• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

עד כמה קיבלנו הוראת מרן???

מוח חושב

Active member
אני רוצה שמישהוא יסביר לי על מה כל הרעש הזה, שכל פעם טוענים קיבלנו הוראת מרן וכו' אפי' נגד מאה אחרונים ואפי' נגד המנהג? דהנה לשון הבן איש חי (רב פעלים ח''ב סי' ז) ד"מאחר שאנחנו קבלנו הוראת מרן, וכאן פסק הדין בלי שום חולק, וגם שהוא להחמיר אפי' אם יבואו מאה אחרונים לחלוק עליו להתיר אין שומעין להם, כי אנחנו מחויבים ללכת ע"פ הוראותיו מכח הקבלה שקבלנו, חוץ מדבר שיש בו מנהג ברור שנהגנו בו הפך, אז גדול כח המנהג המוסמך על סברת הפוסקים".

הרי מבואר מדבריו:
א. דמה שקיבלנו הוראת מרן זה רק כשאין מנהג ברור כנגדו, אבל כשיש מנהג ברור לא אומרים, ולפי''ז כל מנהג הספרדים שבצפון אפריקה שיש לנו מנהג ברור ושהוא מוסמך על סברת הפוסקים, אפשר לנו להמשיך את זה לכו''ע!

ב. ועוד דמה שאומרים שקיבלנו מרן אפי' נגד מאה אחרונים, משמע מהבן איש חי הנ''ל דהיינו רק כשהוא הביא דעה בסתם בלי שום חולק [כגון יש אומרים וכו'], וגם רק כשזהוא להחמיר כמבואר בלשונו!

אז למה כל הזמן הרעש הזה, אני רוצה להבין באמת!
 
אם אני זוכר טוב ברב פעלים שם ח"ב סי' יז מבואר על גדלותו של מרן הש"ע (שמכח זה הבא"ח חלק אפי' על רבו).
ואין צריך להביא מקורות בגדלותו של מרן הש"ע רק אגב שהזכרת את הר"פ הזה, נזכרתי גם בסי' יז שם.

ותשובה לכל שאלותיך תראה בילקו"י בהקדמה לקצש"ע ח"ב.
ויעויין באורך בספריו ילקו"י ובעין יצחק ועוד.
והדברים ידועים ומפורסמים.
 
איזה מנהגים לדוגמא??
לא דיברתי על מנהג מסויים, דיברתי על המנהגים באופן כללי, שהם כן מבוססים על הפוסקים, אלא רק שרוצים למוחקם מכח אותה טענה שקיבלנו הוראת מרן, הרי מבואר בבא''ח שהזכרתי לעיל שלא אמרינן כן במקום המנהג
 
ותשובה לכל שאלותיך תראה בילקו"י בהקדמה לקצש"ע ח"ב.
ויעויין באורך בספריו ילקו"י ובעין יצחק ועוד.
והדברים ידועים ומפורסמים.
טוב אני אנסה להשיג העין יצחק או בילקו''י אבל מאד אשמח אם למישהוא יש מידע על המקום המדוייק שבספרים הנ''ל איפה שהם מתרצים לשאלה שלי
 
דיברתי על המנהגים באופן כללי, שהם כן מבוססים על הפוסקים, אלא רק שרוצים למוחקם מכח אותה טענה שקיבלנו הוראת מרן, הרי מבואר בבא''ח שהזכרתי לעיל שלא אמרינן כן במקום המנהג

מי כתב שמבטלים מנהג מבוסס ע"פ ההלכה מכח קבלת הוראות מרן? באיזה מנהג מדובר?
אם אני זוכר טוב הרי כל מה שמרן זיע"א ולהבדיל בין החיים מרן פוסק הדור שליט"א דיברו זה על מנהגים לא מבוססים שאין להם מקור מגדולי הפוסקים, ע"ז הם אמרו שאנו קבלנו הוראות מרן.
אבל מנהג מבוסס כמו הס"ת של התימנים והקריאה שלהם וכדו' בזה ודאי שלא יבטלו מנהגם וכמו שאמר מרן הראש"ל שליט"א.

תעיין טוב בעין יצחק ח"ג.
שו"ת יחו"ד ח"ז בהקדמה.
קצש"ע ילקו"י ח"ב בהקדמה.
ועוד ועוד...... ואכמ"ל.

וכמובן לא לחשוב שכל מנהג הוא מבוסס, יש מנהגים שהם נגד ההלכה וכללי הפסיקה.
הרי אפי' מרן הש"ע כתב בהקדמתו לב"י שאינו בא לעקור מנהגים שקדמו לו. ע"ש. וכ"ז במנהג מבוסס שקדם למרן. אבל מנהג לאחר מרן אנו קבלנו הוראות מרן.
וק"ו מנהג שקדם למרן שהמנהג לא מבוסס ואינו ע"פ ההלכה על גדו"י לבטל המנהג כמ"ש הפוסקים. ואכמ"ל יעוי"ש בילקו"י.
 
ב. ועוד דמה שאומרים שקיבלנו מרן אפי' נגד מאה אחרונים, משמע מהבן איש חי הנ''ל דהיינו רק כשהוא הביא דעה בסתם בלי שום חולק [כגון יש אומרים וכו'], וגם רק כשזהוא להחמיר כמבואר בלשונו!
לענ"ד המעיין היטב בלשונו יראה נכוחה שכוונת הבא"ח שבפרט בהלכה זו שהוא דן בה, בזה חוץ ממה שכך פסק מרן, גם אין ע"ז חולק. וזה לרבוותא דמילתא. כיעויין היטב שכ' קודם שאנו קבלנו הוראות מרן. ורק אח"כ הוסיף שגם אין חולק.
 
מי כתב שמבטלים מנהג מבוסס ע"פ ההלכה מכח קבלת הוראות מרן? באיזה מנהג מדובר?
אם אני זוכר טוב הרי כל מה שמרן זיע"א ולהבדיל בין החיים מרן פוסק הדור שליט"א דיברו זה על מנהגים לא מבוססים שאין להם מקור מגדולי הפוסקים, ע"ז הם אמרו שאנו קבלנו הוראות מרן.
אבל מנהג מבוסס כמו הס"ת של התימנים והקריאה שלהם וכדו' בזה ודאי שלא יבטלו מנהגם וכמו שאמר מרן הראש"ל שליט"א.

תעיין טוב בעין יצחק ח"ג.
שו"ת יחו"ד ח"ז בהקדמה.
קצש"ע ילקו"י ח"ב בהקדמה.
ועוד ועוד...... ואכמ"ל.

וכמובן לא לחשוב שכל מנהג הוא מבוסס, יש מנהגים שהם נגד ההלכה וכללי הפסיקה.
הרי אפי' מרן הש"ע כתב בהקדמתו לב"י שאינו בא לעקור מנהגים שקדמו לו. ע"ש. וכ"ז במנהג מבוסס שקדם למרן. אבל מנהג לאחר מרן אנו קבלנו הוראות מרן.
וק"ו מנהג שקדם למרן שהמנהג לא מבוסס ואינו ע"פ ההלכה על גדו"י לבטל המנהג כמ"ש הפוסקים. ואכמ"ל יעוי"ש בילקו"י.
השאלה מה הגדר של "מבוסס על פי הלכה", למשל מנהג בני מרוקו לברך על ההלל בראש חודש, שברכה זו תלויה במחלוקת ראשונים, שלדעת הרמב"ם אין לברכה וכן דעת מרן, ואילו דעת ר"ת לברכה וכן דעת מור"ם, ובני מרוקו נהגו לברכה, האם נבטל מנהגם מכח קבלת הוראות מרן או שמא נשאירם במנהגם כדעת מרן בהקדמה לבית יוסף?

ואולי גם מנהגם לענות ב"ה וב"ש, בברכה שיוצאים בה ידי חובה. ובזה איני יודע כמה מנהגם קדום וצריך לברר.

ואגב, כלל זה של "קבלת הוראות מרן" הוא מהכללים המסובכים ביותר, ורבו בו המחלוקות.
ורבים מן הפוסקים שכתבו כלל זה, הם עצמם בכמה מקומות נטו מפסקי מרן. וצ"ע
 
אבל מנהג לאחר מרן אנו קבלנו הוראות מרן.
דבר זה שנוי במחלוקת הפוסקים, ולמיטב זכרוני לפני רבות בשנים כשעסקתי בזה ראיתי שהרב פתח הדביר באחד המקומות מסתפק בזה, ושם במקרה שדן העלה שהוא מנהג קדום למרן, אבל מצאתי לו במקו"א שהעלה שגם במנהג שהונהג אחר מרן, הולכים בתר המנהג ולא כפסק מרן.
 
השאלה מה הגדר של "מבוסס על פי הלכה", למשל מנהג בני מרוקו לברך על ההלל בראש חודש, שברכה זו תלויה במחלוקת ראשונים, שלדעת הרמב"ם אין לברכה וכן דעת מרן, ואילו דעת ר"ת לברכה וכן דעת מור"ם, ובני מרוקו נהגו לברכה, האם נבטל מנהגם מכח קבלת הוראות מרן או שמא נשאירם במנהגם כדעת מרן בהקדמה לבית יוסף?

ואולי גם מנהגם לענות ב"ה וב"ש, בברכה שיוצאים בה ידי חובה. ובזה איני יודע כמה מנהגם קדום וצריך לברר.

ואגב, כלל זה של "קבלת הוראות מרן" הוא מהכללים המסובכים ביותר, ורבו בו המחלוקות.
ורבים מן הפוסקים שכתבו כלל זה, הם עצמם בכמה מקומות נטו מפסקי מרן. וצ"ע

בענין חלק מהמרוקאים שנהגו בחו"ל במנהג לענות בהוב"ש בברכות שיוצאים י"ח, וכן עוד כמה מנהגים. הנה כשהגיעו לארץ שהיא אתרא דמרן, צריכים כולם לעשות אגודה אחת לעשות כמרן.
הנה אי"ז 'המצאה של מרן זיע"א' כבר כתבו כן הקדמונים שקבלנו הוראות מרן. כיעוי' בעין יצחק ח"ג ובילקו"י וביבי"א וכו' וכו'.

ובמה שכתבת שקבלת הוראות מרן הוא מהכללים המסובכים. הנה יש בזה כללים ברורים, ונכון שהם מורכבים קצת. אמנם הם ברורים למי שלומד בספריו של מרן זיע"א ולהבדיל בין החיים מרן הראש"ל שליט"א.
מי לנו גדול ממרן שמביא בספריו הכל עם מקורות ברורים ומוצקים מפי סופרים וספרים. לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם עשו. והדברים פשוטים וברורים.
 
השאלה מה הגדר של "מבוסס על פי הלכה", למשל
ובכלל אין כ"כ עניין כאן בפורום להתכתב בנושא מאחר שכל עניינים אלו מפורטים הדק היטב. כל כללי קבלת הוראות מרן פרטיהן ודקדוקיהן. הכל כתוב בספריהם של מרן זיע"א ולהבדיל בין החיים מרן שליט"א.
גם בעניין מנהגי מרוקו וכדו' הכל כתוב.
ובמקום שכל אחד יגיב לחברו, פשוט תפתחו קצת ספרים ותעיינו היטב במקורות ההלכה.
אני חושב שאין עוד טעם להמשיך בנדון זה.
 
בענין חלק מהמרוקאים שנהגו בחו"ל במנהג לענות בהוב"ש בברכות שיוצאים י"ח, וכן עוד כמה מנהגים. הנה כשהגיעו לארץ שהיא אתרא דמרן, צריכים כולם לעשות אגודה אחת לעשות כמרן.
הנה אי"ז 'המצאה של מרן זיע"א' כבר כתבו כן הקדמונים שקבלנו הוראות מרן. כיעוי' בעין יצחק ח"ג ובילקו"י וביבי"א וכו' וכו'.
אני אינני אומר כלום ומי אני שאומר, אבל נידון זה גופא הוא שנוי במחלוקת הפוסקים.
ובמה שכתבת שקבלת הוראות מרן הוא מהכללים המסובכים. הנה יש בזה כללים ברורים, ונכון שהם מורכבים קצת. אמנם הם ברורים למי שלומד בספריו של מרן זיע"א
הכללים כלל לא ברורים, ובכל כלל תמצא ברבותינו הקדמונים נ"ע מחלוקות
מי לנו גדול ממרן שמביא בספריו הכל עם מקורות ברורים ומוצקים מפי סופרים וספרים. לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם עשו. והדברים פשוטים וברורים.
 
הכללים כלל לא ברורים, ובכל כלל תמצא ברבותינו הקדמונים נ"ע מחלוקות
בכל הלכה (כמעט) יש מחלוקת הפוסקים, ואין לדבר סוף. בשביל לפסוק הלכה חייבים כללי הפסיקה המסורים לנו מדור דור.
ובענין כללי הפסיקה כמו שציינתי מהספרים הנ"ל ע"ש ותרו"נ.
 
בכל הלכה (כמעט) יש מחלוקת הפוסקים, ואין לדבר סוף. בשביל לפסוק הלכה חייבים כללי הפסיקה המסורים לנו מדור דור.
איני רוצה לחזור על עצמי, אבל זה גופא הנידון, בכללים המסורים עצמם יש מחלוקות הפוסקים בלי סוף, וזה אומר שזו הקבלה המסורה לנו וחברו אומר להפך וכו'
ובענין כללי הפסיקה כמו שציינתי מהספרים הנ"ל ע"ש ותרו"נ.
עיינתי שם רבות ת"ל ובעוד הרבה מבעלי הכללים, סוף דבר ראיתי ריבוי מחלוקות.
 
כשהגיעו לארץ שהיא אתרא דמרן, צריכים כולם לעשות אגודה אחת לעשות כמרן.

גם הגר"ע יוסף עצמו לא נהג לפי הכלל הזה, ובעשרות מקומות חלק על מרן מטעמים שונים. ולדוגמא הנחת תפילין בתשעה באב שהוא מנהג ק"ק בית אל שהתפשט במאה שנים האחרונות בירושלים, ומעולם לא נהגו בזה לא בירושלים ולא בשום מקום אחר בעולם, אלא רק בית כנסת אחד של מקובלים, ומשם התפשט המנהג (כי עמך כולם צדיקים וכולם מקובלים) לירושלים, ובדור האחרון לעוד ערים ברחבי הארץ, העושים באתריה דמרן נגד מרן מפורש. ומיישבים את דברי מרן בכל מיני דוחקים... ונתלים בספר חיים וחסד שכתב במפורש שמנהג ירושלים לא להתעטף בטלית ותפילין (ובפרט המדקדקים), ור' יצחק אבוהב שהוזכר שם אינו קשור כלל לירושלים וחי בפורטוגל. ובסיכומו של דבר, אין זה מנהג שקדם למרן אלא שהתפשט לאחרונה והוא נגד מרן מפורש.

ובענין אתריה דמרן הרי אף אחד אינו פוסק כמרן, האשכנזים יוצאים ביד רמ"א והם לפחות 40 אחוז, ומבין הספרדים יש מרוקאים ותימנים ועוד עדות, ולכל עדה מנהגיה, וא"כ העולה לא"י למי יתבטל, האם לליטאים או לספרדים או לתימנים או לחסידים, ויש קהילות אין ספור, וגם הספרדים בפועל אינם עושים כמרן כי חולקים עליו בעשרות מקומות כנ"ל, הלזה יקרא אתריה דמרן? בפרט שעוד בחיי מרן ובאתריה דמרן (צפת) הורה מרן כמנהג שהוא נגד השו"ע שכתב. ויש עוד הרבה מה להאריך בענין הקהילות שעלו לחו"ל עם רבניהם שאין שום סיבה שיתבטלו למאן דהו.
 
בענין חלק מהמרוקאים שנהגו בחו"ל במנהג לענות בהוב"ש בברכות שיוצאים י"ח, וכן עוד כמה מנהגים. הנה כשהגיעו לארץ שהיא אתרא דמרן

בדבריך יש סתירה מיניה וביה, דהלא רבני מרוקו כותבים שהמנהג לענות ב"ה וב"ש הוא מדברי מרן עצמו, שכתב כל ברכה שאדם שומע בכל מקום, ואין לשון יותר מפורשת מזו, ועניין ההפסק התבאר בדבריהם שהוא מעין הברכה ואינו הפסק, ואינו שונה מעניית אמן שהמברך לא יכול לענות על עצמו אבל השומע עונה אע"פ שיוצא ידי חובה. וא"כ מה שייך לומר להם שיבטלו מנהגם בגלל אתריה דמרן? (וכן הוא בעוד מנהגים שיש בהם מחלוקת בדעת השו"ע, אבל במקרה זה הדבר ברור ממשמעות דברי השו"ע).
 
עיינתי שם רבות ת"ל ובעוד הרבה מבעלי הכללים, סוף דבר ראיתי ריבוי מחלוקות.
ב"ה
שלום וברכה,
אם כבודו ילמד הדברים המובאים אצל שני הצדדים, 'במקורותיהם', יווכח שלמעשה אין בלבול רק סדר, יש אמנם מעט חלוקי דעות בין הפוסקים אבל באופן עקרוני המפה די ברורה ומסודרת, ובאותם מחלוקות יש משקלי הכרעה די ברורים, כפי אשר עיני המעיין תחזינה מישרים בתמונה היקפית.

דברי מרן זצ"ל בנושא זה של הבאים מחו"ל לאר"י לא יכולים להיות באמת שנויים במחלוקת,
הרי זה משניות (פרק ערבי פסחים) גמרות (פסחים וחולין) ירושלמי, ראשונים ואחרונים, וכמו שכבר אסף איש טהור מרן בתשובה באבק"ר סי' ברי, ובכל הראשונים שהובאו בדבריו, וכן בדברי מהרשד"ם, מהרי"ט, ועוד ועוד, ולא מצינו כלל חולק בדבר. וע"ע במצורף מו"מ עם חכם אשכנזי בקי גדול בפסקיהם ושימש את גדוליהם ואעפ"כ לא מצא מענה הולם למקורות הפשוטים ולא מצא ידיו ורגליו בזה, (כפי שנשמע גם מדבריו במכתבים יותר מאוחרים שהיו לי עמו). וכן ע"ע במצורף מו"מ עם חכם תימני שעשה עבודה כבירה יותר מכל חכמי עדתו בזה, ולטענותי מן המקורות לא מצא מענה הולם כאמור.

האם יש תנא שחולק על המשנה בערבי פסחים לגבי ההולך ע"ד לחזור? התשובה היא לא.
האם יש אמורא שחולק על המבואר בחולין ופסחים לגבי ההולך על דעת להשתקע? התשובה היא לא.
האם יש ראשון שחולק על התנאים והאמוראים הנ"ל? התשובה היא לא.
האם יש ראשונים שהביאו דברי המשניות והגמרות הללו להלכה? התשובה היא כולם הביאו.

אז מהיכן התחילה המחלוקת המוצגת בדברי החולקים בני הדור האחרון?
התשובה היא, בתוך כל המקרים והעובדות וגירושי הקהילות, וחניותיהם העראיות או הקבועות, ופיצולי הקהילות הקיימות, היו כל מיני שאלות ונידונים בפרטים מסויימים, שבתוך הפרטים הללו היו משמעויות של לשונות שעל פניו אינם עולים בקנה אחד עם המקורות הנזכרים, ועליהם נתפסו כמה ממחברי הזמן האחרון (יתכן כמאה שנה אחורה מעלה מטה) והבינו בטעות שרשאים להישאר במנהגיהם ההלכתיים שהיו להם בחו"ל על אף שעלו כאן לאר"י.

אבל כבודו מוזמן לפתוח את אותם מקורות, כמו שעשיתי אנכי הקטן, וללמוד אותם איך יסתדרו עם המקורות במשניות גמרות וראשונים, ולהיווכח שאין כל קושיא ולא מיניה ולא מקצתיה, פשוט דברו על מקרה מסויים שלא שייך בו ענין זה, או שדברו על מנהג שלא שייך בכללים אלו, (כגון שאינו תלוי באיסור והיתר, ע"פ המבואר באבקת רוכל סי' כח ובטוב עין סי' ז ועוד), וכן ע"ז הדרך, ע"פ כללי המנהגים שאינם קשורים להולכים ממקום למקום, אלא כללי המנהגים בתוככי הקהילות עצמם. (כגון מתי מניחים המנהג ומתי מבטלים או חזירים למה שהיה, וכיו"ב, שבאלו אכן יש כמה וכמה מחלוקות ושיטות שונות, ויותר קשה למצא בזה דרך ברורה, ואשרי מי שנוקט גם בזה בשיפולי גלימתו של מרן זצ"ל שהקיף את הכל וזכה לס"ד לברר ולשקול במאזני השכל משקלי ההכרעה של רוב מנין ובנין ולצעוד בבטחה בדרך יחסית סלולה, למעט מקרים גבוליים שאכן נתונים לשיקול הדעת לפי שיקולים נוספים, ואכמ"ל).

ואם כבודו אכן ימצא מישהו שחולק ביסודות של דין ההולך ממקום למקום, או יותר פשוט, אם יש הסבר הלכתי אחד ופשוט על סמך מה יכולים המרוקאים לנהוג כמנהגיהם בחו"ל נגד מנהגי ההלכה שבאר"י, נגד המשניות והגמרות והראשונים שהוזכרו בתשובת מרן באבקת רוכל (סי' ברי), אודה לו מאד מאד, כי עד היום לא מצאתי מקום סמך, לא לאשכנזים, לא לתימנים, וק"ו לא למרוקאים.

אותם החולקים על מרן זצ"ל מרבים בציטטות או בטענות בלי להתמודד עם המקורות המפורשים העומדים כנגדם, זאת הבעיה הגדולה, מה יעזור ציטטות נגד, כשיש עליהם טענות ממקורות מפורשים שאין עליהם עוררים?! (לעומת זאת מרן שליט"א בעין יצחק ישב בענוה ועם סבלנות של ברזל להתמודד עם כל טענותיהם של כל מי שכתב בזה אחת לאחת, הביא את טענותיהם ומקורותיהם, והתמודד, אולי אפשר להתווכח על נקודות במו"מ, אבל העיקרון ברור. הם, לפי כל מה שיצא לי לראות, (והרבה ראיתי, כי המון שלחו אלי ברבות השנים), לא ראיתי שאכן עמדו לבאר את התשובות לטענות מן המקורות.

כבודו יקח לדוגמא קטנה את טענות הרב שיישב את התימנים באשכול אחר בפורום, לא כתב איך מסתדר עם המקורות, רק טען וכי אתם כן לפי מרן?! וכי אינכם מחלקים בין מנהג לאיסור?! וכן ע"ז הדרך טענות מסברות הכרס ופסקי הראש, בזמן שהמקורות מכחישים כל תיבה ומילה שאומר, וטענותיו מבלי עיון ובלי משים, שרק אם היה מתבונן במתינות היה רואה שאין להם התחלה, כפי שכתבתי לבאר בשתי מילים על דבריו.

וכן הטענות שכתב כאן 'אוהב את המקום' אין להם התחלה, וכי הוא התמודד עם הטענות ההלכתיות? לא. רק טען שגם מרן זצ"ל לא עושה כמרן הש"ע, נו, במילים אחרות מרן זצ"ל התבלבל ולא שם לב, זו טענה?! בודאי שדין ההולכים ממקום למקום ע"ד להשתקע לחוד, שמתבטלים לתושבי המקום, ודין מנהג נגד מרן בתפלין בט"ב לחוד, שיש לדון בו אם נכון לקיימו או שיש לבטלו לאור פסק מרן המרא דאתרא, ואם צריך לבטלו, וזה כללי המנהגים לעצמם, (ולי הקטן פשוט דמכיון שאינו תלוי באיסור והיתר, דלכ"ע מותר לעשות כשני המנהגים, א"כ השאלה רק הי מנייהו עדיף, וכמבואר בתשובת מרן באבקת רוכל סי' כח לענין נוסחאות ולענין הפטרות ועוד, ע"ש. וה"נ בזה י"ל דעבדינן כרבנו האר"י בדברים שיסודם בהררי קודש ע"פ הקבלה, כמו הרבה מנהגים שאנו עושים ע"פ הקבלה דלא כהש"ע לפי שאינם תלויים באיסור והיתר, ורבותינו הספרדים חכמי הדורות שיערו ברוחם הכבירה לברור עבורנו איזה דברים להנהיג אותנו ע"פ רבנו האר"י ואיזה דברים להניחנו על הפשט).
ואין צורך להשיב על הטענה שלו שאינו אתריה דמרן ולמי יתבטלו, שכנראה מסתכל על שוק מחנה יהודה או שוק הכרמל ומודד לפי זה, אבל כל עין רואה בדברי הפוסקים כולם במשך כל הדורות עד עצם היום הזה שלא מעיזים להרים את ידם ואת רגלם כאן באר"י בכל ענייני גיטין וקידושין וחו"מ נגד מרן הש"ע ולו בכי הוא זה, ורק דנים אם מהני לומר קים לי נגד מרן או לא, כלומר שמא גם מרן היה אומר קים לי כאותו שלא נפסק כמותו, וכן ע"ז הדרך, אבל אף אחד לא העיז עד היום לכתוב שאין לחוש מה דעת מרן שהרי זה כבר לא אתרי דמרן, אדרבא, המעיין ביבי"א ח"ה חיו"ד סי' ג יווכח איך גדולי האשכנזים התייחסו לאר"י כאתריה דמרן בכל העוז, וידוע ומפורסם שאפילו הגאון רבי איסר זלמן מלצר שהיה בדור אחד אחורה אמר לרבנית מעתה את מברכת ואח"כ מדליקה נר שבת כי אנחנו באר"י אתריה דמרן הש"ע. אז איך אפשר לנפנף בסיסמאות מסברות הכרס ולהוציא מזה שכבר אין הארץ הזו אתריה דמרן, זו בושה וחרפה וגם חוצפה עצומה, להחליט מלבנו ומכרסנו נגד כל דברי הפוסקים בשאט נפש, בלי שום מקורות וסימוכין, ואולי לחילופין זה חוסר אחריות משווע ויחס דל ביותר לנושא של פסיקה והוראה, עכ"פ בודאי שהיחס לטענות כאלו הוא כמעט מיותר אם לא שנמשכים אחרי סגנונות כאלו לצערנו בדור של שטחיות ורדידות וחוסר עיון ועמל במקורות ביסודיות כראוי.

עכ"פ אצרף כאן 3 קבצים, אחד על האשכנזים, אחד על התימנים, ואחד על המרוקאים, ואודה מאד מאד אם ימצא סמך וסעד לנוהגים כאן באר"י במנהגי הלכה כפי מנהגיהם בחו"ל נגד מנהגי אר"י. (לאו דוקא נגד מרן, אלא נגד מנהגי אר"י, פעמים כמרן פעמים דלא כמרן, העיקר שיתבטל לתושבי אר"י לענין מנהגיהם ההלכתיים). ואוסיף עוד קובץ בענין מנהגי אר"י דלא כמרן הש"ע, האם ומתי שייך לנהוג או להנהיג כאן באר"י דלא כמרן הש"ע.

בברכה רבה
 

קבצים מצורפים

  • בית יוסף - למדור 'את והב בסופה' ספרדיה לאשכנזי - תשובה להשגות.pdf
    225.5 KB · צפיות: 12
  • נשמע קולם- קונטרס מנהגי התימנים באר''י.pdf
    3 MB · צפיות: 11
  • הרב עזריאל- מנהגי המרוקאים בארץ ישראל- משנת יוסף ז כט.pdf
    3.8 MB · צפיות: 9
  • 03 מבא לשות- בעניין מנהגים בארץ ישראל דלא כמרן השלחן ערוך.pdf
    3.8 MB · צפיות: 11
ב"ה
שלום וברכה,
אם כבודו ילמד הדברים המובאים אצל שני הצדדים, 'במקורותיהם', יווכח שלמעשה אין בלבול רק סדר, יש אמנם מעט חלוקי דעות בין הפוסקים אבל באופן עקרוני המפה די ברורה ומסודרת, ובאותם מחלוקות יש משקלי הכרעה די ברורים, כפי אשר עיני המעיין תחזינה מישרים בתמונה היקפית.

דברי מרן זצ"ל בנושא זה של הבאים מחו"ל לאר"י לא יכולים להיות באמת שנויים במחלוקת,
הרי זה משניות (פרק ערבי פסחים) גמרות (פסחים וחולין) ירושלמי, ראשונים ואחרונים, וכמו שכבר אסף איש טהור מרן בתשובה באבק"ר סי' ברי, ובכל הראשונים שהובאו בדבריו, וכן בדברי מהרשד"ם, מהרי"ט, ועוד ועוד, ולא מצינו כלל חולק בדבר. וע"ע במצורף מו"מ עם חכם אשכנזי בקי גדול בפסקיהם ושימש את גדוליהם ואעפ"כ לא מצא מענה הולם למקורות הפשוטים ולא מצא ידיו ורגליו בזה, (כפי שנשמע גם מדבריו במכתבים יותר מאוחרים שהיו לי עמו). וכן ע"ע במצורף מו"מ עם חכם תימני שעשה עבודה כבירה יותר מכל חכמי עדתו בזה, ולטענותי מן המקורות לא מצא מענה הולם כאמור.

האם יש תנא שחולק על המשנה בערבי פסחים לגבי ההולך ע"ד לחזור? התשובה היא לא.
האם יש אמורא שחולק על המבואר בחולין ופסחים לגבי ההולך על דעת להשתקע? התשובה היא לא.
האם יש ראשון שחולק על התנאים והאמוראים הנ"ל? התשובה היא לא.
האם יש ראשונים שהביאו דברי המשניות והגמרות הללו להלכה? התשובה היא כולם הביאו.

אז מהיכן התחילה המחלוקת המוצגת בדברי החולקים בני הדור האחרון?
התשובה היא, בתוך כל המקרים והעובדות וגירושי הקהילות, וחניותיהם העראיות או הקבועות, ופיצולי הקהילות הקיימות, היו כל מיני שאלות ונידונים בפרטים מסויימים, שבתוך הפרטים הללו היו משמעויות של לשונות שעל פניו אינם עולים בקנה אחד עם המקורות הנזכרים, ועליהם נתפסו כמה ממחברי הזמן האחרון (יתכן כמאה שנה אחורה מעלה מטה) והבינו בטעות שרשאים להישאר במנהגיהם ההלכתיים שהיו להם בחו"ל על אף שעלו כאן לאר"י.

אבל כבודו מוזמן לפתוח את אותם מקורות, כמו שעשיתי אנכי הקטן, וללמוד אותם איך יסתדרו עם המקורות במשניות גמרות וראשונים, ולהיווכח שאין כל קושיא ולא מיניה ולא מקצתיה, פשוט דברו על מקרה מסויים שלא שייך בו ענין זה, או שדברו על מנהג שלא שייך בכללים אלו, (כגון שאינו תלוי באיסור והיתר, ע"פ המבואר באבקת רוכל סי' כח ובטוב עין סי' ז ועוד), וכן ע"ז הדרך, ע"פ כללי המנהגים שאינם קשורים להולכים ממקום למקום, אלא כללי המנהגים בתוככי הקהילות עצמם. (כגון מתי מניחים המנהג ומתי מבטלים או חזירים למה שהיה, וכיו"ב, שבאלו אכן יש כמה וכמה מחלוקות ושיטות שונות, ויותר קשה למצא בזה דרך ברורה, ואשרי מי שנוקט גם בזה בשיפולי גלימתו של מרן זצ"ל שהקיף את הכל וזכה לס"ד לברר ולשקול במאזני השכל משקלי ההכרעה של רוב מנין ובנין ולצעוד בבטחה בדרך יחסית סלולה, למעט מקרים גבוליים שאכן נתונים לשיקול הדעת לפי שיקולים נוספים, ואכמ"ל).

ואם כבודו אכן ימצא מישהו שחולק ביסודות של דין ההולך ממקום למקום, או יותר פשוט, אם יש הסבר הלכתי אחד ופשוט על סמך מה יכולים המרוקאים לנהוג כמנהגיהם בחו"ל נגד מנהגי ההלכה שבאר"י, נגד המשניות והגמרות והראשונים שהוזכרו בתשובת מרן באבקת רוכל (סי' ברי), אודה לו מאד מאד, כי עד היום לא מצאתי מקום סמך, לא לאשכנזים, לא לתימנים, וק"ו לא למרוקאים.

אותם החולקים על מרן זצ"ל מרבים בציטטות או בטענות בלי להתמודד עם המקורות המפורשים העומדים כנגדם, זאת הבעיה הגדולה, מה יעזור ציטטות נגד, כשיש עליהם טענות ממקורות מפורשים שאין עליהם עוררים?! (לעומת זאת מרן שליט"א בעין יצחק ישב בענוה ועם סבלנות של ברזל להתמודד עם כל טענותיהם של כל מי שכתב בזה אחת לאחת, הביא את טענותיהם ומקורותיהם, והתמודד, אולי אפשר להתווכח על נקודות במו"מ, אבל העיקרון ברור. הם, לפי כל מה שיצא לי לראות, (והרבה ראיתי, כי המון שלחו אלי ברבות השנים), לא ראיתי שאכן עמדו לבאר את התשובות לטענות מן המקורות.

כבודו יקח לדוגמא קטנה את טענות הרב שיישב את התימנים באשכול אחר בפורום, לא כתב איך מסתדר עם המקורות, רק טען וכי אתם כן לפי מרן?! וכי אינכם מחלקים בין מנהג לאיסור?! וכן ע"ז הדרך טענות מסברות הכרס ופסקי הראש, בזמן שהמקורות מכחישים כל תיבה ומילה שאומר, וטענותיו מבלי עיון ובלי משים, שרק אם היה מתבונן במתינות היה רואה שאין להם התחלה, כפי שכתבתי לבאר בשתי מילים על דבריו.

וכן הטענות שכתב כאן 'אוהב את המקום' אין להם התחלה, וכי הוא התמודד עם הטענות ההלכתיות? לא. רק טען שגם מרן זצ"ל לא עושה כמרן הש"ע, נו, במילים אחרות מרן זצ"ל התבלבל ולא שם לב, זו טענה?! בודאי שדין ההולכים ממקום למקום ע"ד להשתקע לחוד, שמתבטלים לתושבי המקום, ודין מנהג נגד מרן בתפלין בט"ב לחוד, שיש לדון בו אם נכון לקיימו או שיש לבטלו לאור פסק מרן המרא דאתרא, ואם צריך לבטלו, וזה כללי המנהגים לעצמם, (ולי הקטן פשוט דמכיון שאינו תלוי באיסור והיתר, דלכ"ע מותר לעשות כשני המנהגים, א"כ השאלה רק הי מנייהו עדיף, וכמבואר בתשובת מרן באבקת רוכל סי' כח לענין נוסחאות ולענין הפטרות ועוד, ע"ש. וה"נ בזה י"ל דעבדינן כרבנו האר"י בדברים שיסודם בהררי קודש ע"פ הקבלה, כמו הרבה מנהגים שאנו עושים ע"פ הקבלה דלא כהש"ע לפי שאינם תלויים באיסור והיתר, ורבותינו הספרדים חכמי הדורות שיערו ברוחם הכבירה לברור עבורנו איזה דברים להנהיג אותנו ע"פ רבנו האר"י ואיזה דברים להניחנו על הפשט).
ואין צורך להשיב על הטענה שלו שאינו אתריה דמרן ולמי יתבטלו, שכנראה מסתכל על שוק מחנה יהודה או שוק הכרמל ומודד לפי זה, אבל כל עין רואה בדברי הפוסקים כולם במשך כל הדורות עד עצם היום הזה שלא מעיזים להרים את ידם ואת רגלם כאן באר"י בכל ענייני גיטין וקידושין וחו"מ נגד מרן הש"ע ולו בכי הוא זה, ורק דנים אם מהני לומר קים לי נגד מרן או לא, כלומר שמא גם מרן היה אומר קים לי כאותו שלא נפסק כמותו, וכן ע"ז הדרך, אבל אף אחד לא העיז עד היום לכתוב שאין לחוש מה דעת מרן שהרי זה כבר לא אתרי דמרן, אדרבא, המעיין ביבי"א ח"ה חיו"ד סי' ג יווכח איך גדולי האשכנזים התייחסו לאר"י כאתריה דמרן בכל העוז, וידוע ומפורסם שאפילו הגאון רבי איסר זלמן מלצר שהיה בדור אחד אחורה אמר לרבנית מעתה את מברכת ואח"כ מדליקה נר שבת כי אנחנו באר"י אתריה דמרן הש"ע. אז איך אפשר לנפנף בסיסמאות מסברות הכרס ולהוציא מזה שכבר אין הארץ הזו אתריה דמרן, זו בושה וחרפה וגם חוצפה עצומה, להחליט מלבנו ומכרסנו נגד כל דברי הפוסקים בשאט נפש, בלי שום מקורות וסימוכין, ואולי לחילופין זה חוסר אחריות משווע ויחס דל ביותר לנושא של פסיקה והוראה, עכ"פ בודאי שהיחס לטענות כאלו הוא כמעט מיותר אם לא שנמשכים אחרי סגנונות כאלו לצערנו בדור של שטחיות ורדידות וחוסר עיון ועמל במקורות ביסודיות כראוי.

עכ"פ אצרף כאן 3 קבצים, אחד על האשכנזים, אחד על התימנים, ואחד על המרוקאים, ואודה מאד מאד אם ימצא סמך וסעד לנוהגים כאן באר"י במנהגי הלכה כפי מנהגיהם בחו"ל נגד מנהגי אר"י. (לאו דוקא נגד מרן, אלא נגד מנהגי אר"י, פעמים כמרן פעמים דלא כמרן, העיקר שיתבטל לתושבי אר"י לענין מנהגיהם ההלכתיים). ואוסיף עוד קובץ בענין מנהגי אר"י דלא כמרן הש"ע, האם ומתי שייך לנהוג או להנהיג כאן באר"י דלא כמרן הש"ע.

בברכה רבה
ישר כח למעכ"ת שליט"א שבשפלנו זכר לנו.
כבודו נתן לי שיעורי בית רציניים...
בעז"ה ובל"נ נלמד הדברים ושכמ"ה.
 
חזור
חלק עליון