מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים וגו' ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אותו ואת כל כליו והיה קדש (מ ז-ט)
משמע שקודם נתן מים בכיור ואחר כך משח אותו, וכן כתב בחידושי מהרי"ל דיסקין כאן. וקשה הרי במנחות נז: מבואר שכלי השרת נמשחו מבפנים, ועכ"פ כלי הלח לכו"ע נמשחו מבפנים, א"כ איך יתכן שנתנו מים לכיור לפני המשיחה, הרי אי אפשר למשוח מבפנים כאשר הכיור מלא במים.
ועוד קשה איך התקדשו אחר כך אותם המים מן הכיור, הרי מי הכיור צריכים להיות קדושים בקדושת הגוף על ידי הכיור שנמשח בשמן המשחה ומקדש אותם, כמבואר ברש"י סוכה נ. עי"ש, וכיון שניתנו המים לכיור לפני שנמשח, שוב אינם יכולים להתקדש ממילא במה שהם מונחים שם בלי מעשה נתינה לכלי שרת, כמבואר במנחות ק. שאם נתן לחם הפנים קודם זמנו על השולחן, אינו מתקדש מאליו כשהגיע הזמן, דנעשה כמי שסידרו הקוף, דאין כלי שרת מקדש אלא במעשה נתינה לתוכו (עי' מנחות ז.), א"כ הכא שנתינת המים היתה לפני שהכיור נמשח, איך יתקדשו המים אח"כ לאחר שהכיור יתקדש, וצ"ע.
ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים וגו' ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אותו ואת כל כליו והיה קדש (מ ז-ט)
משמע שקודם נתן מים בכיור ואחר כך משח אותו, וכן כתב בחידושי מהרי"ל דיסקין כאן. וקשה הרי במנחות נז: מבואר שכלי השרת נמשחו מבפנים, ועכ"פ כלי הלח לכו"ע נמשחו מבפנים, א"כ איך יתכן שנתנו מים לכיור לפני המשיחה, הרי אי אפשר למשוח מבפנים כאשר הכיור מלא במים.
ועוד קשה איך התקדשו אחר כך אותם המים מן הכיור, הרי מי הכיור צריכים להיות קדושים בקדושת הגוף על ידי הכיור שנמשח בשמן המשחה ומקדש אותם, כמבואר ברש"י סוכה נ. עי"ש, וכיון שניתנו המים לכיור לפני שנמשח, שוב אינם יכולים להתקדש ממילא במה שהם מונחים שם בלי מעשה נתינה לכלי שרת, כמבואר במנחות ק. שאם נתן לחם הפנים קודם זמנו על השולחן, אינו מתקדש מאליו כשהגיע הזמן, דנעשה כמי שסידרו הקוף, דאין כלי שרת מקדש אלא במעשה נתינה לתוכו (עי' מנחות ז.), א"כ הכא שנתינת המים היתה לפני שהכיור נמשח, איך יתקדשו המים אח"כ לאחר שהכיור יתקדש, וצ"ע.
