על מה סמכו העולם שמעמידים החזן של מוסף קודם החזרת הס"ת למקומו? | גליון 7 אות ג

שאלה: ידוע המנהג המתקיים בהרבה בתי כנסת, שאחרי שאומרים את ההפטרה בשבת בשחרית, עולה מיד חזן חדש שהוא החזן של מוסף, ומתחיל "אשרי". והרי מבואר ב"כף החיים" (סימן רפד ס"ק מד) בשם ה"אליה רבה" בשם ה"כלבו", שבמקום שיש 2 חזנים, החזן השני יעמוד רק לאחר שמחזירים את ספר התורה להיכל, והוא יתחיל את הקדיש ויתפלל מוסף. ואומנם וודאי שאין זה מעכב, אך על כל פנים לא לחינם כתבו זאת הפוסקים, והרי ראוי לעשות כמותם. ולכן רציתי לשאול, על מה סמכו העולם?

תשובה: האליה רבה והכלבו כותבים, החזן הראשון צריך לומר את ברכת יוצר אור וחזרת הש"צ, ואח"כ הוא גם קורא בתורה. לאחר הקריאה בתורה הוא צריך לומר את "אשרי", ואז מחזירים את ספר התורה להיכל. וזאת בגלל שהיו מזכים לו שיהיה בעל קורא, שמכיון שהוא היה חזן, ולכן נותנים לו לקרוא גם בתורה, וממילא הוא ממשיך את הסדר עד החזרת הספר תורה להיכל, שזה הכל מסיום ענין הקריאה. לאחר מכן החזן השני עולה ואומר קדיש השייך למוסף ומתחיל מוסף.

אבל בזמננו, שבלאו הכי נוהגים שהחזן לחוד והקורא בתורה לחוד, אז יש כאן 2 ענינים שונים. ואין פה השלמה של החזן הראשון, ולכן הנכון להשליך כל מה שלאחר הקריאה בתורה, לחזן השני שיעמוד למוסף, ולא להחזירו לחזן ראשון, אחר שכבר היה נתק, ואין שום ענין. שהרי לא מדובר בקטעים השייכים לשחרית, אלא שייכים לאחר הקריאה בתורה.

למסקנה: המנהג שהחזן של תפילת מוסף, הוא מתחיל את ה"אשרי" של תפילת מוסף, אינו נסתר מדברי רבותינו אלא מיושב יפה.