יוסף דהן
Well-known member
אם מישהו יכול להעלות לכאן מכתב של הרשלצ שליט'א בענין צחצוח שינים תהיה תועלת
כי בהלכה ובאגדה כתב חידוש בשמו והדברים נראים חידוש
צחצוח שיניים
מותר לצחצח שיניים במברשת עם משחה. ומותר גם להרטיב את המברשת במים קודם הצחצוח ולנקותה לאחר הצחצוח. (עיין שו"ת שרידי אש ועוד. יביע אומר ח"ד סימנים כז-ל)
ונראה שלפי מה שהתירו הפוסקים (כמבואר לעיל במלאכת מלבן) לנער בכח מעיל גשם העשוי מניילון, שכיון שאין המים נספגים בו אין בו סחיטה, וכן התירו לשטוף פיטמת בקבוק, מוצץ או מפת ניילון; אם כן, מותר גם לשטוף את המברשת קודם הצחצוח ובגמר הצחצוח. ואף על פי שבמברשת ישנם חוטים צפופים, מכל מקום כיון שהם קשים, אין בזה סחיטה. ואין זה דומה לשׂער אדם שלהלכה אסור לסוחטו מדרבנן, משום שהשער הוא רך, ודומה סחיטתו קצת לסחיטת בגדים, מה שאין כן במברשת שהשערות קשים, הרי זה דומה למריק מים מצינור דק של גומי, שלא שייך בו סחיטה. (מתנת משה מימון ח"א עמו' קלט, קנה) וכיוצא בזה כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פי"ב הערה מו) בשם הגרש"ז אוירבך, שכל דבר שאינו בולע ואין נפחו משתנה מחמת המים הנכנסים בו, וגם החללים שבין שערות המברשת ניכרים לעין, והמים יוצאים גם בלי סחיטה, הרי זה דומה לצינור דק של גומי שמריק ממנו מים, ואין כל חשש של איסור סחיטה. ע"כ. ועיין בשו"ת מעיין אומר (חלק ב פרק ג סימנים כה, מא, מב). ואף אם אינו משתמש בה שוב באותה שבת, רשאי לשוטפה, ואין בזה איסור הכנה משבת לחול, כיון שעושה כן לצורך השבת, שהרי מאוס בעיניו לראות מברשת מלוכלכת. [וכמו שמותר לסדר את כלי מיטתו שישן בהם לסידור הבית, וכל שכן במברשת שהיא מלוכלכת ומאוסה]. וקל וחומר כשישנם בני בית והמברשת בודאי מאוסה בעיניהם, ואמרו בגמרא (מסכת חגיגה ה ע"א), עתיד הקב"ה לדון את האדם על שרקק בפני חברו ונמאס. וכל שכן לפי המבואר לעיל (דיני הכנה משבת לחול) שנתינת מים לבד בלי לשפשף, אין בזה מעשה הכנה משבת לחול, ולכן מותר לשטוף כוס של קידוש במים בלי לשפשף לצורך השימוש בה בשבת הבאה. (שבת ו צו, קב)
ומן הדין נראה שאף אם יצא דם מהחניכיים בעת הצחצוח, מותר לצחצח בשבת. והטעם בזה, כי אם לא ברור שיצא דם, הרי זה בגדר "דבר שאינו מתכוין" שפשוט שמותר. וגם אם ברור שיצא דם [מה שלא מצוי אצל מי שרגיל בצחצוח], מאחר והוצאת דם בשבת כשאינו צריך את הדם, אסורה רק מדרבנן כי הוא בגדר מקלקל בחבורה, (כמבואר בדברי רבותינו הראשונים, הובאו בשבת ג עה, שנה), נמצא אפוא שהרי זה בגדר "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן" שמותר, כמבואר בהרחבה לעיל. וכן ראיתי עוד למרן מלכא זצוק"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן נג) שכתב בענין המוהלים שמשתמשים במחט ההפרדה בשבת קודם המילה, כדי להפריד בין עור המילה לבשר המילה, שבכלל לא ברור שיצא דם, ולכן הרי זה בגדר דבר שאינו מתכוון שמותר בשבת. והוסיף וכתב: ועוד אפילו אם תאמר שזה בגדר פסיק רישיה, מכל מקום כיון שאין כאן איסור תורה, כי הוצאת דם בשבת כשאינו צריך את הדם, אסורה רק מדרבנן וכדעת רבי יהודה שמקלקל בחבורה פטור, ואילו הוצאת דם על ידי מחט ההפרדה, אין בה שום תיקון ואינה אסורה אלא מדרבנן. נמצא שהרי זה בגדר פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, שמבואר ברבים מהראשונים ומהאחרונים להתיר, ולכן אין שום חשש להתיר בזה בשבת. וכן אמר לי מורנו הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א שכן אמר לו מרן מלכא אביו זצוק"ל בענין צחצוח השיניים בשבת שאפילו יצא דם מותר. ועיין עוד בזה להלן בדיני ברית מילה בשבת.
כי בהלכה ובאגדה כתב חידוש בשמו והדברים נראים חידוש
צחצוח שיניים
מותר לצחצח שיניים במברשת עם משחה. ומותר גם להרטיב את המברשת במים קודם הצחצוח ולנקותה לאחר הצחצוח. (עיין שו"ת שרידי אש ועוד. יביע אומר ח"ד סימנים כז-ל)
ונראה שלפי מה שהתירו הפוסקים (כמבואר לעיל במלאכת מלבן) לנער בכח מעיל גשם העשוי מניילון, שכיון שאין המים נספגים בו אין בו סחיטה, וכן התירו לשטוף פיטמת בקבוק, מוצץ או מפת ניילון; אם כן, מותר גם לשטוף את המברשת קודם הצחצוח ובגמר הצחצוח. ואף על פי שבמברשת ישנם חוטים צפופים, מכל מקום כיון שהם קשים, אין בזה סחיטה. ואין זה דומה לשׂער אדם שלהלכה אסור לסוחטו מדרבנן, משום שהשער הוא רך, ודומה סחיטתו קצת לסחיטת בגדים, מה שאין כן במברשת שהשערות קשים, הרי זה דומה למריק מים מצינור דק של גומי, שלא שייך בו סחיטה. (מתנת משה מימון ח"א עמו' קלט, קנה) וכיוצא בזה כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פי"ב הערה מו) בשם הגרש"ז אוירבך, שכל דבר שאינו בולע ואין נפחו משתנה מחמת המים הנכנסים בו, וגם החללים שבין שערות המברשת ניכרים לעין, והמים יוצאים גם בלי סחיטה, הרי זה דומה לצינור דק של גומי שמריק ממנו מים, ואין כל חשש של איסור סחיטה. ע"כ. ועיין בשו"ת מעיין אומר (חלק ב פרק ג סימנים כה, מא, מב). ואף אם אינו משתמש בה שוב באותה שבת, רשאי לשוטפה, ואין בזה איסור הכנה משבת לחול, כיון שעושה כן לצורך השבת, שהרי מאוס בעיניו לראות מברשת מלוכלכת. [וכמו שמותר לסדר את כלי מיטתו שישן בהם לסידור הבית, וכל שכן במברשת שהיא מלוכלכת ומאוסה]. וקל וחומר כשישנם בני בית והמברשת בודאי מאוסה בעיניהם, ואמרו בגמרא (מסכת חגיגה ה ע"א), עתיד הקב"ה לדון את האדם על שרקק בפני חברו ונמאס. וכל שכן לפי המבואר לעיל (דיני הכנה משבת לחול) שנתינת מים לבד בלי לשפשף, אין בזה מעשה הכנה משבת לחול, ולכן מותר לשטוף כוס של קידוש במים בלי לשפשף לצורך השימוש בה בשבת הבאה. (שבת ו צו, קב)
ומן הדין נראה שאף אם יצא דם מהחניכיים בעת הצחצוח, מותר לצחצח בשבת. והטעם בזה, כי אם לא ברור שיצא דם, הרי זה בגדר "דבר שאינו מתכוין" שפשוט שמותר. וגם אם ברור שיצא דם [מה שלא מצוי אצל מי שרגיל בצחצוח], מאחר והוצאת דם בשבת כשאינו צריך את הדם, אסורה רק מדרבנן כי הוא בגדר מקלקל בחבורה, (כמבואר בדברי רבותינו הראשונים, הובאו בשבת ג עה, שנה), נמצא אפוא שהרי זה בגדר "פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן" שמותר, כמבואר בהרחבה לעיל. וכן ראיתי עוד למרן מלכא זצוק"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן נג) שכתב בענין המוהלים שמשתמשים במחט ההפרדה בשבת קודם המילה, כדי להפריד בין עור המילה לבשר המילה, שבכלל לא ברור שיצא דם, ולכן הרי זה בגדר דבר שאינו מתכוון שמותר בשבת. והוסיף וכתב: ועוד אפילו אם תאמר שזה בגדר פסיק רישיה, מכל מקום כיון שאין כאן איסור תורה, כי הוצאת דם בשבת כשאינו צריך את הדם, אסורה רק מדרבנן וכדעת רבי יהודה שמקלקל בחבורה פטור, ואילו הוצאת דם על ידי מחט ההפרדה, אין בה שום תיקון ואינה אסורה אלא מדרבנן. נמצא שהרי זה בגדר פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, שמבואר ברבים מהראשונים ומהאחרונים להתיר, ולכן אין שום חשש להתיר בזה בשבת. וכן אמר לי מורנו הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א שכן אמר לו מרן מלכא אביו זצוק"ל בענין צחצוח השיניים בשבת שאפילו יצא דם מותר. ועיין עוד בזה להלן בדיני ברית מילה בשבת.
