מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות (י ט)
בפשטות נאמרה כאן מצוה לדורות שבשעת המלחמה צריך לתקוע בחצוצרות. וקשה מדוע יהושע במלחמת יריחו תקע בשופרות ולא בחצוצרות, כדכתיב ביהושע (ו ח) "ויהי כאמור יהושע אל העם ושבעה הכהנים נושאים שבעה שופרות היובלים לפני ה' עברו ותקעו בשופרות". והתירוץ לזה מבואר במדרש רבה כאן פרשה ט"ו סי' ט"ו ובמדרש תנחומא כאן "עשה לך שתי חצוצרות כסף, לך אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן, תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להלחם ביריחו", ע"כ. והיינו דהך מיעוטא "לך אתה עושה ולא לאחר", אינו מיעוט רק על אותם החצוצרות עצמן שעשה משה רבינו, אלא על עיקר דין חצוצרות, שנאמרו רק במשה רבינו.
ובפירוש רבינו חיים פלטיאל ובפענח רזא כאן הקשו, דהנה בקרא כתיב "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", ו"בארצכם" היינו ארץ ישראל, וא"כ לפי דברי התנחומא שחצוצרות ניתנו רק למשה רבינו, והרי הוא לא נכנס לארץ ישראל, ואימתי נתקיים מקרא זה. ותירצו דאיתא בספרי (פיסקא ע"ו) שבמלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, כדכתיב "ונושעתם מאויביכם" משמע שאין אחריו מלחמה אחרת. והביאור דדין חצוצרות היה רק למשה רבינו ולא נמסר לאחר, היינו משום כבודו של משה רבינו, דתקיעת החצוצרות היא מגינוני מלכות כמבואר במדרש שם לעיל מינה סי' י"ג "אמר לו הקב"ה למשה מלך עשיתיך וכו' מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף", אכן למשיח שמלכותו תהיה נישאה מעל כל המלכים, ג"כ יחלוק הקב"ה כבוד במסירת החצוצרות, ולכן בזמן מלחמת גוג ומגוג שהיא על ידי המשיח יתקעו בחצוצרות.
ולפי זה שיטה זו מיושב מה שהקשה הרמב"ן בתענית טו. על הגמ' בסוטה מג. שדרשו לגבי מלחמת מדין "וחצוצרות התרועה בידו" אלו השופרות, והקשה הרמב"ן הרי המצוה היא לתקוע בחצוצרות ולא בשופרות. ולשיטת הראשונים הנ"ל ניחא, כיון שמשה רבינו לא יצא למלחמה זו אלא פנחס, על כן לא היתה התקיעה בחצוצרות, שהם מסורים רק למשה רבינו, כגון במלחמת סחון ועוג שהוא יצא להלחם.
וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות (י ט)
בפשטות נאמרה כאן מצוה לדורות שבשעת המלחמה צריך לתקוע בחצוצרות. וקשה מדוע יהושע במלחמת יריחו תקע בשופרות ולא בחצוצרות, כדכתיב ביהושע (ו ח) "ויהי כאמור יהושע אל העם ושבעה הכהנים נושאים שבעה שופרות היובלים לפני ה' עברו ותקעו בשופרות". והתירוץ לזה מבואר במדרש רבה כאן פרשה ט"ו סי' ט"ו ובמדרש תנחומא כאן "עשה לך שתי חצוצרות כסף, לך אתה עושה ולא לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן, תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להלחם ביריחו", ע"כ. והיינו דהך מיעוטא "לך אתה עושה ולא לאחר", אינו מיעוט רק על אותם החצוצרות עצמן שעשה משה רבינו, אלא על עיקר דין חצוצרות, שנאמרו רק במשה רבינו.
ובפירוש רבינו חיים פלטיאל ובפענח רזא כאן הקשו, דהנה בקרא כתיב "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", ו"בארצכם" היינו ארץ ישראל, וא"כ לפי דברי התנחומא שחצוצרות ניתנו רק למשה רבינו, והרי הוא לא נכנס לארץ ישראל, ואימתי נתקיים מקרא זה. ותירצו דאיתא בספרי (פיסקא ע"ו) שבמלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, כדכתיב "ונושעתם מאויביכם" משמע שאין אחריו מלחמה אחרת. והביאור דדין חצוצרות היה רק למשה רבינו ולא נמסר לאחר, היינו משום כבודו של משה רבינו, דתקיעת החצוצרות היא מגינוני מלכות כמבואר במדרש שם לעיל מינה סי' י"ג "אמר לו הקב"ה למשה מלך עשיתיך וכו' מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף", אכן למשיח שמלכותו תהיה נישאה מעל כל המלכים, ג"כ יחלוק הקב"ה כבוד במסירת החצוצרות, ולכן בזמן מלחמת גוג ומגוג שהיא על ידי המשיח יתקעו בחצוצרות.
ולפי זה שיטה זו מיושב מה שהקשה הרמב"ן בתענית טו. על הגמ' בסוטה מג. שדרשו לגבי מלחמת מדין "וחצוצרות התרועה בידו" אלו השופרות, והקשה הרמב"ן הרי המצוה היא לתקוע בחצוצרות ולא בשופרות. ולשיטת הראשונים הנ"ל ניחא, כיון שמשה רבינו לא יצא למלחמה זו אלא פנחס, על כן לא היתה התקיעה בחצוצרות, שהם מסורים רק למשה רבינו, כגון במלחמת סחון ועוג שהוא יצא להלחם.
◆ ◆ ◆
והנה הרמב"ן במלחמות ראש השנה ו. ובליקוטי הרמב"ן לתענית טו. הביא בשם תשובות הגאונים, שמנהגנו לתקוע בתעניות בשופר ולא בחצוצרות. וקשה הרי מקור דין תקיעת חצוצרות בתעניות הוא מן הכתוב וכי תבואו מלחמה וגו' "על הצר הצורר אתכם", וכמ"ש בספרי שנתרבה כל צרה וצרה, ומובא בפיה"מ לרמב"ם ר"ה פ"ג מ"ג, וא"כ ניבעי חצוצרות.
ולהנ"ל ניחא דחצוצרות נמסרו רק למשה רבינו, ובאמת בזמן מרע"ה אילו היה מזדמן צרה היה חיוב תקיעה בחצוצרות, אבל לדורות לא נמסרו חצוצרות, ולכן תוקעין בשופר.
