מרן רבינו יוסף קארו - ההתנגדות לספריו
בשו"ת בית יוסף (הל' כתובות ס"ס יד) בסוף התשובה, וז"ל: "ולענין מה שנגע בכבודי חנני ה' מדה שאיני מקפיד לכבודי אך כבוד התורה איני רשאי ומה גם לבחורים הנדברים כי זה אומר בכה וזה אומר בכה יחושו לעצמן ויזכירו מעשה דיהודה בן נחמיה שאמ"ל רבי עקיבא צהבו פניך שהשבת את הזקן תמהני אם תאריך ימים וכן עלתה לו כדאיתא במנחות פרק רבי ישמעאל יהי רצון שלא יענשו על ידי והם יתנו אל לבם לשוב בתשובה יקבלו הרבים את תשוב'. ומענין מה שנגע בכבוד ספרי לא אחוש כי אם יגנהו לא יגונה ואם ישבחהו לא ישובח כי האמת עד לעצמו ונכרים דברי אמת".
ואח"כ הביא עוד מדברי חכם בשם ר' ישראל לחזק תשובתו שם, וז"ל: "ועל אשר תמה על שאר החכמים ולמה לא יסכימו על האמור. כתב עוד שורת הדין להגי' אם שאר מקומות שראוי להגי' לפי דעתו בזה אין בהם נפתל ועקש. ועל שם חדש אשר קורא לו מאסף ידענו כי זאת תורת הקנאות וענייניו ודבריו אינם צריכים חיזוק כי מפורסם לכל העולם כולו חכמתו הגדולה כי לא לבד אסף וקבץ אבל חדש בכל מקום תירץ ותקן לשונות רבים וגם עם זקנה ושיבה הרביץ תורה רבה בישראל ויצאו מידו כמה מורי הוראה ושפט והנהיג את ישראל כל ימי חייו. וגם לשון מאסף לא יצדק כי המאסף נקרא מי שמאסף דינים ועושה חיבור אבל אומנות נקיה זו היא להודיע ללומדים שורשי הדינין מהיכן יצאו מהתלמוד או מפוסקים כדי לסמוך עליהם וגם להודיע להם חידושים על אותו הדין פלו' חדש ופלו' חדש והוא מראה דרך גם כן על מה לסמוך בפסק ואגב מבאר עניינים קשים בתלמוד וזכה וזיכה את הרבים". ע"כ.
ועי' למהרש"ל בעל הים של שלמה (בסוף ההקדמה למסכת חולין) שכ' בזה"ל: "כי חדש מקרוב בא לידינו ספר וחיבור שעשה מהר"י קאר"ו על הטורים, והראה כמה חידושים מספרים הקדמונים שלא היו בידים בימים שעברו, ותשובות נכריות וחידושים אשר נמצאו בכל הספרים, ולא חיסר דבר מכל אשר עלה במחשבה לפניו, וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו, אבל עשה פשרות בענייני פסקי הלכות מדעתו מסברת הכרס, ברוב הפעמים באיסור והיתר נגד הקבלה אשר קבלנו ונהגו עד הנה, והתלמידים הולכים אחר דבריו ופסקיו, ולא ידעו שבנפשם הוא, שהוא הכריע כמה פעמים נגד התוס' והפוסקים אשר אנו נוהגין לפסוק כוותייהו, והנה שגו בזה, מאחר שראו שכן כתוב בספרו שכך הלכה אמרו כך כתב הקאר"ו להדיא, כי כך העניין הרע אשר לפניהם, מה שכתב בספר יאמינו, אם יעמוד אחד חי וצוח ככרוכיא שאין הדין כן בראיות גמורות, או אפי' בקבלה, לא יחישו לדבריו, כאשר כתבתי בהקדמה ראשונה, ובפרט האידנא שבעונות הרבים הנסמכים מרובים והלומדים מועטים, ומשום הכי תופסים דברי הספר אשר מצאו בו כל החידושים, ובזה הושוו הקטנים לגדולים, והנערים לזקנים, אני הגבר אשר בעו"ה ראה כל אלה, ולא די בזה למהר"י קאר"ו מה שעשה פשרה על אילו שלשת הגדולים הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, היכא שהושוו שנים מהם דאזלינן בתרייהו, ולא חש לכל הגדולים האחרים, כאילו מסורה הקבלה בידו מימות הזקנים, אלא אף במקומות אחרים עשה פשרה, וכו'. ע"כ הוכרחתי להעלות על הספר דבריו באריכותיהם וגלגוליהם וצרופיהם, במקום דאיכא למטעי, ולהוציא מלב התלמידים, שלא יתלו עצמם בחיבוריו, ולומר עלי באחרית הימי' שלא ידעתי ממנו, על כן באתי לחזור למנהגי הראשון, להאריך בכל דין ודין, ולהביא כל חידושיו, אף שלפעמים אין בהן צריך, אלא כדי להיותו מצוי בספרי, ולחוות דעתי גם אני, ועל כן חזרתי ותקנתי מסכת חולין, שתלוי בו כללים גדולים בדת יהדותינו, באריכות וביאור יפה, וכו'".
ובברכי יוסף (חו"מ סי' כה ס"ק כט) כ' "כל ימינו נצטערנו על דברתי מלכי צדק מרן זצ"ל בפשר דבר שעשה לענין הוראה ללכת אחרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, ובמקום דתרי מינייהו מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן כידוע, וחלקו עליו הבאים אחריו וביקשו לעקור הכלל הזה, כמבואר בהקדמת מהרש"ל לספרו ים של שלמה, ובהקדמת מור"ם לדרכי משה א"ח, ושאר גדולים. ומהרש"ך ח"א סימן קל"ד כתב דרבים תפסו עליו ונחלקו עמו פנים בפנים. ועמ"ש הרב של"ה דף קט"ו. גם ראיתי תשובה אחת כ"י למהר"ר יחיאל קשטלץ אבי מהר"ש ומהר"ם קשטלץ שהיה בדור מרן, והאריך הרבה בזה מפיו לפידים יהלוכו". ע"ש. וע"ע ברכ"י שם (ס"ק לא). וע"ע בכללי הפסיקה שבריש יחו"ד ח"ז הנד"מ.
ואח"כ הביא עוד מדברי חכם בשם ר' ישראל לחזק תשובתו שם, וז"ל: "ועל אשר תמה על שאר החכמים ולמה לא יסכימו על האמור. כתב עוד שורת הדין להגי' אם שאר מקומות שראוי להגי' לפי דעתו בזה אין בהם נפתל ועקש. ועל שם חדש אשר קורא לו מאסף ידענו כי זאת תורת הקנאות וענייניו ודבריו אינם צריכים חיזוק כי מפורסם לכל העולם כולו חכמתו הגדולה כי לא לבד אסף וקבץ אבל חדש בכל מקום תירץ ותקן לשונות רבים וגם עם זקנה ושיבה הרביץ תורה רבה בישראל ויצאו מידו כמה מורי הוראה ושפט והנהיג את ישראל כל ימי חייו. וגם לשון מאסף לא יצדק כי המאסף נקרא מי שמאסף דינים ועושה חיבור אבל אומנות נקיה זו היא להודיע ללומדים שורשי הדינין מהיכן יצאו מהתלמוד או מפוסקים כדי לסמוך עליהם וגם להודיע להם חידושים על אותו הדין פלו' חדש ופלו' חדש והוא מראה דרך גם כן על מה לסמוך בפסק ואגב מבאר עניינים קשים בתלמוד וזכה וזיכה את הרבים". ע"כ.
ועי' למהרש"ל בעל הים של שלמה (בסוף ההקדמה למסכת חולין) שכ' בזה"ל: "כי חדש מקרוב בא לידינו ספר וחיבור שעשה מהר"י קאר"ו על הטורים, והראה כמה חידושים מספרים הקדמונים שלא היו בידים בימים שעברו, ותשובות נכריות וחידושים אשר נמצאו בכל הספרים, ולא חיסר דבר מכל אשר עלה במחשבה לפניו, וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו, אבל עשה פשרות בענייני פסקי הלכות מדעתו מסברת הכרס, ברוב הפעמים באיסור והיתר נגד הקבלה אשר קבלנו ונהגו עד הנה, והתלמידים הולכים אחר דבריו ופסקיו, ולא ידעו שבנפשם הוא, שהוא הכריע כמה פעמים נגד התוס' והפוסקים אשר אנו נוהגין לפסוק כוותייהו, והנה שגו בזה, מאחר שראו שכן כתוב בספרו שכך הלכה אמרו כך כתב הקאר"ו להדיא, כי כך העניין הרע אשר לפניהם, מה שכתב בספר יאמינו, אם יעמוד אחד חי וצוח ככרוכיא שאין הדין כן בראיות גמורות, או אפי' בקבלה, לא יחישו לדבריו, כאשר כתבתי בהקדמה ראשונה, ובפרט האידנא שבעונות הרבים הנסמכים מרובים והלומדים מועטים, ומשום הכי תופסים דברי הספר אשר מצאו בו כל החידושים, ובזה הושוו הקטנים לגדולים, והנערים לזקנים, אני הגבר אשר בעו"ה ראה כל אלה, ולא די בזה למהר"י קאר"ו מה שעשה פשרה על אילו שלשת הגדולים הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, היכא שהושוו שנים מהם דאזלינן בתרייהו, ולא חש לכל הגדולים האחרים, כאילו מסורה הקבלה בידו מימות הזקנים, אלא אף במקומות אחרים עשה פשרה, וכו'. ע"כ הוכרחתי להעלות על הספר דבריו באריכותיהם וגלגוליהם וצרופיהם, במקום דאיכא למטעי, ולהוציא מלב התלמידים, שלא יתלו עצמם בחיבוריו, ולומר עלי באחרית הימי' שלא ידעתי ממנו, על כן באתי לחזור למנהגי הראשון, להאריך בכל דין ודין, ולהביא כל חידושיו, אף שלפעמים אין בהן צריך, אלא כדי להיותו מצוי בספרי, ולחוות דעתי גם אני, ועל כן חזרתי ותקנתי מסכת חולין, שתלוי בו כללים גדולים בדת יהדותינו, באריכות וביאור יפה, וכו'".
ובברכי יוסף (חו"מ סי' כה ס"ק כט) כ' "כל ימינו נצטערנו על דברתי מלכי צדק מרן זצ"ל בפשר דבר שעשה לענין הוראה ללכת אחרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, ובמקום דתרי מינייהו מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן כידוע, וחלקו עליו הבאים אחריו וביקשו לעקור הכלל הזה, כמבואר בהקדמת מהרש"ל לספרו ים של שלמה, ובהקדמת מור"ם לדרכי משה א"ח, ושאר גדולים. ומהרש"ך ח"א סימן קל"ד כתב דרבים תפסו עליו ונחלקו עמו פנים בפנים. ועמ"ש הרב של"ה דף קט"ו. גם ראיתי תשובה אחת כ"י למהר"ר יחיאל קשטלץ אבי מהר"ש ומהר"ם קשטלץ שהיה בדור מרן, והאריך הרבה בזה מפיו לפידים יהלוכו". ע"ש. וע"ע ברכ"י שם (ס"ק לא). וע"ע בכללי הפסיקה שבריש יחו"ד ח"ז הנד"מ.
על דברי השבח על ספרו בעז"ה במאמרים הבאים.
הדברים נכתבו להרחבת הידיעות, ולא ללמוד מהם להלכה, וכמובן שלא יבצר שיעלם מעיני אי אלו פרטים.
אשמח לכל הארה הערה תיקון וכד'.