ג.. תד"ה ועונין, וק' דכמה שבחים וכו', מה שהקשו על טעם דלשון ארמי, ע' בס' זוה"ק שמות (קכט ע"ב) שהרבה מפליג בשבח הקדיש ושהוא יותר משאר קדושות, וע"ע בס' שו"ת באר שבע (סי' לא) דקדיש וקדושה קדיש עדיף, והביא ראיה לזה. וע' כל בו (סי' ו), ובס' הפרדס לרש"י, ובס' בא"ח ש"א (פר' ויחי אות א). וכן הביא בשו"ת ידי אליהו ח"א (סי' לו), וע"ש. וע"ע בס' שבולי הלקט (סוף סי' ח) ובס' מזבח אליהו (דף סד ע"ג) ובס' כף החיים א"ח (סי' נו אות יב), ובמש"כ בשבת (יב ב) בס"ד.
ג.. עמש"כ לעיל בקדיש. ואבודרהם כתב שבקדיש מתקנאים בנו, וק' משבת (פח.) קנאה יש ביניכם. וכ"כ שיורי טהרה (מע' מ אות עג), ואור הישר (חולין צא.) וכ"כ שפתי חכמים (פ' נעשה אדם בצלמנו) ע"ש. וע"ע בשדה יצחק (חולין צא:) שכ' דביניהם אין קנאה אבל מבני אדם מתקנאים בהם כמו שנתקנאו ביעקב. ע"ש. ועדיין קשה דמ"מ תנתן להם התורה שלא ירצחו בני אדם. ותו מה יענו למ"ש באדר"נ (פי"ב) מתקנאים זה בזה. ע"ש. לכן נראה לע"ד דהוי כקנאת סופרים מרבה חכמה (ב"ב כא:) ולאו קנאה ממש כב"א שתביא לידי רצח. ובזה מיושבת הכא קושית שפתי חכמים. וע"ע שלמי צבור (דפ"ג ע"א).
