אם מותר לרמוז למתפלל בשמונ"ע שיפסע

[בסיעתא דשמיא]

השיב לך על זה שכיון שאין טעם של טירדה ספק דרבנן לקולא.

אולי כבודו לא הבין אותי נכון, הוא כתב שלמתפלל שסיים אין טעם של טירדה, שהרי אדרבה בכך שהוא ממתין זה המטרד, לכן יפסע.
ואני שאלתי אותו על המתפלל שעדין בתפילה, איך מותר לו לרמוז, לפי הטעם של שכינה יהיה אסור למסיים לפסוע.

 

[אליאב צוף]

מה ההבדל ביניהם? בשתיהם אותו אחד שסיים תפילתו פשע, טענה על כך.

 

[מסתפרד]

זכור לי פעם שראיתי מישהו שכתב שעדיף לפסוע כשיש מישהו מאחוריך מאשר להסתובב כל רגע ולבלבל את כוונתו...

יש הלכה שאסור להסתובב לציבור כל זמן שממתינים לשליח ציבור להתפלל בקו"ר
לכאו' הנידון פה אחר תחילת חזרת הש"ץ
או אולי פיספסתי משהוא כאן

 

[בסיעתא דשמיא]

בקו"ר

?

יש הלכה שאסור להסתובב לציבור כל זמן שממתינים לשליח ציבור להתפלל בקו"ר

כוונתך אולי שאסור להסתובב עם הרגליים, אבל עם הראש לכאו' אין איסור כזה.

לכאו' הנידון פה אחר תחילת חזרת הש"ץ
או אולי פיספסתי משהוא כאן

הנדון בין לפני שהתחילו חזרת הש"ץ לבין אחר שהתחילו

 

[בסיעתא דשמיא]

מצרף את תשובתו של הרב ללוש לשאלתי:
ב"ה
שלום וברכה,
נראה שאם זה מטריד אותו מלכוין בתפילה, רשאי להפסיק תפילתו, לרמוז לו ולחזור לתפילתו,
כמבואר בפוסקים לגבי ספר קודש שנפל לרצפה וכדומה, שאם זה טורד כוונתו ילך וירים ויחזור לתפילתו.

ולגבי האיש שסיים כבר, יהיה מותר לו לפסוע מעיקר הדין, לפי הטעם של טירדה, שכבר אין כאן טעם של טרדה וספיקא דרבנן לקולא.
ואם ירצה להחמיר שיפסע ג' פסיעות באלכסון כמבואר בילקו"י לגבי מקום צורך.

בברכה רבה

ושאלתי אותו מה עם טעם של שכינה, שלפ"ז אין היתר לרמוז?

וזה מה שהשיב הרב ללוש:
ב"ה
לזה כתבתי שהוא מדין ספיקא דרבנן לקולא, דהיינו ספק בין שני הטעמים.

[א.ה @בסיעתא דשמיא לכאו' הכא הוי ספיקא דדינא, האם בכה"ג ג"כ אמרי' ספיקא דרבן לקולא?]

 

[מסתפרד]

?

בקול רם, הכונה חזרה

כוונתך אולי שאסור להסתובב עם הרגליים, אבל עם הראש לכאו' אין איסור כזה

האיסור אף עם הראש