כדאמרי אינשי
New member
פתיחת ההיכל של הפרנסה - ברוב ככל בתי הכנסת למכור את פתיחת ההיכל של הפרנסה בדמים מרובים, אין לזה מקור שפתיחת ההיכל מביאה הפרנסה אלא רק אמירת המזמור סגולה לפרנסה. וכן אין מקור לומר מזמור זה אחר כל תפלה בר"ה ולא מצינו להאריז"ל (פרי עץ חיים בשער ראש השנה פרק ז) שכתב כן אלא על ליל ר"ה.
כ"ה בשו"ת עין אברהם (סי' פה), שנשאל בענין אשר נתפשט בבתי כנסיות לפתוח ההיכל בזמן שקוראים לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' בסוף התפילה של ימים נוראים, ואף הגדילו למכור פתיחה זו וקוראים אותה "פתיחת ההיכל של הפרנסה", ואנשים קונים אותה בדמים מרובים, אם יש לזה מקור? והשיב שפתיחת ההיכל הנאמרת בלדוד מזמור שלאחר התפילות בימים נוראים המכונה בפי האנשים פתיחת ההיכל של הפרנסה אין לזה מקור [אלא דאם מאמינים בזה לא יגרע],
ומי שכבר רוצה סגולה כתובה לפרנסה - יש לעשות כמו שכתוב בגמ' ברכות (נג:) אמר ליה רב לחייא בריה, ברי חטוף ובריך. וכן פסק השו"ע (סי' רא ס"ד): צריך לחזור שיתנו לו כוס של ברכה. וכן מוכח דמעלתה גדולה בגמ' חולין (פז.), ובה נשפע האדם שפע גדול הוא והעונים אחריו וכמבואר בכה"ח (סי' קפב סק"ב). ושמעתי מהגאון ר' אברהם טופיק שליט"א חתנו של המקובל הרב סלמן מוצפי זצ"ל שכוס של ברכה מעלתו יותר גדולה ממאה עליות שישי לסיכום. עכ"ד. ושו"ר שכ"כ הגרב"צ מוצפי שליט"א בשם אביו, בספרו ארחות ציון ח"ג (עמ' צא).
וכן בגיליון תור הזהב (107 עמ' יח) העיר בזה וכתב בזה"ל: בעניין פתיחת ההיכל בראש השנה ואמירת מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה בסוף התפילה שהנה מבואר בפוסקים בשם כתבי האריז"ל שאמירת מזמור זה היא סגולה לפרנסה, אולם לא מצאתי בשום מקור שיש מי שאומר שיש לעשות פתיחת ההיכל באותה העת, ואם כן מהיכן הגיע המנהג שנוהגים ברוב ככל בתי הכנסת למכור את פתיחת ההיכל של הפרנסה בדמים מרובים? ואם אכן אין מקור לדבר הסתפקתי מדוע בהכרזת מכירת פתיחת ההיכל בדגש שיש בזה סגולה לפרנסה - אין בזה משום אונאה, שהרי לכאורה יש שתורמים על דעת כן. ע"כ.
וכן בשו"ת מחקרי ארץ (ח"ח סי' מה) נשאל בזה, וכתב: ובענין פתיחת ההיכל של הפרנסה לא ידעתי מקורו וכמדומני שהוא מנהג חדש של הדור שלנו דכד הוינא טליא לא ראיתי שהיו פותחים ההיכל בעת אמירת מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה אלא רק היו אומרים מזמור זה בהתעוררות שאמירת מזמור זה בליל ראש השנה מועיל לפרנסה כמ"ש בפרי עץ חיים (בשער ראש השנה פרק ז) אבל לא מוזכר שם שיש ענין לפתוח ההיכל. ואפשר שענין זה של פתיחת ההיכל בעת אמירת המזמור נשתרבב על פי מה שכתוב בזוהר הנ"ל שבעת שפותחים ההיכל כל השערים נפתחים ולכן לרמז לפתיחת שערי הפרנסה פותחים ההיכל בשעת אמירת מזמור זה, אבל אין זה מוכרח דלשון הזוהר הוא "כד מפקין ספר תורה בציבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין" - וא"כ כשאין פותחין ההיכל לקרוא בספר תורה מנ"ל שכל השערים נפתחים. אבל יתכן שזכר לדבר יש לרמוז - כמו שפותחים את השערים למטה כן יפתחו שערי פרנסה למעלה, דומיא שנוהגים לפתוח את הידים בעת אמירת פותח את ידיך וכמ"ש הגאון רבי יצחק עטיה זצ"ל בספרו אות לטובה (אות כ"ד סעיף ב') והביא סמוכות לזה ממשה רבינו ע"ה שכתוב אצלו "והיה כאשר ירים ידו וגבר ישראל", והגבאים מקיימים בזה מצוה גוררת מצוה למכור פתיחה זו בדמים מעולים כדי לזכות את העם להחזקת בית הכנסת, ובודאי דרחמנא לבא בעי וכשרואה שהאדם באמת תורם מממונו ופותח את ידו לפתוח שערי ההיכל כדי שיפתחו לו שערי פרנסה גם הקב"ה פותח לו כנגדו שערי פרנסה. עכ"ד.
כ"ה בשו"ת עין אברהם (סי' פה), שנשאל בענין אשר נתפשט בבתי כנסיות לפתוח ההיכל בזמן שקוראים לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' בסוף התפילה של ימים נוראים, ואף הגדילו למכור פתיחה זו וקוראים אותה "פתיחת ההיכל של הפרנסה", ואנשים קונים אותה בדמים מרובים, אם יש לזה מקור? והשיב שפתיחת ההיכל הנאמרת בלדוד מזמור שלאחר התפילות בימים נוראים המכונה בפי האנשים פתיחת ההיכל של הפרנסה אין לזה מקור [אלא דאם מאמינים בזה לא יגרע],
ומי שכבר רוצה סגולה כתובה לפרנסה - יש לעשות כמו שכתוב בגמ' ברכות (נג:) אמר ליה רב לחייא בריה, ברי חטוף ובריך. וכן פסק השו"ע (סי' רא ס"ד): צריך לחזור שיתנו לו כוס של ברכה. וכן מוכח דמעלתה גדולה בגמ' חולין (פז.), ובה נשפע האדם שפע גדול הוא והעונים אחריו וכמבואר בכה"ח (סי' קפב סק"ב). ושמעתי מהגאון ר' אברהם טופיק שליט"א חתנו של המקובל הרב סלמן מוצפי זצ"ל שכוס של ברכה מעלתו יותר גדולה ממאה עליות שישי לסיכום. עכ"ד. ושו"ר שכ"כ הגרב"צ מוצפי שליט"א בשם אביו, בספרו ארחות ציון ח"ג (עמ' צא).
וכן בגיליון תור הזהב (107 עמ' יח) העיר בזה וכתב בזה"ל: בעניין פתיחת ההיכל בראש השנה ואמירת מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה בסוף התפילה שהנה מבואר בפוסקים בשם כתבי האריז"ל שאמירת מזמור זה היא סגולה לפרנסה, אולם לא מצאתי בשום מקור שיש מי שאומר שיש לעשות פתיחת ההיכל באותה העת, ואם כן מהיכן הגיע המנהג שנוהגים ברוב ככל בתי הכנסת למכור את פתיחת ההיכל של הפרנסה בדמים מרובים? ואם אכן אין מקור לדבר הסתפקתי מדוע בהכרזת מכירת פתיחת ההיכל בדגש שיש בזה סגולה לפרנסה - אין בזה משום אונאה, שהרי לכאורה יש שתורמים על דעת כן. ע"כ.
וכן בשו"ת מחקרי ארץ (ח"ח סי' מה) נשאל בזה, וכתב: ובענין פתיחת ההיכל של הפרנסה לא ידעתי מקורו וכמדומני שהוא מנהג חדש של הדור שלנו דכד הוינא טליא לא ראיתי שהיו פותחים ההיכל בעת אמירת מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה אלא רק היו אומרים מזמור זה בהתעוררות שאמירת מזמור זה בליל ראש השנה מועיל לפרנסה כמ"ש בפרי עץ חיים (בשער ראש השנה פרק ז) אבל לא מוזכר שם שיש ענין לפתוח ההיכל. ואפשר שענין זה של פתיחת ההיכל בעת אמירת המזמור נשתרבב על פי מה שכתוב בזוהר הנ"ל שבעת שפותחים ההיכל כל השערים נפתחים ולכן לרמז לפתיחת שערי הפרנסה פותחים ההיכל בשעת אמירת מזמור זה, אבל אין זה מוכרח דלשון הזוהר הוא "כד מפקין ספר תורה בציבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין" - וא"כ כשאין פותחין ההיכל לקרוא בספר תורה מנ"ל שכל השערים נפתחים. אבל יתכן שזכר לדבר יש לרמוז - כמו שפותחים את השערים למטה כן יפתחו שערי פרנסה למעלה, דומיא שנוהגים לפתוח את הידים בעת אמירת פותח את ידיך וכמ"ש הגאון רבי יצחק עטיה זצ"ל בספרו אות לטובה (אות כ"ד סעיף ב') והביא סמוכות לזה ממשה רבינו ע"ה שכתוב אצלו "והיה כאשר ירים ידו וגבר ישראל", והגבאים מקיימים בזה מצוה גוררת מצוה למכור פתיחה זו בדמים מעולים כדי לזכות את העם להחזקת בית הכנסת, ובודאי דרחמנא לבא בעי וכשרואה שהאדם באמת תורם מממונו ופותח את ידו לפתוח שערי ההיכל כדי שיפתחו לו שערי פרנסה גם הקב"ה פותח לו כנגדו שערי פרנסה. עכ"ד.
