כתב המטה אפרים (סי' תקפא, אלף למטה אות מא) [כנראה בשם המהרי"ל] בשם המהר"א מוינה דיש שאין אוכלין מבעוד יום כדי שיוסיפו מחול על הקודש בהאי יו"ט שהוא יומא דדינא, וכמדומה שכן הורה מהר"ש ז"ל במגנצא, ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשו בתפלה, ושמא על הכוס עיקר שהוא דאורייתא וכו', ע"כ.
ואף שנקטו האחרונים (עי' בנין שלמה, וכן בחי' הגר"א ברכות יח, ב) שהדין הוא רק מהבוקר [והמעשה שמובא בגמ' בברכות (שם), פי' הגר"א דהוי בליל שני], מ"מ כבר כתב החיי אדם (כלל קלט ס"א) שבליל ר"ה "יכנס לבית הכנסת ביראה ורעד, כי כבר הגיע העת להכין כיסאות למשפט בשמים ממעל", ומשמע שביום הדין צריך יותר להיזהר במעשיו.
וכעין החילוק בין תפילה לקידוש המבואר כאן, יש בשל"ה לגבי חג השבועות [מטעם אחר], שלא לקדש מבעוד יום כיון שמגרע מהתמימות, אף שיש שסברו שאפשר להתפלל מעריב מבעוד יום.
ואף שנקטו האחרונים (עי' בנין שלמה, וכן בחי' הגר"א ברכות יח, ב) שהדין הוא רק מהבוקר [והמעשה שמובא בגמ' בברכות (שם), פי' הגר"א דהוי בליל שני], מ"מ כבר כתב החיי אדם (כלל קלט ס"א) שבליל ר"ה "יכנס לבית הכנסת ביראה ורעד, כי כבר הגיע העת להכין כיסאות למשפט בשמים ממעל", ומשמע שביום הדין צריך יותר להיזהר במעשיו.
וכעין החילוק בין תפילה לקידוש המבואר כאן, יש בשל"ה לגבי חג השבועות [מטעם אחר], שלא לקדש מבעוד יום כיון שמגרע מהתמימות, אף שיש שסברו שאפשר להתפלל מעריב מבעוד יום.
