כתוב במגילת רות (ג', ז'): "ויאכל בועז וישת, וייטב ליבו וגו'". ואומר רש"י "וייטב ליבו - עסק בתורה". ולכאורה יש לשאול מנין לרש"י שכתוב "וייטב ליבו" הכוונה שעסק בתורה? והרי אפשר להסביר כפשוטו שאחר ששתה יין הוטב ליבו.
אלא, שאנחנו מחפשים איפה עוד כתוב לשון כזו, ואנו מוצאים את זה אצל המן, שכתוב במגילת אסתר (ה', ט') "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב", ושם אכן אפשר להסביר כפשוטו, שאמנם "אין טוב אלא תורה", אבל לא יתכן לומר שהמן למד תורה, וכן משום שהגיוני שהמן הרשע, אחרי 22 שנה שהיה ספר בכפר קרצום (כמובא בגמ' מגילה טז.) [ואפי' לא בבית המלך כמו שאחשוורוש היה שומר הסוסים בבית המלך] והיה עבד של מרדכי (כמובא במגילה טו.), ומהדרגה הנמוכה הזו הגיע למצב שהוא שר בבית המלך ומשנה למלך ומוזמן למשתה רק הוא יחד עם המלך והמלכה, בכזה מצב הגיוני להסביר "שמח וטוב לב" כפשוטו.
אבל לגבי בועז, שכתוב שנפטרו לו 60 ילדיו בחיים (בבא בתרא צא.), והיה גדול הדור ושופט את ישראל, אדם בן למעלה מגיל 80 (וי"א אפי' יותר), ונצרך ללכת לישון בלילה בגורן בקצה הערימה כדי לשמור מגנבים, בכזה מצב, וכי ייתכן שבגלל קצת שתיה הוטב ליבו?! אלא חייב לומר שעסק בתורה! גם בכזה מצב, רק ע"י עסק התורה אדם יכול להיות שמח וטוב לב...
אם אדם ירצה לקחת הלוואה ולהביא ילדים כערבים, בוודאי שזה לא יתקבל. אז איך יכול להיות ש"בנינו ערבים בעדנו"? איך יכול להיות שהאבות הקדושים לא התקבלו כערבים והילדים כן?
אלא, הסיבה שילדים לא יכולים להיות ערבים זה מכיון שאין להם חשיבות לכסף ולא יודעים את ערכו. משא"כ לגבי התורה שהילדים יודעים את ערך התורה, הרי שיכולים להיות ערבים בעדנו. (ואם אינם יודעים את ערך התורה הרי שאנחנו חייבים ללמד אותם), ואפשר גם לומר שמכיון שהילדים יותר קרובים לזמן שלמדו את כל התורה כולה בבטן ממלאך עם נר וכו', הרי שהם יותר קשורים לתורה ויכולים להיות ערבים בעדנו. (וגם אפשר לומר שלילד אין כסף להחזיר ולכן הוא לא יכול להיות ערב, אבל על לימוד התורה הוא כן יכול להיות ערב).
כתוב במדרש (שמות רבה כ"ח, א'): "באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקדוש ברוך הוא אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר הקדוש ברוך הוא למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם".
ואפשר להמליץ על זה את מש"כ בפרקי אבות "אם אין קמח אין תורה", שאם לא היה את הקמח שהביא אברהם למלאכים, ממילא לא היה משה יכול לקחת את התורה...
[ויש שפירשו זאת ע"פ מש"כ במדרש שוחר טוב על תהילים ח', שכשמשה רבינו עלה לשמים לקבל את התורה, המלאכים לא רצה לתת אותה, ואמרו "מה לילוד אשה בינינו"? וכתוב "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים", ולכן לא רצו לתת את התורה וכו', וכתוב שם שכשעלה משה בפעם השניה, אמרו המלאכים "והלא אתמול עברו עליה", אמר להם הקב"ה: "לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב" וכו', ואפי' תינוק יודע שאסור, ולא היה להם מענה.
ונמצא, שבזכות מה שהיה עם אברהם שהביא למלאכים עוגות מצות ובשר וחלב, בזכות זה קיבלנו אנו את התורה. וזהו "אם אין קמח אין תורה"]
כתוב ברבינו בחיי שיום מתן תורה היה ארוך 36 שעות. ויבואר ע"פ מה שכתוב "שמש בגבעות דום", והרי "דום" הוא לשון שקט ודממה, ומכיון שהשמש השתתקה ולא שיבחה להקב"ה, ממילא היא לא יכלה להמשיך להתקדם ונעמדה ונעצרה.
גם ביום מתן תורה כתוב שעוף לא צייץ וכו', וממילא גם השמש השתתקה, ולכך בע"כ היה היום ארוך יותר מכיון שגם אז השמש נעצרה.
החתם סופר כותב בתורת משה בפרשת פנחס שאמנם כל עם ישראל שמעו 2 דיברות מפי הקב"ה ואח"כ לא יכלו עוד לשמוע ושמעו מפי משה, אבל הכהנים לא הסכימו, והתעקשו לשמוע מפי הקב"ה, וה' עשה להם מחיצה והם שמעו את כל עשרת הדיברות מפי הגבורה.
והוא כותב, שמכיון שבנ"י שמעו את עשרת הדיברות ע"י שליח, לכן הם מקבלים שכר על עשרת הדיברות רק בעוה"ב ולא בעוה"ז, חוץ מ-2 הדיברות הראשונות (אמונה וביטחון) שמקבלים ע"ז שכר גם בעוה"ז.
אבל הכהנים ששמעו את כל עשרת הדיברות ישירות מפי הקב"ה, הם מקבלים את השכר על כל עשרת הדיברות גם בעולם הזה!
בחג השבועות אנחנו מתחתנים עם התורה. והרי בחתונה, אנחנו יודעים מי הכלה כי היא לובשת שמלת כלה וכו', אבל איך יודעים מי החתן? מי שהולך עם הכלה סימן שהוא החתן!
גם אנחנו, אם רוצים לדעת מי באמת מתחתן עם התורה, זה מי שלוקח איתו את התורה, ומי שאחרי שבועות גם ממשיך לקחת איתו את התורה, הוא החתן האמיתי!
שאלה יפה לעיון הובאה כאן:
אלא, שאנחנו מחפשים איפה עוד כתוב לשון כזו, ואנו מוצאים את זה אצל המן, שכתוב במגילת אסתר (ה', ט') "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב", ושם אכן אפשר להסביר כפשוטו, שאמנם "אין טוב אלא תורה", אבל לא יתכן לומר שהמן למד תורה, וכן משום שהגיוני שהמן הרשע, אחרי 22 שנה שהיה ספר בכפר קרצום (כמובא בגמ' מגילה טז.) [ואפי' לא בבית המלך כמו שאחשוורוש היה שומר הסוסים בבית המלך] והיה עבד של מרדכי (כמובא במגילה טו.), ומהדרגה הנמוכה הזו הגיע למצב שהוא שר בבית המלך ומשנה למלך ומוזמן למשתה רק הוא יחד עם המלך והמלכה, בכזה מצב הגיוני להסביר "שמח וטוב לב" כפשוטו.
אבל לגבי בועז, שכתוב שנפטרו לו 60 ילדיו בחיים (בבא בתרא צא.), והיה גדול הדור ושופט את ישראל, אדם בן למעלה מגיל 80 (וי"א אפי' יותר), ונצרך ללכת לישון בלילה בגורן בקצה הערימה כדי לשמור מגנבים, בכזה מצב, וכי ייתכן שבגלל קצת שתיה הוטב ליבו?! אלא חייב לומר שעסק בתורה! גם בכזה מצב, רק ע"י עסק התורה אדם יכול להיות שמח וטוב לב...
אלא, הסיבה שילדים לא יכולים להיות ערבים זה מכיון שאין להם חשיבות לכסף ולא יודעים את ערכו. משא"כ לגבי התורה שהילדים יודעים את ערך התורה, הרי שיכולים להיות ערבים בעדנו. (ואם אינם יודעים את ערך התורה הרי שאנחנו חייבים ללמד אותם), ואפשר גם לומר שמכיון שהילדים יותר קרובים לזמן שלמדו את כל התורה כולה בבטן ממלאך עם נר וכו', הרי שהם יותר קשורים לתורה ויכולים להיות ערבים בעדנו. (וגם אפשר לומר שלילד אין כסף להחזיר ולכן הוא לא יכול להיות ערב, אבל על לימוד התורה הוא כן יכול להיות ערב).
ואפשר להמליץ על זה את מש"כ בפרקי אבות "אם אין קמח אין תורה", שאם לא היה את הקמח שהביא אברהם למלאכים, ממילא לא היה משה יכול לקחת את התורה...
[ויש שפירשו זאת ע"פ מש"כ במדרש שוחר טוב על תהילים ח', שכשמשה רבינו עלה לשמים לקבל את התורה, המלאכים לא רצה לתת אותה, ואמרו "מה לילוד אשה בינינו"? וכתוב "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים", ולכן לא רצו לתת את התורה וכו', וכתוב שם שכשעלה משה בפעם השניה, אמרו המלאכים "והלא אתמול עברו עליה", אמר להם הקב"ה: "לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב" וכו', ואפי' תינוק יודע שאסור, ולא היה להם מענה.
ונמצא, שבזכות מה שהיה עם אברהם שהביא למלאכים עוגות מצות ובשר וחלב, בזכות זה קיבלנו אנו את התורה. וזהו "אם אין קמח אין תורה"]
גם ביום מתן תורה כתוב שעוף לא צייץ וכו', וממילא גם השמש השתתקה, ולכך בע"כ היה היום ארוך יותר מכיון שגם אז השמש נעצרה.
והוא כותב, שמכיון שבנ"י שמעו את עשרת הדיברות ע"י שליח, לכן הם מקבלים שכר על עשרת הדיברות רק בעוה"ב ולא בעוה"ז, חוץ מ-2 הדיברות הראשונות (אמונה וביטחון) שמקבלים ע"ז שכר גם בעוה"ז.
אבל הכהנים ששמעו את כל עשרת הדיברות ישירות מפי הקב"ה, הם מקבלים את השכר על כל עשרת הדיברות גם בעולם הזה!
גם אנחנו, אם רוצים לדעת מי באמת מתחתן עם התורה, זה מי שלוקח איתו את התורה, ומי שאחרי שבועות גם ממשיך לקחת איתו את התורה, הוא החתן האמיתי!
נערך לאחרונה: