וגם אין מצרפים מיני לפתן אחר שזה חידוש גדול והיפך פשט הדברים, ורבים פסקו שלא כדברי המג"א וכ"ש במקום סב"ל.
יש שפירשו את שיטת המג''א שזה מדין צירוף לד' ביצים, אך יותר נראה נכון כמש''כ בסדור
בית מנוחה [דף מד ע''א אות יג] לפרש דברי המג''א שאין הטעם משום צירוף להשלים השיעור בקביעות סעודה, אלא הטעם הוא לפי שעיקר מאי דלא מברכינן המוציא וג' ברכות על פה''ב הוא לפי שאין דרך לקבוע עליו שאין עיקר אכילתן אלא מעט לעדון ולתענוג ולכן לא חשיב כפת גמור לברך עליו המוציא וג' ברכות, אבל אם קובע סעודתו עליו ואכל ממנו הרבה, הנה הוא עושה אותו כאילו לא נשתנה ממינו וכפת גמור שדרך לאכול ממנו הרבה, ולמזון הוא אוכלו ולכן מברך עליו המוציא, וא''כ ה''ה נמי אם קובע סעודתו עליו אף שאוכל עמו לפתן כגון בשר ושאר מאכלים הרי כונתו לאוכלו למזון ולא לעדון ותענוג, דינא הוה לברך עליו המוציא וג' ברכות. כך נ''ל ברור בטעמא דהאי דינא דהמג''א, וכ''כ הרב
גנת ורדים. עכת''ד הבית מנוחה
ומצאתי שיש רבים מרבותינו האחרונים שהסכימו להלכה לדברי
והמג''א, הלא הם:
גנת ורדים [כלל א סימן כד, די''ג ע''א] וכ''כ תלמידו
הפרח שושן [כלל א סימן ג],
סידור בית מנוחה הנ''ל,
הגר''ז [סי' קסח סעיף ח],
חיי אדם [כלל נד דין ד]
קיצור שו''ע [סי' מח ס''ג],
ספר יד אהרון [סי' קסח בהגהת הטור],
אליה רבה [ס''ק יז],
ערך השלחן [ס''ק ד],
חסד לאלפים [סי' קסח ס''ה],
שו''ת פני יצחק ח''א [חאו''ח מערכת ברכות אות קנט], וכ''פ
המ''ב [ס''ק כד]. הא קמן שלושה עשר פוסקים העומדים בחדא שיטה.
אולם
הערוך השלחן [סי' קסח סי''ז] כתב לחלוק על המג''א שהרי אף בעירוב החמירו לשער בפת בלבד ללא לפתן, וא''כ כ''ש הכא שיש לשער בפת, וכמה עשירים שמאכלם הרבה תבשילים טובים ואוכלים פת כל שהוא, ומאי שיעורא דד' ביצים לזה, ואי משום שהוא שבע ה''ז כמי ששבע בפירות. וכ''כ
החמד משה [ס''ק ג].
ועיין
בברכ''י [סימן קסח אות ו] שהביא שיש שהקשו על המג''א ששני מינים אין מצטרפים. וכתב שיש לחלק, ולמעשה דברי המג''א צריכים עיון. ויתכן שכונתו לומר שיש לפרש דברי המג''א כמש''כ הבית מנוחה ודלא כמו שהבינו המקשים שזה מדין צירוף לשיעור. ובספר
זכרונות אליהו [דיני ברכת המוציא הל' טז] כתב שהאחרונים חלקו על המג''א, וכנראה שהבין שהאחרונים שכתבו שיש לשער בג' וד' ביצים לא ס''ל כהמג''א, אך זה אינו וכפי שנכתוב להלן.
בספר
כף החיים [ס''ק מז] כתב שלשון הטור והשו''ע לא משמע כהמג''א שהרי כתבו שאם אכל "ממנו" וכו' ומשמע שצריך שאכילת השיעור תהיה ממנו דוקא דהיינו מהפת ולא בהצטרפות דבר אחר. ועוד דהא נתת דבריך לשיעורין כי ככל מה שיהיה הבשר או אותו דבר יותר הוא אוכל יותר מעט פת הבאה בכיסנין ונעשה אותו דבר עיקר. וסיים שאין העולם נוהגים כהמג''א.
והנה מש''כ שמהטור ושו''ע משמע שיש לשער בפת דוקא, לכאורה לא קשיא, שהרי י''ל שהטור איירי באופן שאוכל רק מן העיסה ובכה''ג צריך לאכול שיעור גדול, אך המג''א בא לחדש ולהוסיף ע''ז שיש קביעות סעודה גם במיעוט פת כאשר הוא קובע עליה עם שאר מאכלים. אך כנראה שהכף החיים הבין כן משום שהבין שכונת המג''א שהתבשילים מצטרפים לשיעור ד' ביצים ולכן כתב לתמוה דהיאך יצטרף בשר עם עיסה להחשיב הבשר כעיסה.
ולפי דברינו יש להשיב ג''כ על מש''כ
הגאון רבי דוד יוסף שליט''א בספרו
הלכה ברורה [ח''ח בתשובות שבסוף הספר סי' י] שהגנת ורדים הנ''ל אזיל לשיטתיה דס''ל שקביעות סעודה אין לה שיעור מוגבל של ג' או ד' ביצים, אך כבר נתבאר [בתשובה ט] שלדעת רוב הפוסקים יש שיעור לקביעות סעודה. עכת'''ד. הנה לפי הנ''ל י''ל דאין סתירה בין הפסקים, דכאשר אוכל רק מהעיסה אז בעינן שיאכל הרבה כשיעור ג' וד' ביצים, אך כאשר אוכל עם דברים אחרים כגון בשר דגים ותבשילים ג''כ חשיב קביעות סעודה אע''פ שאינו אוכל הרבה מן העיסה, משום שכך דרך העולם לקבוע סעודה. ובאמת שכ''מ
במג''א [שם] שכ' בהמשך דבריו וז''ל: ואם אכלו לבדו בעינן שיאכל כל כך שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו. עכ''ל.
וכן משמע מהבית מנוחה הנ''ל שפסק בסעיף יג כהמג''א והגו''ר, ואעפ''כ בסעיף טז כתב שיש לשער בג' וד' ביצים, וע''כ לומר כדאמרן. וכ''מ בפרח שושן הנ''ל שבכלל א סימן ג כתב כהגנת ורדים והמג''א, ובסימן ד' כתב שיש לשער בג' וד' ביצים. וכ''מ בחסד לאלפים [סי' קסח סעיף ה] שבתחילה כתב כדברי המג''א ואח''כ כתב שיש לשער לפי ביצים. ע''ש.
כמו כן יש לצרף בנדו''ד שדעת רוב ככל הראשונים דאזלינן בתר קביעות סעודה של האדם עצמו, הלא הם
הראב''ד, הריטב''א, הרשב''א, המאירי, אהל מועד, המאורות, גאוני ספרד, בה''ג, גם
הרמב"ם [פ"ג ה"ט],
הריא''ז [פרק כיצד מברכין]
, סמ"ג [עשה כז] ו
שה"ל [סי' קנט] לא הזכירו בדבריהם אלא קבע סעודתו עליו ולא הזכירו שיעור שאחרים קובעים עליו, וכ''נ מסתימת
הרי''ף והרא''ה[דף לח.]
והריב''ש [ס''ס כח]. אולם
רבינו יונה והרא''ש כתבו דאזלינן בתר קביעות של אחרים. אך יחידאי נינהו נגד כל הפוסקים. ואף שמרן בשו''ע [סי' קסח ס''ו] פסק כמותם, מ''מ שיטת החולקים חזי לאצטרופי.
