• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

לומדים לומדים, אך לא מבינים איזה אוצר יש לנו ביד? דבריו הנפלאים של מרן זיע"א בגודל מעלת התורה, והזכות העצומה של ההוגים בה. פרק שלישי בסדרת החורף הקדוש


עצם לימוד התורה נחשב מצוה!
"דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת'? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי [אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם'], היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה? אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין בתורה תחלה" (נדרים פא.).

ובאמת יש להבין מפני מה ישראל לא בירכו על התורה תחלה?
קיימא לן (מנחות מב: ) "כל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה אין מברכין עליה". יש דברים שהם הכשר מצוה ויש גמר מצוה, על ההכשר מצוה לא מברכין. כגון אדם שעוסק בהכנת התפילין תופרם ומסדרם ומכניס את הפרשיות, אינו מברך "לעשות תפילין", כיון שאין עשייתן גמר מצוותן. אם אדם עשה תפילין והניחם בארון ודאי שלא יצא ידי חובת מצות תפלין, ורק כשמניחם בראשו וזרועו שזה גמר מצותה מברך עליהם.
ומהאי טעמא בגמ' מנחות מב (ע"א) מובא מעשה ברב נחמן שנכנס לביהמ"ד וראה את רב אדא בר אהבה מכין ציציות ובירך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית, והוא היה עדיין בתחילת ביהמ"ד ושמע רק את ההד של הברכה, שאל "מאי ציצי דשמענא, הכי אמר רב ציצית אין צריכה ברכה", לא די בהכנת הציצית אלא צריך להתעטף בה, וכן בכל המצוות כולן אין מברכין אלא בשעת הגמירא, וכגון אם טורח בבניית סוכה בדפנותיה והנחת הסכך אינו מברך לישב בסוכה עד שיכנס וישב בה, וכן בכל המצוות.
ואנשי אותו הדור טעו במחשבתם, שהרי עיקר הלימוד הוא כדי לקיים, 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה' (קידושין מ: ), אם אדם רק לומד הלכות ציצית ותפילין מזוזה וקריאת שמע ואינו מקיימם, וכי לימודו שוה משהו? לכן הם סברו שכל הלימוד הוא כדי לדעת לעשות את המצוות ואינה גמר מצוה, וכשם שמברכים רק כשקובע את המזוזה, מניח את התפלין, ויושב בסוכה, כך הלימוד הוא רק כדי לדעת איך לקיים, שהרי 'אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד' (אבות פ"ב מ"ה), כפי שאין מברכים על הכנת הסוכה כך אין צריך לברך על הלימוד.
אך באמת זהו טעות ושיבוש! עצם הלימוד הוא מצות עשה, ומה שלאחר מכן הולך ומקיים זו מצוה נוספת, וכי אדם אינו מקיים מצות תלמוד תורה בדברים שאינם הלכה למעשה? פשיטא שגם אם לומד מסכתות זבחים ומנחות מקיים מצות תלמוד תורה אף שאין לנו היום את בית המקדש וגם הוא אינו כהן, בכל זאת מקיים מצות תלמוד תורה, 'ותלמוד תורה כנגד כולם' (פאה פ"א מ"א), אין לך דבר גדול יותר מתלמוד תורה, 'יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה' - אפילו חפצי שמים[1]! ואמנם פשוט שצריך לקיים את המצוות, 'לא המדרש עיקר אלא המעשה' (אבות פ"א מי"ז), אך זוהי מצוה נוספת מלבד עצם הלימוד, 'ולמדתם אותם את בניכם' (דברים יא, יט), 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם' (דברים ה, א), וכפי שהרמב"ם (ספר המצוות מ"ע יא) מנאה כמצוה בפני עצמה[2], עצם הלימוד הוא חובה.
אפילו אדם הבקי בכל התורה כולה, ויודע את הלכות קריאת שמע כמאן דמנח בכיסיה, אם יחזור וילמדם אף שאינו מוסיף שום ידיעה מקיים בכך מצות תלמוד תורה, וכן בכל ההלכות.
הוי אומר שתלמוד תורה אינו הכשר מצוה אלא מצוה בפני עצמו, וזו היתה טעותם, הלימוד גופיה הוא גמר עשייתה של מצות תלמוד תורה. ולכן אנו מברכים ברכות התורה, היות ועצם הלימוד נחשב מצות עשה.
ועל כן רק הקב"ה ידע לבאר על מה אבדה הארץ ושאר החכמים לא ידעו לפרש, כיון שכולם ראו שהם למדו תורה, אלא שהקב"ה ידע שהם לא כיבדוה, ועל כן נענשו עונש כזה חמור.

חובת כיבוד לומדי התורה
אמנם הרמב"ם (פאר הדור סימן מב, מובא בשטמ"ק ב"מ פה: ) מפרש את הסוגיא באופן אחר, "שלא ברכו בתורה תחילה" - שלא היו מחשיבים את תלמידי החכמים לעלות ראשונים לס"ת אלא היו מקדימים את העשירים בעלי הממון, והתלמיד חכם העני 'פעם בחודש דיים' שיעלה לתורה, 'הלכך נימרינהו מעומד'...
ובפירוש המשנה (גטין פ"ה מ"ח) כותב הרמב"ם בתקיפות על כך שכשעולים לתורה צריך להקדים את הת"ח בראשונה ולא אנשים פשוטים[3], ולשיטתו אפילו אם מעלים כהן עם הארץ במקום שיש תלמיד חכם איכא עונש חמור, דהא איתא בגמ' (מגילה כב סוע"א) רב קרי בכהני, רב היה עולה ראשון במקום כהן כיון שהיה גברא רבא. כהן שהוא עם הארץ אינו שוה מאומה, כמו שאמרו (הוריות יג.) ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. אמנם הרמב"ם בחיבורו (פי"ב מהל' תפלה הי"ח) חזר בו וכתב שכבר פשט המנהג להעלות כהן אף שהוא ע"ה, שנאמר וקדשתו לפתוח לכל דבר שבקדושה. אמנם כל זה בענין עליית כהן, אך בעליית שלישי ורביעי אם מקדימים עם הארץ לפני תלמיד חכם זהו בזיון התורה!

התורה קודמת לכל השבחים
מבארים עוד מהו "שלא ברכו בתורה תחלה", אדם שיש לו בת ומציעים עבורה שידוך, הדבר הראשון שמשבחים את הבחור הוא שיש לו מקצוע כגון יהלומן שמרויח כסף רב וגם אביו עשיר, לאחר מכן מזכירים שיש לו דרך ארץ, נימוס וענוה. לאחר מכן מזכירים שהוא ירא שמים ומתפלל, ורק בסוף מזכירים שהוא גם קובע עתים לתורה. בתחילה היה צריך לומר שהוא קובע עתים לתורה, שבח זה 'עלית על כולנה', אין למעלה מהתורה, ורק אח"כ ידברו על כסף וביזנ'ס.
זהו הפגם "שלא ברכו בתורה תחלה", שלא פתחו לשבחו בתורה בתחלה, אלא 'ואמרתם שבח - פסח הוא לה'', העיקר הכסף.
ובאמת מה שוה הכסף לאדם שאינו לומד תורה? על ידי כך יהיה מושחת במדותיו! כל החיות של האדם הינה מהתורה, היא נותנת לו עוז ותושיה שיגבר על יצרו וינהג בדרך ארץ לבני ביתו, אדם שלומד תורה לשמה זוכה בכל סגולות וכל מחמדי תבל, התורה נותנת לו יראת שמים וכח להיות בעל מדות טובות, ענוה וצניעות ואיך ינהג עם בני ביתו.
לא פעם אמרתי[4] אם היו הנשים יודעות את ערכם של לומדי התורה בכל יום, שמעריכים את האשה, יודעים איך לדבר אליה, מתנהגים אתה ברחמנות, חסים עליה ועוזרים לה כמה שאפשר, לא היתה שום אשה משאירה את בעלה בבית אלא לוקחת מקל מטאטא ומגרשת אותו "לך מפה ללמוד תורה"! 'לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו', כי בתורה יש מדות טובות, 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה'. וזהו רק באדם שלומד על מנת לקיים ויש בו יראת שמים שאז מסייעים אותו מן השמים, 'הבא להטהר מסייעין אותו' וזוכה לכל הדברים שבתורה, וגם מתוך שלא לשמה בא לשמה.


חשיבות מקום לימוד ההלכה
כשיש סכום כסף תרומה לבית הכנסת או לתלמוד תורה, עדיף שיעבירו את הכסף לתלמוד תורה שאין למעלה ממנו.
ונחלקו הפוסקים אם בית מדרש שיושבים בו אברכים ועוסקים בהלכה למעשה עדיף מתלמוד תורה שלומדים בו גדיים רכים תינוקות של בית רבן. לימוד הילדים הוא הבל שאין בו חטא, כמו שמצינו בגמרא שבת קיט: "אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי, דידי ודידך מאי? אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא". אנו בעוונותינו הרבים 'אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא', ואילו הבל פיהם של התשב"ר נקי בלי חטא והם מקיימים את העולם, א"כ יש להם מעליותא היות ועליהם קיים העולם.
וכשיש סכום קצוב שאי אפשר ליתנו לשניהם, לדעת הגאון ר' שמואל די מודינא - מהרשד"ם (יו"ד סימן קסז), עדיף יותר ליתן לתשב"ר הבל שאין בו חטא אף שהכולל יסגר. ולדעת הגאון חקרי לב (בספרו מערכי לב דרוש כה) לא יתכן שמחמת חוסר אמצעים נסגור את הכולל של האברכים שכבר צמחו וקוטפים את פירות עמלם וביכולתם להורות הלכה למעשה ונקיים את הגדיים שאי אפשר לידע מה יצא מהם עד שיגדלו, אמנם 'באשר הוא שם' העולם מתקיים עליהם, אך עתה אינם יכולים לפסוק הלכה למעשה, ואיתא בגמ' (ברכות ח.): "אמר רב חסדא מאי דכתיב 'אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב'? אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד"! "שערים המצויינים בהלכה" הם אברכים שעסקו בהלכה שנים רבות עד שכעת כוחם במותנם וביכולתם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, לעומת "בתי מדרשות" שלומדים בהם תשב"ר, ולכן מסיק שהכולל עדיף מתלמוד תורה. וכן כתב בשו"ת יהודה יעלה אסאד בפשטות כמו החקרי לב שאברכים עדיפים מתלמוד תורה. וכמובן כל זה כשיכולים לתת רק לאחד מהם שיוושע על ידינו.

מעלת התמיכה בלימוד תשב"ר
לפני למעלה מששים שנה היה יהודי אחד מעירק בשם אהרן כהן ורחל אשתו, מייסד בית ספר "תורת אהרן", הוא תרם סכום כסף גדול לקרן כדי שהפירות יהיו לבית הספר. בימים ההם לפני קום המדינה לא היו כאן בתי ספר, מלמדי התינוקות היו גובים כסף מההורים העניים ותמיד היו בגרעונות, ולכן הוא תרם סכום נכבד שפירותיו יהיו מוקדשים לבית הספר הנ"ל. אחרי קום המדינה נהפך בית הספר לממ"ד שמקבל את כל התקציב ממשרד החינוך, והכסף של המקדיש נשאר מיותר.
שאלו אותנו על כך לפני חמש עשרה שנה[5] ובאותו זמן לא היו עדיין תלמודי תורה, אמרנו להם להחזיק בזה ישיבות כמו פורת יוסף וקול יעקב, אך משום מה הדבר לא יצא לפועל והכסף נשאר גנוז עם הפירות ופירי הפירות. עתה כבר הדבר אינו בידי, לו היה זה בסמכותי הייתי אומר שיעבירוהו לתלמודי התורה, שכן הכוללים מחזיקים את עצמם, ראשי הכוללים נוסעים לחו"ל, ואמנם בעלי היכולת לא תורמים הרבה, הם לוקחים מהבינוניים, כמו שאומרים 'אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו - תשועה', התשועה יוצאת מאלה שאין להם.
כשאמרנו שכל אחד יתרום מאה שקל לתלמוד תורה[6], אנשים שבקושי מוצאים את לחמם וידם אינה משגת דחקו את עצמם ונתנו מאה ש"ח, כך הכוללים מתקיימים על גבי תרומותיהם של ישראל שנתבעים ונותנים, לפעמים ראשי הכוללים סובלים בושות מאנשים חסרי אדיבות ויושר שאינם ראוים לתת למוסדות של תורה וכל כספם הולך לעוד מגרש של פוטבול או כדור סל ועוד מועדון של ריקודי פריצות, כמו שדרש רבה (ב"ב ט: ) מאי דכתיב 'ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם'? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אפילו בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר! אפילו בשעה שהם ירצו לעשות צדקה יפלו בידיו של איזה 'שלמה להט' החרב המתהפכת[7]...
ולעומתם יש בני אדם יראי שמים שהקב"ה אוהבם ומחבבם, כמו שנאמר (תהלים קג, יז) 'וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו', מכוונם בעצה טובה להיכן לתת ונותנים.
צריך לדעת שהתתי"ם כמו יתומים! משרד החינוך חושב רק על הרשעים, עם כל תחנונינו לשר החינוך הואיל בטובו לתת לכמה תתי"ם רשיון, ולכמה מהם לא נתן רשיון והם נסגרו, מחמת שלא יכל לעמוד בלחץ השמאלנים הרשעים שקיטרגו על התלמוד תורה, בעוונותינו הרבים ישראל בגלות צריכים להתרפס ולהתחנן שמא נציל את שארית הפליטה. יש היום אלפיים ילדים בתתי"ם, ואם היה לנו תקציב בזמן יכולנו לכפול את כמות התלמידים לחמשת אלפים. הקב"ה נתן בימים אלה חכמה בינה ודעת, אנשים שלא הכירו את האמת ראו שאפילו בחינוך הממלכתי דתי לא כולם יוצאים יראי שמים, החינוך הזה פשט את הרגל, המורים שם מן השפה ולחוץ, אחד מראשיהם היה בורג, יצא ממנו בנו אברהם בורג, 'משורש נחש יצא צפע' (עפ"י ישעיהו יד, כט), הם הולכים 'הלוך וירוד הלוך וחסור', רואים את פירותיהם 'זבת חלב ודבש היא וזה פריה'[8]. ואילו בתלמודי התורה יש יראת שמים נגד פניהם, המורים יודעים את הפקדון שבידיהם ועושים בכל כחם להכניס בתלמידים יראת שמים, 'כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'' (ישעיהו סא, ט).



התורה אינה עוברת בירושה
בגמ' (שבת קנא: ), אמר לה רבי חייא לדביתהו, כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך. אמרה ליה מילט קא לייטת להו?! אמר לה קרא קא כתיב 'כי בגלל הדבר הזה', ותנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. ר' חייא היה אומר לאשתו, כשיבואו עניים תקדימי ותתני להם כדי שאח"כ גם לבנייך יקדימו וירחמו עליהם. שאלה אותו "מילט קא לייטת להו"? אתה מקללם שגם הם יהיו עניים ויצטרכו לפשוט יד? אמר לה פסוק הוא 'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך', "בגלל" - לשון גלגל הוא שחוזר בעולם, העשיר נהפך להיות עני, הקב"ה ית"ש זה ישפיל וזה ירים, יש עניים שהשעה משחקת להם ומתעשרים, ויש עשירים שיורדים מנכסיהם ונעשים עניים, 'כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור' (משלי כז, כד), אינך יכולה לדעת מה יהיו בנייך, ואם תרחמי על העניים משמים יגלגלו מדת הרחמים בקרב אלה שבנייך או בני בניך יבואו אליהם וירחמו עליהם.
על האדם ליקח מכך מוסר, וכי העושר נשאר אצלו לעולם, עיננו הרואות מעשים שבכל יום עשירים מתמוטטים, וכן בעלי בתי חרושת התמוטטו לפתע והפועלים מפגינים 'מבית ומחוץ תצפנו', והבעלים בורח לחו"ל פושט רגל ואח"כ גם פושט יד... ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם.
שואלים מפני מה אשת ר' חייא כפלה בלשונה ואמרה "מילט קא לייטת להו"?
באותה גמרא בסמוך אמרו: אמר רב יוסף נקטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני. והא קא חזינן דמיעני? אם איתא דמיעני, אהדורי אפתחא לא מיהדר. התלמיד חכם אינו נעשה עני, ואם יהא עני לא יחזר על הפתחים, אפילו אם יתרושש יסבול בדומיה ובכבוד ולא יזלזל בכבודו לחזר על הפתחים שזהו בזיון יותר גרוע מהעוני. וכאן רבי חייא אומר לה שתי קללות, גם שבניה יחזרו על הפתחים ויקבלו צדקה, וגם זהו סימן שהם לא יהיו תלמידי חכמים, גם עניים בכסף וגם בדעת. ועל כן כפלה בלשונה ושאלה "קללה אתה מקלל אותם"? יש בדבריך שתי קללות!
אמר לה "גלגל הוא שחוזר בעולם", וכי כל התלמידי חכמים שבעולם בניהם יצאו גם תלמידי חכמים? לפעמים השושלת עוברת דורות על גבי דורות של תלמידי חכמים עד שבא בן אחד ופורץ את הגדר.
ומה שאמרו (ב"מ פה.) "אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן, כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר 'ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם'. מאי אמר ה'? אמר הקדוש ברוך הוא, אני ערב לך בדבר זה! מאי מעתה ועד עולם? אמר רבי ירמיה, מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה". זהו כשהבן רוצה ללמוד, אך לא יתכן שאם אינו רוצה ללמוד בכלל ה' יכניס את התורה בלבו, כדי לזכות לכתרה של תורה צריך לעבוד, "יגעת ומצאת תאמין", אלא הוא מסוגל לקלוט את התורה יותר מאדם אחר, ואין פירושו שלא יפסק לעולם.
אנו יודעים כמה דורות שהיו תלמידי חכמים, וכעת לא רק שבניהם אינם תלמידי חכמים אלא הלואי שלא יהיו כופרים! כמה פעמים באו לפנינו בבית הדין זוג להתגרש, חקרנו לשמו של הבעל ונודע שהוא נכד של גאון עולם אדמו"ר גדול וצדיק שכמה דורות היו תלמידי חכמים וצדיקים, ואילו הוא חבר קיבוץ השומר הצעיר ללא תורה וללא יראת שמים[13]! צריך להתפלל לקב"ה שלא נבוש ולא נכלם בזרענו ובזרע זרענו עד עולם, ובעזהי"ת התפילות האלה יועילו.

היאך יתכן שת"ח יהיה עני
מבארים עוד, צורבא מדרבנן לא מעני - התלמיד חכם לא יהיה עני, ואם העני - אפתחא לא מהדר, פסק מרן בשו"ע (סימן נא ס"ז) "צריך לכוין בפסוק פותח את ידך, ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת". מפסוק זה נחתכ'ת הפרנסה לאדם, כשהוא מכוין בפסוק הזה שהקב"ה זן ומפרנס לכל חי ופותח את ידיו כסימן שרוצה לקבל זוכה לקבל שפע.
ואם לא כיון בפירוש הפסוק לא יאמר בדיעבד לא כוונתי איני צריך לחזור, ועל כך אומר רב יוסף התלמיד חכם לא יהא עני, ואם אתה רואה בכל זאת שיש תלמיד חכם עני - זהו משום "אפתחא לא מהדר", שלא חזר על "פותח את ידך" ולא כיון בו, על כן נעשה עני.

בזכות לומדי התורה מנצחים החיילים במלחמות!
כתיב (ישעיהו נה, ז) 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח'. על הרשע לעזוב את דרכו הרעה, אך יש אדם שאינו רשע, אלא הינו מתפלל שחרית מנחה וערבית ומקיים את כל המצוות, רק יש לו מחשבות שאינן הגונות.
יש אנשים שמתפללים כדת וכדין, ויתכן שהם לובשים שני תפילין דרש"י ודרבנו תם, ובמחשבתם חושבים על אברכי הישיבות שהם עריקים אינם הולכים לצבא, מביטים עליהם בעין רעה, אלו מחשבות אוון! זה אפיקורסות ומינות! כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין צט סע"ב) היכי דמי אפיקורס? כגון דאמר מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו לדידהו תנו! מה אנו מרויחים מהאברכים האלה שיושבים ועוסקים בתורה? הם לומדים בשביל עצמם להתקדם בלימודם, וכי אני מרויח מזה איזה דבר? וכי אני צריך ליהרג במלחמה בשבילם?
אלו מחשבות אוון, כמו אפיקורסות! וכי אתה יודע שאלה שעוסקים בתורה מקיימים את העולם? 'אני חומה ושדי כמגדלות' (שה"ש ח, י), אני חומה - זו תורה, ושדי כמגדלות - אלו תלמידי חכמים (פסחים פז.)! מי גורם שישראל יוכלו לנצח במלחמות אם לא התלמידי חכמים שלנו? כמו שנאמר 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם', ודרשו בגמ' מכות דף י (ע"א): אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה! שערים המצוינים בהלכה שבירושלם הם נותנים כח לשכינה, 'תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו'.
אדם שיש לו מחשבות כאלה מה אני מרויח מאלה שיושבים ועוסקים בתורה וממיתים עצמם באהלה של תורה, נקרא שמו אפיקורס, ועליו מבקש הפסוק 'יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו'.
יש אנשים עם כיפה על ראשם ובתוך ראשם יש שרצים בעוונות הרבים, לא הכיפה קובעת אם האדם דתי או לא, אלא האם יש לו דעות דתיות ומחשבות והשקפות דתיות. על מחשבה כזו יכול להפסיד את כל חלקו בעולם הבא, כמו שאמרו "אין להם חלק בעולם הבא"!

יש שאינם יודעים שהתלמידי חכמים מקיימים את התורה, ואחרי שידע יחזור מדעותיו. אך יש אדם שיש לו דעות משלו, הוא חולק על חכמים ועל התורה, אדם כזה הינו כמו קורח! 'בני קורח לא מתו', בכל דור ודור יש בני קורח כאלה, גם בדורנו. ואיש אוון כזה גם צריך לעזוב את מחשבותיו ולחזור בתשובה שלימה, ולדעת שלומדי התורה הם שמתקנים את העולם ומקיימים אותו, 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', זו תורה שנאמר בה 'והגית בו יומם ולילה', בלעדיה חוזר העולם לתוהו ובוהו!
והקב"ה ברחמיו יודע שהעולם צריך לנוח, גם אברכי הכוללים יושבים ועוסקים בתורה עד השעה שתים עשרה - אחד בלילה ועליהם לישון. לכן עשה את העולם כדורי, שבאותה שעה באמריקא עדיין יום יושבים ועוסקים בתורה, אם כן אין רגע אחד שהעולם בטל מהתורה ועל ידי כך העולם מתקיים, אם רגע אחד יתבטל העולם מהתורה הוא יתפוצץ! התורה מקיימת אותו. צריך להחזיק טובה לאברכים שלנו, בזכותם העולם קיים, בזכותם מצליח הצבא שלנו, ובזכותם יש שפע פרנסה וכל הטובות, 'ותלמוד תורה כנגד כולם'.
כשהייתי בתל-אביב הייתי מדבר כעשרים דקות לפני מוסף של שבת, הקהל היו אנשים פשוטים ולא פעם הייתי שומע מהם בגנות תלמידי חכמים אך לא הייתי מגיב. הם היו אומרים מה עושים הבחורי ישיבות הבטלנים האלה וכיוצא בזה. רק מידי פעם הייתי אומר דברי תורה על שבח התורה ולומדיה.
כעבור שנה, אותו אדם שהיה מדבר תמיד נגד האברכים ומקטרג עליהם, בא ואמר לי, אדוני הרב חבל שבאת רק עכשיו, אם היית בא לפני חמש שנים הייתי עושה את בני תלמיד חכם! כעת בנו לומד באוניברסיטה ואינו יכול לכפר על עוונו, אך אמסור בידך כל חודש סכום כסף שתחלקו לאברכים תלמידי חכמים, וכך היה, הוא נהפך לאדם אחר.
האנשים אינם יודעים זאת, ולא מחמת רוע לב, היום כל אחד פותח את העתון על הבוקר וקורא מאמרי שטנה ושנאה, כל העתונים כולם שונאים תלמידי חכמים ותורה, ופעם אחרי פעם מטפטפים לו עד שהוא משתכנע. אך לאחר שישמע את הצד השני של המטבע, ויכיר באמת שכל דברי התורה כגחלי אש, ידע את האמת. וצריך לדון את האנשים האלה לכף זכות שרק בשוגג הם מדברים כך, 'ולכל העם בשגגה'.
צריך לדבר עמם לא בויכוחים, 'אפיקורס ישראל כל שכן דפקר טפי'[14], אלא ידבר באופן כללי ויאמר את האמת בלי לכחד, ובמשך הזמן השומעים יחזרו בתשובה, 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו' (קהלת יא, א).

וכן נאמר (דברים לב, ב) 'יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי', כמו המטר בשעה שיורד יורד בזעף וקשה לקבלו אך צומחת ממנו טובה מרובה, כך התורה בשעת מסירת הדברים יש אנשים שקשה עליהם לקבל את הדברים, אך כשיאמרם פעם אחר פעם תראה איך 'ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים'.





[1] מו"ק ט: עי"ש. ובמאור ישראל, ובהליכות עולם ח"ח (עמ' שצא).
[2] זו לשון הרמב"ם: מצוה י"א, היא שצונו ללמוד חכמת התורה וללמדה, וזהו שנקרא "תלמוד תורה". והוא אמרו ושננתם לבניך, ולשון ספרי 'לבניך' אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר 'ויצאו בני הנביאים'. ושם נאמר ושננתם, שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד. וכבר נכפל הצווי הזה פעמים ולמדתם ועשיתם - למען ילמדון, וכבר התפזר הזרוז על מצוה זו ולשקוד בה תמיד במקומות הרבה מן התלמוד. ונשים אין חייבות בה, מאמרו ולמדתם אותם את בניכם, אמרו בניכם ולא בנותיכם, כמו שהתבאר בגמרא קדושין.
[3] זו לשונו: דע שזה הדבר המפורסם בכל המקומות שיהיה הכהן קורא בבהכ"נ ראשון, בין שיהיה ת"ח או ע"ה, הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל, ולא נזכר זה בש"ס, ולא היא זאת הכוונה הנרמזת אליה בזאת ההלכה, ואני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות שנוהגים בזה המנהג אחר היותם בריאים מחולאי המנהגות ומדעות האחרונים ודרכיהם, ואין אצלם אלא ענינים נאותים ללשון הש"ס, ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד. עכ"ד. ועי' בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סימן כד אות ט), וחלק ח (או"ח סימן ה אות ג).
[4] ראה במעדני המלך ח"א (סוף פרק ט), וחלק ב' (פרק ג).
[5] עיין בשו"ת יביע אומר חלק ט (יו"ד סימן יד). וע"ע בח"ח (חו"מ סימן ז), ובשו"ת יחוה דעת ח"א (סי' פו).
[6] מספר שבועות לפני שיעור זה הוקמה רשת החינוך התורני, ומרן זיע"א אחרי שיעורו ביקש שכל אחד מהנוכחים יניח על שולחנו לפחות 100 ש"ח, ותוך דקות מספר התמלא השלחן בשטרות כסף עד אין מקום מתרומות הקהל. וראה עוד להלן בפרק יט.
[7] וראה עוד במעדני המלך ח"א (פרק טו עמ' שלב).
[8] עפ"י במדבר יג, כז. ושם נאמר כן על ידי המרגלים לגנאי.
[9] עיין חלק ב' דף ג ע"א, וחלק ג' דף קצב סוע"א ואילך. וע"ע בשל"ה הקדוש (פר' יתרו, דרך חיים תוכחת מוסר אות ב), ובחמדת ימים הנד"מ ח"ב (שבועות פ"ג אות ו ואילך) שהרחיבו בדברי הזוה"ק.
[10] וכשחטאו ישראל בעגל ניטלו מהם הכתרים וניתנו למשה רבינו ע"ה, ובכל ע"ש מחזירם לישראל, וזהו ענין הנשמה היתרה, כמו שביאר רבינו האר"י הקדוש עפ"ז מ"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, כמ"ש בפע"ח (שער השבת פ"ח), ובשעה"כ (דרושי קבלת שבת דרוש א', ענין הבו לה'), ובשל"ה הק' (פר' וזאת הברכה, תורה אור, אות ב), והובא נמי בחמדת ימים ח"א בדוכתי טובא.
[11] וראה בחזון עובדיה על הגדה של פסח (עמ' כה בנד"מ) שהאריך לבאר על פי יסוד זה פסוקים ומאמרי חז"ל.
[12] שיר השירים רבה פ"א פי"ח. ספרי פר' שופטים פי"א. ועי' בירו' הוריות דף ב ע"ב.
[13] ראה במעדני המלך חלק א' (עמ' קסז) בכל דבריו של מרן זיע"א. והובאו כאן.
[14] סנהדרין לח: תנן התם רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס. אמר רבי יוחנן, לא שנו אלא אפיקורוס עובדי כוכבים, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי.​
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון