• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

אריכות בתיבות התפילה - אשכול חדש.

מוישי ס"ט

Well-known member
פתחתי אשכול חדש בכדי לא להכנס בשאל את הרב.

כבוד השואל שיחי' שאל כך אחר שהביא את מקורותיו:
א"כ נשאלת השאלה על מה סומכים החזנים שמאריכים הרבה בניגון הן בתפילה והן בקריאת התורה. וביחוד מצוי בברכת כהנים בימים נוראים (בנוסח ירושלמי) שהחזן מאריך הרבה בתיבות, וזה מצוי גם בפני ת"ח?.

והאמת ששמעתי מפי זקני וחכמי ירושלים אשר חלקם כבר אינם עמנו כאן. שהסבירו את הענין כי בברכת כהנים של הימים הנוראים יש סודות עצומים וכוונות ארוכות מאוד, ולכן היו מנגנים את הברכת כהנים בארוכה מאוד בכדי שיספיקו לכוין את כל הכוונות הארוכות. אמנם היום הלכה הכוונה ונשארה המנגינה.

ולגוף הענין שמעתי מאיזה מקובל תלמיד חכם בדורינו שיחי', שהסביר ע"פ ההלכה, שאע"פ שמכוונים ומאריכים בכל מיני תיבות בתפילה, מכיון שהם מכוונים אזי זה חלק מהתפילה ולא שמוסיפים הגיות נוספות מלבד התיבות הכתובות. מה גם ששמעתי לפני הרבה שנים ממרן הרב זיע"א באחד משיעוריו, שאמר שהכוונות שיש היום בתפילה ע"פ רבינו האר"י והרש"ש, זה כאין וכאפס ממה שהיו מכוונים אנשי כנסת הגדולה בתפילתם. ולפי"ז בוודאי שגם אנשי כנסת הגדולה שהיו מתפללים היו מאריכים, וזאת משום האמור שזה חלק בלתי נפרד מהתפילה. וק"ל. {והארכתי בזה עוד בחיבורי "מזהב שבא" בס"ד}
 
דכירנא אנא זעירא ששמעתי בשיעור מחכם עובדיה לפני עשרות שנים שעורר נגד המנהג להאריך מדאי בניגון של ברכת כהנים בפרט בימים הנוראים בניגון המסורתי, וכמדומה שמעתי שכך נהג מר בריה בישיבת חזון עובדיה שהיה החזן חכם ר' יצחק דניאל מקצר ביותר בנגינה זו, ואם לא שכחתי גם החזן ר' מרדכי אשכנזי הזהיר ע"כ. וחכם אליהו בר שלום בקונטרסו הטיבו נגן נמי כתב שיש בזה משום בלבול הכהנים. וראיתי פעם למי שדן היאך עוברים על הלכה מפורשת בשו"ע שאין לנגן ב' וג' ניגונים, ואיני זוכר מיהו הכותב, שמא הרב עולת יצחק חלק ב', ואינו עמי.
 
להאריך מדאי בניגון של ברכת כהנים בפרט בימים הנוראים בניגון המסורתי
ראשית כל יש לומר שברכת כהנים צריך לאומרה בניגון: עיין בגמרא בסוף מסכת סוטה. וראיתי בספר החינוך בפרשת נשא (מצוה שע"ח) שכתב "והם עונין אחריו בקול נאה". ומבואר מדבריו שצריך לומר ברכת כהנים בנעימה ובניגון. וחיפשתי ומצאתי בספר יפה ללב בסימן קכ"ח ס"ק מ"ג [מהדורת מכון הכתר עמוד קנ"ב] ע"ד מרן דכתב "והם עונין אחריו על כל מילה", בנעימה גדולה. בית הבחירה בחידושי סוטה דף פ' ע"א. וכ"כ הרב החינוך במצוה שע"ח והם עונים אחריו בקול נאה, יע"ש. וכ"כ הרב ארחות חיים וכו'. עכ"ד היפ"ל. ואחר שחיפשתי בהרבה ספרים שלא עמדו בזה מצאתי לחכם הראשון לציון נר"ו בספרו ילקוט יוסף שדייק כן מלשון מרן השו"ע [בסעיף כא] שכתב מרן "שאין הכהנים רשאים לנגן ב' או ג' נגונים וכו'", דמשמע מדבריו שניגון אחד כן צריכים לנגן. כייע"ש. וראה עוד ליפה ללב בחלק א'....

ומה שלא זכיתי להבין מדוע מרן השו"ע לכאורה השמיט דין זה, דהרי לא כן כתב במפורש שצריך לאומרה בניגון ומשמע שזה לא חובה, וגם בבית יוסף לא ראיתי שהביא את הדין הזה.

והנה אם יש מקום להתיר לנגן בכמה מקאמים בברכת כהנים; עיין שו"ת ווי העמודים טהרני אור"ח סימן ה' במש"כ בזה להקל, ובלבד שיסתכל הש"ץ בתוך הסידור. וגם כתב שם שלא יטריח הש"ץ על הכהנים. [ובדרך צחות כתב שם, שנוהג הוא נר"ו לומר לחזנים שאם הם רוצים להאריך בברכת כהנים שירימו גם הם (הש"ץ) את הידיים כמו הכהנים...] יעוש"ב.
 
מכיון שהם מכוונים אזי זה חלק מהתפילה ולא שמוסיפים הגיות נוספות מלבד התיבות הכתובות.
מה הפשט שכיון שמכוונים זה הופך להיות חלק מהמילה, כשמעיינים בראשונים שהבאתי שם ובתשובה ביבי"א רואים שעצם זה שמאריכים הרבה כבר המילה איבדה את משמעותה. א"כ מה יעזור שהכוונה היא חלק המילה. אלא הפיתרון הוא להאריך בסוף המילה אם סיים את התיבה (כמו יברכך להאריך ב-ך) או לומר את המילה ולכוין. גם בחזו"ע סוכות הרב כתב דומה לזה
ולפי"ז בוודאי שגם אנשי כנסת הגדולה שהיו מתפללים היו מאריכים,
גם זה לא זכיתי להבין, וכי אנשי כנסת הגדולה היה שכלם כשכלנו, בודאי שמחשבתם היתה מהירה וידעו לכיון בזריזות.

דכירנא אנא זעירא ששמעתי בשיעור מחכם עובדיה לפני עשרות שנים שעורר נגד המנהג להאריך מדאי בניגון של ברכת כהנים
מי שיכול להעלות שיעור כזה או שיעור שכתוב יועיל הדבר מאוד
 
גם זה לא זכיתי להבין, וכי אנשי כנסת הגדולה היה שכלם כשכלנו, בודאי שמחשבתם היתה מהירה וידעו לכיון בזריזות.
זהו עומק הענין שהיו שוהים שעה אחת קודם התפילה "כדי שיכוונו את ליבם למקום". ודו"ק היטב בזה.
 
שמא הרבנים שליט"א מדברים על העניין שכתב מרן בשו"ת יחוה דעת חלק ב סימן ה?
שם מרן דיבר על ניגון בתפילה, לגבי זה שמאריך ועל ידי זה כופל את המילה וכן עוד כמה דברים. ד"ה ולענין השאלה, וד"ה גם יש להזהיר. ע"ש.
אם לא לכך, אשמח לחידוד הדברים מהי השאלה העומדת על הפרק.
 
דברנו על מה ששאלתי כאן בס"ד, שמבואר בראשונים שעצם זה שמאריכים בתיבה יותר מדאי התיבה מאבדת את המשמעות, ואסור לעשות כן.
ועל זה השאלה נצבת, על מה סמכו החזנים שלפעמים מאריכים הרבה, בעיקר בימים נוראים
 
חזור
חלק עליון