• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

אם מותר לרמוז למתפלל בשמונ"ע שיפסע

מישהו יודע מה הדין אם אדם מאריך בתפילתו וחברו שעומד מלפניו סיים כבר שמונ"ע, וזה מפריע למתפלל לכוון בתפילתו שהוא רואה שמישהו מחכה לו שיסיים, האם מותר לו לרמוז לחברו שיפסע כדי שלא יפריע לו בכוונה בתפילה?
כמובן שזה נפ"מ בין ב הטעמים שאסור לעבור כנגד המתפלל, אבל כאמור מי יודע מה הלכה למעשה בזה?
נשמח לתשובות עם מקורות.
 
מעתיק מתוך ספה"ק דרך קצרה

מי שמתפלל שמונ"ע וחברו ממתין שיסייים ומטרידו בתפלה, אם מותר לרמוז לחברו שיפסע לצדדים, או שיפסע המתפלל בעצמו

מותר. כיון שעיקר הטעם שאסור מפני שמטרידו והרי עכשיו מטרידו וכנ"ל. ועיין שו"ת שלמת חיים (עמוד קיז).

ומותר אף לרמוז לו, דבכהאי גוונא אינו הפסק כמ"ש השערי תשובה והמשנה ברורה בריש סימן קד'. וכ"כ מרן הגר"ע בהליכות עולם (עמוד ק"ן) שמותר לת"ח לרמז לשליח ציבור שיתחילו ולא הוי הפסק, ומטי ליה בשם שו"ת מכתב לחזקיהו, וכ"כ בדרשו (סימן קד הערה 1). ובילק"י (ח"א תפלה כג) כתב דה"מ שנטרד הת"ח בתפלתו ע"ש. והיכא דאפשר יזדרז לסיים תפלתו ויגיע לאלוקי נצור ואח"כ יסמן להם דלא ימתינו לו.

ונראה דאף לפסוע מותר [אף שלא סיים תפילתו] כיון דהוי לצורך [1]. וע"ע מ"ש ריש סימן ק"ד.

[יש עוד מה להרחיב אם תרצה]



[1] ובספר חסידים (מרגליות) סימן תשפ"ד כתב כל מה שאדם יכול לידע לעשות תקנה שיכוין לבו בתפלתו יעסוק לבו ויכוין. וכל מה שיעסוק ויוכל לעשות שלא יתלוצצו בו יעשה ויעסוק. שאם יהא יושב ועיניו סגורות יתלוצצו עליו לא יסגור עיניו לפי שלא יוכל לכוין. כמו שהיה חכם אומר לתלמידיו כשמתפלל אחד לפני התיבה אם מקצר התפלה ואני איני יכול לקצר אני עושה עצמי כמשתחוה במודים ועדיין לא הגעתי לשמע קולנו. וכשמתחיל ברוך כדי להוציא ידי חובת אחרים אני הולך לאחור כאלו סיימתי תפלתי כדי שלא יתלוצצו עלי ועדיין לא סיימתי עד שכבר אמרו קדושה והקב"ה יודע שלא הלכתי אחורי אלא שלא יתלוצצו עלי ולא הייתי יכול לכוין והכל לפי לב האדם. וע"ע בשו"ת מכתב לחזקיהו (שם) שסיים שיכול או לפסוע או לרמז, ורמיזה קיל מהילוך ואי מחזי כרמות רוחא יפסע וכן הוא נוהג, ויש לפסוע בסוף ברכה. [וע"ע מ"ש בסימן ... לענין לרמז או להפסיק
 
מי שמתפלל שמונ"ע וחברו ממתין שיסייים ומטרידו בתפלה, אם מותר לרמוז לחברו שיפסע לצדדים, או שיפסע המתפלל בעצמו

מותר. כיון שעיקר הטעם שאסור מפני שמטרידו והרי עכשיו מטרידו וכנ"ל. ועיין שו"ת שלמת חיים (עמוד קיז).

ומותר אף לרמוז לו, דבכהאי גוונא אינו הפסק כמ"ש השערי תשובה והמשנה ברורה בריש סימן קד'. וכ"כ מרן הגר"ע בהליכות עולם (עמוד ק"ן) שמותר לת"ח לרמז לשליח ציבור שיתחילו ולא הוי הפסק, ומטי ליה בשם שו"ת מכתב לחזקיהו, וכ"כ בדרשו (סימן קד הערה 1). ובילק"י (ח"א תפלה כג) כתב דה"מ שנטרד הת"ח בתפלתו ע"ש. והיכא דאפשר יזדרז לסיים תפלתו ויגיע לאלוקי נצור ואח"כ יסמן להם דלא ימתינו לו.
זה מצד שיכול לרמוז לו באמצע שמונה עשרה. אה"נ, אבל מה עם הטעם שהשכינה בד' אמותיו? איך הכלל יהיה מותר לו לרמוז לעשות משהו נגד ההלכה? הרי אנחנו תופסים כב' הטעמים.
 
איך הוא יכול להתיר לו לפסוע? הרי לפי הדין אסור לזה שלפניו לפסוע, אז איך הוא יכול לרמוז לו ו'להורות' לו נגד ההלכה?
זה מצד שיכול לרמוז לו באמצע שמונה עשרה. אה"נ, אבל מה עם הטעם שהשכינה בד' אמותיו? איך הכלל יהיה מותר לו לרמוז לעשות משהו נגד ההלכה? הרי אנחנו תופסים כב' הטעמים.
אה"נ כבודו צודק, אבל כנראה התירו במצב כזה בהסתמך על הטעם שמפריע לו בכוונה.
 
אה"נ כבודו צודק, אבל כנראה התירו במצב כזה בהסתמך על הטעם שמפריע לו בכוונה.
זכור לי פעם שראיתי מישהו שכתב שעדיף לפסוע כשיש מישהו מאחוריך מאשר להסתובב כל רגע ולבלבל את כוונתו...
 
זכור לי פעם שראיתי מישהו שכתב שעדיף לפסוע כשיש מישהו מאחוריך מאשר להסתובב כל רגע ולבלבל את כוונתו...
חושבני שראיתי הפוך שהמתפלל עצמו יפסע לאחוריו, שיחשוב שסיים להתפלל ויעזוב אותו בשקט.
והטעם כמו שמותר להפסיק בשתיקה לכל דבר שמפריע לו לכוין
וראיתי עוד סברא בזה שאם המתפלל לא מכוין ממילא גם השכינה לא נמצאת עמו...
וצל''ע בכתבים בל''נ, כיון שפעם הוזקקתי לזה באשר יש בחורים רחפנים שעיניהם משוטטים בכל הארץ ועומדים במעבר הדרך.
 
זכור לי פעם שראיתי מישהו שכתב שעדיף לפסוע כשיש מישהו מאחוריך מאשר להסתובב כל רגע ולבלבל את כוונתו...
באמת כך נראה מסברא פשוטה, אבל יש לבדוק בפוסקים, ובפרט שידידנו הרב @יצחק משען כתב איפכא בזה, ויל"ע. נשמח מי שיכול להביא מקורות לזה!
 
חושבני שראיתי הפוך שהמתפלל עצמו יפסע לאחוריו, שיחשוב שסיים להתפלל ויעזוב אותו בשקט.
והטעם כמו שמותר להפסיק בשתיקה לכל דבר שמפריע לו לכוין
וראיתי עוד סברא בזה שאם המתפלל לא מכוין ממילא גם השכינה לא נמצאת עמו...
וצל''ע בכתבים בל''נ, כיון שפעם הוזקקתי לזה באשר יש בחורים רחפנים שעיניהם משוטטים בכל הארץ ועומדים במעבר הדרך.
הסברא שהמתפלל לא מכוין שמעתי מתלמידי הגרב"צ.
 
בילקו"י סי' ק"ב סעיף ו' (בנדפ"מ ח"ב עמ' תשל"ב) הביא סברא זו, אך לבסוף כתב:
הצג קובץ מצורף 19465
אין זה סותר את דברי, שמדבר על רוב האנשים [כמוני לכה"פ] שלא מכוונים כ"כ אלא מרחפים פה ושם, אך אני דיברתי על אחד שרואים שלא מכוין בכלל ויותר עסוק בחלומותיו מאשר עסוק בתפילה
 
זכור לי פעם שראיתי מישהו שכתב שעדיף לפסוע כשיש מישהו מאחוריך מאשר להסתובב כל רגע ולבלבל את כוונתו...
צירפתי קובץ שכן דעת הגר"מ מאזוז.

ההרחבה בענין שעיקר הטעם הוא משום טירדה.

ומצורף מסה"ק באותו הסימן

אם מותר לפסוע או לעבור כאשר יש בימה המפסקת בינו למתפלל, ומה הדין כאשר המתפלל עוצם עיניו או מכסה ראשו בטלית

הנה טעם איסור לעבור לפני המתפלל, מוכח מתשובות הגאונים שהוא משום שמטרידו, וכן מתבאר מדברי רב עמרם גאון וכ"כ רוב האחרונים. אולם בסידור רב סעדיה גאון מבואר הטעם משום דמזלזל בתפלתו, [1]. ולהלכה תפסינן כטעם ראשון.
וכ"ו
אמנם יש שהחמירו לפסוע גם שאינו מבטל כוונתו מטעם שמפסיק השכינה [עיין באה"ל (ד"ה אסור לעבור)].

וע"ע בכה"ח (כד) וערוך השולחן (יג). וע"ע בספר אשי ה' (עמוד קצה) שכתב להחמיר בזה לכתחילה



[1] עיין מקורות אלו בספר אשי ה' (פ"ו הערה 3).
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_בית נאמן - א - מאזוז, מאיר_82.pdf
    980.8 KB · צפיות: 3
  • 1713107530816.png
    1713107530816.png
    33.6 KB · צפיות: 3
אין זה סותר את דברי, שמדבר על רוב האנשים [כמוני לכה"פ] שלא מכוונים כ"כ אלא מרחפים פה ושם, אך אני דיברתי על אחד שרואים שלא מכוין בכלל ויותר עסוק בחלומותיו מאשר עסוק בתפילה
בדר"כ אנשים כאלה לא מאריכים בתפילה...
 
מצרף את תשובתו של הרב ללוש לשאלתי:
ב"ה
שלום וברכה,
נראה שאם זה מטריד אותו מלכוין בתפילה, רשאי להפסיק תפילתו, לרמוז לו ולחזור לתפילתו,
כמבואר בפוסקים לגבי ספר קודש שנפל לרצפה וכדומה, שאם זה טורד כוונתו ילך וירים ויחזור לתפילתו.

ולגבי האיש שסיים כבר, יהיה מותר לו לפסוע מעיקר הדין, לפי הטעם של טירדה, שכבר אין כאן טעם של טרדה וספיקא דרבנן לקולא.
ואם ירצה להחמיר שיפסע ג' פסיעות באלכסון כמבואר בילקו"י לגבי מקום צורך.

בברכה רבה

ושאלתי אותו מה עם טעם של שכינה, שלפ"ז אין היתר לרמוז?
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון