• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

תסמונת שוטנשטיין

שני כוחות באדם, כוח העצמאי וכוח המובל. ובעוד כוח העצמות מושך אותו אל ישותו וייעודו, הכוח המובל מורידו חיים שאולה, אל עמקי העצלות והתבוסתנות. כוח זה בהיותו פסיבי – שולט במהלכיו של האדם באופן טבעי, בעוד שכוח עצמותו אינו אלא שאיפה פנימית כעשב השדה הנמשך אל האור וכאש הנמשכת אל יוצרה. במקורותינו נקראים אלו הכוחות – היצר הטוב והיצר הרע. בעוד שהיצר הטוב מושך את רצונו של האדם להתעלות מעל דחפיו החומריים, היצר הרע מכביד עול החומריות על האדם ומושכו לדבוק בחומריותו ובעצלותו.

ויען כי עפרות החומריות גס, על כן לא יאבה האדם לשאת עצמו עול כלל, ויעדיף להימשך אחרי הכוחות המובילים אותו בפיחות המאמץ ובריחוק היזע, וישלה עצמו כי בזה יגיע אל המנוחה ואל הנחלה. ולא היא. כי כאשר ייסר איש את גופו ומוחו למען נפשו, כך יוקל מעליו משא החומר וידבק בעליונות הרוח, כי כמוהו כאדם המתנשא אל על אשר ישליך מעליו המשא למען ינסוק לגבהי מרומים. ויקל בכך משא חומריותו ומשא רוחו.

והנה בבוא האיש לעסוק בתורת חיים, לא יחפש לו הקלות בדרך הלימוד כלל, שהרי בכך הוא משפיל עצמו לעפר חומריותו בה בעת שמנסה הוא להתעלות מעליו. ואיך יצפה לבינה בדרך שכזו, הלא לכסיל ייחשב הוא לראות רק הנראה לעיני בשר ולא יבין דבר לאשורו, והוא מה שאמרו יהיב חכמתא לחכימין – לרוצים להחכים, ומנדעא ליודעי בינה – שמצאו וחשו בדעתם בינה מה היא. שהיא מה שישכיל ליכנס לעולמה של תורה ולדעת אשר לא כצורנו צורם, שאין זה רק חכמת העניינים, אל צריך לרומם עצמו לתוך עולמם של חכמים, על ידי עמל ויגיעה, ועל ידי שיראה עצמו ראוי לכך, שאינו יכול להבין דברי חכמים אם חושב עצמו שאינו ראוי להשיג החכמה ההיא.

ועל כן שמעו נא ידידי, ולא תפנו אל האלילים להביט ארצה אל העצלות בעבודת ה', כי אין דין המערב עפר בעפר, כמערב עפר בזהב המלך. כי לא ינקה האיש ההוא מחטא הדרך אשר תורידהו חיים שאולה. ודי בזה.

וכעת (ח' אדר ב' תשפ"ד) התפרסמה הסכמתו של מורנו הראש"ל הגרי"צ שליט"א לש"ס פומבדיתא שכתב בזה"ל:
"וערכו את הביאור מסביב לדף הגמרא בכדי שהלומדים ילמדו את הגמ' מתוך צורת הדף המקובלת מימי קדם ורק כשזקוקים לתוספת הסבר יעיינו בביאור וכו' ויש בכך מעלה גדולה שעם הזמן יתרגלו ללמוד בכוחות עצמם וידעו ללמוד בלא ביאור ובעמל התורה כראוי".


דיון בנושא גמרא מבוארת נפתח כאן (כמובן שתגובות על המאמר אשמח לשמוע כאן)

נ.ב. לפני כל תגובה/הארה/הערה נא לקרוא את מאמר הפתיחה

ניתן להירשם לקבלת עדכונים ע"י לחיצה על "עדכן אותי" בעמוד הראשי של הבלוג.
 
נערך לאחרונה:
אתה באמת חושב שאם לא היה להם עניין לשווק את זה גם היו דוחפים לו את זה בכל הזדמנות?
ונראה לך שאם הוא לא היה משתמש בהערות הוא היה נותן לדחוף לו גמרא שבשביל לעבור דף הוא צריך לדפדף כמה עמודים?!
 
אחר ההקדמה שצודקים כולם וכל אחד מדבר בדידיה ולכו"ע עדיף בלי כשאפשר להגיע לאותה רמת לימוד לבד
אני רק אוסיף 2 נקודות.
א. שוטנשטיין לא רק מדויק יותר ממתיבתא אלא פשוט במתיבתא יש המון דברים לא נכונים ואני מקווה שבעלי ההוראה לא יסמכו על הראשונים המובאים שם בלא לפתוח בפנים, ויש לדון האם יש לילקוט ראשונים שם דין ספר שאינו מוגהה. (והוא הדין משנה ברורה דירשו ועוד וכל שכן במהדורה החדשה שלהם)
ב. כל הדיון שדנו פה גדולי הרבנים זה רק במתיבתא על הבבלי, אבל במתיבתא על הירושלמי ובפרט בסדר זרעים כמעט אין דרך אחרת ללמוד את הירושלמי ולהבין אותו ברמה כזו גבוהה לולא השוטנשטיין.
 
כל הדיון שדנו פה גדולי הרבנים זה רק במתיבתא על הבבלי, אבל במתיבתא על הירושלמי ובפרט בסדר זרעים כמעט אין דרך אחרת ללמוד את הירושלמי ולהבין אותו ברמה כזו גבוהה לולא השוטנשטיין.
אתה פשוט רגיל לסגנון של הבבלי לכן זה יותר נגיש וקל לך, הירושלמי לא יותר קשה, להיפך הרי אמרו שהבבלי חריף יותר, זה רק הלשון שאינך מורגל בה שמסבכת אותך.
 
אתה פשוט רגיל לסגנון של הבבלי לכן זה יותר נגיש וקל לך, הירושלמי לא יותר קשה, להיפך הרי אמרו שהבבלי חריף יותר, זה רק הלשון שאינך מורגל בה שמסבכת אותך.
לא דיברתי מצד הלשון, דיברתי מצד עומק הסברות והדיוק בהסברים שלהם לדוגמא הירושלמי פסחים רפ"י מסתפק האם מותר לצאת ידי"ח בד כוסות ביין של שביעית ובפני משה מעמיד ביין שעבר זמן הביעור והצד שמותר לצאת הוא כי זו מצוה ובחזון עובדיה (ח') מביא ב' שיטות בכוונתו האם מצד מצוות לאו להנות ניתנו או מצד מצוה הבאה בעבירה ודן בדברי האחרונים בזה
עכשיו לאדם רגיל שילמד את הירושלמי לא יצליח להבין את הסברא לבד בלי לדעת שהאחרונים מדברים בזה
אבל מי שיפתח שוטנשטיין יראה בזה ד' הסברים רק בשיטת הפני משה ועוד מקורות בדברי הירושלמי ועוד אחרונים בזה ויבין עומק הסברא.
 
לא דיברתי מצד הלשון, דיברתי מצד עומק הסברות והדיוק בהסברים שלהם לדוגמא הירושלמי פסחים רפ"י מסתפק האם מותר לצאת ידי"ח בד כוסות ביין של שביעית ובפני משה מעמיד ביין שעבר זמן הביעור והצד שמותר לצאת הוא כי זו מצוה ובחזון עובדיה (ח') מביא ב' שיטות בכוונתו האם מצד מצוות לאו להנות ניתנו או מצד מצוה הבאה בעבירה ודן בדברי האחרונים בזה
עכשיו לאדם רגיל שילמד את הירושלמי לא יצליח להבין את הסברא לבד בלי לדעת שהאחרונים מדברים בזה
אבל מי שיפתח שוטנשטיין יראה בזה ד' הסברים רק בשיטת הפני משה ועוד מקורות בדברי הירושלמי ועוד אחרונים בזה ויבין עומק הסברא.
לא מבין איך זה שונה מהבבלי
 
לדעתי מתיבתא פירוש יותר קל, וכן יש יותר הערות בתחתית העמוד מהראשונים והאחרונים לרוצים לעיין
וכן בסוף יש את ההוספות שאין בשוטנשטיין
 
מישהו יודע להסביר מה ההבדלים בין מתיבתא לשוטנשטיין א. למתחילים, ב. למתקדמים
הביאור בשוטנשטיין זה יצירת אומנות. לעומת מתיבתא שהביאור וההערות נכתבו (יחסית) בחיפזון כדי להספיק את הקצב של הדף היומי,
במתיבתא יש המון הרחבות, אך מבחינת ביאור פשט הגמרא (וכן הערות עליה) שוטנשטיין לוקח בלי שאלה.
במתיבתא יש יותר הרחבות וכן ילקוט ביאורים בסוף הכרך, אך הביאור עצמו ברמה פחותה משל שוטנשטיין.
 
הביאור בשוטנשטיין זה יצירת אומנות. לעומת מתיבתא שהביאור וההערות נכתבו (יחסית) בחיפזון כדי להספיק את הקצב של הדף היומי,
במתיבתא יש המון הרחבות, אך מבחינת ביאור פשט הגמרא (וכן הערות עליה) שוטנשטיין לוקח בלי שאלה.
מדויק.
 
וכעת (ח' אדר ב' תשפ"ד) התפרסמה הסכמתו של מורנו הראש"ל הגרי"צ שליט"א לש"ס פומבדיתא שכתב בזה"ל:
"וערכו את הביאור מסביב לדף הגמרא בכדי שהלומדים ילמדו את הגמ' מתוך צורת הדף המקובלת מימי קדם ורק כשזקוקים לתוספת הסבר יעיינו בביאור וכו' ויש בכך מעלה גדולה שעם הזמן יתרגלו ללמוד בכוחות עצמם וידעו ללמוד בלא ביאור ובעמל התורה כראוי".
 
נערך לאחרונה:
וכעת (ח' אדר ב' תשפ"ד) התפרסמה הסכמתו של מורנו הראש"ל הגרי"צ שליט"א שכתב בזה"ל:
"וערכו את הביאור מסביב לדף הגמרא בכדי שהלומדים ילמדו את הגמ' מתוך צורת הדף המקובלת מימי קדם ורק כשזקוקים לתוספת הסבר יעיינו בביאור וכו' ויש בכך מעלה גדולה שעם הזמן יתרגלו ללמוד בכוחות עצמם וידעו ללמוד בלא ביאור ובעמל התורה כראוי".
זה כמדומני לשס פומבדיתא הוא כתב את ההסכמה
 
זה כמדומני לשס פומבדיתא הוא כתב את ההסכמה
 
חזור
חלק עליון