רבה שחטיה לרבי זירא - ביאורים

ב"ה.

ביאור נפלא (- מקיף את כללות הנושא, ומציג ביאור מהותי וייחודי, שמיישב קושיות רבות בסוגייא זו, עדיין אחוז התפעלות..),
[מומלץ גם למי שרוצה סקירה כללית של המפרשים המרכזיים שעוסקים בנושא - והשיטות והמרכזיות בנושא, שכן במהלך הביאור מביא בתחילה כמה אופני ביאור ממפרשים שונים ומקשה עליהם. החומר כתוב באופן תורני איכותי, משולב בציוני מראי מקומות איכותיים רבים - שניתן להסתייע בהם בקישור למפרשים השונים].
הביאור המרכזי מופיע ב'ליקוטי שיחות' (- זה ספר שמלקט את השיחות והביאורים של האדמו"ר) בחלק ל"א בעמוד 177, והשני בחלק כ"ז עמ' 276.
השוני בין הביאורים: הראשון (בחלק ל"א) - מופיע באופן יותר תורני ומתומצט, ואילו השני (בחלק כ"ז) באופן רחב וכוללני יותר (לשון חופשית יותר, משולב בסיפורים).
מצו"ב:

הביאור בקצרה:

איתא בגמרא (מגילה ז, ב) "אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא כו' רבה ור' זירא עבדו סעודתא בהדי הדדי, איבסום קם רבה שחטיה לר' זירא, למחר בעי רחמי ואחיי. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא איתרחיש ניסא".

ולכאורה סיפור זה תמוה ביותר, דאיך שייך לומר שרבה הרג את ר' זירא? ומדוע לא מוצאים שרבה יעשה תשובה על זה, ואדרבא בשנה הבאה הזמינו פעם נוספת?

(וצריך לומר שסיפור זה התרחש בפשטות, שהרי הסיפור הובא בגמרא בהמשך להלכה - "חייב אינש לבסומי כו'". והר"ן אומר שר' אפרים אומר שמפני סיפור זה נדחו דברי רבא).

והביאור בהקדים: הפירוש בזה שנדב ואביהוא נכנסו למקדש שתויי יין הוא שנשתכרו בסודות התורה (ששתו יין כפשוטו כדי שיתגלה אצלם רזי תורה על ידי שמחת הנפש). ועל דרך זה הוא בענין רבה ור' זירא, שר' זירא - לשון זעירא - לא היה יכול לקבל את כל הגילויים שגילה רבה, וממילא היתה לו כלות הנפש על ידי שרבה שחטו - "אין ושחט אלא ומשך" - ענין ההעלאה, שהיתה לו כלות הנפש בפשטות. ולשנה הבאה אמר ר' זירא שבאמת רוצה לבוא עוד הפעם לכלות הנפש, אך אינו בטוח שיתרחש נס שנשמתו תרצה לחזור לגופו.
 

קבצים מצורפים

  • 27 חלק לא - פורים ב.pdf
    176.3 KB · צפיות: 2
  • חלק כז 276.pdf
    252.7 KB · צפיות: 1
נערך לאחרונה:
ב"ה.

ביאור נפלא (- מקיף את כללות הנושא, ומציג ביאור מהותי וייחודי, שמיישב קושיות רבות בסוגייא זו, עדיין אחוז התפעלות..) שלמדתי בחב"ד, מכ"ק האדמו"ר מלובביץ';
[מומלץ גם למי שרוצה סקירה כללית של המפרשים המרכזיים שעוסקים בנושא - והשיטות והמרכזיות בנושא, שכן במהלך הביאור מביא בתחילה כמה אופני ביאור ממפרשים שונים ומקשה עליהם. החומר כתוב באופן תורני איכותי, משולב בציוני מראי מקומות איכותיים רבים - שניתן להסתייע בהם בקישור למפרשים השונים].
הביאור המרכזי מופיע ב'ליקוטי שיחות' (- זה ספר שמלקט את השיחות והביאורים של האדמו"ר) בחלק ל"א בעמוד 177, והשני בחלק כ"ז עמ' 276.
השוני בין הביאורים: הראשון (בחלק ל"א) - מופיע באופן יותר תורני ומתומצט, ואילו השני (בחלק כ"ז) באופן רחב וכוללני יותר (לשון חופשית יותר, משולב בסיפורים).
מצו"ב:

הביאור בקצרה:

איתא בגמרא (מגילה ז, ב) "אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא כו' רבה ור' זירא עבדו סעודתא בהדי הדדי, איבסום קם רבה שחטיה לר' זירא, למחר בעי רחמי ואחיי. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא איתרחיש ניסא".

ולכאורה סיפור זה תמוה ביותר, דאיך שייך לומר שרבה הרג את ר' זירא? ומדוע לא מוצאים שרבה יעשה תשובה על זה, ואדרבא בשנה הבאה הזמינו פעם נוספת?

(וצריך לומר שסיפור זה התרחש בפשטות, שהרי הסיפור הובא בגמרא בהמשך להלכה - "חייב אינש לבסומי כו'". והר"ן אומר שר' אפרים אומר שמפני סיפור זה נדחו דברי רבא).

והביאור בהקדים: הפירוש בזה שנדב ואביהוא נכנסו למקדש שתויי יין הוא שנשתכרו בסודות התורה (ששתו יין כפשוטו כדי שיתגלה אצלם רזי תורה על ידי שמחת הנפש). ועל דרך זה הוא בענין רבה ור' זירא, שר' זירא - לשון זעירא - לא היה יכול לקבל את כל הגילויים שגילה רבה, וממילא היתה לו כלות הנפש על ידי שרבה שחטו - "אין ושחט אלא ומשך" - ענין ההעלאה, שהיתה לו כלות הנפש בפשטות. ולשנה הבאה אמר ר' זירא שבאמת רוצה לבוא עוד הפעם לכלות הנפש, אך אינו בטוח שיתרחש נס שנשמתו תרצה לחזור לגופו.
ברוך הבא לשליח הרבי בפורום מורשת מרן😆
 
ראיתי היום בפניני החסידות וגדולי הדורות, שיו"ל ע"י המכון של רבי דוד חי אביחצירא שליט"א, שהביאו בענין מה שנידון למעלה אם מי שיצאה נשמתו וחזר וחי אם צריך לקדש אשתו מחדש ופקעו קידושיו הראשונים, שדנו בזה מהרש"ם מבערזאן ז''ל ואחד מאדמור"י בעלזא ז''ל, ואחד מהם הביא ראיה מפרשתנו, שמשה אמר לישראל שובו לכם לאהליכם, ובגמרא בשבת מבואר שבכל דיבור ששמעו מקוב"ה פרחה נשמתם, והקב"ה החזיר לנשמתם ע"י טל תחיה, ומבואר שא"צ קידושין חדשים.
 
חזור
חלק עליון