• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

ניסיך שבכל עת חרבות ברזל

"הפח נשבר ואנחנו נמלטנו". סיפור הצלה.



זקני צפת אומרים שעירם ניצלה מידי האויב במלחמת העצמאות בזכות שני דברים: המעשה והנס.

המעשה היה שזקני צפת אמרו תהילים, והנס – שמחלקת לוחמי הפלמ"ח הגיעה בזמן והצליחה לעצור את האויב...

בשבוע שעבר ניצלתי גם אני בזכות המעשה ובזכות הנס, ומעשה שהיה כך היה, ונס שהיה כך היה.

ביתנו, בית משפחת גליל, ניצב על רכס גבוה בחלקו הצפוני של מושב שתולה, וצופה על פני בקעה יפיפייה הנטועה כרמים ועצי אפרסק, שבסופם הגבול עם לבנון. על הרכס ממול מלבינים בתיו של הכפר הלבנוני ראמיה. מאז ומעולם שעלול לבוא יום שהבית שלנו יהפוך לחזית. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, היום הזה הגיע.

בתחילת המלחמה עוד שהיתי בקומה התחתונה של ביתי, שאינה נצפית מלבנון, בזכות חורש ארצישראלי עבות, אך לאחר שטיל נ"ט הראשון פגע בבית בבנייה בהמשך הרחוב, הבנתי שהבית שלנו נמצא במקום מסוכן ועברתי להתארח בבתים של אנשים טובים במרכז המושב. מאז, אני מגיע לבית רק פעם בשבוע או עשרה ימים, כדי לאוורר אותו מעט ולקחת ממנו חפצים לבני המשפחה הנמצאים במלון המפונים. בשל הסכנה, תמיד הקפדתי לא לעלות לקומה העליונה, הנצפית היטב מלבנון, אלא בזחילה בלבד, ורק בשעת הדחק, וגם לא להדליק אורות בקומה התחתונה. הכול מתוך הבנה שהבית עלול לשמש כמטרה לאויב וכדי למנוע את הפגיעה בו.

ובכל זאת, בשעה 17:30 של יום רביעי, כ"ג בניסן (האחד במאי), הבית שלי נפגע מטיל אויב. זה קרה דקות ספורות לאחר שהגעתי לבית לביקור קצר. כדרכי, הלכתי אל הבית במסלול נסתר שאינו נצפה מלבנון בזכות צמחייה טבעית עבותה. כהרגלי, הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לבית היה לפתוח את דלת הבית ולוודא שדלת הממ"ד פתוחה גם כן, מתוך הבנה שאני עלול להזדקק לו בהתראה קצרה מאוד. בשל הסמיכות של שתולה לגבול, זמני ההתראה מפני ירי אויב הם קצרים מאוד, אם בכלל יש התראה. לאחר שאספתי את מעט החפצים שתכננתי לקחת מהבית (אחד מהם היה חמאת בוטנים שתיכננתי למרוח על מצות שהיו לי בבית שבו אני מתארח. אל תשפטו אותי... הייתי רעב ולא היה מה לאכול כי בדיוק נגמר פסח). רגע לפני שעמדתי לנעול את דלת הבית וללכת בחזרה למרכז המושב, ראיתי שמבואה הקומה התחתונה מאובקת מאוד והחלטתי לטאטא אותה. יכול להיות שלא הייתי צריך להתעכב על קצת אבק, כי שתי דקות לאחר מכן שמעתי רעש חלש ומרוחק שנשמע לי כמו הרעש שמשמיע טיל במעופו. הרעש הזכיר את הרעש ששמעתי בעבר, בשעה שמחבלי חיזבאללה ירו טיל נ"ט על מטעי יישוב סמוך, נטועה, שמפגיעתו הקשה נהרג חקלאי. כששמעתי את הרעש המרוחק, השתטחתי על הרצפה וחיכיתי לשמוע פיצוץ. לאחר שלא שמעתי פיצוץ וגם לא ראיתי פטריית עשן בסביבות הבית, החלטתי שעדיף לעבור לממ"ד. לאחר שלושה צעדים, שמעתי רעש חזק מאוד שהבנתי מיד שהוא רעש של טיל העושה את דרכו הקטלנית אליי, לא שריקה, אלא רעש מעין זה שמשמיע מטוס קרב בצלילתו. בשניות הבודדות שנותרו לי הספקתי לחצות את 15 המטרים שהפרידו ביני ובין הממ"ד, למשוך את הדלת ולהחזיק אותה – ואז טיל פגע בקומה העליונה של הבית.

היה לי ברור מיד שהטיל פגע בבית בצורה ישירה, אבל להפתעתי, רעש הפיצוץ לא היה מחריש אוזניים, אלא יותר כמו רעם קרוב מאוד. הרגשתי את ההדף היטב; הבית רעד כולו ואבק חדר מתחת לדלת שהחזקתי, יחד עם ריח של עשן. שמעתי את הכול מתפרק: זכוכיות נשברות, חלקי מתכת נופלים, רהיטים מתמוטטים... ואז שקט – שמתוכו נשמע קול תסיסה עז. באותו רגע חשבתי שמדובר בחלקי המתכת של הטיל המתקררים לאיטם, אבל בדיעבד התברר שהיה זה קול הגז הבורח מהמזגן המסכן שחטף המוני רסיסים...

הטיל ששיגר האויב פגע בחלון הצפוני הגדול של הסלון שלנו, הפונה ללבנון. ראש הנפץ של הטיל, ככל הנראה טיל קורנט או קונקורס, התפוצץ בעת הפגיעה – ושיגר סילון של מתכת מלובנת המסוגלת לחדור 1,000 מ"מ פלדה. הפיצוץ השמיד את החלק העליון של המרפסת, כולל לוחות סולאריים שהיו מעליה, וסילון המתכת הלוהט חצה את הסלון שלנו, מכסה באבק, רסיסי בטון וטיח, וחלקי מתכת לוהטים את הספות, הספריות ושאר הרהיטים שאדם מן השורה מחזיק בביתו; הסילון המשיך ופגע בחלון של הסלון הפונה למערב, והעלים אותו לגמרי, ומשם חדר דרך קיר המטבח הצפוני ויצא מקיר המטבח הדרומי, תוך שהוא קודח שני חורים יפים ונאים בקירות ומחריב את המקום שבו אנחנו יושבים בימות השגרה לאכול ארוחת ערב כל המשפחה. במקביל, כל חלונות הקומה העליונה התרסקו לרסיסים, וגם גדרות הבית נמעכו כאילו פגע בהם גל הדף של פיצוץ טיל נ"ט.

מוקף בקובית בטון מזויין הבנתי שאני בסדר ולא נפגעתי פיזית. נשמתי קצת אבק ושלוש דקות לאחר מכן הבית רעד שוב. מחבלי חיזבאללה ירו טיל נוסף לשתולה. באותו רגע חשבתי שגם הטיל השני פגע בבית שלנו, אבל בדיעבד התברר שהטיל פגע בבית סמוך, ורק בגלל שלבית שלנו כבר לא היו שום חלונות, הפיצוץ נשמע קרוב יותר ממה שהוא היה באמת.

בשעה 17:36 התקשרתי לאשתי לעדכן אותי שאני בסדר ושטיל פגע לנו בבית (היא אומרת שנשמעתי המום והתנשפתי בכבדות. אני מאמין לה), שיחה שארכה 12 שניות, ולאחר מכן גם לרבש"צ (8 שניות). במקביל, חברים שראו את הפגיעה בבית ממרכז היישוב, נחלצו לעזור לי, אך מחשש לירי של טילים נוספים, ביקשתי מהם להתרחק במהירות למקום נסתר ומוגן. בהמשך התפניתי עצמאית למרכז היישוב, שם חברתי לחפ"ק וכו'.

ניצלתי בזכות המעשה ובזכות הנס: המעשה היה שבחסדי ה' האויב כיוון את הטיל לקומה העליונה ולא לקומה התחתונה שבה הייתי; הנס היה שרעש לא ברור קודם הכניס אותי למצב של דריכות מוגברת לפני שירו עליי, לצד הערנות, ההכנה המוקדמת והתגובה המהירה.

מבואת הקומה התחתונה, אגב, כבר לא מלוכלכת באבק. כלומר, לא רק באבק. יש שם כל מה שאתם יכולים לדמיין. זכוכיות, אבק, שברי אלומיניום, חלקי פלסטיק ועוד.

ב"ה, ביום רביעי לסדר פרשת אחרי מות, יום "חסד שבגבורה" בימי ספירת העומר, ניצלתי מפציעה או מוות.

"ארומימך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויביי לי".
 
נ.מ עומד בגינה של הבית ומטגן שניצלים לשבת בחום מטורף של באר שבע. קצת ינוניוז קצת מדבר עם השכן ממול ואז מסתכל ימינה וקולט ענן של חול מתקרב אלינו. מעיר את תשומת ליבו של השכן ושואל: למה לעזאזל זה טוב??? כל החול הזה!!!! תוך שניה רוח פרצים מגיעה עם החול, בלתי אפשרי לעמוד שניה בחוץ! רצים לבית נועלים את כל החלונות. עשר דקות אחרי אזעקה ונפילה בגינת משחקים שהיתה מלאה והתרוקנה בגלל הרוח והחול שהגיעו והקדימו את הטיל! תודה אבא 🙏אשתדל לא לשאול יותר למה לעזאזל זה טוב....


אתם מבינים את גודל השגחת ה'? ה' נמצא ואחראי גם על סידור גרגירי החול...... לית אתר פנוי מיניה
 
*חייל מספר:* יום ראשון, כ"ז בניסן שנת התשפ"ד, 5 במאי 2024, יומיים לפני השחרור, התחיל כיום רגיל במוצב זעורה. יום חם, קייצי, כוננות עם שחר, מסדרים, שמירות, נקיונות, אוכל ושגרת מוצב. מוצב זעורה נמצא על הר, קילומטרים ספורים מגבול הצפון, רואים מלפנינו את החרמון, הר דוב, מטולה, רכס רמים, את הגבול בינינו לבין לבנון ומעבר לגבול. כמו שאנחנו רואים אותם – כך הם רואים אותנו.

ההפגזות בצפון זה לא דבר חדש, רחפנים, כטב"מים, ירי תלול מסלול, ובעקבותם אזעקות, צבע אדום, כניסה למרחבים מוגנים, אלו דברים שהפכו לשגרה. מדי פעם שומעים את סוללת כיפת ברזל ששולחת טיל טמי"ר (טיל מיירט) ומיירטת את הרקטות, פצצות המרגמה וכלי טיס למיניהם שחודרים לישראל.

בסביבות 15:20 ללא כל הודעה מוקדמת, אנחנו שומעים את כיפת ברזל שולחת טיל ליירט קטיושה שנשלחה לישראל. למרות הרעש המחריש אוזניים, התרגלנו. כבר לא מתרגשים מזה. אבל בעקבותיו יצא עוד אחד, ועוד אחד, שוב ושוב ושוב עד שהמלאי שלה נגמר, ואנחנו מתחילים לשמוע נפילות, רק שהפעם הן קרובות מתמיד – חיזבאללה יורים עלינו. חלק מהחיילים מצלמים את השמים אבל מהר מאוד מצטרפים לכולם בריצה למרחב המוגן. המוצב לא נפגע כלל, חוץ מרסיס אחד שנפל בתוך השטח ויצר דליקה קטנה. כל הקטיושות נפלו מסביב למוצב, חלקם התפוצצו אך היו גם כאלו שלא - ופשוט נפלו כמה מטרים מהש.ג. היה נזק לכמה רכבים, שמשות נשברו, השיחים שהפכו לצהובים בעקבות הקיץ החלו לעלות בלהבות.

אנחנו בתוך המרחב המוגן, מריחים ריח חזק של שריפה, ומבינים שהאש מתקדמת לעבר המוצב, לא רחוק מהבונקר. מזמינים צוות של מכבי אש, מחכים שיבואו. בינתיים חלקנו לובשים את השכפ"ץ, חובשים את הקסדה, לוקחים מטפים, מחבטים וזרנוקי מים ומנסים לעשות משהו נגד האש. כשהנפילות ממשיכות כולם חוזרים לתוך המרחב המוגן. בינתיים צוות לוחמי האש מגיע אבל בעקבות הנפילות גם הוא נכנס אלינו למרחב המוגן.

בינתיים מתלבטים. מצד אחד האש מתקרבת לעבר הבונקר ומצד שני איך אפשר לצאת מהמרחב המוגן? פתאום השמיים נקשרו בעבים, והתחיל לרדת גשם. משום מקום פשוט גשם. משתלט על האש. אחרי כ 10-20 דקות, האש כובתה. והעננים? הפסיקו את הגשם והמשיכו הלאה..

בסופו של האירוע ניגש אלי חבר, לא דתי, ואמר לי: "תראה כמה גדול בורא עולם!". אם רק נפתח את העיניים, נראה שכל כך הרבה דברים לא הגיוניים קורים – השגחה פרטית על כל אחד ואחד מאיתנו. וכל מה שנותר לנו לומר זה – תודה!
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
ויאמר יצחק קצת נוסטלגיה לא יזיק

*שלום. לאחר הצלחת צעדת עזה ביום העצמאות ולקראת חזרת עם ישראל לרצועת עזה בקרוב בע"ה.*

*הרב יוסף אלנקווה מספר סיפור מדהים מימי גוש קטיף על שישה עשר רסיסי פצמ"ר בנווה דקלים.*

יום שבת קודש פרשת אמור
ח' באייר התשס"ג
כבכל שבת בעשרים ושש שנות
מגורינו בגוש הבית שלנו מארח חיילים
שלוש סעודות שבת שבת.
קבענו ללמוד גמרא במוצאי שבת
הגיעו החברים ורעייתי שושנה
מנשים באוהל תבורך הגישה שתיה חמה
ומאפים ויצאה להליכה רגלית
עם חברתה מיכל יחיאלי.

כמו עשר דקות חלפו אנו שקועים בסוגיא
רעש מחריד אזניים
של פצמ"ר והיה ברור שהפעם הוא נפל בישוב
יצאתי מיד לסייע
אשתי מתקשרת אלי ואומרת לי
יוסי נפצעתי הכל בסדר
אני על אמבולנס לבאר שבע
תדאג לילדים.

הדר שמלה בנווה דקלים
נתן להן טיפול ראשוני
מיכל מספרת
שבנסיעה היא התחילה לבכות
אשתי רצתה להרגיע אותה
סטרה לה ואמרה
אל תדאגי מיכל לא יקרה לך כלום
הקדוש ברוך הוא לוקח
רק את הטובים
צוות האמבולנס התפקעו מצחוק.

השכנות אדית שוש דניאלה
וכל הרחוב מיד הגיעו לטפל בילדים
לימים מספר לי בני רבי רואי
שהוא היה במרכז הישוב
ועמי שקד הקבט האגדי ראה אותו
קנה לו ארטיק ואמר הכל בסדר
אמא שלך נפצעה היא בסדר
בוא אקח אותך הביתה
רואי לעולם לא שוכח את הרגע הזה.

יצאתי לדרכי לבית המרפא סורוקה בבאר שבע
הלב האיץ בי יותר מגלגלי המכונית
הפה מרחש את כל פרקי ופסוקי התהילים
שאני מכיר וכמו לא היה צדיק
שלא הזכרתי את שמו
שזכותו תגן עליהן.

הגעתי והשתיים בחדר מיון
מיכל נפגעה מרסיס
שחדר מצד לצד ביד במקום השעון
ובדרך נס לא פגע בעורק ראשי.

ואשתי קבלה עשרות רסיסים.
אחיות יושבות עם מלקטת ומוציאות
אחת אחת.

הגיע עלות השחר נכנס רופא
לספר לאשתי מה קרה לה
ואמר שהוציאו שישה עשר רסיסים
מן הסתם כשתגיע לכותל למחסום
תצפצפי.

שאלה רעייתי יש לכם עוד מה לעשות?
אמר לה הרופא אין.
ביקשה ממנו מכתב שחרור
הרופא נדהם אך היא התעקשה
והוא כתב לה מכתב שחרור.
חזרנו לנווה דקלים אשתי בקשה שאלך להתפלל
כשחזרתי ראיתיה לבושה
עם התיק והילדים כשהיא הולכת ללמד
בנאות קטיף.

אמרתי לה ככה את הולכת ללמד????

ואת השיעור שקבלתי ממנה
באותו הרגע
לא אוכל לשכוח
אמרה לי
יוסי אתה רוצה אישה בריאה
תן לי ללמד וקח את הטלפון שלי
שלא יפריעו לי.

מזמור לתודה
ברוך פודה ומציל
כה יתן השם יתברך ישמור ויציל
את כל עמו ישראל אמן
טוב להודות להשם
ולזמר לשמך עליון.
 
ויאמר יצחק התמונה המדוברת בסוף לא הגיעה לידי
*שלום. עודד הרוש מספר:*

יצאתי לכמה ימי רענון מרפיח
ואחרי שיטוט קצר באתרי החדשות ממש בוער בי לכתוב כמה מילים בתקווה שזה יגיע לכמה שיותר, בטח בעורף.

בשישי בוקר סיימנו התקפה לילית מוצלחת מאוד על מוצב השהידים ברפיח, מוצב אימונים של חמאס שהוא גם סמל גדול עבורם...הכל עבד לפי תכנית עם כמעט אפס התנגדות.
באנו בעצמה וניצחנו בקלות.
אחרי מנוחה קלה, בעודנו יושבים במגנן, כמה מטרים מאיתנו אנחנו קולטים פתאום שיגורים לעבר הארץ...מייד קפצנו שוב והגבנו למקורות הירי,
כשחזרנו מההתקפה הבנו שאלה היו שיגורים לעבר באר שבע שנחתו בגן משחקים.
כעס עצום
תסכול
אנחנו הרי שם כדי שזה לא יקרה
והנה זה קורה ממש לנגד עיננו
אבל זה המקום להגיד גם את התמונה המלאה;
מרגע כיבוש פילדלפי
עזה כולה בשליטתנו
אין יותר הברחות
אין יותר תנועת מחבלים מעזה ומחוצה לה,
מלאי התחמושת של הנאצים מוגבל
ולא צפויים להיוולד להם בקרוב עוד מחבלים.
מה ששם, זה מה שיש להם!
מעכשיו למעשה,
שעון החול שלהם התחיל לעבוד ביתר שאת
ומכאן למעשה מתחיל הקרב הקשה באמת-
מי יתייאש ראשון.
אנחנו, הלוחמים ואנשי המילואים, בטח שלא נתייאש
ההצלחות הגדולות שלנו שם מידי יום רק מחזקים אותנו שאנחנו בדרך הנכונה...רוב הכח שלהם הושמד ונשארו גדודים אחרונים (ולא החזקים שבהם)
אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לכתוב לאחיי בעורף
צריך אתכם!
עכשיו יותר מתמיד!!
תנו לנו רוח
שלא תיפול רוחכם אחרי כל ירי לכאן,
אלה המלאים האחרונים שלהם
וזה כל מה שנותר להם לעשות.
חמאס כבר הופתע מאיתנות העורף הישראלי
ומההתגייסות הארוכה של אנשי המילואים.
בואו נמשיך ונפתיע אותו
עד שלא יישאר שם את מי להפתיע,
את הרע הזה צריך לבער
ואנחנו יכולים (וחייבים) לעשות זאת יחד!
אנחנו בחזית, הרחק ממשפחותינו
ואתם כאן בחיזוק אחד לשני;
באחדות,
באהבת חינם,
בשיח טוב ומאחד.
אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולדורות הבאים.
זאת משימתנו
ואין לנו כל תכנית שלא לעמוד בה.

(את התמונה הזאת צלמתי מהטנק שלי, מאחת התגובות שלנו לעבר שני מחבלים שהתמקמו על גג ותכננו לירות למגנן שלנו...הם כרגע נותנים דין וחשבון בבית דין של מעלה)
 
מגנן זה מה טיבו? מג'נון שמענו אבל מגנן?!
מרגע כיבוש פילדלפי
עזה כולה בשליטתנו
אין יותר הברחות
אין יותר תנועת מחבלים מעזה ומחוצה לה,
מלאי התחמושת של הנאצים מוגבל
ולא צפויים להיוולד להם בקרוב עוד מחבלים.
מה ששם, זה מה שיש להם!
אל יתהלל חוגר כמפתח!
כל המנהרות מרפיח העזתית לרפיח המצרית להיכן נעלמו בפתע פתאום?
 
האמת שלא ידעתי, אבל עכשיו נזכרתי שאחד החיילים סיפר לי שלפני שהם חונים הטרקטור D9 מרים סוללות עפר גבוהות מסביב ובאמצע נמצאים החיילים שלנו
אל יתהלל חוגר כמפתח!
כל המנהרות מרפיח העזתית לרפיח המצרית להיכן נעלמו בפתע פתאום?
הדגשתי שזה חלק קטן ממה שקיבלתי, אתמול הם שיגעו אותי עם הדיבורים האלה על העצמאות הנפלאה שיש לנו שכל מה שביידן אומר אנחנו שומעים לו, אני תכף ישלח לכאן מאמר נפלא שיסביר לנו מה זה העצמאות שיש לנו [בעיניהם הטרוטות] שאחרי שתקרא אותו ירקדו עצמותיך וישישו מעיך
 
הנה המאמר [עם הערות ממני יצחק]:
שלום וחג שמח. הרב יוני לביא כתב לכבוד היום:


אַת שואלת למה אני כל-כך שמח ביום העצמאות? [האמת שלא שאלתי ולא מעניין אותי]

למה אני 'עושה עניין' מהיום הזה?

אני אגיד לך למה.

עצמאות בשבילי זה כל מיני דברים קטנים, שמצטרפים יחד לפאזל מרהיב של חלום ענק שמתגשם!



עצמאות זה לקבל צו מילואים שמתנגש (שוב...) עם החופשה המשפחתית, [ב"ה לא קיבלתי]

ובכל זאת ללבוש בגאווה את המדים הירוקים ולזכור:

גם הסבא רבא שלי קיבל זימון לצבא. הצבא הסובייטי... [סבא שלי זצ"ל לא קיבל זימון לצבא בדמשק, היה לחכמים פטור]

וסבא פנחס נפל בקרב צושימה בין יפן לרוסיה, במלחמה שלא היה לו שום קשר אליה.

עצמאות זה להיתקע בפקקים בדרך לעבודה,

אבל לזכור שזה רק בגלל שהארץ שלנו עמוסה במכוניות ומלאה באנשים עובדים שהולכים ובונים לתפארת את המדינה שלהם ולא ארץ זרה שמחר תַּפְנֶה להם עורף. [לא בטוח שהפקקים מהישראלים]

עצמאות זה לשלם מס הכנסה, ביטוח לאומי ולהוסיף גם מע"מ,

אבל לזכור שהכסף לא הולך לממן משתאות פאר של הפריץ או כיבושי ראווה של הקיסר.

הוא ישמש לבניית כבישים ותחנות כוח, קניית טנקים ועזרה לחולים ונזקקים. [מגרשי כדורגל וכדור סל ומימון לחברי כנסת]

עצמאות זה להיכנס לרכב ותוך שעה לנשק את אבני הכותל או להוריד דמעה בקבר רחל, [הכותל ורחל אימנו היו שם לפני שקמה המדינה]

זה לקרוא תהילים במערת המכפלה או לרקוד כל הלילה אצל רשב"י. [כנ"ל]

עצמאות זה לזכור שאת מה שמשה רבינו היה יכול רק לחלום עליו, ורבי יהודה הלוי התגעגע אליו בשירתו, אני יכול לגעת, לחבק ולנשום אל תוכי.

עצמאות זה לציין יום חג לדמוקרטיה [אשכרה דמוקרטיא] ביום הבחירות (גם אם הוא קורה לעיתים קרובות מידי) ולדבר בעברית כמו שדיברו כאן לפני אלפיים שנה.

עצמאות זה להתלונן בטיסות, אבל עדיין למחוא כפיים ולהתרגש כשנוחתים חזרה.

עצמאות זה מלחמת ששת הימים ומבצע יונתן, זה מנורת שבעת הקנים ודגל כחול לבן.



עצמאות זה לזכור שהפריבילגיה לקטר ולבקר את המדינה שאני חי בה, הם דברים שלא היו לי במשך אלפיים שנות גלות, ולא קיימים עד היום בכל המדינות הסובבות אותנו.

עצמאות זה לדעת שלמרות שאין לנו נפט ולעיתים קרובות גם חסר מים, שיש לנו אויבים מבחוץ ומאבקים מבפנים, עדיין אנו חיים בארץ המובטחת באחת התקופות הטובות בהיסטוריה ומגשימים חלום של דורות.

עצמאות זה לקרוא את התנ"ך ולראות איך נבואות האתמול הפכו לכותרות העיתונים של היום.

זה לראות פריחה רוחנית של ישיבות, כוללים ובתי מדרש שלא היה כדוגמתה מאז תקופת דוד ושלמה. [זה נכון]

עצמאות זה לדעת שעדיין לא הגענו אל התחנה האחרונה, אבל כן, הרכבת שלנו סוף סוף דוהרת על הפסים.

עצמאות זה לדעת שישראל אומנם חוגגת 76, אבל במושגים של מדינות היא עדיין תינוקת, וסובלת מכמה מחלות יַלְדוּת.

לכן סבלנות ואופטימיות הן מצרך חיוני למי שבוחר לגור בה.

עצמאות זה לא להיות כפוי טובה.

זה לשאת עיניים לשמים ביום ה' באייר ולומר: הללויה. [אנחנו נאמר כל השנה ומי שרוצה לומר רק בה' אייר לבריאות]
 
יעלה בכבוד. סיפור חזק מהשבת מחגי לובר.

התארחנו בשבת באחד המושבים בצפון.
התפללנו שחרית בבית הכנסת של המושב.
המניין היה מניין ספרדי בנוסח הישן והטוב.
כזה שיהונתן אהב להתפלל בו.
המתפללים היו אנשי עבודה בחולצות בצבעי הקשת,
התפילה התנהלה בנחת, מתוך כובד ראש ויראת שמים.

מישהו הקריא פסוקי דזמרה, שרו במקומות הנכונים לאט בהטעמה יתרה. ועשו 'עמידה' בדממה ובכבוד.
לאחר כמעט שעתיים, [זמן כל התפילה בבית כנסת אשכנזי]
הגיעו להוצאת ספר תורה.

על הבימה עלה שמש בית הכנסת, יהודי שמח וחייכן, והחל למכור את העליות.
מכרו פתיחת ההיכל, מכרו שלישי ורביעי וחמישי.
מכרו בח"י [18 שקלים} , ופעמיים ח"י ולפעמים בשלוש פעמים ח"י
.
על עליית 'שישי' התנהל קרב.

שני אנשים דבקו בעלייה, העלו את המחיר שוב ושוב.
עזבו את הח"י והתחילו לנקוב מספרים.
עברו את עשרות השקלים.
הגיעו למאות.
אחרי כמה מאות שקלים.
אחד הניצים נכנע.
והשני בחיוך גדול של ניצחון הוכרז כ'זכה'.

סיימו למכור שביעי ומפטיר.
ועמדו להוציא ספר תורה.

ניגש אלי הזוכה, בחיוך רחב ואמר לי,
"אתה עולה שישי. בשבילך קניתי את העלייה"
"אבל" נדהמתי, "שילמת עליה כל כך הרבה."
"בשבילך שילמתי זה כבוד בשבילי"
והלך בפנים שמחות.

לאחר הוצאת ספר תורה
ניגש אלי המפסיד,
"חבל" אמר לי, "רציתי לזכות במצווה ולקנות לך את שישי, זה כבוד בשבילי"
והלך בפנים עגומות.

הגיעה עליית 'שישי'.
יעמוד בכבוד,
חגי דוד בן שמואל, אמרתי.
בכבוד.
ברכתי:
אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים
וידעתי,
שהקב"ה שמח בבחירתו, ושמח בעמו.
וברכתי:
אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת.
וידעתי
שטוב לו שנתן לנו, שאנשי אמת וטוב אנחנו.

וסיימתי לברך.
ופתחו ב'מי שברך'
לי
לאשתי
ולצאצאי, עד סוף כל הדורות.
ומי שברך מיוחד לכלתו של בני יהונתן, אביה תחי'.
וברכו את חיילי צה"ל ואת הפצועים ואת החטופים.
ואחר כך עמדו כולם.
ועשו השכבה לבני יהונתן הי"ד
ועמדה דממה עמוקה ומלאת הוד בבית הכנסת,

ואמרו:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב.
ואמרו
וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
ואמרו
אֵל מָלֵא רַחֲמִים הוּא יִתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים
עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַנִּפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם
ושאלו אותי לשמו.
ואמרתי
אלישע יהונתן בן תחיה וחגי.
והייתה אנחה כללית בבית הכנסת.
ואמרו.
וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:

וירדתי מהבימה, ונדחקו אלי כולם,
ולחצו ידיים כשהם מחזקים בטליתם.
ואחרי הלחיצה הגישו ידיהם לפיהם,
ונישקו.

והמפסיד והמנצח ניגשו אלי שניהם
בחיוך גדול, ולחצו את ידי ברוב עסק
ואמרתי תודה
והרגשתי עטוף ומחובק.

וידעתי,
שאת יהונתן הם מבקשים
ואת ידיו שלו הם לוחצים.
ו'השישי' בשבילו הוא.
והוא הוא שעלה בכבוד.

ושמחתי בהם.
 
שמעתי (מקרוב של החייל )על האסון שבוע שעבר שנהרגו 5 חיילים ועוד נפצעו מיירי של "כוחותנו" היה חייל שהיה אמור להיות עמהם אך שכח להביא חלק מהציוד ורצה בכל זאת ללכת לפעולה ואמר לו המפקד שאינו יכול והחזיר אותו חזרה. הכל כתוב ונגזר
 
שמעתי שלפני שבוע היו רוחות חזקות בעיר באר שבע, והיה גן שעשועים מלא בילדים והוריהם, ובגלל הרוחות נכנס חול לעיניים וכו', וכולם ברחו לבתים, ואח"כ נפל באותו מקום טיל.
נ.מ עומד בגינה של הבית ומטגן שניצלים לשבת בחום מטורף של באר שבע. קצת ינוניוז קצת מדבר עם השכן ממול ואז מסתכל ימינה וקולט ענן של חול מתקרב אלינו. מעיר את תשומת ליבו של השכן ושואל: למה לעזאזל זה טוב??? כל החול הזה!!!! תוך שניה רוח פרצים מגיעה עם החול, בלתי אפשרי לעמוד שניה בחוץ! רצים לבית נועלים את כל החלונות. עשר דקות אחרי אזעקה ונפילה בגינת משחקים שהיתה מלאה והתרוקנה בגלל הרוח והחול שהגיעו והקדימו את הטיל! תודה אבא 🙏אשתדל לא לשאול יותר למה לעזאזל זה טוב....


אתם מבינים את גודל השגחת ה'? ה' נמצא ואחראי גם על סידור גרגירי החול...... לית אתר פנוי מיניה
 
חזור
חלק עליון