• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

עובד בחברת קוקה קולה שצריך להציע בפני בעלי חנויות משקאות של איסור האם רשאי? גליון 7 אות ט

שאלה: אדם שעובד בחברת קוקה קולה, ולצורך קידומו בעבודה, הוא התמנה לשווק גם במחלקת האלכוהול. ונדרש ממנו לשווק גם מוצרי אלכוהול, כגון סוגי קוניאק ושמפניות ויינות למיניהם, מלבד השתייה הרגילה כמו קולה ובירות וכדומה. חלק מהמוצרים מיובאים ממדינות שונות, כמו צרפת. והם ללא כשרות כלל[1]. אם ימנע מלקבל את הקידום הזה, יהיה לו נזק כלכלי חמור, וגם הוא צריך לשלם קנס על הלימודים שהוא קבל בעד זה.

ולכן השאלה: האם הוא רשאי לקבל את הקידום הזה או לא?

תשובה: יש הבדל בין "מסייע בידי עוברי עבירה" לבין "לפני עוור לא תתן מכשול".

"לפני עוור לא תתן מכשול" זה איסור תורה, כאשר השני לא יכול לעשות את המעשה בלעדיך, ומעשה האיסור תלוי בך. אבל אם הוא יכול בלעדיך, ואתה רק מסייע לו, זה נקרא איסור דרבנן. כגון נזיר שעומד מעבר השני של הנהר, הוא לא יכול לקחת כוס יין בלעדי האדם שנמצא שם, זה נקרא "לפני עוור לא תתן מכשול". אבל אם הוא נמצא באותו צד של האדם שנמצא שם, הוא יכול לקחת בלעדי העזרה של האדם שנמצא לידו, האדם רק מסייע לו, זה נקרא איסור דרבנן של "מסייע בידי עוברי עבירה".

במקרה שלנו, שבוודאי גם בלעדי אותו משווק, יהיה משווקים אחרים, ובעלי החנויות יקבלו את המידע גם בלעדיו, לכן מדובר כאן על איסור דרבנן של "מסייע בידי עוברי עבירה". ולגבי איסור דרבנן, כתבו הפוסקים, הובאו דבריהם בשו"ת "תורת חסד מלובלין" ח"א (סי' ה), וכן בחזו"ע ארבע תעניות (עמ' לז והלאה), שבאיסור דרבנן, אם האדם לא מאכיל מישהו בפועל, אלא רק שם לפניו והוא לוקח ואוכל לאחר זמן, כביכול הוא עושה את האיסור על דעת עצמו. התירו זאת, בגלל שזה איסור דרבנן שהוא רק מסייע לו, וכן גם האיסור עצמו (אכילה בתענית) הוא מדרבנן.

וגם כאן, שמדובר על יין נסך (סתם יינם), זה איסור מדרבנן. ומבואר עפ"י שיטת התוספות והראשונים שהובאו שם, שהדבר מותר כשלא מאכיל אותו בידים. גם לשיטת האוסרים, זה דווקא שמניח לפניו, והוא אח"כ לוקח ואוכל. אבל כאן שהוא רק אומר לו שיש אפשרות לקנות, וגם בעל החנות לא קונה ממנו, אלא פונה לחברה וממנה הוא קונה. ואין הוא מניחו לפניו, לכן זה מותר. ועוד, שזה לא דומה למה שכתבו הראשונים שם, כי כאן הוא לא מציע לאדם לאכול איסור, אלא הוא רק מציע למוכר ואח"כ המוכר מציע לצרכנים. וכן אפשר לומר, שזה לא מחייב שהמוכר יקנה את הסחורה. ואם יקנה, יכול להיות שימכור אותה לגוים ולא ליהודים. ולכן יש כלל, שכותב מרן זצ"ל בחזו"ע שבת ח"ד ( עמ' ת), שכל שיש לתלות שלא יעשה איסור, אז תולים (מתירים) ואין בזה משום איסור "לפני עוור לא תתן מכשול". אבל כאשר יודעים שבוודאי יתבצע האיסור, יש איסור "לפני עוור לא תתן מכשול".

לסיכום: מכל הטעמים הללו נראה שיש להקל בדבר, לקבל את הקידום בחברה, ולסמוך על הטעמים שאין בזה משום מסיייע, ובפרט במקום הפסד[2].



[1] עיקר הבעייה קיימת בסוגי השמפניות, כי הקוניאק הוא מפוסטר ואין בו בעייה של סתם יינם, אבל לא כך השמפניות. והם מוצרים שהתחילו להכנס למסחר זה ביותר, ויש צורך להציע ולהמליץ עליהם אצל בעלי החנויות. וכן מתוקף תפקידו הוא נדרש להמליץ לבעלי הסופרים והחנויות, על כל מוצרי המגוון ללא יוצא מהכלל. ויש אחריו מעקב שבועי, מה נמכר ומה לא. ולכן הוא לא יכול להמנע לחלוטין, מלהמליץ על המוצרים הבעייתים.
[2] דברנו במעשה הדומה לזה (בתוכנית לפרשת תולדות), האם מותר לעבוד בחברת שליחויות שהיא בפריסה ארצית. ולפעמים העובד מקבל הזמנות, שצריך לקחת אותם ממסעדה טריפה, ולהעביר אותם ללקוח. והתשובה היתה, שמותר להקל בדבר למי שכבר עוסק בזה, עד שימצא עבודה אחרת, מכמה טעמים.
ועתה הראני ידידי הרב רמי עמירה שליט"א ששאל בזה את מרן הראש"ל שליט"א אם להתיר במקום צורך מיוחד להיכנס לעבודה שכזו, והשיב מרן שליט"א, מאחר שיש אומרים, שאם הוא לא עושה את האיסור מיד, אלא לאחר זמן שבא לידו, אין כאן איסור של "מסייע בידי עוברי עבירה". ועוד חזי לאיצטרופי סברת הש"ך, שישראל מומר שלא אכפת לו מזה, אין בו דין של "לפני עוור לא תתן מכשול". ועוד אפשר לומר, שיש פוסקים שמתירים, כאשר הוא יכול להשיג את המשלוח ע"י ישראל אחר. ועוד יש אומרים, שאם זה בתשלום, אז אין איסור של "מסייע בידי עוברי עבירה". ועוד יש את דברי "תרומת הדשן", שבספק , אין איסור של מסייע, וכאן יש ספק אם מאכלי הטריפה, ינתנו ליהודים או לדרוזים או לערבים או לרוסים גוים. ולכן פסק מרן הראש"ל במקרה שם, שאם אין לו פרנסה אחרת, יש להקל לו לעבוד לתקופה קצרה, עד שימצא עבודה אחרת, שלא יהיה בה חשש של איסורים שונים.
 
וכן בחזו"ע ארבע תעניות (עמ' לז והלאה), שבאיסור דרבנן, אם האדם לא מאכיל מישהו בפועל, אלא רק שם לפניו והוא לוקח ואוכל לאחר זמן, כביכול הוא עושה את האיסור על דעת עצמו. התירו זאת, בגלל שזה איסור דרבנן שהוא רק מסייע לו, וכן גם האיסור עצמו (אכילה בתענית) הוא מדרבנן.
יש לי תחושה שיש כאן עירוב דברים. מרן שם התיר מכמה צירופים, ואחד מהם הוא דלא גזרינן גזירה (תענית) לגזירה (מסייע). ומהציטוט הנ״ל נשמע עירוב של שני טענות שמביא שם, שהאיסור הוא לא על המוכר אלא על הלוקח.
יתרה מזו יש להעיר, שמרן בחזו״ע הנ״ל לא ״התיר״ הלשון שלו היא ״יש לדון לכף זכות״. זה לא היתר רווח מפשט לשון מרן.
 
חזור
חלק עליון