תוצאות חיפוש

יישר כח! אולם לכאורה אי אפשר לפרש כן שהרי הרבה פעמים המימרא אינו דבר הלכה ומ״מ יש דבר בשם אומרו.

קידושין מד. אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה לכאורה יש עוד נפקא מיניה לענין אמירת דבר בשם אומרו שמביא גאולה לעולם ועיין.

לח. והוא הדין שינהגו ומה חדש כו׳ בשיטה קדמונית כתב ש״והוא הדין״ הוא כמו ״והדין נותן״ דהיינו קל וחומר. האם מצינו לשון זה בעוד מקומות? בדרך כלל נקט הגמרא ״והלא דין הוא״ כו׳

קידושין דף לא: רש״י ד״ה כגון אנא - שאני אהוב לאבי ויקיר לאמי ועושין לי זאת מה אעשה יש לעיין מדוע נקט רש״י ״אהבה״ אצל אביו ו״יקר״ אצל אמו

קידושין כט. רש״י ד״ה המוטלות (עליו) על האב - כגון הנך דמפרש בברייתא ללמדו תורה ולמולו ולפדותו בה' סלעים אם בכור הוא ולהשיאו אשה וכולה יליף ואזיל מקראי יש לעיין מדוע שינה רש״י מסדר הברייתא ונקט ״ללמדו תורה״ בתחילה

ראיתי שבכת״י רומי הגירסא ״בת מיעבד ומיכל״

דף כב. וצריכא דאי אשמועינן בניו משום דלא בני מיעבד ומיכל נינהו אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד היא אימא תעביד ותיכול לכאורה צ״ל ״אבל אשתו דבת מיעבד ומיכל היא״ כו׳

דף יב. רש״י ד״ה יותר מאלפים קרי להו - משנה זו שנויה אצל נהנה מן ההקדש שמביא על הניית פרוטה אשם בכסף שקלים צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו לכאורה דברי רש״י ״משנה זו״ כו׳ לא שייך כלל לדברי הגמרא ״יותר מאלפים קרי להו״ ועוד קשה מדוע לא כתב כן בתחילת הגמרא וצ״ע.

דף יא: אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה מאי קמ"ל תנינא חמש סלעים של בן שלשים של עבד חמישים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולם בשקל הקודש רש״י ד״ה קצוב - שנאמר בו כמה כגון חמשים של קנס ושלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע...

דף יא. בכסף בית שמאי אומרים בדינר מאי טעמייהו דבית שמאי אמר רבי זירא שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר האם לית ליה הא דאמרינן טב למיתן טן דו?

דף ט. ת״ר בשטר כיצד כו׳ בתך מקדושת כו׳ יש להעיר מדוע נקט הגמרא ציור של קידושי בתו ולא סתם קידושין של אשה.

דף ה מה להנך שכן ישנן בעל כרחה רש״י ד״ה בע"כ - ביאה קונה ביבמה בע"כ דנפקא לן ביבמות (דף נד.) מויבמה וכן שטר מוציא את האשה בע"כ מבעלה יש לעיין מדוע הקדים ביאה לשטר. ועיין לקמן ה: ד״ה שכן ישנן בע"כ - שקונה בעלמא ביאה ביבמה ושטר בגירושין וכסף באמה העבריה גם כאן יש לעיין מדוע לא נקט כסדר וצ״ע.

דף ה. מה להנך שכן הנאתן מרובה כו׳ משמע מלשון הגמרא שכסף וביאה הנאתן מרובה משא״כ שטר הנאתו מועטת אולם עיין רש״י ד״ה כסף וביאה הנאתן מרובה - אבל שטר אירוסין אין בו לה שום הנאה שהרי אין כתוב בו אלא הרי את מקודשת לי מבואר מדבריו שאין שום הנאה בשטר וא״כ צ״ע קצת בלשון הגמרא והכי הול״ל מה להנך...

קידושין דף ב שלש - שלשה מדוע דוקא אצל מספרים הוספת ה׳ לשון זכר ואצל שאר מילים הוספת ה׳ לשון נקבה

דף ד. רש״י ד״ה אן כסף - בלא יו"ד כדכתיב מאן יבמי יש לעיין בכוונת רש״י, הרי הגמרא מיד בסמוך מפרש כן. ועוד קשה מדוע נקט רש״י ״מאי יבמי״ ולא ״מאן בלעם״

קידושין ב. רש״י ד״ה בכסף ובשטר – מפרש בברייתא בגמ' נותן לה כסף או שווה כסף כו׳ ביאה בא עליה ואמר כו׳. יל״ע מדוע לא כתב רש״י תיבת ביאה בדיבור המתחיל. ועוד ק׳, מדוע כתב ׳ביאה׳ ולא כתב ׳בביאה׳ דומיא ד׳בכסף׳ ׳בשטר׳ ובאמת נראה קצת שהם דקדוקי עניות אבל עיין פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קנז...