• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מי כמוך באלים ה'. וכי יש עוד אלים?!

לפני כחודשים התקשרה אלינו אשה צדיקה מב"ב, ומקולה נשמע שהיא מעט מבוהלת ונרגשת. סיפרה אותה אשה שהיא נוהגת בקביעות לומר תהלים של כל יום ויום, והנה קטע אחד נשמע לה מוזר, וככל שהתעמקה לחשוב עליו ראתה שאין זה מסתבר כלל לומר כך. מה שהבהיל אותה היה הפסוק "השתחוו לו כל אלהים" (תה צז ז), שמשמע ממנו כביכול שקיימים עוד אלהים. ושאלה אותי כיצד זה יתכן, ואולי יש טעות בתהלים שלה? הרגעתי אותה ואמרתי לה שהתהלים שלה תקין, ושבחתי אותה שהיא מתבוננת במה שהיא אומרת, בניגוד לכאלו שאומרים תהלים בלי לנסות בכלל להתבונן מה הם אומרים.​


ואכן השאלה הזו צריכה להטריד כל אחד ואחד מאיתנו, כי אנו מוצאים כמה וכמה פסוקים במקרא שבהן משמע לכאורה שיש מציאות של אלוהות נוספים בעולם, כגון: כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים (תה' קלה ה); נוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים (תה' צו, ד).; מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' (שמות טו); יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים (תה' צז, ז); כִּי אַתָּה ה' עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים (תה' צז, ט). כי לא כצורנו צורם (דב' לב, לא). ועוד רבים.

וכמובן שלא יתכן שהכוונה לומר שיש עוד רשויות, שהרי אחד מעיקרי הדת הוא שאין עוד מלבדו, כמ"ש "כי גדול אתה ועשה נפלאות, אתה אלוהים לבדך", וכן "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד". וכן "הוא אלהינו ואין עוד אחר", ועל כן יש להבין מה כוונת התורה בזה.

ועוד יש לתמוה שהרי חז"ל תקנו במקומות רבים דינים שלא ישתמע מהם שיש ח"ו שתי רשויות, כגון לא לומר 'שמע' פעמים, וכן מודים מודים וכד'. וכן נאמר בחז"ל שמהפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" יש פתח למינים לכפור, ורק משום שהתורה רצתה ללמד דרך ארץ לא נאמר בלשון אחר. לכן יש להבין מדוע אם כך במקומות דלקמן אין חשש כזה, ומדוע חז"ל לא ניסו ליישב מה הייתה ההצדקה במקומות אלו לומר בלשון כזו שיכולה לגרום לטעות בהבנה.

ואמנם יש רוצים לומר שהכוונה למלאכים, שלהם אכן יש מציאות כידוע, אך מהפסוקים שמשווים בין אלוקינו לאלוהי העמים מוכח שאין מדובר רק במלאכים, שהרי עובדי עבודה זרה לא עבדו למלאכים משרתי השם, אלא עבדו לכוחות הטבע כמו השמש והירח, או לעץ ואבן, או ליצורים דמיונים, ויעידו על כך גם שמות הע"ז שלהם שאינם כלל שמות של מלאכים, כגון: בעל פעור, בעל צפון, מרקוליס, נבו וכו'.

ופתח להבנת הדברים נמצא בדברי המדרש בפרקי דר"א (פרק כד) באשר למעלתם של ישראל על שאר האומות, וז"ל:

ומנין שהפיל גורלות ביניהם שנאמר (דברים לב ח) 'בהנחל עליון גוים', ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר 'כי חלק ה' עמו', אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצתה נפשי, שנאמר (תהלים טז ו) 'חבלים נפלו לי בנעימים'. וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים גויים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו, ומינה מלאך על כל אומה ואומה, וישראל נפל בחלקו ובחבלו, ועל זה נאמר 'כי חלק ה' עמו".

כלומר יש אכן מציאות של כוחות בבריאה הממונים על האומות ועל שאר מיני בע"ח, ואמנם יש להם יכולת, אך יכולת זו איננה עצמאית אלא ניתנה להם מהשם, רק עובדי ע"ז יחסו להם כח עצמאי, היות שראו שמזלות אלו מושלים ומשפיעים עליהם, וזו היתה טעותם.

ובספר רוח חיים פרק מ"א ביאר את הדברים, וז"ל:

כי כל המזלות שיש להם כח כמו השמש שיש לה כח לבישול הפירות, וסגולת הזהב הירח שיש בה כח להבעלי חיים, וכן הכוכבים וכל צבא השמים, הנה כוחם אינו שלהם ח"ו, אלא בכל רגע מקבלים כח וחיות מהקב"ה והוא מחיה את כולם ומהוה את כולם, ואינו כמעשה בשר ודם שאחר גמר מלאכתו אינו יכול לעשות עוד, אך הוא ית"ש כל מעשיו כידו כחומר ביד היוצר, בטרם גמר מלאכתו ובכל יום מחדשים ועושים. ואילו יצויר ח"ו העדר השגחתו יהיו כולם תמים ונכרתים. ולכך נקראים אלהים אחרים, ר"ל הכח אינו שלהם, רק ממנו ית"ש, כי הוא המשפיע הכח, והם מקבלים החיות והויה מעולם שעליהם, וגבוה מעל גבוה וגבוה עליהם, עד בעל הכח האמיתי, ולכך נאמר (ירמיהו י') ה' אלקים אמת, מפני שהוא בעל הכחות כולם האמיתי.

ולפי דבריו מבואר היטב מדוע התורה מייחסת מציאות לע"ז, כי אכן האלהים שלהם הוא בעל כח מציאותי, וכמו שהשמש והירח יש להם מציאות גם למזלות יש מציאות. ועל כן נקראים עובדי ע"ז עובדי כוכבים ומזלות. רק שזה גופא התורה באה ללמד אותנו, שאין לנו לטעות ולייחס להם כח עצמאי, אלא יש לדעת שהשם ית' הוא זה שנותן להם חיות, וכל כוחם נובע ממנו.

והטיב להסביר הדבר ר' יוסף ג'יקטליה בשערי אורה (שער ה') וז"ל:

ואין לך להאמין דברי ריקות של כמה ריקים שאומרים שאין כוח באלהי העמים ואינם נקראים אלהים. אבל יש לך לדעת כי ה' יתברך נתן כוח וממשלה ושבט ביד כל שר ושר משרי האומות לדון ולשפוט את עמו ואת ארצו, ונקרא שם השר 'אלהים' לפי שהוא שר ושופט את בני ארצו, אבל סוף כל השרים וכל האומות שלהן באין להיות נדונין בבית דין של ה' הנקרא 'אלהים אמת', ואם חטאה או סרחה אומתו של שר, אזי לוקה השר על אומתו שבארצו. ודע והאמן כי אין כוח באלהים אחרים שהם אלהי העמים, אלא אותו הכוח שנתן ה' להם לשפוט ולפרנס את אומותם, אבל אינן יכולין למחוץ ולרפא להמית ולהחיות חוץ מהכוח הידוע הנתון להם לבני ארצם וממשלתם. וזהו כי כל אלהי העמים אלילים. ופירוש 'אליל' הוא כמו בשר אדם מת, לפי מחלוקת החכמים במסכת חולין מכל צד הוא לשון אליל דבר מת, וזהו רופאי אליל כולכם (איוב יג ד) שהוא בשר מת שאין לו רפואה, כך אלהי העמים אין בהם כוח להיטיב ולהרע זולתי אותו הכוח הקצוב שמוסר להם השם, ואינן יכולין לצאת מאותה השורה והם כמו כן נדונין כמו שבני ארצם נדונין וכל כוחם וממשלתם אינו אלא אותו הפרס שהם מקבלים משם יהו"ה יתברך שהוא אדון ודיין על כולם. ועתה שמור עיקר זה לכל התורה כולה ותוכל לדעת מהו שם אלהים בכל מקום, או שם אלהים אחרים, כמו שאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' ויעבדו אלהים אחרים (יהושע כד ב), לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ, ג).
 
חזור
חלק עליון