• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

מאמר פרשת וישלח - חנופה, מלחמה, ותפילה שבינתיים. (תשפ"ג)

חנופה, מלחמה, ותפילה שבינתיים.​

בשלשה דרכים התכונן יעקב לפגישה עם עשו. חילק את מחנהו לשנים – אחד להראות לו פנים שוחקות בדורון וחנופה, ואחד למלחמה אם לא יתפייס. ועל שניהם התפלל יעקב: וַיֹּאמֶר֘ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְקֹוָ֞ק הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ: קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים: וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:

ויש להבין בעניין זה, כי רבקה בקשה מיעקב לקחת את ברכות עולם הזה מאחיו כי ידעה שעשו שכבר היה ראשו ורובו בעולם הזה לא יראה בטובה הזו כאמצעי לעבודת ה' כלל, אבל יעקב יקח את הברכות וישתמש בהם לעבודתו יתברך, וגם ובעיקר בזה שלקח את העוה"ז מעשו גורם לכך שיהיה לו את הכח להחניף ולקרב את הרשעים ואת עשו.וזהו אומרו 'כי במקלי עברתי את הירדן' שעבר את הירדן בגלל ובהישענות על החומר, שמחמת לקיחת הברכות הוצרך לברוח והוצרך להקים את משפחתו שתקיים ותמשיך את ברכת 'הוה גביר לאחיך', היינו להעביר הרשעים לעבודתו יתברך.

ואמר 'ועתה הייתי לשני מחנות', שקיים את עניין הוה גביר על ידי שהקים מלבד מחנה אחד של חנופת הרשעים במנעמי העולם הזה, מחנה המלחמה שהיא השומרת שלא ישפיעו עליהם הרשעים אחר שמשתדלים לקרבם. שהרי ה' צווה אליו 'שוב לארצך' שאחרי שהתקיימו בו ברכות יצחק יכול לשוב ולגבור על עשיו להשיבו בתשובה. ואמר 'קטונתי מכל החסדים' וכו' שמחמת שהשפיע עליו כל טוב עולם הזה ידע שהקריב בזה ממעלתו לרדת לעסוק בעושר וממון כדי לקיים הברכות.

ואמרו חז"ל בב"ר שיעקב נענש שהחניף לרשע ועשאו אדון שאמר 'לאדוני לעשו', והנה מלבד כן אמרו עוד שכשנפגשו עם עשו, את כולם הראה לפני עשו מלבד דינה שהניחה בתיבה כדי שלא יתן עשו עיניו בה, ולבסוף נענש שלקח אותה שכם בן חמור. כיון שיכלה להחזירו בתשובה. והרי ג' מהאמהות גדלו בבתי הרשעים לבן ובתואל (היפך משרה שגדלה אצל הרן שנשרף בכבשן האש ואברהם הוא זה שגדל אצל תרח הרשע) ולא היה צריך לחשוש לדינה. ובזה הראה שחנופתו לעשו לא היתה שלמה, שלא היה מוכן להקריב ולתת לו את ביתו. ונענש בשכם בן חמור, כי הוא יעקב נשען על החומר רק כדי לקרב את הרשעים, וכיון שלא קירב את הרשע כמו שהיה צריך, ניתנה ביתו לאותו אחד הנקרא 'שכם' בנו של 'חמור' דהיינו – מחלקו של החומר, כמו שאמרו בפס' (ויחי מ"ח) וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: ש'שכם' היינו 'חלק'. שיעקב לקח את שכם מחמת שבא לעשו בחרב וקשת ובמלחמה ולא התמסר לקרבו עד הסוף ממש, ולקחו האחים את שכם על ידי ברית המילה להראות שישראל עושים ברית בגופם הגשמי והם הראויים לברכת שמים כיון שמשתמשים בו לעבודתו, אבל יעקב כעס על זה שהעמים יעלו עליו כיון שלא לשם כך קיבל את הממון אלא לקרבם. ויוסף שקירב את האומות בזמן הרעב שקידש שם שמים בהנהגתו וחכמתו, וגם יעקב ביטל את הרעב בצדקותו, ולכן כעת זכאים בדין לעיר שכם שבתחילה נלקחה 'בחרבי ובקשתי'.

כי באמת שהיה צריך לצאת שנים עשר שבטים מיוסף ובת דינה, אבל מכיון שלא לקח עשו את דינה לא יכלו להוציא חלק הטוב שבעשו כמו שהוציאו בלבן ובתואל. ולכן נתגלגל נסיון יוסף שהפסיד עשרה שבטים וגם הצטערו בזה יוסף ויעקב עוד ימים רבים שהיה בכלא מצרים, וכמו שאמרו חז"ל שנענש יעקב במה שלא כיבד את הוריו עשרים ושתים שנה, כי הוא נשלח להכין הממון להחזיר את עשו בתשובה ולהוציא מבתו ומיוסף שנים עשר שבטים, וכיון שלא יצא הדבר, נחשבים כל השנים הללו שלא כיבד לאביו ולאמו.

וכל העניין היה צריך להתחבר על ידי התפילה, שהתפילה היא המחבר בין אדם לקונו, וחיבור לבורא הוא הגורם לכל פעולותיו להפוך למצוות קדושות, והיה צריך להתפלל שיצליח דרכו בחנופתו לעשו, אבל הוא התפלל רק על מחנה המלחמה ואמר 'פן יבוא והכני', וביקש שיקיים בהם 'כחול הים' שכמו שהחול אשר על שפת הים אין כל גל יכול לו כך לא ילמדו ממעשיו הרעים, אבל לא ביקש 'ככוכבי השמים' שיהיו מצדיקי הרבים ככוכבים אלו אשר מאירים למרחוק ויש באורם ובכוחם להחזיר הרשע מרע לטוב.

וזו דינה שמה מורה על מה שלא חיבר את עבודתו לגמרי בתפילתו אל ה'. שלימוד התורה חייב להיות מחובר אל שורשו, וכמו שאמרו משה קיבל תורה מסיני וכו' ולא כמו ינאי המלך שהרג לחכמי ישראל ואמר 'תורה מונחת בקרן זוית כל הרוצה לבוא ליטול יבוא ויטול', שלא הבין שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם, כי התורה נקנית במסירה וחיבור לבורא. וכבר ראינו מה עלה בגורל הקראים והדומים להם. וזה נרמז במה שיעקב שם את 'דינה' ששמה מורה על 'דיני' התורה - בתיבה. שיעקב תיקן ערבית כדי לחבר את התורה לה' שהרי אין אדם לומד עיקר חכמתו אלא בלילה, לכן דווקא בעניין זה נרמז מה שלא תיקן לגמרי את העבודה בחיבור לקב"ה. ולא סמך על תפילתו שיגבר צד המלחמה על צד החנופה ויוכל להוציא יקר מזולל.





נ.ב. לפני כל תגובה/הארה/הערה נא לקרוא את מאמר הפתיחה

ניתן להירשם לקבלת עדכונים ע"י לחיצה על "עדכן אותי" בעמוד הראשי של הבלוג.
 

קבצים מצורפים

  • מאמר לפרשת וישלח - חנופה מלחמה ותפילה שבינתים.pdf
    72.8 KB · צפיות: 0
חזור
חלק עליון