• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

פתיחה טישו בקיוקו

יוסף דהן

Well-known member
דקה 4 ורבע
מבואר דלא כעלון אור השבת האחרון שמותר מעיקר הדין והמחמיר תע'ב
וגם בקובץ ב'י אשתקד מבואר מהרשלצ שנכון מאד להחמיר לא לפתוח בקו כי זה בקלות ולא רק המחמיר סתם כמו שכ' הרב שליט'א בעלון
 
במחילה גמורה מהחכם הדובר אבל כמדומה שנעלמו מעיני קדשו כמה תשובות ערוכות ושמורות בחזון עובדיה שבת ה' שביאר באורך מה שאכתוב
רק אקדים שרבי אברהם דיבר מצד שעושה כלי, והדיון שדן בו הרב ללוש לא היה רק מצד עושה כלי אלא מצד מחתך
ועל זה אני מעיר שמצד עושה כלי ודאי שלא שייך כמו שהאריך בחזון עובדיה שם בכמה תשובות שאין בזה שום חשש
[ואמנם כעת עולה בדעתי לחלק שאולי ההיתר בחזו"ע זה מצד שהחיתוך נעשה לצורך אכילה כמו חותלות שבסימן שיד ס"ח כמדומה, אבל ממהלך דבריו נראה שכיון שזה כלי לשימוש זמני דינו כמוסתקי שמותר לכו"ע לפותחו, ואכן @הרב שמעון ללוש לא חש לחילוק זה, אם כי יש קצת לעמוד בדבריו ולהרחיבם יותר מחמת שהוא לא יכל להאריך מקוצר המקום]
 
בס"ד, ל' תשרי תשפ"ג, 2-66/פ"ג​

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה משה ברכה נ"י

שלום רב,

בעניין מה ששאל אודות אופן פתיחת חבילת נייר טואלט בשבת.

לכתחילה יפתח את החבילה דרך קלקול, או מהצד, ולא יקפיד לפתוח דרך הפתח הקבוע, כי מאחר ומשתמשים בחבילה זו זמן ממושך, כמה ימים, מיחזי כעושה כלי ובית קיבול לנייר טישו.

ואמנם מעיקר הדין יש מקום לצדד שגם בזה מותר, כמו שהתירו לגבי צנצנת שמנת מחוברת, וכן פתיחת קופסאות שימורים, כיון שבסופו של דבר הכל נזרק, וכתב הגר"ח פלאג'י שכל שלבסוף נזרק והוא כלי זמני, אין בו משום עושה כלי. מ"מ היכא דאפשר בנקל להחמיר בדברים כגון אלה, לחוש למחמירים, אדרבה, המחמיר תבא עליו ברכה, ויקרע דרך קלקול, או מהצד.

וכיו"ב ביארנו במק"א לגבי חיתוך שקית חלב בסכין המצויה בכדי חלב החדשים, אם מותר לחתוך בה את שקית החלב בשבת, והנה עיקר הדבר של עשיית פתח כה"ג, מבואר בש"ע (סי' שיד ס"א), שמותר לשבור חבית מוסתקי כדי להוציא ממנה את הגרוגרות, וכמו ששובר אגוז לאכול מה שבתוכו. ובתוספתא שהובאה במג"א (סי' שיד ס"ק יז) איתא שמותר לקרוע העור שע"פ חבית יין, ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק. וכ"ה במשנ"ב (שם ס"ק כה).

וביאר בשביתת השבת (דף יב: ) שכל זה מתבטל לאוכל והמשקה שבתוכו, וכמו שמותר לקרוע את העור שעל פי הנוד, וכן לענין בגד. וז"ל מרן בש"ע (סי' שיד ס"ח): חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות, שכל זה כמו שובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. ע"כ.

ולפ"ז ה"ה בנ"ד דשרינן לקרוע השקית כדי להוציא את המאכל מתוכו. ובפרט שאין על הנייר תורת כלי, ואינו עשוי לשימוש חוזר. וכן העלה החזו"א (סי' סא סק"ב) לגבי שפופרות של נייר הממולאים בשר מבושל, שמותר לקרוע השפופרת בשבת ולהסירה מעל הבשר כדין קורע עור מע"פ החבית. וקריעה דאורייתא אין כאן, כיון שלעולם אין דעת בני אדם על השפופרת, ואין כאן שום תיקון בנייר השפופרת.

ועפ"י האמור כתבנו בילקוט יוסף (שבת ב סי' שיד סעיף כ) להתיר פתיחת שקית חלב וכדו'. ובפרט אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. וכתבנו שלדינא דעת מרן אאמו"ר זצוק"ל שיש להקל לקרוע השקיות הנז', וטוב שיעשה כן בדרך קלקול, וא"צ ליזהר שלא לקרוע במקום האותיות. ואכמ"ל. [ואמנם חבילת נייר שמכילה ספר או תמונה, כיון שאין צורך מיוחד לשבת נראה שאין להתיר, כי עכ"פ שייך בזה איסור מדרבנן]. ודלא כמ"ש בשמירת שבת כהלכתה (ח"א פ"ט ס"ג) שאין לפתוח בשבת קופסת קרטון המכילה משקין, כמו חלב או מיץ. וכ"כ בס' ישיב משה (טורצקי, עמ' נד) שיש בזה איסור דאו' של קריעה, ולכן חייבים להשחית את השקית כשפותחים אותה.

וכ"פ בשו"ת קנה בושם (ח"א סי' כב). אולם יש המקילים בזה כשאין בדעתו להשתמש בהם שימוש נוסף. ומרן אאמו"ר זצוק"ל כתב בגיליון הספר שם, ולפי מה שנתבאר ביביע אומר (ח"ד סימן לב) ובשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סי' מג) דכל שאינו מכוין לעשות כלי אפי' בפסיק רישיה מותר, כמו שכתבו הב"י והמג"א (סי' שיח), והמ"מ (פי"ב מהלכות שבת), והחת"ס (סוגית מצרף אות יא), ועוד. ע"כ. ולפיכך העיקר לדינא שכל שקית או חבילה וכדו' שעכ"פ אין משתמשים בה שימוש נוסף אחר פתיחתה והרקת תוכנה, מותר לפותחה בשבת.

ואמנם כל זה לא דמי לנ"ד, שבשקית חלב הרי מתכוין עושה פתח יפה, והרי מרן בש"ע שם (סעיף א) סיים: ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דא"כ הוה ליה מתקן מנא. ע"כ.

והגם שאפילו לגבי פחית שעושה פתח יפה, מסקנת הפוס' להתיר. [וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סי' לב) להתיר פתיחת לשונית של פחית, שאע"פ שהכל ערוך ומתוקן טוב ויפה מלפני השבת ע"י לשונית, הרי אינו מתכוין דוקא לפתח כזה יפה, וא"צ להטריח אותו לעשות נקב במקום אחר, וכי אסור ליהנות מזה שייגעו וטרחו בערב שבת למקום טוב ונוח. ואינו דומה לגרוגרות שאסור לעשות פתח יפה, דהתם חשיב משום כך כעושה כלי להשתמש גם אח"כ, משא"כ בנ"ד שאינו טורח כלל בהסרתה, וגם הכל יודעים שהפחיות נזרקות מיד לאשפה, ולכן מסתבר דבזה שמסיר הלשונית, חשיב רק כעושה נקב רגיל, ולא נחשב כמחתך ועושה כלי כקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו או כעושה פתח יפה בחבית מוסתקי]. מ"מ בשקית חלב גרע מפחית, כיון שבפחית לא מדקדק בעשיית הפתח וכיצד יצא, משא"כ בשקית חלב שמכוין לעשות פתח מסויים כדי שלא יישפך הרבה חלב, ומכוין את השקית בשעת החיתוך באופן מכוון בדיו כיצד יצא החיתוך, ושיהא פתח בינוני לא קטן ולא גדול. ולכאו' היה לנו לאסור.

וצ"ל, דכיון שעומד מיד להזרק, ועשוי מחומר חד פעמי, אין לזה כל חשיבות. ואין לדמות עשית פתח בשקית קלה ששימושה חד פעמי, לבין עשיית פתח בחבית וכדו' שהיא דבר עמיד שיתכן להשתמש בו יותר.

וראה בילקו"י שבת כרך ב' (תשנ"ב, עמוד תקנא), ששקיות חלב וחבילות מזון סגורות ועטופות בנייר, מותר לקרוע בשבת את השקית או את הנייר, כדי ליקח משם את המזון. אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. ולכן מה שיש נוהגים שכאשר יש שמחה בבית הכנסת מכינים שקיות עם ממתקים, ומחלקים אותם לילדים, וקושרים חוט בראש השקית, מותר לקרוע את השקיות לצורך דברי המאכל שבשקית. וכן מותר לקרוע בשבת את הנייר העוטף את המצות כדי ליקח משם מצה. או לקרוע נייר העוטף את הוופל או הגלידה, או שקית משקה טרופית, וכל כיוצא באלו. ובפרט אם קורע דרך השחתה וקלקול.

ואחר זמן יצא לאור חזון עובדיה שבת ח"ה (עמוד שסה ושסז) כתב מותר לחתוך שקית חלב או שקית מיץ פירות וכיוצא בהן, למזוג המשקה הן ביד, והן במספרים. ובסוף המקור כתב: מה שנתחדש בימינו כלי שמחזיקים בו את שקית החלב, שנקרא "קנקומט" שכאשררוצים להשתמש בשקית חלב חדשה מכניסים אותה לקנקומט ואז אוחזים בפינת השקית ומעבירים אותה מעל להב סכין שנמצא בקצה הקנקומט, והשקית נחתכת בצורה שמאפשרת למזוג את החלב, מותר להשתמש בו בשבת לפתוח את שקית החלב, ואין בזה משום תיקון כלי. ע"ש.

בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
 
אם הבנתי נכון את תשו' מרן שליט"א חבילת טישו לא גרע משקית חלב ומותר לפתוח מהפתח, אלא שכיוון שאפשר להחמיר בנקל עדיף לפתוח מהצד.

מ"מ מחתך ודאי אין בכה"ג.
הבנתי נכון?
 
בס"ד, ל' תשרי תשפ"ג, 2-66/פ"ג​

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת ה"ה משה ברכה נ"י

שלום רב,

בעניין מה ששאל אודות אופן פתיחת חבילת נייר טואלט בשבת.

לכתחילה יפתח את החבילה דרך קלקול, או מהצד, ולא יקפיד לפתוח דרך הפתח הקבוע, כי מאחר ומשתמשים בחבילה זו זמן ממושך, כמה ימים, מיחזי כעושה כלי ובית קיבול לנייר טישו.

ואמנם מעיקר הדין יש מקום לצדד שגם בזה מותר, כמו שהתירו לגבי צנצנת שמנת מחוברת, וכן פתיחת קופסאות שימורים, כיון שבסופו של דבר הכל נזרק, וכתב הגר"ח פלאג'י שכל שלבסוף נזרק והוא כלי זמני, אין בו משום עושה כלי. מ"מ היכא דאפשר בנקל להחמיר בדברים כגון אלה, לחוש למחמירים, אדרבה, המחמיר תבא עליו ברכה, ויקרע דרך קלקול, או מהצד.

וכיו"ב ביארנו במק"א לגבי חיתוך שקית חלב בסכין המצויה בכדי חלב החדשים, אם מותר לחתוך בה את שקית החלב בשבת, והנה עיקר הדבר של עשיית פתח כה"ג, מבואר בש"ע (סי' שיד ס"א), שמותר לשבור חבית מוסתקי כדי להוציא ממנה את הגרוגרות, וכמו ששובר אגוז לאכול מה שבתוכו. ובתוספתא שהובאה במג"א (סי' שיד ס"ק יז) איתא שמותר לקרוע העור שע"פ חבית יין, ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק. וכ"ה במשנ"ב (שם ס"ק כה).

וביאר בשביתת השבת (דף יב: ) שכל זה מתבטל לאוכל והמשקה שבתוכו, וכמו שמותר לקרוע את העור שעל פי הנוד, וכן לענין בגד. וז"ל מרן בש"ע (סי' שיד ס"ח): חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות, שכל זה כמו שובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. ע"כ.

ולפ"ז ה"ה בנ"ד דשרינן לקרוע השקית כדי להוציא את המאכל מתוכו. ובפרט שאין על הנייר תורת כלי, ואינו עשוי לשימוש חוזר. וכן העלה החזו"א (סי' סא סק"ב) לגבי שפופרות של נייר הממולאים בשר מבושל, שמותר לקרוע השפופרת בשבת ולהסירה מעל הבשר כדין קורע עור מע"פ החבית. וקריעה דאורייתא אין כאן, כיון שלעולם אין דעת בני אדם על השפופרת, ואין כאן שום תיקון בנייר השפופרת.

ועפ"י האמור כתבנו בילקוט יוסף (שבת ב סי' שיד סעיף כ) להתיר פתיחת שקית חלב וכדו'. ובפרט אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. וכתבנו שלדינא דעת מרן אאמו"ר זצוק"ל שיש להקל לקרוע השקיות הנז', וטוב שיעשה כן בדרך קלקול, וא"צ ליזהר שלא לקרוע במקום האותיות. ואכמ"ל. [ואמנם חבילת נייר שמכילה ספר או תמונה, כיון שאין צורך מיוחד לשבת נראה שאין להתיר, כי עכ"פ שייך בזה איסור מדרבנן]. ודלא כמ"ש בשמירת שבת כהלכתה (ח"א פ"ט ס"ג) שאין לפתוח בשבת קופסת קרטון המכילה משקין, כמו חלב או מיץ. וכ"כ בס' ישיב משה (טורצקי, עמ' נד) שיש בזה איסור דאו' של קריעה, ולכן חייבים להשחית את השקית כשפותחים אותה.

וכ"פ בשו"ת קנה בושם (ח"א סי' כב). אולם יש המקילים בזה כשאין בדעתו להשתמש בהם שימוש נוסף. ומרן אאמו"ר זצוק"ל כתב בגיליון הספר שם, ולפי מה שנתבאר ביביע אומר (ח"ד סימן לב) ובשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סי' מג) דכל שאינו מכוין לעשות כלי אפי' בפסיק רישיה מותר, כמו שכתבו הב"י והמג"א (סי' שיח), והמ"מ (פי"ב מהלכות שבת), והחת"ס (סוגית מצרף אות יא), ועוד. ע"כ. ולפיכך העיקר לדינא שכל שקית או חבילה וכדו' שעכ"פ אין משתמשים בה שימוש נוסף אחר פתיחתה והרקת תוכנה, מותר לפותחה בשבת.

ואמנם כל זה לא דמי לנ"ד, שבשקית חלב הרי מתכוין עושה פתח יפה, והרי מרן בש"ע שם (סעיף א) סיים: ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דא"כ הוה ליה מתקן מנא. ע"כ.

והגם שאפילו לגבי פחית שעושה פתח יפה, מסקנת הפוס' להתיר. [וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סי' לב) להתיר פתיחת לשונית של פחית, שאע"פ שהכל ערוך ומתוקן טוב ויפה מלפני השבת ע"י לשונית, הרי אינו מתכוין דוקא לפתח כזה יפה, וא"צ להטריח אותו לעשות נקב במקום אחר, וכי אסור ליהנות מזה שייגעו וטרחו בערב שבת למקום טוב ונוח. ואינו דומה לגרוגרות שאסור לעשות פתח יפה, דהתם חשיב משום כך כעושה כלי להשתמש גם אח"כ, משא"כ בנ"ד שאינו טורח כלל בהסרתה, וגם הכל יודעים שהפחיות נזרקות מיד לאשפה, ולכן מסתבר דבזה שמסיר הלשונית, חשיב רק כעושה נקב רגיל, ולא נחשב כמחתך ועושה כלי כקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו או כעושה פתח יפה בחבית מוסתקי]. מ"מ בשקית חלב גרע מפחית, כיון שבפחית לא מדקדק בעשיית הפתח וכיצד יצא, משא"כ בשקית חלב שמכוין לעשות פתח מסויים כדי שלא יישפך הרבה חלב, ומכוין את השקית בשעת החיתוך באופן מכוון בדיו כיצד יצא החיתוך, ושיהא פתח בינוני לא קטן ולא גדול. ולכאו' היה לנו לאסור.

וצ"ל, דכיון שעומד מיד להזרק, ועשוי מחומר חד פעמי, אין לזה כל חשיבות. ואין לדמות עשית פתח בשקית קלה ששימושה חד פעמי, לבין עשיית פתח בחבית וכדו' שהיא דבר עמיד שיתכן להשתמש בו יותר.

וראה בילקו"י שבת כרך ב' (תשנ"ב, עמוד תקנא), ששקיות חלב וחבילות מזון סגורות ועטופות בנייר, מותר לקרוע בשבת את השקית או את הנייר, כדי ליקח משם את המזון. אם עושה כן דרך השחתה וקלקול. ולכן מה שיש נוהגים שכאשר יש שמחה בבית הכנסת מכינים שקיות עם ממתקים, ומחלקים אותם לילדים, וקושרים חוט בראש השקית, מותר לקרוע את השקיות לצורך דברי המאכל שבשקית. וכן מותר לקרוע בשבת את הנייר העוטף את המצות כדי ליקח משם מצה. או לקרוע נייר העוטף את הוופל או הגלידה, או שקית משקה טרופית, וכל כיוצא באלו. ובפרט אם קורע דרך השחתה וקלקול.

ואחר זמן יצא לאור חזון עובדיה שבת ח"ה (עמוד שסה ושסז) כתב מותר לחתוך שקית חלב או שקית מיץ פירות וכיוצא בהן, למזוג המשקה הן ביד, והן במספרים. ובסוף המקור כתב: מה שנתחדש בימינו כלי שמחזיקים בו את שקית החלב, שנקרא "קנקומט" שכאשררוצים להשתמש בשקית חלב חדשה מכניסים אותה לקנקומט ואז אוחזים בפינת השקית ומעבירים אותה מעל להב סכין שנמצא בקצה הקנקומט, והשקית נחתכת בצורה שמאפשרת למזוג את החלב, מותר להשתמש בו בשבת לפתוח את שקית החלב, ואין בזה משום תיקון כלי. ע"ש.

בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
יש לך את התשובה המקורית?
 
אם זכור לי נכון, באור השבת הנז' היתה סברא לאסור משום שהקיווקו נפתח בפעם הראשונה, והוא עוזר להוציא את הניירות אחד אחד, וזה הוספה על הכלי שלא היה לפני כן, א"כ אסור משום מתקן מנא
 
אם זכור לי נכון, באור השבת הנז' היתה סברא לאסור משום שהקיווקו נפתח בפעם הראשונה, והוא עוזר להוציא את הניירות אחד אחד, וזה הוספה על הכלי שלא היה לפני כן, א"כ אסור משום מתקן מנא
 

קבצים מצורפים

  • 43 עלון אור השבת - תולדות תשפג.pdf
    348.7 KB · צפיות: 14
הרב ללוש רק התייחס לדין של פתיחת הטישו משום פותח פתח שנעשה רק להוציא ולא להכניס
אבל לסברא שכתבתי אינו קשור לזה
אלא עצם זה שהפתח עוזר להוציא את הנייר אחד אחד, ופעולה זו לא היתה לפני כן, הו"ל מתקן מנא

הגר"ח פלאג'י שכל שלבסוף נזרק והוא כלי זמני, אין בו משום עושה כלי
איפה הגר"ח פלאג'י הנ"ל?
 
לא ידוע זה יש לעיין
חזוע שבת ה עמ' שפד
יז. פחית שתיית מיץ, שבמשיכת הלשונית והסרתה נוצר פתח נאה, ודרכו שותים את המשקה שבתוכה, ואחר כך נזרקת, מותר לפותחה בשבת ולשתות המשקה דרך הפתח שבפחיתטז).

פחית שתיה, שיש על גבה לשונית אשר במשיכתה נוצר פתח נאה, ודרכו שותים המשקה שבתוכה, ואח"כ זורקים אותה, מותר לפותחה בשבת, ולשתות המשקה דרך הפתח שבפחית, מפני שאינו מתכוין לעשות לכלי פתח יפה, אלא רק פתח לשתות המשקה, שאח"כ נזרק הכלי, והלשונית שנפתחת עומדת לכך, ועל דעת כן נעשתה, והויא כמ"ש מרן (סי' שיד סעיף ח), חותלות של תמרים שהכיסוי קשור בחבל, שמותר לסתור שרשרות החבל אפילו בסכין, ואפילו גופן של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים ליטול האוכל שבהם, והיינו כפי מה שביארנו לעיל שהעיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם וסיעתם, דלא בעינן מוסתקי בחבית של הגרוגרות. וכן פסק להתיר הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"ב (סי' יב). וכ"כ עוד במכתב שהובא בספר מאור השבת ח"א (בקונטרס פניני המאור עמוד תצ), ובספרו שלחן שלמה (סי' שיד עמוד קפא אות ז), שאין שום איסור להסיר את הלשונית כדי לשתות דרך הפתח שנעשה בהסרתה, שזה דומה למה ששנינו שובר אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות, וכמ"ש בש"ע (סי' שיד ס"ח), דהוי כשובר אגוזים ושקדים כדי ליטול האוכל שבהם. וכן מטעם זה מותר לקרוע העור שע"פ הנוד. ע"ש. ודלא כהאור לציון (ח"א סי' כו, וח"ב סי' כז אות ו) שהחמיר בזה. גם מ"ש בספר מנוחת אהבה ח"ג (עמוד רמא), שמותר לפתוח הפחית בתנאי שלא יתכוין לשתות המשקה מהפחית, אלא רק להעביר המשקה לכוס ולשתות מהכוס, משום שאם ישתה ישר מהפחית הוי כאילו עשה כוס מן הפחית. לא נהירא, והעיקר שמותר גם לשתות דרך פתח הפחית, ומכיון שאיסור תורה בודאי שאין בנ"ד, שאין הפתח עשוי להכניס ולהוציא, אלא להוציא בלבד, כדאיתא (בשבת קמו.). וכן פסק הרמב"ם (פרק כג הל' א). הילכך בדרבנן שומעים להקל, כמו שפסק הגרש"ז אוירבך הנ"ל. וכן העלה הרה"ג מהר"ר יצחק חזן בשו"ת יחוה דעת ח"ג (סי' טו). וכ"כ בספר תשובות והנהגות ח"ג (סי' קו עמוד קטז)
 
לא מובן לי ההיתר שהראשל״צ (במכתב הנ״ל) מביא מחזו״ע ח״ה, התם התיר מרן מדין חותלות של תמרים, שיש כאן צורך שבת של אוכל, וכן בחלב. ואילו בטישו, אע״פ שצורך שבת איכא, סו״ס אין זה אוכל, והדימוי מחותלות של תמרים לא מתחיל לכאורה.
(אני כותב הערה זו אחרי עיון קצר ממש בנושא, ייתכן שפספסתי דבר או שניים)
 
חזור
חלק עליון