-
חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן
אלעזר אטיאס
Active member
לא נראה לי שיש הבדל בין יחיד לציבור
אך לפוסקים שאוסרים מטעם בזיון אפשר דשליח ציבור קצת שאני
מצרף מסה"ק לענין יחיד
וי"א שהטעם משום ביזיון[2].
והנה החילוק בין ארוך לקצר, ביאר הט"ז דארוך כיון שאין בו צורך כ"כ, הטריחו אותו להורידו. ועוד אפשר דסכין קצר שאינו ניכר כלל לא הקפידו, ובתרתי הקפידו מקצר וגנאי. וכ"כ המור וקציעה ועוד אחרונים [ועיין מאיר עוז (עמוד תקע) שיש שאין מחלקים בין ארוך לקצר ע"ש].
ובסימן קפ' בהלכות ברכת המזון כתב השו"ע דיכסה הסכין בשעת הברכה, דהשלחן מאריך ימי האדם והסכין מקצרם. ולכאורה ה"ה הכא אם יכסהו מהני, וכן מבואר בכלבו והביאו הא"ר. ובכה"ח (מב) מבואר דבעינן כיסוי שלא יהא ניכר ולא סגי דרק לא יראהו. ומבואר בדבריהם דאין הטעם משום שהסכנה מקצרת אלא מטעם ביזיון [ויותר נראה דהא והא גרמא וכשמכוסה חשיב כאילו אינו ופשוט].
ובגמרא סנהדרין (פב) כתוב דאין נכנסין לבית המדרש בכלי זיין. ולפ"ז אין לחלק בין מכוסה לגלוי וכן בין ארוך לקצר, וקשה אמאי הוצרכו הפוסקים לאסור לטעמם.[3]
והחמדת צבי כתב (שאילת חמדת צבי ח"ב סימן כב אות ד) דכוונת הגמרא דאין מחזיקין חרב בבית המדרש, היינו שלא יפסקו הלכה באיומים, אבל בבית כנסת מותר[4].
ויש שתירצו דדוקא לבית המדרש דקדושתו חמורה אסור אבל לבית כנסת מותר. ולפ"ז אפשר שהטעם משום ביזיון ובמכוסה מותר.
[ובימנו מקומות שלומדים שם בקביעות, דינם גם כבית מדרש וכדלעיל].
ולענין הלכה היכא שצריך מסיבה ביטחונית להכניס נשק, ודאי שמותר דאין סומכין על הנס, ועת לעשות לה' הפרו תורתיך.
אולם אם צריך אותו לצורכי עבודה כגון שהוא שומר ומיד אחר התפילה יוצא לעבודתו, אם מתפלל בבית כנסת ומכסה [ועדיף שלא יהא ניכר וכנ"ל] ש"ד, דיסמוך על הפוסקים שכיסוי מהני. אך אם אינו יכול לכסותו כגון רובה גדול יש להסתפק אם עדיף שיתפלל בביתו ביחיד בלא הנשק[5] או שיתפלל בציבור והנשק עליו.
ובספר אבני ישפה (הלכות תפילה עמוד קא) כתב דיתפלל בציבור, כיון שהאיסור להתפלל עם סכין לא נזכר בש"ס, ואפשר דכולי האי לא נאמר האי דינא. עכת"ד. ובפרט שיש מתירים להיכנס גם בסכין ארוך. ועיין דרשו (הערה 45).
אולם כ"ז בבית כנסת אולם בבית מדרש הא נאסר בש"ס.
אולם גם בזה נראה להקל בעת הצורך שהוא מכוסה, חדא דלטעם החמדת צבי להתפלל מותר וכנ"ל, וגם לטעם ביזיון אפשר שהיכא שרוצה להתפלל במנין התירו ובפרט דהוא מכוסה. ועוד יש לצרף מ"ש ערוך השלחן (שא נב) שהנשק לבעל מלחמה הוי כבגדיו.
ואם יורידנו ממנו עדיף טפי, דירויח דעת הפוסקים דעיקר האיסור הוא לשאת אותו בתפילה. אך אם יטרד בכך יניחנו עליו.
ועיין בכל זה בשו"ת יחו"ד (ח"ה סימן יח) ובמאיר עוז (עמוד תקסט והלאה).[6]
ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"י יח ו) כתב דיכול לפרק המחסנית ואז אין חשש של כלי זין. ויש להסתפק אם לטעם ביזיון מהני פיתרון זה. ועיין מאיר עוז (עמוד תקע).
וע"פ הקבלה לא טוב שיהא על האדם בשעת התפילה כל כלי ברזל. עיין כה"ח (צא כט)[7].[8]
[1] דכוונת הא"ח לומר דאסור להיכנס בסכין ובכיס, וע"ז הגיה ר"פ דאסור להיכנס רק בגילוי הרא"ש אבל שאר דברים מותרים, ולכן כתב מרן די"א דאסור להיכנס בגילוי הראש. ושו"ר שכן פירש החיד"א בברכי יוסף ע"ש. ויש שכתבו דקאי אסכין ורק סכין גלוי אסור, אולם א"כ לא מובן מהיכן הוציא הב"י דין גילוי ראש כאן.
[2] כן מוכח מהאחרונים שתירצו דשאני בית כנסת מבית מדרש וכבסמוך.
[3] ובספר מקור ברוך (ח"ג פרק כז עמוד תשמג) כתב לבאר דברי הגמרא בסנהדרין (פב ע"א) ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. שלף שננה, והניחה באונקלו, וכ"ו, וביאר שמ"ש הא"ח בגילוי ראש היינו בגילוי הסכין ע"ש. [לכאורה הפירוש הוא שהוציא הכלי ההורג].
[4] וגם לטעם החמדת צבי היכא דמכוסה אפשר דמותר. [ועיין בחמדת צבי דגם התורה מאריכה ימי האדם וכ"כ ערוך השלחן].
[5] ויש לדון אם מותר להתפלל בביתו שהנשק עליו, דהא כתב האו"ח דהתפילה מקצרת. ויש שפירשו שהאיסור גם מטעם בית הכנסת אך בתפילה בבית מותר, והראיה דלא הביאו דין זה בהלכות תפילה, אלא דין זה גם משום כבוד בית כנסת. ולענ"ד אי מהא יש ליישב דאורחא דמילתא דאדם מתפלל בבית הכנסת. [וקצת ראיה דהא בברכת המזון אסרו להניח סכין, אך יש לדחות דהשלחן דמי לבית כנסת]. וכ"פ בציץ אליעזר (ח"י סימן יח). לכך יש לכסותו [ויכול לכסותו בטלית גדול כמ"ש בציץ אליעזר] או להורידו. וביחו"ד (ה יח) פסק להתיר בזה כדעת המטה יהודה עייאש ששתי הטעמים אוסרים. ועיין בשו"ע (סימן צו).
[6] ועיין יחוה דעת (ה יח) מ"ש לענין בית המדרש, ושם הביא משבלי הלקט (סימן רלא) שנראה מדבריו דאין לחלק בין מגולה למכוסה וארוך וקצר. ולפ"ד יש לאסור לשומר עם נשק שרוצה להיכנס ללמוד מיד אחר העבודה. [וכן יש כאלה שמחזיקים בכיסם כלי שיש בו גם אולר]. ואינו מוכרח דאפשר דבזה פליגי שם בשה"ל אם מותר בסכין מכוסה ע"ש. וכ"כ מאיר עוז (עמוד תקסט). ועוד יש לצרף דברי הבאה"ל דלת"ח מותר [ועיין הלכה ברורה עמוד שנז]. והבאנו לעיל דברי האפיקי מגינים דת"ח לווא דווקא. ובשו"ת ישועת משה (ח"ג לא) כתב דאסור לכתחילה ע"ש.
[7] וכן בשעת השינה יש מקפידים לא לישון עם ברזל וכנזכר באחרונים. עיין כה"ח (רלח יא) בא"ח (פקודי י) ועוד. ואכמ"ל.
[8] יש להסתפק במ"ש מרן שאין להיכנס לבית הכנסת בגילוי ראש, אם גם גוי שנכנס לבית כנסת או שמגיע לכותל יש להקפיד בזה. ועיין בספר ידי כהן (יעבדוך עמים עמוד מח) דכתב דדין גילוי ראש הוא רק בתפלה ולא מדין בית כנסת. וצ"ב דהא מרן הכא פסק כן בדין בית כנסת. [איברא דכאן מרן כתב רק דאסור להיכנס בגילוי ראש, ואפשר דכיון דהגוי נכנס מעצמו החרשתי, אך מרן בסימן צא' ס"ג כתב דיש למחות שלא ליכנס לבית הכנסת בגילוי הראש, ושם הוא מקור הדברים]. ושוב הביא דברי הלחם יהודה (תפילה פ"ה) שדייק מהרמב"ם דמותר ליכנס לבית כנסת בגילוי ראש ע"ש, וזה נגד דברי השו"ע לפו"ר. ועיין מ"ש בזה בסימן צא' בהערה.
ולענין אם גוי יכול להיכנס לבית כנסת וכן אם הוא בכלל דין חבישת כיפה נחלקו הפוסקים הלא בספרתם ואכמ"ל.
אך לפוסקים שאוסרים מטעם בזיון אפשר דשליח ציבור קצת שאני
מצרף מסה"ק לענין יחיד
אם מותר ליכנס עם נשק לבית הכנסת [להתפלל] ומה הדין מתפלל בביתו ביחיד
כתב מרן דיש אוסרים ליכנס בסכין ארוך [ובב"י מבואר דאיכא בזה פלוגתא דרבנו פרץ מתיר. עיין ברכי יוסף (ט) ומאמ"ר וכה"ח (מא).[1]] וטעם האוסר דהתפילה מאריכה ימיו של אדם והסכין מקצר.וי"א שהטעם משום ביזיון[2].
והנה החילוק בין ארוך לקצר, ביאר הט"ז דארוך כיון שאין בו צורך כ"כ, הטריחו אותו להורידו. ועוד אפשר דסכין קצר שאינו ניכר כלל לא הקפידו, ובתרתי הקפידו מקצר וגנאי. וכ"כ המור וקציעה ועוד אחרונים [ועיין מאיר עוז (עמוד תקע) שיש שאין מחלקים בין ארוך לקצר ע"ש].
ובסימן קפ' בהלכות ברכת המזון כתב השו"ע דיכסה הסכין בשעת הברכה, דהשלחן מאריך ימי האדם והסכין מקצרם. ולכאורה ה"ה הכא אם יכסהו מהני, וכן מבואר בכלבו והביאו הא"ר. ובכה"ח (מב) מבואר דבעינן כיסוי שלא יהא ניכר ולא סגי דרק לא יראהו. ומבואר בדבריהם דאין הטעם משום שהסכנה מקצרת אלא מטעם ביזיון [ויותר נראה דהא והא גרמא וכשמכוסה חשיב כאילו אינו ופשוט].
ובגמרא סנהדרין (פב) כתוב דאין נכנסין לבית המדרש בכלי זיין. ולפ"ז אין לחלק בין מכוסה לגלוי וכן בין ארוך לקצר, וקשה אמאי הוצרכו הפוסקים לאסור לטעמם.[3]
והחמדת צבי כתב (שאילת חמדת צבי ח"ב סימן כב אות ד) דכוונת הגמרא דאין מחזיקין חרב בבית המדרש, היינו שלא יפסקו הלכה באיומים, אבל בבית כנסת מותר[4].
ויש שתירצו דדוקא לבית המדרש דקדושתו חמורה אסור אבל לבית כנסת מותר. ולפ"ז אפשר שהטעם משום ביזיון ובמכוסה מותר.
[ובימנו מקומות שלומדים שם בקביעות, דינם גם כבית מדרש וכדלעיל].
ולענין הלכה היכא שצריך מסיבה ביטחונית להכניס נשק, ודאי שמותר דאין סומכין על הנס, ועת לעשות לה' הפרו תורתיך.
אולם אם צריך אותו לצורכי עבודה כגון שהוא שומר ומיד אחר התפילה יוצא לעבודתו, אם מתפלל בבית כנסת ומכסה [ועדיף שלא יהא ניכר וכנ"ל] ש"ד, דיסמוך על הפוסקים שכיסוי מהני. אך אם אינו יכול לכסותו כגון רובה גדול יש להסתפק אם עדיף שיתפלל בביתו ביחיד בלא הנשק[5] או שיתפלל בציבור והנשק עליו.
ובספר אבני ישפה (הלכות תפילה עמוד קא) כתב דיתפלל בציבור, כיון שהאיסור להתפלל עם סכין לא נזכר בש"ס, ואפשר דכולי האי לא נאמר האי דינא. עכת"ד. ובפרט שיש מתירים להיכנס גם בסכין ארוך. ועיין דרשו (הערה 45).
אולם כ"ז בבית כנסת אולם בבית מדרש הא נאסר בש"ס.
אולם גם בזה נראה להקל בעת הצורך שהוא מכוסה, חדא דלטעם החמדת צבי להתפלל מותר וכנ"ל, וגם לטעם ביזיון אפשר שהיכא שרוצה להתפלל במנין התירו ובפרט דהוא מכוסה. ועוד יש לצרף מ"ש ערוך השלחן (שא נב) שהנשק לבעל מלחמה הוי כבגדיו.
ואם יורידנו ממנו עדיף טפי, דירויח דעת הפוסקים דעיקר האיסור הוא לשאת אותו בתפילה. אך אם יטרד בכך יניחנו עליו.
ועיין בכל זה בשו"ת יחו"ד (ח"ה סימן יח) ובמאיר עוז (עמוד תקסט והלאה).[6]
ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"י יח ו) כתב דיכול לפרק המחסנית ואז אין חשש של כלי זין. ויש להסתפק אם לטעם ביזיון מהני פיתרון זה. ועיין מאיר עוז (עמוד תקע).
וע"פ הקבלה לא טוב שיהא על האדם בשעת התפילה כל כלי ברזל. עיין כה"ח (צא כט)[7].[8]
[1] דכוונת הא"ח לומר דאסור להיכנס בסכין ובכיס, וע"ז הגיה ר"פ דאסור להיכנס רק בגילוי הרא"ש אבל שאר דברים מותרים, ולכן כתב מרן די"א דאסור להיכנס בגילוי הראש. ושו"ר שכן פירש החיד"א בברכי יוסף ע"ש. ויש שכתבו דקאי אסכין ורק סכין גלוי אסור, אולם א"כ לא מובן מהיכן הוציא הב"י דין גילוי ראש כאן.
[2] כן מוכח מהאחרונים שתירצו דשאני בית כנסת מבית מדרש וכבסמוך.
[3] ובספר מקור ברוך (ח"ג פרק כז עמוד תשמג) כתב לבאר דברי הגמרא בסנהדרין (פב ע"א) ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. שלף שננה, והניחה באונקלו, וכ"ו, וביאר שמ"ש הא"ח בגילוי ראש היינו בגילוי הסכין ע"ש. [לכאורה הפירוש הוא שהוציא הכלי ההורג].
[4] וגם לטעם החמדת צבי היכא דמכוסה אפשר דמותר. [ועיין בחמדת צבי דגם התורה מאריכה ימי האדם וכ"כ ערוך השלחן].
[5] ויש לדון אם מותר להתפלל בביתו שהנשק עליו, דהא כתב האו"ח דהתפילה מקצרת. ויש שפירשו שהאיסור גם מטעם בית הכנסת אך בתפילה בבית מותר, והראיה דלא הביאו דין זה בהלכות תפילה, אלא דין זה גם משום כבוד בית כנסת. ולענ"ד אי מהא יש ליישב דאורחא דמילתא דאדם מתפלל בבית הכנסת. [וקצת ראיה דהא בברכת המזון אסרו להניח סכין, אך יש לדחות דהשלחן דמי לבית כנסת]. וכ"פ בציץ אליעזר (ח"י סימן יח). לכך יש לכסותו [ויכול לכסותו בטלית גדול כמ"ש בציץ אליעזר] או להורידו. וביחו"ד (ה יח) פסק להתיר בזה כדעת המטה יהודה עייאש ששתי הטעמים אוסרים. ועיין בשו"ע (סימן צו).
[6] ועיין יחוה דעת (ה יח) מ"ש לענין בית המדרש, ושם הביא משבלי הלקט (סימן רלא) שנראה מדבריו דאין לחלק בין מגולה למכוסה וארוך וקצר. ולפ"ד יש לאסור לשומר עם נשק שרוצה להיכנס ללמוד מיד אחר העבודה. [וכן יש כאלה שמחזיקים בכיסם כלי שיש בו גם אולר]. ואינו מוכרח דאפשר דבזה פליגי שם בשה"ל אם מותר בסכין מכוסה ע"ש. וכ"כ מאיר עוז (עמוד תקסט). ועוד יש לצרף דברי הבאה"ל דלת"ח מותר [ועיין הלכה ברורה עמוד שנז]. והבאנו לעיל דברי האפיקי מגינים דת"ח לווא דווקא. ובשו"ת ישועת משה (ח"ג לא) כתב דאסור לכתחילה ע"ש.
[7] וכן בשעת השינה יש מקפידים לא לישון עם ברזל וכנזכר באחרונים. עיין כה"ח (רלח יא) בא"ח (פקודי י) ועוד. ואכמ"ל.
[8] יש להסתפק במ"ש מרן שאין להיכנס לבית הכנסת בגילוי ראש, אם גם גוי שנכנס לבית כנסת או שמגיע לכותל יש להקפיד בזה. ועיין בספר ידי כהן (יעבדוך עמים עמוד מח) דכתב דדין גילוי ראש הוא רק בתפלה ולא מדין בית כנסת. וצ"ב דהא מרן הכא פסק כן בדין בית כנסת. [איברא דכאן מרן כתב רק דאסור להיכנס בגילוי ראש, ואפשר דכיון דהגוי נכנס מעצמו החרשתי, אך מרן בסימן צא' ס"ג כתב דיש למחות שלא ליכנס לבית הכנסת בגילוי הראש, ושם הוא מקור הדברים]. ושוב הביא דברי הלחם יהודה (תפילה פ"ה) שדייק מהרמב"ם דמותר ליכנס לבית כנסת בגילוי ראש ע"ש, וזה נגד דברי השו"ע לפו"ר. ועיין מ"ש בזה בסימן צא' בהערה.
ולענין אם גוי יכול להיכנס לבית כנסת וכן אם הוא בכלל דין חבישת כיפה נחלקו הפוסקים הלא בספרתם ואכמ"ל.
