני הנעורים, שיש הרבה פיתויים ברחובות והרבה מחפשים 'ריגושים וחידושים' וכד'. וכלי נגינה יכול להוות לנערים אלו תעסוקה, ולמצוא בם את אשר חשקה נפשם ולשמור אותם בתוך כותלי הבית].
ה) לגבי שמיעת שירים בערב שבת אחר חצות או במוצ"ש, כתב בילקו"י עמ' תמח, שאין להקל בזה מכמה טעמים. דהרי הם ימי אבלות ולא מצינו חילוק בין הימים לעניין מנהגי האבלות. ועוד שגם באבל ממש, ההלכה היא שלא מחליף בגדיו הקרועים בערב שבת אחר חצות אלא רק סמוך ממש לשבת (אע"פ שאינה ראיה גמורה, דשם תוקף מנהגי האבלות חמור יותר משמיעת שירים בעומר). ועוד שמנהג דלא לשמוע שירים אינו עניין שיהיה בעצב (ואז נאמר שאין ראוי להכנס לשבת מדוכא) אלא מטרתו כדי לא להרבות בשמחה. ומניעת שמיעת שירים אינה גורמת לעצב. ואין ראיה מכך שלא אומרים תחנוך בערב שבת, משום שתחנון מביא לידי עצב, ואינו ראוי להתעצב בע"ש. אך מניעת שמיעת שירים לא מביא לעצב אלא רק למנוע שמחה וכנ"ל. ומה שהתיר מרן זצ"ל להשמיע שירים ברדיו חרדי [שכיום כפי הידוע לי אף רדיו אינו משתמש בהיתר זה אלא כולם משמיעים מוזיקה ווקאלית], הנה הרב התיר כן רק כדי שלא ישמעו שירים חילוניים, ודעת מרן זצ"ל שיראי ה' לא יקשיבו לשירים אלו.
ו) בל"ג בעומר נוהגים לשמוע שירים לכבוד הילולת רשב"י ומכל הטעמים שהוזכרו בפוסקים לשמחה זו. אך היה נראה שכל ההיתר הוא דווקא בהילולת רשב"י, אך לשמוע שירים בל"ג שלא בשעת הילולא נראה דאסור. אך ראיתי בילקו"י (עמ' תנא) שגם זה מותר מטעם דהואיל ואישתרי אישתרי, וקשה לדקדק בזה דהרי סו"ס זהו יום שמחה לרשב"י ולהמשכיות התורה.
ב) בחזון עובדיה ארבע תעניות (עמ' קנח) פסק שקייטנה לילדים שבמסגרת פעולותיה משמיעים שירים ובלעדי זה קשה לנהל את פעילות הקייטנה, יש להקל להם לשמוע את השירים. ע"ש. ובליקו"י ספירת העומר (עמ' תמד) הוסיף שאף הגננות מותרות לשמוע שעסוקות בעבודתן ואין שירים אלו מיועדים לריקודים (ובהערה כתב שהגננת אינה מתכוונת ליהנות משירים אלו). ע"ש. ויש להעיר שתי נקודות. שהרב כתב שבלעדי השירים קשה לנהל את הקייטנה. משמע אם אין כל כך צורך, אסור. ועוד לגבי הגננות, כפי ששמעתי היום ישנם שירים די יפים לגנים וחלקם הם מנגינות של שירים מפורסמים (שאותם ודאי אין לשמוע) כך שלא תמיד אפשר לומר שהגננת אינה נהנית משירים אלו. והכל לפי העניין.
ג) לגבי מוזיקה ווקאלית שנפוצה הרבה בשנים האחרונות. בילקו"י שם (עמ' תמה) כתב שאין בזה איסור משום ששירה בפה לא נאסרה. וכן הדין בימי אבילות ל"ע. אך אם היא מביאה לידי ריקוד ראוי להמנע משירים אלו. ע"ש. אכן מתוך ההערה נראה שאין זה ראוי בלבד ומעיקר הדין מותר, אלא הכוונה שאין להקל בזה כלל, משום שאם שיר כזה, שהוא אמנם רק בפה וכן כלי הנגינה נעשים ע"י אנשים שעושים קולות בפיהם כמו כלי נגינה, א"כ שיר כזה המביא לידי ריקוד הוא בכלל האיסור.
ד) גם שם, הרב הביא מהגאון שבט הלוי (ח"ו ס' סט) שקרא תגר על הנהוג היום להקל בשופי באיסור שמיעת שירים כל ימות השנה כפי המבואר בש"ע ס' תקס. ולבסוף אסר להחזיק בבית אורגן שכולל כמה כלי שיר ורבותינו ואבותינו הקפידו מאד על זה, ומי יתן שדורינו יבין שכל החיים שלנו וכל הנהגת הבית בית חרדי ויראי ה' צריך שיהי' משוער ע"פ הלכה ושו"ע ובכלל זה ענין הנ"ל עכ"ל. אכן הרב ילקו"י הוסיף בזה"ל- אמנם לפי המצב כיום אפשר יותר להקל להחזיק אורגן בבית, וכל ערום יעשה בדעת, ישתדלו לנהוג בתבונה ולמעט קצת, כדי לזכור את ירושלים. ע"כ. [ודבר חשוב הוא, כידוע לכל מי שמכיר את בני הנעורים, שיש הרבה פיתויים ברחובות והרבה מחפשים 'ריגושים וחידושים' וכד'. וכלי נגינה יכול להוות לנערים אלו תעסוקה, ולמצוא בם את אשר חשקה נפשם ולשמור אותם בתוך כותלי הבית].
ה) לגבי שמיעת שירים בערב שבת אחר חצות או במוצ"ש, כתב בילקו"י עמ' תמח, שאין להקל בזה מכמה טעמים. דהרי הם ימי אבלות ולא מצינו חילוק בין הימים לעניין מנהגי האבלות. ועוד שגם באבל ממש, ההלכה היא שלא מחליף בגדיו הקרועים בערב שבת אחר חצות אלא רק סמוך ממש לשבת (אע"פ שאינה ראיה גמורה, דשם תוקף מנהגי האבלות חמור יותר משמיעת שירים בעומר). ועוד שמנהג דלא לשמוע שירים אינו עניין שיהיה בעצב (ואז נאמר שאין ראוי להכנס לשבת מדוכא) אלא מטרתו כדי לא להרבות בשמחה. ומניעת שמיעת שירים אינה גורמת לעצב. ואין ראיה מכך שלא אומרים תחנוך בערב שבת, משום שתחנון מביא לידי עצב, ואינו ראוי להתעצב בע"ש. אך מניעת שמיעת שירים לא מביא לעצב אלא רק למנוע שמחה וכנ"ל. ומה שהתיר מרן זצ"ל להשמיע שירים ברדיו חרדי [שכיום כפי הידוע לי אף רדיו אינו משתמש בהיתר זה אלא כולם משמיעים מוזיקה ווקאלית], הנה הרב התיר כן רק כדי שלא ישמעו שירים חילוניים, ודעת מרן זצ"ל שיראי ה' לא יקשיבו לשירים אלו.
ו) בל"ג בעומר נוהגים לשמוע שירים לכבוד הילולת רשב"י ומכל הטעמים שהוזכרו בפוסקים לשמחה זו. אך היה נראה שכל ההיתר הוא דווקא בהילולת רשב"י, אך לשמוע שירים בל"ג שלא בשעת הילולא נראה דאסור. אך ראיתי בילקו"י (עמ' תנא) שגם זה מותר מטעם דהואיל ואישתרי אישתרי, וקשה לדקדק בזה דהרי סו"ס זהו יום שמחה לרשב"י ולהמשכיות התורה.