לא אני, כי אם האר"י ז"ל, שהובא גם בחזו"ע להלכה כמ"ש הרב @פשוט
איך יעלה על דעתך לומר שאדם רוצה להתפלל לקב"ה בלילה אסור???
האריז"ל כתב בדרושי הלילה ז"ל גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר זולתי בליל יום הכפורים עכ"ל וכוונתו שאין עת רצון לומר סליחות בחצות הלילה הראשונה ולכן אין ראוי לומר סליחות בזמן הזה כי הזמן הזה הוא זמן שלא ראוי כ"כ לתפילה שאפילו ערבית צריך לומר בתחילת הלילה ממש ולא לעכב אותה מאוחר מהטעם הזה אבל י"ג מדות זה יותר חמור שזה איסור ממש שזה מגביר עליו דינים – שודאי יש לחלק בין י"ג מידות לויעבר שכן האריז"ל חילק בדרושי סוכות בהקדמה וז"ל וזהו טעם אותם שנוהגים לומר סליחו' בליל הושענא רבה אחר חצות קרוב לאשמורת הבוקר. האמנם אסור לומר ויעבור וי"ג מדות או סליחות אשר הם כיוצא בזה אלא יאמר רחמנא אדכר לן קיימיה כו' אלהינו שבשמים כו' דעני לעניי כו' ה' הוא האלהים כו' ה' מלך כו' עשה למען שמך וכיוצא באלו יכול לומר. גם ביום הו"ר בתפלת שחרית יאמר ע"ד הנז' חוץ מן י"ג מידות של יעבור וכיוצא בזה כו' עכ"ל
ליקוטי הש"ס ברכות
תניא ר"א אומר שלשה משמרות הוי הלילה וגו' זה יובן בסוד הפסוק הבוקר אור והאנשים שלחו ויש לשאול ולידע מה לי אם שלחם עם חמוריהם או אם הלכו לבדם. ואמנם דע כי שלשה משמרות הוי הלילה ובאלו המשמרות יש חילוק ביניהם. כי המשמורה שנייה היא נחלקת לשנים אשר עד חצי הלילה הוא באופן אחר ומחצי הלילה ואילך הוא באופן אחר וכל זה יובן בהקדמה אחת וזה הוא כי המלאכים אינם אומרים שירה כי אם בלילה וישראל זמן השירה שלהם הוא ביום. והטעם הוא כי כל בחי' מלאך הוא מצד הנוקבא כנודע כי השכינה נק' מלאך וע"כ אינם משוררים כי אם בלילה לפי שאז הוא זמן ממשלתה. אבל ישראל שהם מצד הדכורא לכן אין שירתם אלא ביום כי היום הוא אל הזכר כנודע. ובהיות הענין כך נבין ענין המשמרות הללו. כיצד ימצאו שלשה משמרות כנגד אותן ג' משמרות הלילה אשר באו מכוונים זו כנגד זו. והנה מצינו אשר ביום האדם חייב להתפלל שלשה תפלות כמ"ש דוד המלך ע"ה ערב ובוקר וצהרים ואעפ"י
שהתפלה של ערבית היא בלילה עכ"ז אנו צריכים שתהיה בזמן שלא יהיה יום גמור ולא לילה גמורה אלא זמן הממוצע לפי שהיא יותר קרובה ליום ממה שהיא קרובה אל הלילה לפי שאנו מוצאים אשר האימורים של תמיד בין הערבים היו נשרפין באותו הזמן והם משיורי התמיד אשר היו נקרבים ביום וא"כ היא חשובה מן היום ולא מן הלילה לסיבה הנזכרת וז"ש בגמרא לא יאמר אדם אוכל קמעה ואישן קמעה ואח"כ
אתפלל אלא מיד כאשר יבא מן השדה שהוא כבר עת ערב צריך להתפלל תפלת ערבית ולא לאחר אותו שעה וא"כ כל הג' תפלות צריכים שיהיו ביום והם כנגד הג' משמרות של הלילה וסדרן הם כך. משמורה הראשונה הוא כנגד האשמורה הא' של היום וז"ס ויחבוש את חמורו שהוא בחי' אותו קליפה השולטת בלילה עתה בבוקר אשר מתגלית מדת החסד דאברהם אבינו ע"ה אותה קליפה מתבטלת והיא כפופה ואין לה עוד להרים ראש וזש"ה חמורו שאינו נוגע לשבר קליפת זאת אלא אברהם אבינו ע"ה, כי הוא נגד מדתו וז"ש רז"ל בפרק תפלת השחר ששחרית הוא עד ד' שעות לרמוז למה שאמרנו וזש"ה הבוקר אור ר"ל כשהאיר היום שמתגלית מדת החסד אותם חמורים שהיו שולטין שם בלילה הלכו להם ואטמרו בנוקבא דתהומא רבה. וצריך לדעת מי הם האנשים האלה. זה יובן במה שאמרו אחי יוסף מקודם זה לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו. והענין הוא כי הנה ידוע כי יוסף הוא היסוד ונק' גבר. ולאה נק' ג"כ גבר כי אין היכר בין איש לאשה כ"א ע"י היסוד ולכן אנו אומרים קרא הגבר. והענין כי ביסוד מתקבצים כל הגבורות בתוכו והוא כולל כולם ובהיות שכל הגבורות הם בתוכו לכן הי' הוא השליט על כל ארץ מצרים ורצה לשבר כל אותן הקליפות ובפרט במצרים שנמשלו לחמורים כמו ש"ה אשר בשר חמורים בשרם וגו' וזה נאמר על מצרים. ומה שאמרו לקחת אותנו ואת חמורינו ר"ל כמו שהוא שליט על ארץ מצרים. והכניעם כן הוא רוצה לשלוט בנו אשר אנחנו מצד הקדושה ולא די לו בזה אלא אפי' הנמשכים מאתנו לחוץ בסוד הקליפה הנק' חמור הוא רוצה לשלוט בהם. ומי הם אלו האנשים שאומרים כן הם שמעון ולוי כנודע אשר הם דינים קשים כמש"ה ארור אפם כי עז. שמעון גבורה. ולוי ת"ת. שהוא כלול משניהם ויש בו גבורה וזש"ה והאנשים שלחו המה וחמוריהם שהם שמעון ולוי מדת הדין הקשה מסטרא דקדושה וגם הקליפה אשר יונקים משם כל אלו הבחי' הם הולכים כאשר מתגלה חסד עליון. והנה כבר אמרנו היאך מכוונים המשמורה ראשונה של הלילה כנגד המשמורה ראשונה של היום. והנה משמורה שנייה הוא כלבי"ם צועקים הוא כנגד יצחק שהוא מדת הדין ולכן הקליפות צועקים ורוצים לקטרג בלילה ועל כן המשמורה זו היא נחלקת לשנים כי יש מלאכים המשוררים בב' ראשונות ומחצות ואילך יש כת אחרת משוררת באופן אחר לפי שמשם ואילך בא הקב"ה להשתעשע בג"ע עם הצדיקים וכן ביום עד חצות נחשב עדיין מצד הבוקר אבל מחצות היום ואילך כבר נטה היום והוא זמן תפלת המנחה משם ואילך ע"כ משמורה שלישית. גם זה מהרב:
חמדת ימים חודש אלול פרק ב'
אכן רבים מעמי הארץ בחשיכה יתהלכו באין מבין טעם הדבר ופרושו אשר ראו, באומרם הרחמים וסליחות הללו בתפלת שחרית מידי יום ביום ולא ידעו תועי רוח בינה כי עשו את הטפל עיקר, ואת העיקר טפל מצד היותם נאמרים שלא בזמניהם. ויותר מהמה רעה חולה ברבת בני עמינו כי ראו להקל מעליהם עול טורח משא ההשכמה והקימה ממטתם וסרוחים על ערשותם. והמה טרם ישכבו אומרים הסליחות בדברים מועטים וראשי אמרים, שם סמוך לערשותם ירננו על משכבותם למען ספות הרוה את הצמאה, הוזים שוכבים אוהבי לנום ועד משכב הצהרים ינוחו על משכבותם ולא ידעו שבעה. ולו חכמו ישכילו בינה לעתים כי עת לכל חפץ ודבר בעתו מה טוב לראש אשמורות עת רצון היא לפני אבינו שבשמים, ובה עת הזמיר מגיע וממנה יושע כל איש ישראל ומצא כדי גאולתו. לא כן בחצות לילה הראשונה הפך עליו בלהות, לעת מרפה והנה בעתה, ואמרו בזוהר פרשת ויקרא שבחצות לילה הראשונה כל השערים ננעלים וכל הקדושים יושבים ודוממים, והחצונים מתפשטים בעולם ומידת הדין מתגברת בעולם, וממילא כי אין מקום להזכרת י"ג מדות בתחלתה, אחר כי אז ממשלת מדת הדין כאשר קבלנו מחכמי המדע כי על כיוצא בזה נאמר לא תחסום שור בדישו:
ובזוהר חדש בפרשת בראשית אמרו כי אף תפלת ערבית אין לאומרה רק מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים מהטעם הנזכר ז"ל אר"א צלותא ותשבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא היא צלותא דצפרא, ולפני ירח דא היא צלותא דליליא. ר"י אמר מהכא כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים ומ"ט תנינן ארי"בל אר"י עשה הקב"ה מלאכי השרת למעלה לקלסו ולשבחו וכו' ושלש משמרות הוי הלילה ובאלו הג' משמרות מתחלקות ג' כתות של מלאכי השרת לשבח את יוצרם וכנגדן ג' תפלות ביום וכו' אר"י אמר רב בצפרא כשהחמה זורחת הוא זמן תפלה, ומו' שעות למעלה עד ט' שעות זמן תפלה מנחה, ומששקעה החמה עד שתחשך תפלה אחרונה דאריב"ל אמר ר"י אמר רב מששקעה החמה עד שיראו ב' כוכבים זמן תפלה אחרונה דהכי תנינן משיראו ב' כוכבים הוא תחלה למשמרה ראשונה שבאה כתה ראשונה של מלאכי השרת וממתינים להם לישראל עד אותה שעה, ואז מתחילין לומר שירה וננעלים השערים מתשבחתיהון של מטה ואין השערים נפתחים אלא למלאכי השרת. ומי אמר ריב"ל הכי והתנן כל העוסק בד"ת בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, והכא אמריתו דננעלו כל השערים א"ר יהושע התם במאי קמיירי מפלגותא דליליא ואילך וכו'. ע"ש באורך גודל מעלת עתות ההם:
הנה מתבאר ממאמר הזה כי עד שיראו ב' כוכבים בלבד הוא זמן תורה ותפלה ולא עוד, שמאז והלאה ננעלו דלתות של מעלה בפני תורה ותחנונים ואין מקום לתורה ולתפלה. ובכן תפשו שיטה זאת רבים מחסידי תקיפי א"י לעשות יקר תפארת הלילה מחצות ואילך בכל עסקי תורתם, וכן להתפלל תמיד כל לילה ולילה אחר שקיעת החמה מיד, מטעם המאמר הנזכר. אם כן איפוא האנשים האלה אשר נטו אשורם מן דרכי הצבור ולומר סליחות אחר ערבית העלו חרס בידם, ואת כולם ישא רוח כי נשתמשו מהדברים שלא מדעת בעלים אשר תקנו לבקרים, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ובר מן דין כי בתחלת הלילה עדיין דעתם מעורבבת עליהם מענייני היום ואינם כל כך פנויים. וגם כי לא נחו ולא שקטו מהמאכל ומשתה כי הבשר עודנו בין שיניהם בעת היותם מתנפלים ומתחננים, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר ואותי השלכת אחרי גווך. וגם פסוקי דוד המלך ע"ה יוכיחו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך וכו' ונאמר קדמו עיני אשמורות וכו' וכן בישעיה אף רוחי בקרבי אשחרך והיא ראיה לפתאים האלה ומכח אלה הפסוקים דוחו ולא יכלו קום. ואם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם. ההעדר טוב ממציאות הרע, ולא יעשו כזאת לאמר סליחות וי"ג מדות בתחלת הלילה אחר ערבית או גם בטרם ישכבו קודם חצות. והנה ראוי להודיע לבני אדם גבורותיה ומעלת יקר תפארת גדולתה של קימה זאת לנדד שינה מעינינו לשחר פני אבינו שבשמים בבקשה ובתחנונים ובדברי תורה בשאר ימות השנה כי רבה היא אשר אין למעלה הימנה, כאשר האריך הרחיב בביאור הרב החסיד בעל ראשית חכמה בשער הקדושה, ובפרט את אשר העמיק הרחיב ואסף המאמרים הבאים בספר הזוהר בעונש ביטולה ח"ו. וזה בשאר כל הימים, כל שכן בימים האדירים האלה לפני בא יום הדין והנורא כי קרוב יום פקודתם ודינם, מגופם ובניהם וממונם לפני אלהי עולם ה' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. וכמה בעלי הדין עומדים להשטין עליו על כל אשר פעל ועשה ויתר חיצונים הנעשים ממעשיו הרעים אשר ילחצוהו להשיב לו כדי רשעו, פצע וחבורה ומכה טריה ולא זורו ולא חובשו ולא רוככה כי אם במעשים טובים ותשובה שלימה, וביותר בקיום מצות נדוד שינה מעיניו לקום בעוד לילה, שמבטל מעליו כל הקליפות ובעלי הדין, והיו כלא היו כמ"ש בזוהר פרשת ויחי ז"ל בקיצור, זכאה חולקיה דההוא בר נש דאיהו קאים בההיא שעתא ואשתדל באורייתא. כיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין עאיל לין בנוקבא דתהומא רבא וכפית ליה לחמור ונחית ליה מההוא גרם המעלות וכו' ע"כ. ואם ביתר הימים ראוי לרדוף בקיומה לבטלם כ"ש וק"ו בימים האלה הנזכרים ונעשים, ואותה אנחנו מבקשים להעביר המשטינים הרעים מעלינו שראוי לרדוף אחריה כאשר ירדוף הקורא בהרים: