ביו"ד רמו, ה נפסק שאסור ליטול שכר על לימוד תורה ויש בזה כמה חילוקי דינים (כך נראה לענ"ד להסביר) תורה שבכתב מותר ליטול שכר משום שמלמד טעמי המקרא והוא לא מן התורה (וקטנים משום שימור). תורה שבעל פה אסור ליטול שכר. ומה שנהוג היום ליטול שכר, אם אין לו פרנסה מותר (אף כדי פרנסתו) ואם יש לו במה להתפרנס מותר רק שכר בטלה דמוכח, שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו, שרי. והוסיף הרמ"א וכל חידושי סופרים, דהיינו מה שנתקן מדרבנן (מוקצה, הלכות תפילה ועוד), מותר ליטול שכר ללמדו (אף בלי שכר בטלה).
א"כ נשאלת השאלה, מה ההיתר לרבנים לדרוש סכום גדול מאוד (אלפי שקלים) לדרשה של שעה אחת, הרי אם זה תורה שבע"פ מותר להם שכר בטלה שמוכח שהוא מניח כל עסקיו ומשאו ומתנו (שמסתמא אין לו כזה דבר) אך 3 אלף לשעה לא מוכח כך בכלל?
ונשאל עוד, דרשה של חיזוק ביראת שמים, אמונה ובטחון וכד', לאיזה קבוצה משתייך, הרי זה לא תורה שבע"פ כמו גמ' שבאה להסביר את התורה שבכתב. אולי חשיב כמו דבר מצוה של תוכחה שהוא מחזיר בתשובה ומחזקם בשמירת התורה, ואולי על זה אין היתר ליטול שכר דומיא דמילה ברס"א.
וכן ראשי ישיבות ומגידי שיעורים שממש מלמדים תורה שבע"פ, מדוע לוקחים משכורת גבוהה הרבה יותר ממוצע של אברך (שאף בהתחשב שהוא מלמד ומכין שיעור וכד' לעומת אברך שרק לומד לעצמו, מ"מ זה יותר פי שנים או שלוש).
א"כ נשאלת השאלה, מה ההיתר לרבנים לדרוש סכום גדול מאוד (אלפי שקלים) לדרשה של שעה אחת, הרי אם זה תורה שבע"פ מותר להם שכר בטלה שמוכח שהוא מניח כל עסקיו ומשאו ומתנו (שמסתמא אין לו כזה דבר) אך 3 אלף לשעה לא מוכח כך בכלל?
ונשאל עוד, דרשה של חיזוק ביראת שמים, אמונה ובטחון וכד', לאיזה קבוצה משתייך, הרי זה לא תורה שבע"פ כמו גמ' שבאה להסביר את התורה שבכתב. אולי חשיב כמו דבר מצוה של תוכחה שהוא מחזיר בתשובה ומחזקם בשמירת התורה, ואולי על זה אין היתר ליטול שכר דומיא דמילה ברס"א.
וכן ראשי ישיבות ומגידי שיעורים שממש מלמדים תורה שבע"פ, מדוע לוקחים משכורת גבוהה הרבה יותר ממוצע של אברך (שאף בהתחשב שהוא מלמד ומכין שיעור וכד' לעומת אברך שרק לומד לעצמו, מ"מ זה יותר פי שנים או שלוש).