הסמכת הברכה להדלקה
האשה צריכה להדליק נרות לכבוד שבת, תיקון על שֶׁחַוָּה כיבתה אורו של עולם. וההדלקה צריכה להיות סמוך לברכה, 'סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר' , תברך "אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת", ומיד אחר כך תדליק, וכמו שכותבים הנימוקי יוסף ושו"ת התשב"ץ, לאחר שהדליקה את הגפרור תברך ומיד תדליק.
אך אם מברכת ולאחר כך מדליקה את הגפרור זהו הפסק, וכמו שכן הוא בכל ברכת הנהנין, אם המשקה חם לא יברך ואחרי כן יעשה רוח לקרר את המשקה החם 'שם חם ויפת', אלא יברך כשיצטנן, וכן הדין בברכת המצוות.
הקדמת הברכה להדלקה
וקודם מברכים ואחר כך מדליקים, כמו במזוזה, ציצית, מגילה וחנוכה. כך פסק הרמב"ם בפרק ה' מהלכות שבת, וכתב הרב המגיד שמקור דבריו מרב עמרם גאון. וכך כתב הראבי"ה, ר' אליעזר בן יואל הלוי בספר אבי העזרי, שהיה מגדולי רבני אשכנז, ויסודות מנהגיהם נוסדו על פיו, והיה רבו של בעל 'אור זרוע' - ר' יצחק מוינא שגם כן כותב כך, והוא היה רבו של מהר"ם מרוטנבורג רבו של הרא"ש. ר' מרדכי בר הלל שחיבר את המרדכי על הש"ס, והוא מאלה שנהרגו על קידוש ה', גם כן כותב שצריך לברך ואח"כ להדליק, וכך כתב בשבולי הלקט, ובתשובות הגאונים, ובספר הפרדס לרבינו אברהם בן חיים שהיה אחד מהראשונים.
הוראותיו של הרמב"ם התפשטו בכל ארצות המזרח, אינם זזים מדבריו ימין ושמאל, כמו שכותב רבינו יום טוב צהלון - מהריט"ץ, תלמידו של מרן, מלבד הלכה אחת בענייני אישות - כפיה בגט, שבזה לא סמכו על הרמב"ם כיון שהרבה חולקים עליו - רבינו תם ועוד, אך בכל הדברים נתפשטו הוראותיו, וכן כתב מרן באבקת רוכל, ואין צריך לומר שכך כתב הרדב"ז שהיה במצרים מקומו של הרמב"ם כותב כך עשר פעמים, וכך כותב תלמידו המהריק"ש - ר' יעקב קאשטרו. מרן בבית יוסף העתיק את דברי הרמב"ם בדין זה, וכן הוא בשלחן ערוך. אלא שבשלחן ערוך אינו מפורש ורק מכללא מובן כך, והאחרונים פירשו את דבריו.
הדעה הנגדית היא "קצת נשים", שהובאו בשו"ת מהרי"ו - ר' יעקב וויל, בסוף ספרו כתב כמה דינים בקצרה ומהם; "קצת נשים נהגו לברך אחר שהדליקו את הנרות, וטעמן כיון שקיבלו עליהן שבת בברכה איך יוכלו להדליק אחר כך, לכן מדליקות ולאחר כך מברכות", הוא עצמו לא חיוה את דעתו בזה רק הזכיר את מנהגן.
ובמחילה מכבודו היה לו לגעור בקצת נשים האלה, מי הן שיחוו דעה נגד הרמב"ם וכל הפוסקים שהזכרנו? אם יעשו עכשיו אסיפת נשים בראשה של שולמית אלוני שר"י לעקור איזה הלכה, נשמע להן? נעשה להן חרם... אך הוא הזכיר את זה בשתיקה. ובאמת חבריו לא שתקו, ר' ישראל איסרלן בתרומת הדשן ומה"ר ישראל מברונא שהיו חבריו כתבו להיפך. וכי הנשים יפסקו לנו הלכות?! אך צר לנו מאוד שהרמ"א כתב זאת בהגהתו, וזהו נגד כל הפוסקים הנ"ל, ומזה פשתה המספחת, אף שמרן לא כתב כן.
יסוד הדין שהברכה קודמת
בשלחן ערוך הביא מרן שיש מחלוקת הפוסקים אם האשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, לדעת בעל הלכות גדולות מקבלת שבת בהדלקה, וחלקו עליו הפוסקים; התוספות, הר"ן (שבת כג), הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הרא"ה, שאין שום קשר בין ההדלקה לקבלת שבת. מרן הביא את דעת בעל הלכות גדולות וכותב: "ויש חולקים על בה"ג". וכשמרן כותב בסגנון כזה מגלה דעתו שאין הלכה כבה"ג, וכך כותב ר' שמואל גרמיזאן [שהיה לפני שלוש מאות וחמישים שנה], שלדעת מרן ההדלקה אינה תלויה בקבלת שבת. אך הרמ"א מעיר שאצלם קבלת שבת כן תלויה בהדלקה, והביא את דברי מהרי"ו.
מרן לא העתיק את לשון הרמב"ם שתברך ואחר כך תדליק, אלא כתב, על פי דברי בה"ג נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. ויש חולקים על בה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. [ע"כ תוכן דברי מרן] . ולסברת האומר שקודם מדליקות ואח"כ מברכות, ודאי שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקה אלא בברכה. וכותב רבי יחיאל מיכל עפשטין [ערוך השלחן], שלדעת הרמ"א קבלת שבת תלויה בברכה, ולמרן תלויה בהדלקה. וכך ר' יהודה עייאש בספר 'מטה יהודה' מסביר בפירוש בדעת מרן, דסבירא ליה כמו שהביא בבית יוסף דעתו של הרמב"ם שקודם יברך.
האיסור כשמדליקה קודם
כעת נראה כאשר לא בירך תחילה אם יש בזה קפידא או לא. אדם שעשה מצוה ולא בירך תחילה, כשבירך אחר כך שתים רעות עשה; גם שעשה את המצוה בלא ברכה, וגם שהברכה שבירך אח"כ היא ברכה לבטלה, כמו שכותב מרן בהלכות אישות, שהברכה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות. והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה בקדושין. ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה בקדושין", זו ברכת המצוות, ואם בירכה אחרי הקידושין היא ברכה לבטלה. מלבד במצוה נמשכת, כמו תפילין, כיון שהמצוה עדיין קיימת. אך אם שחט עוף ורוצה לברך אח"כ, או שכיסה את הדם, אינו יכול לברך אח"כ, וכן בהדלקת נר חנוכה וקריאת המגילה. והרי זה דומה למי שאחרי שאכל לחם או פרי ובלע אותו מברך עליו, הרי זו ברכה לבטלה, וגם אכל בלא ברכה.
אם כן לדעת הרמב"ם האשה שמברכת אחרי ההדלקה עושה ברכה לבטלה, ועבירה גוררת עבירה - מלבד העבירה שהדליקה בלא ברכה, איך היא באה לקבל שבת עם ברכה לבטלה? 'פיגול הוא לא ירצה' !. וכך כתב בספר טל אורות [מגאוני ירושלים לפני מאתיים וחמישים שנה], שלדעת כל הפוסקים והש"ך בכללם, אם מברך אחרי המצוה הוי ברכה לבטלה. והעבירה השניה יותר חמורה, שלדעת הרמב"ם בתשובותיו המברך ברכה לבטלה עובר על 'לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא'. וכך כתב האליה רבא (סימן מו) על פי תשובת הרמב"ם, וכן כתבו רבים מהאחרונים בדעת הרמב"ם. רבי ירוחם פערלא שהיה גאון עצום, מוכיח כן באותות ומופתים שלא כדעת התוספות (ר"ה לג) דהוי מדרבנן. וכך כתב החיד"א בספר יעיר אזן ובברכי יוסף (סימן מו). נמצא שהאשה הזו מקבלת את השבת, ובד בבד מחללת שבת, איך סילפו לנו את התורה!
לכן הבעל ידבר בנחת בלי קטטות, לאט לאט יאמר את הדין עד שיעשו כפי הדין. יש נשים מתעקשות באומרן "סבתא שלי הדליקה קודם", וכי סבתא שלך יכולה לחלוק על הרמב"ם?! 'וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן '...
לא נזוז מדברי מרן והפוסקים, זהו לא דבר שאנו מסופקים בו שנצטרך לשאול את הסבתא... וצריך לברך קודם.
דעת מגדולי אשכנז
איני רוצה להעיר על האשכנזים שום דבר, רק לומר הערה קטנה. בספר 'פרי עץ חיים' [מאחד מגאוני ירושלים, עלה לירושלים לפני יותר ממאה שנה בשנת תר"ל], כותב, עד עתה היינו בגלות ועשינו מה שעשינו, כעת שזכינו ובאנו לארץ ישראל ומרן שהוא מרא דאתרא סובר שצריך להדליק אחרי הברכה, 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית' , די שעשינו טעות בחו"ל, כאן נעשה כפי ההלכה, ולכן אני מורה שצריך לברך קודם ההדלקה. כך כותב אחד מגאוני האשכנזים.
והגאון רבי איסר זלמן מלצר, שכידוע היה דבוק מאוד במנהגי האשכנזים, הורה לאנשי ביתו כשבא לארץ ישראל שכולם יברכו ואח"כ ידליקו. מפני שהיה מודה על האמת, ואף שהיה אשכנזי לא נשא פנים למור"ם ומהר"י וייל שכן נהגו קצת נשים, 'ונשים עד נופח' - צריך לנפוח בהם... אלא העיקר כמרן, וכך נוהגים עד עכשיו בני ביתו, כמו שסיפר לי בנו ר' צבי מלצר שהיה דיין ברחובות, וכך גם העיד לי קריין אחד שהיה אומר פירושים על התנ"ך ברדיו, שכחתי את שמו.
איני בא להורות לאשכנזים, אך אנו קיבלנו את הוראות מרן שמכריע את כל הנשים שבעולם. על כך נאמר : 'כל ההולך בעצת אשתו נופל בגהנם' ח"ו. אם היה להם טעם נכון החרשתי, שהרי אפילו לדעת בעל הלכות גדולות קבלת שבת תלויה בהדלקה ולא בברכה, ואפילו לדעתו אם תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה יועיל תנאי, איך אפשר לומר שהיא מקבלת שבת באמירה "שבת", וכי יש לך תנאי גדול מזה שמברכת עתה "להדליק נרות של שבת", הרי היא מגלה דעתה שברצונה להדליק, וכי ברצונה לברך ברכה לבטלה? איך תקבל שבת על כרחה רק בברכה? אם אדם יאמר בצהרים "שבת שבת" אלף פעמים אין זה כלום, קבלת שבת תלויה בכונת האדם ולא בדיבורו, ובפרט שמרן חולק על בה"ג וכדעת רוב הראשונים.
ועל הצד היותר טוב, אם יש אשה שלבה נוקפה, תתנה תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, וכותב הרשב"ש בנו של הרשב"ץ, שדי בתנאי פעם אחת בשנה, וממילא אין שום חשש כלל.
ראיה ללא מענה
רבותינו הורו "כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן" חוץ מגר, שכל עוד לא טבל הוא כגוי, ולפני הטבילה אינו יכול לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו על הטבילה', מי קידש אותך ומי צוה אותך, הוא עדיין מוחמד מוסטפה... כותב הרמב"ן בחידושיו, שרק הגר מברך אחרי המצוה. וכן כתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים, שבכל מקום שכתבו "הכל, חוץ", באו להוציא רק את אותו הדבר, ואם היו יודעים חז"ל שמברכים אחרי הדלקת הנרות היה להם להוסיף "חוץ מהדלקת נרות שבת", כמה גרים 'מעלי גרה' יש כבר בשנה? וכאן זהו בכל ערב שבת, מוטב שיאמרו דברים שבכל יום ששייכים לכל יהודי!
מכאן תבינו שאין לזה שום יסוד כלל! ה' יסלח לאלה שמברכים אחרי ההדלקה! ובאמת הגאון רבי עקיבא איגר מקשה את הקושיא הזו, וכן מהר"ם שיק, ונשארים בצריך עיון. האשכנזים 'יוצאים ביד רמ"א', לנו יש יוסף - 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' .
המנהג בכל ארצות המזרח
וכך היה המנהג בכל תפוצות ישראל; בתימן, כמו שמעיד רבי יחיא צאלח, והגאון בעל 'שתילי זיתים' ר' דוד משרקי: בכל תימן מברכות תחלה ואחר כך מברכות. רבי מרדכי כרמי בארצות המערב, רבי יצחק פלאג'י בכל טורקיה, רבי שלמה קמחי אב"ד סלוניקי, רבי אליהו מאני אב"ד חברון, וכך כותב בספר ויאמר משה מרבני טוניס שכן היה המנהג. רבי אלישע דנגור גאון עצום שהיה אב בית דין בבגדד מעיד כן. והפלא שהרב בן איש חי לא שמר את הברית ואת החסד למרן והלך אחרי מור"ם בזה, ובמחילה מכבוד תורתו זוהי טעות, שהרי גם בבגדד לא היה המנהג כך עד שבא הבא"ח. כל אחד יודע שמנהגינו יסודתם בהררי קודש, ורק באו איזה מורי הוראות והיפכו את הדברים.
מה מלמדים ב'בית יעקב'
לאחרונה יצא ספר "קצור שלחן ערוך" שידי הכל ממשמשים בו ולומדים אותו ב'בית יעקב', ובאמת אינו קיצור השלחן ערוך אלא קיצור ספר 'חיי אדם' שחיבר ר' אברהם דאנציג, שהיה סוחר בוילנא אך אדם גדול, וחיבר את ספרו לפי מנהג האשכנזים. וכששאלוהו מדוע קראת את ספרך 'קצור שלחן ערוך', הרי זה מהחיי אדם? ענה, וכי אקרא לספר 'קיצור חיי אדם', שמקצר את חיי האדם?... ובאמת אין זה קצור שלחן ערוך לדעת מרן אלא כמו ספרי האשכנזים. וב'בית יעקב' אפילו הבנות הגדולות לומדות קצור שלחן ערוך ששם כתוב שתדליק ואחר כך תברך, היפך כל הראשונים הנ"ל, כיון שהוא מצא בספר "מהרי"ו" מר' יעקב וויל שהזכיר מנהג זה, ובפסקיו בעצמו כתב לברך קודם, רק בסוף הספר כתב "קצת נשים נוהגות להדליק לפני הברכה". וכי בגלל קצת נשים תשתנה ההלכה, הקצת נשים האלה יכולות לחלוק על הרמב"ם או על המרדכי וכל הראשונים?!
הוראת הרבנית לאה שרעבי ע"ה
אספר לכם בקיצור, לפני עשר שנים הזמין אותי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, אשתו המנוחה היתה חכמה גדולה והיתה מארגנת נשים מכל האזור של נחלאות, נחלת אחים, נחלת ציון, היו באות ומלמדת אותן שעתיים בכל שבת, שעה אחת הלכה ושעה אחת אגדה ופרשת שבוע. וביקשה אותי על ידי בעלה ע"ה, שאבוא פעם אחת לכנס חיזוק לחזק את הנשים ולעודדן. ישבתי על יד הרב ע"ה אבדל לחיים והרבנית התחילה לדבר בשבח הנשים האלה שמתמידות ושומעות בקולה, והיא לומדת איתן קצור שלחן ערוך, שהוא ספר שימושי בלי ענייני קבלה. והתחילה להשתבח, במחילה מכבודה, והסיחה לפי תומה, שהנשים היה להן מכשול שתחילה היו מברכות ואחר כך מדליקות, ואמרתי להן שזה אסור, ושמעו לקולי ומאז קודם מדליקות ואחר כך מברכות. היא היתה משתבחת בזה שעשתה כמו הקצור שלחן ערוך, היא לא ידעה בית יוסף, הלואי שכל הנשים ידעו ללמוד לפחות קצור שלחן ערוך...
אני רק הסתכלתי על הרב, והוא הבין את הרמז, לא רציתי לבייש אותה לפני כל שומעות לקחה. הרב אמר לי הבנתי, כי כתבתי את כל זה ביביע אומר חלק ב', והיו להרב ע"ה את כל הספרים שלי.
לאחר כך קרא אותה הרב לבד, אמר לה, הנשים עשו טוב, הקצור שלחן ערוך אינו ספר שלנו אלא של האשכנזים, תאמרי לפני כולן שטעית ואת חוזרת בך וצריכים לחזור למנהגים שלהם שקודם יברכו.
בשנה הבאה עשו אותו כנס, והיא שוב פעם הקדימה דברים ואמרה: תדע לך כבוד הרב, בשנה שעברה נודע לי שטעיתי, ותכף בשבת הסמוכה תיקנתי את הדבר ואמרתי שיחזרו למנהגן הראשון. בעלי הרב העיר לי ואנכי לא ידעתי, נמשכתי אחרי ספר קצשו"ע. היא עליה השלום היתה אשה צדקת מודה על האמת, אשה אחרת הייתה מתביישת לומר טעיתי, אך היא החזירה עטרה ליושנה. מזה תראו עוד שלפני כן כולן היו נוהגות כך.
דעת מרן עדיפה מכל החומרות!
צריך לפקוח את עיני הנשים שידעו שיש לנו דינים לחוד, הלואי שהאשכנזים יחזרו להיות כמונו! תלמידו של הנודע ביהודה בספר 'תשובה מאהבה' כותב: מורי ורבי הגאון בעל נודע ביהודה היה אומר, ידוע שהספרדים הולכים אחרי מרן והאשכנזים אחרי מור"ם, הלואי שהאשכנזים היו מקבלים את פסקי רבי יוסף קארו, כיון שכל חומרותיהם אינן שוות כנגד קולא אחת שהם מקילים בענין סירכות הריאה שמרן מטריף והם מכשירים , וכותב, הקולא הזו של הרמ"א לא תכריע את הכף כנגד כל הקולות של מרן, כך אומר הנודע ביהודה שהיה מגדולי אשכנז! אילו רבי מאיר היה חי עכשיו היה מתקן ברכה נוספת מלבד שלא עשני גוי-עבד-אשה ... כדי שלא נימשך אחרי הוראות כאלה. ההוראות שלנו אמיתיות.
לכן כל אחד יחזיר עטרה ליושנה, ו'דברי חכמים בנחת - נשמעים', לא בצעקות ולא בקטטות ולא במריבות ומדנים, רק בנחת, 'בשובה ונחת תוושעון' . יסביר לבני ביתו שכך ההלכה, ואפילו אם רעייתו אינה רוצה לשמוע לו, באומרה כך נהגה אמי וסבתי, יקח אותה בטובות, ולאט לאט יכנס הדבר בשכלה.
אין צורך בהתרה על עבירה...
כל אשה יראת שמים תשמע לקול חכמים, תדע שמה שמלמדים בסמינר זה טעות, עלינו ללכת כמו ההלכות שלנו, חבל שאין לנו סמינר ספרדי משלנו , אנו צריכים לעמוד בפרץ לעשות סמינר של בנות ישראל הספרדיות שידעו את ההלכות שלנו ולא של רבנים שאין להם חלק עם מרן.
ואפילו אשה שנהגה בטעות והדליקה קודם, אינה צריכה התרה, לא עושים התרה על עבירה...
האשה צריכה להדליק נרות לכבוד שבת, תיקון על שֶׁחַוָּה כיבתה אורו של עולם. וההדלקה צריכה להיות סמוך לברכה, 'סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר' , תברך "אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת", ומיד אחר כך תדליק, וכמו שכותבים הנימוקי יוסף ושו"ת התשב"ץ, לאחר שהדליקה את הגפרור תברך ומיד תדליק.
אך אם מברכת ולאחר כך מדליקה את הגפרור זהו הפסק, וכמו שכן הוא בכל ברכת הנהנין, אם המשקה חם לא יברך ואחרי כן יעשה רוח לקרר את המשקה החם 'שם חם ויפת', אלא יברך כשיצטנן, וכן הדין בברכת המצוות.
הקדמת הברכה להדלקה
וקודם מברכים ואחר כך מדליקים, כמו במזוזה, ציצית, מגילה וחנוכה. כך פסק הרמב"ם בפרק ה' מהלכות שבת, וכתב הרב המגיד שמקור דבריו מרב עמרם גאון. וכך כתב הראבי"ה, ר' אליעזר בן יואל הלוי בספר אבי העזרי, שהיה מגדולי רבני אשכנז, ויסודות מנהגיהם נוסדו על פיו, והיה רבו של בעל 'אור זרוע' - ר' יצחק מוינא שגם כן כותב כך, והוא היה רבו של מהר"ם מרוטנבורג רבו של הרא"ש. ר' מרדכי בר הלל שחיבר את המרדכי על הש"ס, והוא מאלה שנהרגו על קידוש ה', גם כן כותב שצריך לברך ואח"כ להדליק, וכך כתב בשבולי הלקט, ובתשובות הגאונים, ובספר הפרדס לרבינו אברהם בן חיים שהיה אחד מהראשונים.
הוראותיו של הרמב"ם התפשטו בכל ארצות המזרח, אינם זזים מדבריו ימין ושמאל, כמו שכותב רבינו יום טוב צהלון - מהריט"ץ, תלמידו של מרן, מלבד הלכה אחת בענייני אישות - כפיה בגט, שבזה לא סמכו על הרמב"ם כיון שהרבה חולקים עליו - רבינו תם ועוד, אך בכל הדברים נתפשטו הוראותיו, וכן כתב מרן באבקת רוכל, ואין צריך לומר שכך כתב הרדב"ז שהיה במצרים מקומו של הרמב"ם כותב כך עשר פעמים, וכך כותב תלמידו המהריק"ש - ר' יעקב קאשטרו. מרן בבית יוסף העתיק את דברי הרמב"ם בדין זה, וכן הוא בשלחן ערוך. אלא שבשלחן ערוך אינו מפורש ורק מכללא מובן כך, והאחרונים פירשו את דבריו.
הדעה הנגדית היא "קצת נשים", שהובאו בשו"ת מהרי"ו - ר' יעקב וויל, בסוף ספרו כתב כמה דינים בקצרה ומהם; "קצת נשים נהגו לברך אחר שהדליקו את הנרות, וטעמן כיון שקיבלו עליהן שבת בברכה איך יוכלו להדליק אחר כך, לכן מדליקות ולאחר כך מברכות", הוא עצמו לא חיוה את דעתו בזה רק הזכיר את מנהגן.
ובמחילה מכבודו היה לו לגעור בקצת נשים האלה, מי הן שיחוו דעה נגד הרמב"ם וכל הפוסקים שהזכרנו? אם יעשו עכשיו אסיפת נשים בראשה של שולמית אלוני שר"י לעקור איזה הלכה, נשמע להן? נעשה להן חרם... אך הוא הזכיר את זה בשתיקה. ובאמת חבריו לא שתקו, ר' ישראל איסרלן בתרומת הדשן ומה"ר ישראל מברונא שהיו חבריו כתבו להיפך. וכי הנשים יפסקו לנו הלכות?! אך צר לנו מאוד שהרמ"א כתב זאת בהגהתו, וזהו נגד כל הפוסקים הנ"ל, ומזה פשתה המספחת, אף שמרן לא כתב כן.
יסוד הדין שהברכה קודמת
בשלחן ערוך הביא מרן שיש מחלוקת הפוסקים אם האשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, לדעת בעל הלכות גדולות מקבלת שבת בהדלקה, וחלקו עליו הפוסקים; התוספות, הר"ן (שבת כג), הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הרא"ה, שאין שום קשר בין ההדלקה לקבלת שבת. מרן הביא את דעת בעל הלכות גדולות וכותב: "ויש חולקים על בה"ג". וכשמרן כותב בסגנון כזה מגלה דעתו שאין הלכה כבה"ג, וכך כותב ר' שמואל גרמיזאן [שהיה לפני שלוש מאות וחמישים שנה], שלדעת מרן ההדלקה אינה תלויה בקבלת שבת. אך הרמ"א מעיר שאצלם קבלת שבת כן תלויה בהדלקה, והביא את דברי מהרי"ו.
מרן לא העתיק את לשון הרמב"ם שתברך ואחר כך תדליק, אלא כתב, על פי דברי בה"ג נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. ויש חולקים על בה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. [ע"כ תוכן דברי מרן] . ולסברת האומר שקודם מדליקות ואח"כ מברכות, ודאי שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקה אלא בברכה. וכותב רבי יחיאל מיכל עפשטין [ערוך השלחן], שלדעת הרמ"א קבלת שבת תלויה בברכה, ולמרן תלויה בהדלקה. וכך ר' יהודה עייאש בספר 'מטה יהודה' מסביר בפירוש בדעת מרן, דסבירא ליה כמו שהביא בבית יוסף דעתו של הרמב"ם שקודם יברך.
האיסור כשמדליקה קודם
כעת נראה כאשר לא בירך תחילה אם יש בזה קפידא או לא. אדם שעשה מצוה ולא בירך תחילה, כשבירך אחר כך שתים רעות עשה; גם שעשה את המצוה בלא ברכה, וגם שהברכה שבירך אח"כ היא ברכה לבטלה, כמו שכותב מרן בהלכות אישות, שהברכה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות. והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה בקדושין. ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה בקדושין", זו ברכת המצוות, ואם בירכה אחרי הקידושין היא ברכה לבטלה. מלבד במצוה נמשכת, כמו תפילין, כיון שהמצוה עדיין קיימת. אך אם שחט עוף ורוצה לברך אח"כ, או שכיסה את הדם, אינו יכול לברך אח"כ, וכן בהדלקת נר חנוכה וקריאת המגילה. והרי זה דומה למי שאחרי שאכל לחם או פרי ובלע אותו מברך עליו, הרי זו ברכה לבטלה, וגם אכל בלא ברכה.
אם כן לדעת הרמב"ם האשה שמברכת אחרי ההדלקה עושה ברכה לבטלה, ועבירה גוררת עבירה - מלבד העבירה שהדליקה בלא ברכה, איך היא באה לקבל שבת עם ברכה לבטלה? 'פיגול הוא לא ירצה' !. וכך כתב בספר טל אורות [מגאוני ירושלים לפני מאתיים וחמישים שנה], שלדעת כל הפוסקים והש"ך בכללם, אם מברך אחרי המצוה הוי ברכה לבטלה. והעבירה השניה יותר חמורה, שלדעת הרמב"ם בתשובותיו המברך ברכה לבטלה עובר על 'לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא'. וכך כתב האליה רבא (סימן מו) על פי תשובת הרמב"ם, וכן כתבו רבים מהאחרונים בדעת הרמב"ם. רבי ירוחם פערלא שהיה גאון עצום, מוכיח כן באותות ומופתים שלא כדעת התוספות (ר"ה לג) דהוי מדרבנן. וכך כתב החיד"א בספר יעיר אזן ובברכי יוסף (סימן מו). נמצא שהאשה הזו מקבלת את השבת, ובד בבד מחללת שבת, איך סילפו לנו את התורה!
לכן הבעל ידבר בנחת בלי קטטות, לאט לאט יאמר את הדין עד שיעשו כפי הדין. יש נשים מתעקשות באומרן "סבתא שלי הדליקה קודם", וכי סבתא שלך יכולה לחלוק על הרמב"ם?! 'וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן '...
לא נזוז מדברי מרן והפוסקים, זהו לא דבר שאנו מסופקים בו שנצטרך לשאול את הסבתא... וצריך לברך קודם.
דעת מגדולי אשכנז
איני רוצה להעיר על האשכנזים שום דבר, רק לומר הערה קטנה. בספר 'פרי עץ חיים' [מאחד מגאוני ירושלים, עלה לירושלים לפני יותר ממאה שנה בשנת תר"ל], כותב, עד עתה היינו בגלות ועשינו מה שעשינו, כעת שזכינו ובאנו לארץ ישראל ומרן שהוא מרא דאתרא סובר שצריך להדליק אחרי הברכה, 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית' , די שעשינו טעות בחו"ל, כאן נעשה כפי ההלכה, ולכן אני מורה שצריך לברך קודם ההדלקה. כך כותב אחד מגאוני האשכנזים.
והגאון רבי איסר זלמן מלצר, שכידוע היה דבוק מאוד במנהגי האשכנזים, הורה לאנשי ביתו כשבא לארץ ישראל שכולם יברכו ואח"כ ידליקו. מפני שהיה מודה על האמת, ואף שהיה אשכנזי לא נשא פנים למור"ם ומהר"י וייל שכן נהגו קצת נשים, 'ונשים עד נופח' - צריך לנפוח בהם... אלא העיקר כמרן, וכך נוהגים עד עכשיו בני ביתו, כמו שסיפר לי בנו ר' צבי מלצר שהיה דיין ברחובות, וכך גם העיד לי קריין אחד שהיה אומר פירושים על התנ"ך ברדיו, שכחתי את שמו.
איני בא להורות לאשכנזים, אך אנו קיבלנו את הוראות מרן שמכריע את כל הנשים שבעולם. על כך נאמר : 'כל ההולך בעצת אשתו נופל בגהנם' ח"ו. אם היה להם טעם נכון החרשתי, שהרי אפילו לדעת בעל הלכות גדולות קבלת שבת תלויה בהדלקה ולא בברכה, ואפילו לדעתו אם תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה יועיל תנאי, איך אפשר לומר שהיא מקבלת שבת באמירה "שבת", וכי יש לך תנאי גדול מזה שמברכת עתה "להדליק נרות של שבת", הרי היא מגלה דעתה שברצונה להדליק, וכי ברצונה לברך ברכה לבטלה? איך תקבל שבת על כרחה רק בברכה? אם אדם יאמר בצהרים "שבת שבת" אלף פעמים אין זה כלום, קבלת שבת תלויה בכונת האדם ולא בדיבורו, ובפרט שמרן חולק על בה"ג וכדעת רוב הראשונים.
ועל הצד היותר טוב, אם יש אשה שלבה נוקפה, תתנה תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, וכותב הרשב"ש בנו של הרשב"ץ, שדי בתנאי פעם אחת בשנה, וממילא אין שום חשש כלל.
ראיה ללא מענה
רבותינו הורו "כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן" חוץ מגר, שכל עוד לא טבל הוא כגוי, ולפני הטבילה אינו יכול לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו על הטבילה', מי קידש אותך ומי צוה אותך, הוא עדיין מוחמד מוסטפה... כותב הרמב"ן בחידושיו, שרק הגר מברך אחרי המצוה. וכן כתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים, שבכל מקום שכתבו "הכל, חוץ", באו להוציא רק את אותו הדבר, ואם היו יודעים חז"ל שמברכים אחרי הדלקת הנרות היה להם להוסיף "חוץ מהדלקת נרות שבת", כמה גרים 'מעלי גרה' יש כבר בשנה? וכאן זהו בכל ערב שבת, מוטב שיאמרו דברים שבכל יום ששייכים לכל יהודי!
מכאן תבינו שאין לזה שום יסוד כלל! ה' יסלח לאלה שמברכים אחרי ההדלקה! ובאמת הגאון רבי עקיבא איגר מקשה את הקושיא הזו, וכן מהר"ם שיק, ונשארים בצריך עיון. האשכנזים 'יוצאים ביד רמ"א', לנו יש יוסף - 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' .
המנהג בכל ארצות המזרח
וכך היה המנהג בכל תפוצות ישראל; בתימן, כמו שמעיד רבי יחיא צאלח, והגאון בעל 'שתילי זיתים' ר' דוד משרקי: בכל תימן מברכות תחלה ואחר כך מברכות. רבי מרדכי כרמי בארצות המערב, רבי יצחק פלאג'י בכל טורקיה, רבי שלמה קמחי אב"ד סלוניקי, רבי אליהו מאני אב"ד חברון, וכך כותב בספר ויאמר משה מרבני טוניס שכן היה המנהג. רבי אלישע דנגור גאון עצום שהיה אב בית דין בבגדד מעיד כן. והפלא שהרב בן איש חי לא שמר את הברית ואת החסד למרן והלך אחרי מור"ם בזה, ובמחילה מכבוד תורתו זוהי טעות, שהרי גם בבגדד לא היה המנהג כך עד שבא הבא"ח. כל אחד יודע שמנהגינו יסודתם בהררי קודש, ורק באו איזה מורי הוראות והיפכו את הדברים.
מה מלמדים ב'בית יעקב'
לאחרונה יצא ספר "קצור שלחן ערוך" שידי הכל ממשמשים בו ולומדים אותו ב'בית יעקב', ובאמת אינו קיצור השלחן ערוך אלא קיצור ספר 'חיי אדם' שחיבר ר' אברהם דאנציג, שהיה סוחר בוילנא אך אדם גדול, וחיבר את ספרו לפי מנהג האשכנזים. וכששאלוהו מדוע קראת את ספרך 'קצור שלחן ערוך', הרי זה מהחיי אדם? ענה, וכי אקרא לספר 'קיצור חיי אדם', שמקצר את חיי האדם?... ובאמת אין זה קצור שלחן ערוך לדעת מרן אלא כמו ספרי האשכנזים. וב'בית יעקב' אפילו הבנות הגדולות לומדות קצור שלחן ערוך ששם כתוב שתדליק ואחר כך תברך, היפך כל הראשונים הנ"ל, כיון שהוא מצא בספר "מהרי"ו" מר' יעקב וויל שהזכיר מנהג זה, ובפסקיו בעצמו כתב לברך קודם, רק בסוף הספר כתב "קצת נשים נוהגות להדליק לפני הברכה". וכי בגלל קצת נשים תשתנה ההלכה, הקצת נשים האלה יכולות לחלוק על הרמב"ם או על המרדכי וכל הראשונים?!
הוראת הרבנית לאה שרעבי ע"ה
אספר לכם בקיצור, לפני עשר שנים הזמין אותי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, אשתו המנוחה היתה חכמה גדולה והיתה מארגנת נשים מכל האזור של נחלאות, נחלת אחים, נחלת ציון, היו באות ומלמדת אותן שעתיים בכל שבת, שעה אחת הלכה ושעה אחת אגדה ופרשת שבוע. וביקשה אותי על ידי בעלה ע"ה, שאבוא פעם אחת לכנס חיזוק לחזק את הנשים ולעודדן. ישבתי על יד הרב ע"ה אבדל לחיים והרבנית התחילה לדבר בשבח הנשים האלה שמתמידות ושומעות בקולה, והיא לומדת איתן קצור שלחן ערוך, שהוא ספר שימושי בלי ענייני קבלה. והתחילה להשתבח, במחילה מכבודה, והסיחה לפי תומה, שהנשים היה להן מכשול שתחילה היו מברכות ואחר כך מדליקות, ואמרתי להן שזה אסור, ושמעו לקולי ומאז קודם מדליקות ואחר כך מברכות. היא היתה משתבחת בזה שעשתה כמו הקצור שלחן ערוך, היא לא ידעה בית יוסף, הלואי שכל הנשים ידעו ללמוד לפחות קצור שלחן ערוך...
אני רק הסתכלתי על הרב, והוא הבין את הרמז, לא רציתי לבייש אותה לפני כל שומעות לקחה. הרב אמר לי הבנתי, כי כתבתי את כל זה ביביע אומר חלק ב', והיו להרב ע"ה את כל הספרים שלי.
לאחר כך קרא אותה הרב לבד, אמר לה, הנשים עשו טוב, הקצור שלחן ערוך אינו ספר שלנו אלא של האשכנזים, תאמרי לפני כולן שטעית ואת חוזרת בך וצריכים לחזור למנהגים שלהם שקודם יברכו.
בשנה הבאה עשו אותו כנס, והיא שוב פעם הקדימה דברים ואמרה: תדע לך כבוד הרב, בשנה שעברה נודע לי שטעיתי, ותכף בשבת הסמוכה תיקנתי את הדבר ואמרתי שיחזרו למנהגן הראשון. בעלי הרב העיר לי ואנכי לא ידעתי, נמשכתי אחרי ספר קצשו"ע. היא עליה השלום היתה אשה צדקת מודה על האמת, אשה אחרת הייתה מתביישת לומר טעיתי, אך היא החזירה עטרה ליושנה. מזה תראו עוד שלפני כן כולן היו נוהגות כך.
דעת מרן עדיפה מכל החומרות!
צריך לפקוח את עיני הנשים שידעו שיש לנו דינים לחוד, הלואי שהאשכנזים יחזרו להיות כמונו! תלמידו של הנודע ביהודה בספר 'תשובה מאהבה' כותב: מורי ורבי הגאון בעל נודע ביהודה היה אומר, ידוע שהספרדים הולכים אחרי מרן והאשכנזים אחרי מור"ם, הלואי שהאשכנזים היו מקבלים את פסקי רבי יוסף קארו, כיון שכל חומרותיהם אינן שוות כנגד קולא אחת שהם מקילים בענין סירכות הריאה שמרן מטריף והם מכשירים , וכותב, הקולא הזו של הרמ"א לא תכריע את הכף כנגד כל הקולות של מרן, כך אומר הנודע ביהודה שהיה מגדולי אשכנז! אילו רבי מאיר היה חי עכשיו היה מתקן ברכה נוספת מלבד שלא עשני גוי-עבד-אשה ... כדי שלא נימשך אחרי הוראות כאלה. ההוראות שלנו אמיתיות.
לכן כל אחד יחזיר עטרה ליושנה, ו'דברי חכמים בנחת - נשמעים', לא בצעקות ולא בקטטות ולא במריבות ומדנים, רק בנחת, 'בשובה ונחת תוושעון' . יסביר לבני ביתו שכך ההלכה, ואפילו אם רעייתו אינה רוצה לשמוע לו, באומרה כך נהגה אמי וסבתי, יקח אותה בטובות, ולאט לאט יכנס הדבר בשכלה.
אין צורך בהתרה על עבירה...
כל אשה יראת שמים תשמע לקול חכמים, תדע שמה שמלמדים בסמינר זה טעות, עלינו ללכת כמו ההלכות שלנו, חבל שאין לנו סמינר ספרדי משלנו , אנו צריכים לעמוד בפרץ לעשות סמינר של בנות ישראל הספרדיות שידעו את ההלכות שלנו ולא של רבנים שאין להם חלק עם מרן.
ואפילו אשה שנהגה בטעות והדליקה קודם, אינה צריכה התרה, לא עושים התרה על עבירה...
נערך לאחרונה:
