-
חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן
מי שלומד או מתפלל ושומע ברכות קדיש או קדושה (ממניין אחר), האם צריך לענות?
תבורך מפי עליון
Member
עיין ברכי יוסף סי רמד ס"ק א
ואזכה לחדש
Active member
אאמו"ר שליט"א,
אמר שמקובלנו מרבני ירושלים שיש להמשיך ללמוד ולא להתיחס,
ואגב, כך אני נוהג לדינא,
תלמיד הרב "הצעיר ני"ו"
Active member
בשבת האחרונה התפללתי במנין והיינו בתוך כדי ס"ת ולידינו (זה שטיבל ספרדי) התחילו בדיוק קדושה של שחרית ושמעתי את זה מכיוון שישיבתי ליד החלון ולא ידעתי הכיצד לנהוג אשמח לחוות דעתכם
עי' בהליכות שלמה להגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (הל' תפילה עמ' קכב) שהורה להלכה שפטור מלענות אמן ואפילו אמן יהא שמיה רבה וכו'.
אבל קדושה וברכו ומודים כיון שיהיה ניכר אם לא יצטרף עמהם לכן יענה. וכן לברכת כהנים יפסיק ויעמוד כנגד הכהנים לקבל ברכתם מפני כבוד הברכה שהקב"ה מברך בעצמו את העם.
ובהע' שם הביא שפעם שאלו את הגרש"ז ע"ז והתבטא: "הרי אתה לומד, ואיך יתכן שאתה שומע את המתפללים?"....
אבל קדושה וברכו ומודים כיון שיהיה ניכר אם לא יצטרף עמהם לכן יענה. וכן לברכת כהנים יפסיק ויעמוד כנגד הכהנים לקבל ברכתם מפני כבוד הברכה שהקב"ה מברך בעצמו את העם.
ובהע' שם הביא שפעם שאלו את הגרש"ז ע"ז והתבטא: "הרי אתה לומד, ואיך יתכן שאתה שומע את המתפללים?"....
יש על זה תשובה של מרן זיע"א ביביע אומר אך אין לפני את הספרים לכתוב את המקור המדוייק אך כמדומני מסקנתו דומה למש"כ כאן
9. הנה בשולחן ערוך (או"ח סימן רטו סעיף ב) נפסק, שהשומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה, חייב לענות אחריו אמן. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ח) שלמדים זאת מדכתיב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" ואמרו חז"ל (יומא ל"ז), אמר להן משה לישראל, כשאני מברך ומזכיר שם ה' יתברך, אתם הבו גודל לאלהינו בעניית אמן.
וכתב הערוך השולחן (שם סעיף א) שהשומע אחד מישראל שמברך איזה ברכה חייב לענות אמן. ומעשה באחד מן הגדולים שלמד אצל רבו, ותינוק אחד אכל פרי ובירך עליו בקול, וזה הגדול לא ענה אמן, ונזף בו רבו נזיפה גדולה, ונהג בעצמו נזיפה, ואחר כך פייסו ומחל לו באופן שידרוש לכל העולם כמה גדול העונש מהשומע ברכה ואינו עונה אמן, וסיפר לו מעשה נורא מעניין זה עיין בהקדמת הלבוש. ע"כ. וראה בכף החיים (סימן קכד אות ל).
ולפי זה לכאורה יש לענות אמן גם בשעת לימודו, מפני שלא יתכן להיפטר מדבר שבחובה בגלל שעוסק בתורה. וכבר בארנו בס"ד בכמה מקומות שבלימוד תורה לא אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה. וכן תחזה בספר שאלת רב (עמוד קסח) שכתב בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהלומד בבית הכנסת ושומע קדיש ממנין שמתקיים בחדר השני, צריך לענות.
אומנם ראה ראיתי בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן מג) שכתב, שהן אמת שלדינא חייב לענות על כל ברכה ששומע, מכל מקום נראה שבמקום שיש חשש של בטול תורה והפסקה באמצע הענין, לכולי עלמא אין צריך מן הדין לענות.
וראיה לכך מהגמרא בברכות (נג.) שהיו יושבים בבית המדרש והביאו לפניהם אור, דבית שמאי אומרים כל אחד מברך לעצמו, ובית הלל אומרים אחד מברך לכולם משום ברֹב עם הדרת מלך, ועד כאן לא פליגי בית הלל אלא משום ברוב עם הדרת מלך, אבל בלאו הכי גם בית הלל מודים שאין להפסיק באמצע הלימוד כדי לברך, משום דאיכא ביטול בית המדרש [שצריכים לשמוע הברכה ולענות אמן], ולכן אם זה ששומע הברכה יגרם לו בלבול בתפילתו או בלימודו אם יענה אמן, נראה שלכולי עלמא לא צריך לענות. אבל ודאי שאם אינו לומד או מתפלל, חייב לענות. ע"כ.
וכן תראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן טו) שהוכיח מדברי הפוסקים שאם על ידי עניית האמן יגרם לו הפרעה בלימודו, פטור מלענות אמן, וכן הורו הגאונים הרב אלישיב והרב זילבר שליט"א. וכן כתב בשו"ת דברי דוד (סימן מא).
וטוב עין יראה בשו"ת קנין תורה חלק ד (סימן ט) שהביא בשם הרב פתחא זוטא שאדם שיושב בחדר הסמוך לבית הכנסת ועוסק בתורה, ואין הציבור רואהו, פטור מלענות עם הציבור קדושה וברכו וכיוצא בזה. אבל אם אינו לומד, חייב לענות לאמן ושאר דברים שבקדושה. ע"כ. וכן מבואר בספר הליכות שלמה (פרק ט אות ו).
והן עתה ראיתי להרה"ג רבי ברוך חיררי בשו"ת ברוך ושמח (סימן לא) שהלומדים תורה פטורים מלענות אמן על ברכתו של המברך, מאחר ועוסק במצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצוות. ע"ש.
והן אמת שדינו דין אמת, אבל מה שכתב לפטור את השומע מעניית אמן משום שעוסק במצות תלמוד תורה, זה אינו, מפני שקיימא לן שבתלמוד תורה לא אמרינן העוסק במצוה פטור מהמצוה. ואם כן צריך ביאור מדוע פטור מלענות אמן בשעת לימודו.
וראיתי בספר זכר עשה (עמוד קלג) שעמד בנידון דידן, וכתב גם כן דלא אמרינן דהעוסק בתורה פטור משאר מצוות, ועל כל פנים באופן שיושב ושומע חזרת הש"ץ או קדיש וכדומה באמצע לימודו, פטור מלענות, מכיון שיש מנין שעונים לברכותיו של החזן, הוי ליה מצוה שיכולה להעשות על ידי אחרים, ולכן מי שטרוד בלימודו אין צריך להפסיק כדי לענות [אם יפריענו הדבר]. והוא הדין כששומע ברכה מחבירו, אינו חייב לענות באמצע לימודו, מכיון שחבירו יכול לברך אף אם לא יענו אמן על ברכתו, ולכן אין לבטל תורה בשביל כך.
וגם הגאון רבי חיים ברלין בשו"ת נשמת חיים (סימן ח) כתב, שהכל לפי מה שהוא אדם, אם עניית קדושה או יהא שמיה רבה באמצע לימודו, אינו גורם לו שום טרדה, אז נכון להפסיק במקום שמותר להפסיק, משום מהיות טוב. אבל מי שיודע בעצמו שההפסקה מלימודו תפריע לו, אינו מחוייב כלל להפסיק, אפילו אם קורא תהלים, ואין חיוב לקיים מהיות טוב. עכ"ד.
ועיין עוד בשו"ת אוהב משפט (או"ח סימן ב) שכתב, שאף שמדברי רבינו חיים פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (סימן ה) משמע שצריך לענות אמן וכדומה, מכל מקום אם חושב בעצמו שיכול להתבלבל מחמת זה, אין צריך לענות. וכן כתבו בשו"ת שלמת חיים (סימן תקיג), ובספר שארית יוסף (חלק ג עמוד לה) שאם עניית האמן מפריעה לו לרצף הלימוד, רשאי להמשיך בלימודו גם אם לומד ביחידות.
לסיכום: אדם שיושב ולומד תורה, ושומע חזרת השליח ציבור או קדישים וכדומה, ואם יענה אמן הדבר יגרום לו להפרעה בהמשך הלימוד, פטור מלענות אמן.
מתוך ספר אין למו מכשול
9. הנה בשולחן ערוך (או"ח סימן רטו סעיף ב) נפסק, שהשומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה, חייב לענות אחריו אמן. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ח) שלמדים זאת מדכתיב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" ואמרו חז"ל (יומא ל"ז), אמר להן משה לישראל, כשאני מברך ומזכיר שם ה' יתברך, אתם הבו גודל לאלהינו בעניית אמן.
וכתב הערוך השולחן (שם סעיף א) שהשומע אחד מישראל שמברך איזה ברכה חייב לענות אמן. ומעשה באחד מן הגדולים שלמד אצל רבו, ותינוק אחד אכל פרי ובירך עליו בקול, וזה הגדול לא ענה אמן, ונזף בו רבו נזיפה גדולה, ונהג בעצמו נזיפה, ואחר כך פייסו ומחל לו באופן שידרוש לכל העולם כמה גדול העונש מהשומע ברכה ואינו עונה אמן, וסיפר לו מעשה נורא מעניין זה עיין בהקדמת הלבוש. ע"כ. וראה בכף החיים (סימן קכד אות ל).
ולפי זה לכאורה יש לענות אמן גם בשעת לימודו, מפני שלא יתכן להיפטר מדבר שבחובה בגלל שעוסק בתורה. וכבר בארנו בס"ד בכמה מקומות שבלימוד תורה לא אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה. וכן תחזה בספר שאלת רב (עמוד קסח) שכתב בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהלומד בבית הכנסת ושומע קדיש ממנין שמתקיים בחדר השני, צריך לענות.
אומנם ראה ראיתי בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן מג) שכתב, שהן אמת שלדינא חייב לענות על כל ברכה ששומע, מכל מקום נראה שבמקום שיש חשש של בטול תורה והפסקה באמצע הענין, לכולי עלמא אין צריך מן הדין לענות.
וראיה לכך מהגמרא בברכות (נג.) שהיו יושבים בבית המדרש והביאו לפניהם אור, דבית שמאי אומרים כל אחד מברך לעצמו, ובית הלל אומרים אחד מברך לכולם משום ברֹב עם הדרת מלך, ועד כאן לא פליגי בית הלל אלא משום ברוב עם הדרת מלך, אבל בלאו הכי גם בית הלל מודים שאין להפסיק באמצע הלימוד כדי לברך, משום דאיכא ביטול בית המדרש [שצריכים לשמוע הברכה ולענות אמן], ולכן אם זה ששומע הברכה יגרם לו בלבול בתפילתו או בלימודו אם יענה אמן, נראה שלכולי עלמא לא צריך לענות. אבל ודאי שאם אינו לומד או מתפלל, חייב לענות. ע"כ.
וכן תראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן טו) שהוכיח מדברי הפוסקים שאם על ידי עניית האמן יגרם לו הפרעה בלימודו, פטור מלענות אמן, וכן הורו הגאונים הרב אלישיב והרב זילבר שליט"א. וכן כתב בשו"ת דברי דוד (סימן מא).
וטוב עין יראה בשו"ת קנין תורה חלק ד (סימן ט) שהביא בשם הרב פתחא זוטא שאדם שיושב בחדר הסמוך לבית הכנסת ועוסק בתורה, ואין הציבור רואהו, פטור מלענות עם הציבור קדושה וברכו וכיוצא בזה. אבל אם אינו לומד, חייב לענות לאמן ושאר דברים שבקדושה. ע"כ. וכן מבואר בספר הליכות שלמה (פרק ט אות ו).
והן עתה ראיתי להרה"ג רבי ברוך חיררי בשו"ת ברוך ושמח (סימן לא) שהלומדים תורה פטורים מלענות אמן על ברכתו של המברך, מאחר ועוסק במצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצוות. ע"ש.
והן אמת שדינו דין אמת, אבל מה שכתב לפטור את השומע מעניית אמן משום שעוסק במצות תלמוד תורה, זה אינו, מפני שקיימא לן שבתלמוד תורה לא אמרינן העוסק במצוה פטור מהמצוה. ואם כן צריך ביאור מדוע פטור מלענות אמן בשעת לימודו.
וראיתי בספר זכר עשה (עמוד קלג) שעמד בנידון דידן, וכתב גם כן דלא אמרינן דהעוסק בתורה פטור משאר מצוות, ועל כל פנים באופן שיושב ושומע חזרת הש"ץ או קדיש וכדומה באמצע לימודו, פטור מלענות, מכיון שיש מנין שעונים לברכותיו של החזן, הוי ליה מצוה שיכולה להעשות על ידי אחרים, ולכן מי שטרוד בלימודו אין צריך להפסיק כדי לענות [אם יפריענו הדבר]. והוא הדין כששומע ברכה מחבירו, אינו חייב לענות באמצע לימודו, מכיון שחבירו יכול לברך אף אם לא יענו אמן על ברכתו, ולכן אין לבטל תורה בשביל כך.
וגם הגאון רבי חיים ברלין בשו"ת נשמת חיים (סימן ח) כתב, שהכל לפי מה שהוא אדם, אם עניית קדושה או יהא שמיה רבה באמצע לימודו, אינו גורם לו שום טרדה, אז נכון להפסיק במקום שמותר להפסיק, משום מהיות טוב. אבל מי שיודע בעצמו שההפסקה מלימודו תפריע לו, אינו מחוייב כלל להפסיק, אפילו אם קורא תהלים, ואין חיוב לקיים מהיות טוב. עכ"ד.
ועיין עוד בשו"ת אוהב משפט (או"ח סימן ב) שכתב, שאף שמדברי רבינו חיים פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (סימן ה) משמע שצריך לענות אמן וכדומה, מכל מקום אם חושב בעצמו שיכול להתבלבל מחמת זה, אין צריך לענות. וכן כתבו בשו"ת שלמת חיים (סימן תקיג), ובספר שארית יוסף (חלק ג עמוד לה) שאם עניית האמן מפריעה לו לרצף הלימוד, רשאי להמשיך בלימודו גם אם לומד ביחידות.
לסיכום: אדם שיושב ולומד תורה, ושומע חזרת השליח ציבור או קדישים וכדומה, ואם יענה אמן הדבר יגרום לו להפרעה בהמשך הלימוד, פטור מלענות אמן.
מתוך ספר אין למו מכשול
ומסקנתו היא כאמור לעיל נכון?
לא בדיוק
ביביע אומר ח"ט שציינתי כותב שהמתפלל ושומע קדיש וקדושה ממנין אחר, יש לו לענות וכמ"ש הג"ר אליהו ישראל בשו"ת עוגת אליהו סימן לה, ושכ"כ הגרי"ח זוננפלד שאינו פטור משום עוסק במצוה.
אך ביבי"א ח"א שציינתי עמד בחקירה דהפסקה לקדיש וקדושה אינו חיוב דהא קי"ל עוסק במצוה
כדאי לעי' בשלושת המקורות שציינתי לעומק, ולהשוות בין כולם ואז לדעת לאמת מהי דעתו של רבינו הגדול זצ"ל
יהודה מ.
Well-known member
אם אין איתך עשרה שעונים קדושה בחדר שבו אתה נמצא אינך חייב לענות, ואם אתה באמצע קריאת התורה אסור לענות.
אויבער חכם
Active member
עיין במש"כ בזה המנחת אשר בספר כללי המצוות סי' ה' אות ו'.
ע"ם יצ"א
Member
האלהים אינה לידי ספר "דברי יעקב" לראש הדיינים באי ג'רבה כמוהר"ר יעקב הכהן גדישא ע"ה (מצאתיהו עת הייתי מציץ מן החרכים בחנות ספרים אחת, תלי"ת), וז"ל מערכת א' אות א': "אמן וברוך הוא וברוך שמו - מי שהוא לומד ועוסק בתלמוד תורה ושמע החזרה, אינו צריך לענות עמהם ב"ה וב"ש ואמן, דעוסק במצוה פטור מן המצוה ומה גם שיתבטל מתלמודו ויתבלבל, הרב מים רבים א"ח סי' ב' עי"ש. ונראה דה"ה אם הוא מתפלל או עוסק בפסוקי דזמרא וכיוצא, דעוסק בתלמוד תורה מיהא הוי וא"צ להפסיק ולענות עמהם מצד הדין כ"א ממידת חסידות כעין מה שכתב הרב מים רבים הנז'", עכ"ל.
ומול סו'ף בא העי'ר כמוהר"ר משה זקן מאזוז זלה"ה, וז"ל: "נראה דהיינו אם הוא מתפלל עם ציבור אחר וכאשר מטו בה ממוהר"ר מוהר"א הכהן ז"ל שאומר כי הנהו בדידהו וכו' אבל אם אינו מתפלל עם ציבור לא יאבד לענות על מה ששומע מחובת היום. וכן כתבתי בעניותי בספה"ק בס"ד".
ודעת הראש"ל ביב"א ח"ז סי' ח' אות ג' שכשאוחז בפסוקד"ז יכול לענות אמן דברכות, אך הרב בתבו"ש או"ח סי' י"ב ובשמ"ש ומגן ח"ג סי' ב' וג' כתב שלא יענה אלא בין הפרקים.
ומול סו'ף בא העי'ר כמוהר"ר משה זקן מאזוז זלה"ה, וז"ל: "נראה דהיינו אם הוא מתפלל עם ציבור אחר וכאשר מטו בה ממוהר"ר מוהר"א הכהן ז"ל שאומר כי הנהו בדידהו וכו' אבל אם אינו מתפלל עם ציבור לא יאבד לענות על מה ששומע מחובת היום. וכן כתבתי בעניותי בספה"ק בס"ד".
ודעת הראש"ל ביב"א ח"ז סי' ח' אות ג' שכשאוחז בפסוקד"ז יכול לענות אמן דברכות, אך הרב בתבו"ש או"ח סי' י"ב ובשמ"ש ומגן ח"ג סי' ב' וג' כתב שלא יענה אלא בין הפרקים.
אלעזר אטיאס
Active member
מצרף מסה"ק
בסיעתא דשמיא
Well-known member
מדוע לא הזכרת את דעת מרן בילקו"י
מרפסן איגרי
Active member
נושאים דומים בפורום
