• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מאמר: האסון במירון ונפיצותו ההיסטורית

שילה אפרהימי

Well-known member
הן נצלנה אוזנינו משמועת האסון הנורא המתרחש במחננו. לא קול ענות גבורה לא ענות חלושה, קול ענות אנכי שומע. קול ילדים המנקשים זה לזה בברכיים כושלות ושואלים, מה זה היה לנו. האם, השואלים הם? המתמיהים הם. לו חכמו ישכילו זאת, הרי שוטי העבר צעוק צעקו ואין מאזין, קולם הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולם נשמע. הזה הדור הוחלנו לו דור עקבתא דמשיחא, דור אשר לא ידע עברו ולא צפה עתידו, דור אשר שקוע עד צווארו בנבכי ההוה מבלי השכל וידוע לבל יאבדו עשתונותיו, ושאוג לא ישאג על נווהו לדעת מה ישאיר הוא לדור יבוא, ומה יחשב הוא בראי הדורות. הלא לכסיל ייחשב הוא ליוצאי ירכיו, אשר מספרים יחשב הוא להם כאשר נזכרים ונשכחים הרוגי הדורות. וכי יש הזוכר הרוגי מלחמות יהודה ומעשיהם? הלא למתמיה ייחשב להיות עוסק בנבכי עבר אשר אין להם חפץ. וכעת אלו קמו עלינו הדור האחרון לזכור אלו אשר לדאבון יקיריהם ינשו בערפל העתיד? ואתם בני, בני האחרונים. אל ימס לבבכם, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, כי לנו עם הנצח, אין בגויים שיעור. ולא יספר ולא ימנה מרוב ערכו של כל אחד ואחד מישראל אשר עולם ומלואו הוא, לכו חזו בדבר גדליה בן אחיקם, אשר מיתתם של אנשים מספר קבע לנו הצום הלזה הסמוך ליום הדין וליום התוכחה, לידע ולהודיע – כי אין כוחנו במספרנו, כי מה נורא הגוי הזה אשר ישמע מוסר ויוסף לקח. לשמור ולעשות את היום הזה למען ידעו דורותינו מוסר דעה והשכל, ולו חכמתם השכילו זאת. כי באם לא יסור לבבכם מעיסוק בעניינים הגשמיים לידע ולהודיע בראש כל חוצות פרטי המעשה ונסיבתו הארצית. לחקור חקר אמת היאך יחקק פועלכם לדורות, והיאך ידעו דורותיכם מה זה ועל מה זה עשה ה' לנו, בחידוש המוסרים וצידוק המקרים. אזי מובטח, שלא ינקפו הימים. ויזרה זכרונכם על פני שבעת הימים. לדראון עולם, ולשכחת עולמים.
המצפה לישועתו בכל יום
ע"ה שלה אפרהימי ס"ט
הבהרה: המאמר נכתב על דעתי בלבד. להערות נא לקרוא שוב בידיעה שרב הנסתר על הגלוי.
 
במחילה כמדומה שלא זכיתי להבין עומק כוונתו
ולכאו' ר"ל שאין להתעסק בסיבות ובנסיבות שגרמו לאסון בשטח, אלא לקחת מוסר וחיזוק מאסון זה ברוחניות
ואם אין זו כוונתו אנא יכתבנה יותר בגילוי עבור בני גילי ומזלי
אלא אם כן רצונו לדבר בחידות ולא במראה
 
במחילה כמדומה שלא זכיתי להבין עומק כוונתו
ולכאו' ר"ל שאין להתעסק בסיבות ובנסיבות שגרמו לאסון בשטח, אלא לקחת מוסר וחיזוק מאסון זה ברוחניות
ואם אין זו כוונתו אנא יכתבנה יותר בגילוי עבור בני גילי ומזלי
אלא אם כן רצונו לדבר בחידות ולא במראה
בעיקרון - מאמר הנכתב הרי הוא יישות בפני עצמה, כך שכל מה שאדבר ממנו ואילך אין הוא מייצג את המאמר.

ובכל אופן, בגדול כוונת המאמר לדבר על כך שכל מקרה שקורה, יש באפשרותינו להופכו למשהו שיזכרו לדורות, ומאידך לדבר נשכח. ואין זה משנה כמה אבידות בנפש היה שם.
זכרונו יהיה אם יציינו אבן דרך, אבן דרך תפקידה להיות מוצבת בפרשיית דרכים להורות הדרך הנכונה. כל עוד שממשיכים באותה הדרך בלי שינוי ציבורי כללי, לא תוצב אבן הדרך ומקרה זה ישכח בנסיבות הזמן והמקרים.
 
אין בכוחי להכריע למה אירע הדבר הזה ומה יש לשנות. ואינני יודע בבירור מה צריך לשנות, יתכן שזה האחדות הציבורית, או שמא ההמוניות שהתרבתה בשנים האחרונות, ושמא האנוכיזם של רבים רבים מהחברה. מה שבטוח זה שדבר כשה לא קורה בכדי ואם לא ישתנה דבר במודע או שלא במודע, לא יהיה טעם לכל ענייני הזיכרון שמנסים לעשות.
 
חזור
חלק עליון