• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

רחיצה בתשעת הימים

קורסיה

Well-known member
ידוע מחלוקת הראשונים אם יש איסור רחיצה בתשעת הימים או רק בשבוע שחל בו תשעה באב ויש אומרים שאף מיז' בתמוז אסור. ועוד יש מחלוקת ראשונים אם האיסור הוא רק במים חמים אך במים צוננים מותר. או אף בצונן אסור. כמבואר בב"י ס' תקנא ובש"ע וברמ"א שם סעיף טז.
הנה פוסקים זמנינו דנו האם בארצנו שחם מאוד האם יש להקל רחיצה בצונן כיון שאין זה רחיצה לתענוג אלא רק להעביר הזוהמא. וזה החלי בעה"י.
בשו"ת מהר"י מברונא (ס' יב) הביא בתחילה שיש מקילים לרחוץ בצונן. וכתב לדייק כן מהרמב"ם שרק בחמין אסור. והסביר ונ"ל ה"ט לפי שמפני רוב החום שבא באב מתמלאים זיעה והוו להו לאינשי כאיסטניס. ואף על גב שרב האי כתב לא כל האומר איסטניס אני שומעין כו' מ"מ מפ' הרמב"ן שאם לא ירחץ יבוא לידי צער הרבה ויש מיחוש וה"ה כהאי גוונא אף על גב דלא דמי ממש. ע"ש. אך אח"כ הביא שיש אוסרים אף בצונן וכך נראה דעתו.
הגרי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (או"ח ס' שיג) פסק, נראה שכל מי שעושה דוקא משום נקיות ולא משום תענוג, נראה דאין בו איסור.
הערוך השלחן (ס' תקנא סעיף לז) אחר שביאר שאשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בכל השנה הואיל וצורך מצוה היא ואינה עושה זאת לתענוג. הוסיף, וכ"ש מי שאינו נקי בגופו דמותר לו לרחוץ אפילו בחמין כדי שיהיה נקי.
הגר"מ פיינשטיין באגרות משה (אה"ע ח"ד ס' פד אות ד) פסק, ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר"ח אב עד עת"ב מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל. עכ"ל.
הגר"ש וואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ז ס' עז ס"ק ב. וכן בקובץ מבית לוי תשנ"ט בין המצרים עמ' טז) פסק- א. בענין הרחיצה, לפי מנהג שלנו כל תשעת הימים אין לרחוץ רק פניו וידיו ורגליו בצונן, ובלי סבון כמבואר במג"א בשם הלבוש, ובשאר אחרונים.
ב. מכ"מ פה אה"ק שלפעמים החום גובר ומזיעים הרבה מותר לרחוץ גם כל גופו בצונן. ויעשה זה דרך אברים אברים לא בבת אחת, והדבר מסור ללב ירא ה' מתי להקל בזה. ובקובת מבית לוי שם בהערה ב כתב שכן שמע ממרן החזו"א שלעת הצורך יש להתיר לרחוץ אבר אבר בצונן.
ג. הרגילים ללכת למקוה טהרה לפני התפילה יכולים לעשות זה גם בתשעת הימים.
ד. בעש"ק חזון המנהג לרחוץ ראשו פניו ידיו ורגליו בחמין בלי סבון כיון שרגיל בזה בכל ע"ש.
הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה (פרק יד, יח) דעתו היתה שאף מי שההמנעות מרחיצה גורמת לו צער, אין לו להקל משום כך כלל ברחיצה בתשעת הימים. דמה שמצטער אין בו צד קולא, כי זהו תקון חכמים להצטער בימים אלו על חרבן בית המקדש. אכן מי שמצטער ביותר וסבלו רב עקב כך, יש להורות לו היתר לרחוץ בצונן כפי ההכרח (בלא סבון וכד') ודכולי האי לא תקנו. (דבר הלכה ס"ק כז).
ומה שמקילים בערי השפלה וכד', הוא ג"כ רק מפני שהסבל שם הוא קשה מאוד מפני רבוי הזיעה והלחות. ומ"מ רחיצה בסבון אין להתיר, אם לא שאין הזוהמא והזיעה עוברת ללא סבון, או שיש צורך רפואה בדבר דבכה"ג ודאי שרי. ולחלק מן השואלים אמר דמ"מ לא ירחץ כל גופו כאחת.
הגרי"ש אלישיב פסק (אשרי האיש פרק סט, לו, לז) מי שהוא איסטניס ומזיע הרבה ורגיל לרחוץ כל יום את כל גופו, ובפרט למי שרגיל להתרחץ כל יום גם בחורף. יש להקל לרחוץ בתשעת הימים בצונן וללא סבון. אך בלאו הכי יש להחמיר.
ומקום המלוכלך בגופו רוחצו אף בחמין. ועדיף אבר אבר [היינו שלא יעמוד כל גופו תחת המקלחת ויתרחץ. אלא ירחוץ כל אבר בנפרד], לא כל גופו בבת אחת.
ואם הוא מצטער מחמת ריבוי הזיעה שאינה יורדת ברחיצה במים בלבד, יש להקל ולשטוף בסבון במקומות המלוכלכים. אם אפשר, ראוי לנגב אחר כל רחיצה מיד ועל כל פנים לא יותר ממיעוט הגוף בפעם אחת.
הגר"נ קרליץ (חוט שני יו"ט עמ' שמו, שמז) פסק, שגם אם אדם מרגיש שלא בנוח, אין להתיר לו רחיצה בתשעת הימים.
אך מי שמזיע הרבה, אם זה כה"ג שנעשה גופו מלוכלך ממש מהזיעה, מותר לו לשטוף את הזיעה. ואם לאו, מותר לו רק לנגב את גופו במגבת לחה או ממחטות לחות. ואין צריך לסוחטם עד שלא יהיה בהם טופח על מנת להטפיח.
מי שנודף ממנו ריח רע, יש להקל לו לשטוף עצמו בתשעת הימים.
וכן מי שמזיע וסובל מאוד מהזיעה דינו כאיסטניס שמותר לו לרחוץ.
בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב ס' קנה אות ד) כתב ששמע בשם גאון אחד דבע״ש חזון אפשר לרחוץ בחמין בלי סבון, או בצונן עם סבון. אבל ידידי הגרש״ז ברוין [מח"ס שערים מצוינים בהלכה] כתב לי בזה ברחיצה בע״ש חזון הנה בזמנינו שהכל מתנהגים בנקיות קפדנית ובימי השרב גדול הזוהמה אין להחמיר ע״י מקלחת אפילו שאינם צוננים ובסבון.
בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ד סימן קכט. וכ"כ בח"ב ס"ס רב) פסק שאדם שמזיע ומצטער בזה רחיצת כל גופו בצונן אין לחשוש. וע"ש בעניין ערב שבת חזון.
בשו"ת ויברך דוד (לג"ר ישראל דוד הארפענעס 'מורה הוראה מובהק בארה״ב בברוקלין' מלשון הסכמת בעל המנחת יצחק. ח"א ס' עד) האריך בזה ולבסוף העלה להלכה, שמותר לרחוץ עצמו להעביר הזוהמא והזיעה הלח שעל גופו, כש״כ אם יש לו ריח זיעה. ומותר בכל אופן לרחוץ אף בבורית להסירו. ובאופן האסור לרחוץ אין נפק״מ בין אמבטי או מקלחת שניהם אסורים. עוד נראה שאף למי שהותר לרחוץ להעביר זיעה ולכלוך לא יעשה כן ברבים (כגון במקוה) אלא בצנעה בתוך ביתו.
שו"ת שבט הקהתי (ח"ה ס' ק) פסק שבמקומות החמים שמזיעים הרבה עד שריח הזיעה נודף מגופו מקילים גדולי ההוראה לרחוץ את עצמו כיון שאינו מכוין לתענוג אלא להעביר הזוהמא.
הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב ס"ס תקנ"א הערה 514) פסק, שאיסור רחיצה בתשעת הימים הוא רק באופן של תענוג, אבל אם הוא מלוכלך או מזיע או שנודף ממנו ריח רע מותר. ואם יכול לנקות את עמו בלי סבון, עדיף שלא להשתמש בסבון. ויותר טוב להשתמש במים קרים עם סבון, מלרחוץ במים חמים עם סבון.
שו"ת אור לציון (ח"ג פרק כז הלכה ה)- אין להתרחץ בשבוע שחל בו תשעה באב. ואף במים קרים אין לרחוץ, אלא אם כן רוחץ פניו ידיו ורגליו בלבד, שמותר לרוחצם ואף עם סבון. ואפילו מצטער בזיעה אין לו לרחוץ אלא אם כן אינו יכול לסבול את ריח הזיעה שבו, או שריח הזיעה נודף ומורגש בסביבתו, או שיש עליו לכלוך ממש, כגון פועל או הבא מן הדרך וכדומה. וכן מי שיש לו פצעים ברגלים וכדומה. ואף הוא לא ירחץ אלא במים קרים. ורשאי להוסיף מעט מים חמים בכדי להפשיר מעט את קרירות המים. ורשאי לרחוץ אף עם סבון. ומותר לטבול במקוה במים קרים או פושרים לטבילת עזרא או לכתיבת סת"ם אם הוא רגיל בכך כל השנה. וילדים פחותים מגיל בר מצוה, מותרים ברחיצה בשבוע זה אף אם הגיעו לגיל חינוך.
חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' רלח- רמד) פסק שמנהג הספרדים שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב. אך בערב שבת חזון מותר לרחוץ במים חמים ואף בסבון. אך להתרחץ בצונן מותר אך בשבוע שחל בו תשעה באב. שהאריך בסוף להביא את הפוסקים שמתירים לרחוץ מפני הזיעה.
בספר נטעי גבריאל (בין המצרים ח"א פרק מב, ד) פסק- מי שעובד עבודה קשה ומזיע הרבה, מותר לרחוץ ולהדיח מקום הזיעה במים חמין, וכן במקומות שחם מאד ומזיעים הרבה יש להקל לרחוץ מקומות הזיעה. וכן מי שאינו נקי בגופו מותר לו לרחוץ אותו מקום אפילו בחמין כדי שיהיה נקי.
בשו"ת דברי יציב (ס' רלז ס"ק ד) כתב שמה שהתיר המג"א לרחוץ ביום הכיפורים משום שמזיע איירי בזוהמא והיינו שמזוהם מאד ולא בסתם זיעה, ואמנם מי שמזיע כל כך עד שהוא מזוהם או שמזיע בזיעה שאינה חולפת, וכהך דבכתובות ע"ה ע"א גבי מומין עיין שם, אה"נ דמותר לו לרחוץ. ואפשר לפרש כן גם במ"ש במטה אפרים סי' תרי"ג סעיף ב' להתיר במזיע הרבה עיין שם, דהיינו שמזיע הרבה עד שנעשה מזוהם ודו"ק.
בשו"ת קנה בשם (חלק א סימן לב) דן לעניין רחיצת קטן בתשעת הימים ונראה דאוסר, אך הוסיף בסוף- ומ"מ פשוט דאין דברינו אמורים אלא על הכלל בסתם רחיצה שהוא לתענוג או לרביתיה דתינוק. אבל היכא דהרחיצה הוא כדי להעביר הזוהמא או הלכלוך ומכש"כ אם הוא לרפואה ממש, פשוט שאין להחמיר בזה דאפילו בגדולים ובתשעה באב גופיה מותר לרחוץ בכהאי גוונא כמבואר בשו"ע (סימן תקנ"ד ס"ט), ועיי"ש בביאור הלכה (ד"ה סיכה).
 
חזור
חלק עליון