ראשית, עם כל הכבוד לחברי הפורום, אני לא חושב שיש בינינו מי שיכול לדרוש דרשות כמו הזוהר להוציא את הפשט מידי פשוטו ולומר שיש פעמים שמותר לתור.
שנית, עניין רציחה זה עצם פעולת הרציחה, שהיא אסורה, אך פעמים שהיא מותרת. משא"כ "לא תתורו" אין שום איסור לתור, מה הבעיה לחפש?! אלא עצם פעולת האיסור היא לתור אחרי דבר איסור, וממילא כאילו נכתב 'ולא תתורו בדבר איסור אחרי עיניכם' ובוודאי שבכה"ג א"א לחלק בין 'ולא' ל'תתורו', שפעמים שמותר לתור...
א. לפני שאענה על עיקר קושייתך.
מהזוה״ק אנו לומדים ב׳ דברים חשובים:
1. לא משנה כמה קשה הטעמים, מפסיקים או מחברים וכו׳, תמיד יש ללמוד אותם כדבעי ולא לשנות אותם בגלל קושיא כזו או אחרת
2. שאם יש טעם שמפסיק בין מילה למילה, אנו דורשים אותה
ב. אמהמה, אולי אנחנו לא יכולים באמת לבוא ולדרוש כרשב״י, אך לזיכרוני הזוה״ק דורש כך על עשרת הדיברות בטעם העליון. מה קורה עם שאר התורה?
ג. ה-״דרשה״ שהבאת היא לא לגמרי נכונה. החינוך מסתייע מהגמרא דברכות ש״לא תתורו״ חוזר על מינות. בודאי וודאי שלא נוכל להגיד ״ולא - תתורו״ הא יש מקום שמותר לתור אחר ע״ז ח״ו.
אך מה שכתבת שלא תרים אחר כל איסור אחר, איני יודע בארה.
ולכן הניסיון לחפש אחר ״דרשה״ להפסק הנ״ל, מסתדר יותר עם ראייה גופא מאשר לתור אחר דברי מינות.
ד. גם לאחר כל הפלפול הזה, נבוא ונטען שהוא לא נכון מסיבה שאנחנו לא רשב״י וכו׳, לבוא ולשנות מטעמי המקרא רק בגלל שקשה לנו עליהם, מאן דכר שמיה?
ה. וכמו שכבר כתבתי לענ״ד הנלוזה, והרב
@שילה אפרהימי כתב לדעתו הרמה, אזלא גריש לא מחלק ביניהם.
אלא הזוה״ק הנ״ל דורש זאת לפי הטעם העליון, אשר שם משמע שה״לא״ עומד בפנ״ע ו״תרצח״ עומד בפנ״ע:
לֹ֖א תִּרְצָֽח: לֹ֖א תִּנְאָֽף: לֹ֖א תִּגְנֹֽב: לֹֽא־תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֖ד שָֽׁקֶר:
