בס"ד
אנו עומדים בתוך ימים היסטוריים שיש בכוחם לשנות עשרות ומאות בתים בעם ישראל. צריך לדעת שעל ידי ניצול ימים אלו כראוי ניתן לחולל מהפך של ממש בחינוכם של ילדי ישראל ועל ידי כך לחולל שינוי בבתיהם ובבתים שיקימו בעתיד בעז"ה. אין מדובר בדבר של מה בכך, מדובר בדבר חשוב ביותר ואף יש לומר שאין חשוב ממנו! מדובר בזיכוי הרבים שאין כדוגמתו, מדובר בלימוד תורה של תינוקות של בית רבן! מדובר במניעת הכנסת דברי כפירה לילדי ישראל!
ידועה החשיבות העצומה שישנה בקירוב רחוקים והשבת הבנים לאביהם שבשמיים, עד כדי שאף אם נגזר על האדם גזירה קשה רח"ל בעקבות מעשיו, במידה וזיכה את הרבים הקב"ה מבטל לו את אותה גזירה בזכות אותה מצווה של זיכוי הרבים, כיוון שאף אם לא היה לו די זכיות לזכות בדין, על מנת שחבירו יתחזק ויתקרב לה' על ידו הקב"ה גוזר עליו חיים, והדברים ידועים וברורים. וז"ל של בעל ה'חפץ חיים' בספרו 'שם עולם' "ואלו האנשים מזכי הרבים זוכים עבור זה לבנים גדולי התורה שמזכים ישראל בתורה ומצוות". וכמו"כ מצינו ב'חכמה ומוסר' וז"ל "על כן צריך האדם לשום נפשו בכפו לזכות את הרבים או להיות עזר למזכה הרבים" ע"כ. וא"צ להאריך בזכות הגדולה של זיכוי הרבים.
הדבר מקבל משנה תוקף בימים אלו בהם עם ישראל שרוי בצרה ובמצוקה, בעת הזו שאחינו מחרפים נפשם במלחמה באויבנו, ועם ישראל זקוק לרחמי שמיים מרובים הדבר הנצרך ביותר הוא להרבות בזכויות ומליצי יושר בעד עמנו. והנה באה לידינו הזדמנות זו אשר מעלתה לאין קץ ואין שיעור, שחינוך טהור לידי ישראל, אין לך דבר גדול מזה, משום שבענין זה תלויים ועומדים כל חייו של הילד ועוד יותר מזה, תלווים הם כל חייו של הסובבים אותו.
ועל זה יש יש לציין את הפסוק "מפי עוללים ויונקים, יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם" היינו פסוק מפורש שעל ידי לימוד תורתם של תינוקות של בית רבן האויב שובת! היאך נפסיד הזדמנות יקרה זו? על כל אחד לקפוץ ממקומו ולעשות כל שביכולתו על מנת לסייע ככל שביכולתו להצלחת המהלך. והנה באה לידינו הזדמנות פז, שעל ידי מאמץ מועט בלבד אנו יכולים לשנות את פני המציאות, על ידי השקעה מינמלית אנו יכולים להשבית אויב ומתנקם! כפשוטו!
וכמו"כ אנו מוצאים שחשיבות הבל פיהם ולימוד תורתם של תינוקות של בית רבן להקב"ה הינו עצום ורב עד כדי שאין מבטלין אותם מלימודם אף בשביל בניית בית המקדש. ועוד רבו מדברי רבותינו בחשיבות עניין זה של הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. מי הוא אשר לא יקח חלק בדבר היקר הזה? מי האדם אשר לא יחפוץ להיות בחלקם של מזכי הרבים? מי זה אשר יוותר על אוצר כה גדול! לא דרוש מאתנו הרבה, השתדלות מעטה ואנו זוכים להיות חלק מהדבר הגדול והעצום הזה!
מלבד חשיבותם הגדולה של זיכוי הרבים והבל פיהם של תינוקות של בית רבן, צריכים אנו להבין שהדבר שעומד על הכף זה לא או שהילד ילמד תורה או שלא ילמד תורה, שאף בזה חשיבות עצומה, אלא הדבר שעומד על כף המאזניים זה או חינוך על טהרת הקודש ברוח ישראל סבא על ערכי התורה והיהדות או לחילופין חינוך קלוקל של דברי כפירה רח"ל. מדובר כאן בהצלת נפשות כפשוטו! על ידי פעולה שלכאורה כה קטנה ופשוטה ניתן להציל נפשות! ונחזה אנן, הרי אנו מגדירים את אחינו אלה בגדר 'תינוקות שנשבו' [היינו שעוברים על דברי תורה משום שחונכו כגויים ולא להכעיס או לתאבון אלא משום שגדלו בגויים ואינם מכירים את התורה והמצוות], אם כן עומדת בפנינו הזדמנות להציל את אותם תינוקות! בידינו שידעו שבת מהי! שידעו שמע ישראל מהו!
על הדברים הנ"ל, יש להוסיף שישנם מקרים רבים [לענ"ד רוב מוחלט] בהם דווקא על ידי הילדים, ההורים בעצמם משתנים מן הקצה אל הקצה. כלומר על ידי שהילד לומד על חשיבות דקדוק ההלכה ופרטיה, על קדושת התורה ולומדיה אף הוריו ישתנו בהתאם אליו. וכמו"כ להבדיל אלף אלפי הבדלות, שהרשיות רצו שאנשים ישמרו על פרחים מוגנים, ניסו להסביר ענין זה למבוגרים אך לשווא, ולכן פנו הם לילדים והסבירו בבתי הספר את חשיבות הענין, ודווקא על ידי הילדים חל השינוי אליו קיוו אף אצל המבוגרים. להבדיל, כן הוא בענייננו על ידי שינוי שיחול בילדי ישראל השינוי בוא יבוא אף בהוריהם.
וכראיה לכך שענין זה של חינוך ילדי ישראל הוא עניין עצום וגדול רואים אנו מיחס של גדולי רבותינו לענין זה וכמה מסרו נפשם שחינוך ילדי ישראל יהיה על ערכי היהדות וכמו שמצינו את מו"ר מרן מלכא שר התורה רבנו עובדיה יוסף זיע"א, שהשקיע את כוחותיו למען מטרה. מכאן אנו למדים על חובתנו, חובת כל אחד ואחד לעשות את ההשתדלות המועטת הנ"ל להצלחת הקמפיין, בס"ד!
ובדידי הוא עובדא, בזוג הורים, הבעל הגיע מרקע מסרותי והאישה מרקע חילוני. בעת נישואיהם החליטו הזוג שישמרו שבתות וחגים בלבד [לא ידעו מאומה על בורר, סוחט ושאר פרטי ההלכות]. לא צניעות, לא שלוש תפילות ביום ואף לא תפילין מידי יום. בנם הבכור הגיע לזמן הרישום לכיתה א' בבתי הספר. רוב ככל האנשים סביבם שלחו את ילדיהם למוסדות חילוניים לגמרי, אמנם הזוג הנ"ל מסיבות אלו ואחרות [לאו דווקא עקב הקרבה למסורת, אך אולי חזי לאיצטרופי] החליטו לשלוח את בנם הבכור למקום תורני. הילד עשה חייל בלימודיו והתחיל אט אט להבין תורה מהי.
להמחשת המצב נציין דוגמא קטנה מהתהליך אותו עבר הילד. הילד הקטן היה רגיל שבעודו הולך לבית הספר חובש הוא כיפה לראשו וציצית לגופו ובחזרתו מבית הספר מסיר הילד את הכיפה והציצית שכן כך חשב שזהו לבוש לבית הספר בלבד. בלג בעומר של כיתה א' הגיע הילד הנ"ל למדורה הכיתתית [שהיתה על יד ביתו] ללא כיפה. המורה שראתה כך פנתה אליו ושאלה את הילד מדוע אין לו כיפה לראשו הוא הובך מעט, וענה שלא ידע שצריך לשים את הכיפה כל היום. מיד הלך הילד לביתו והביא עמו את הכיפה, ומאז ב"ה לא ירדה לו אותה כיפה מעל ראשו.
כמו כן באחד הימים פנה הילד לאביו ואמר לו "אבא, אני שם לב שאתה לא מניח תפילין כל יום". לא היה בפיו של אביו להשיבו דבר, נבהל הוא מדברי בנו ועקב כך מאותו היום לא עבר יום אחד שהאבא לא הניח תפילין. וכך דבר אחרי דבר עלתה המשפחה והתקרבה לה' יתברך, למדו ההורים שאסור להסתכל בטלוויזיה בשבת אף אם לא הם הדליקו אותה [ובהמשך זרקו אותה לחלוטין], למדו הם על חשיבות הצניעות, שולחן שבת החל להתמלא בדברי תורה ושירי שבת וכך עלה והתעלה הבית, וכל זה עקב החלטה קטנה לשלוח את הבן למקום תורני. הילד השני הלך בעקבות הבן הבכור ואף הוא עשה חיל בלימודיו וחיזק את ביתו במאוד מאוד. הבנים גדלו ועלו לישיבה קטנה, ולמעשה בתקופה זו הושלם תהליך ההתחזקות הארוך שעברו והבית הפך לבית חרדי לכל דבר וענין אשר רואהו לא יאמין היאך היה לפני 8 שנים. האח השלישי שהיה קטן מאחיו בפער ניכר גדל בבית חרדי לכל דבר וענין ולא ידע הוא מאומה איך ביתו היה נראה כמה שנים קודם לכן, וכן זכה הוא וסיים הבן הקטן ש"ס משנה בבר במצווה שלו. עלו הבנים הגדולים והגיעו לישיבה גדולה [אחת מהישיבות החשובות בציבור החרדי], ועשו שם חיל בלימודם, אחד מהם אף סיים את הש"ס כולו בגיל 19, וכמו כן היה הוא לרב בית כנסת בגיל כה צעיר, מסר הוא שיעורים רבים וזיכה את הרבים. ב"ה נשאו הם נשים מציבור יראי ה', הקימו הם את ביתם ומשפחתם על אדני התורה והקדושה וכיום הם אברכים בכוללים חשובים, ונוסף על כן אחד מהם משמש כרב קהילה. הבית ממנו הגיעו שומר תורה ומצוות על פרטיהם ודקדוקיהם, בית החרד לדבר ה' בתכלית הן בהלכה והן בהשקפה והנהגה. כל הטובות האלו החלו הם בהחלטה של רגע, בזה שהחליטו הם לשלוח את בנם בכורם לבית ספר תורני, ואילו היו מחליטים לשלוח אותו לבית הספר החילוני כשאר חבריהם, ה' ירחם מה היה עלול לקרות.
ממעשה זה אנו למדים עד כמה החשיבות הגדולה של חינוך טהור! של חינוך על דרכי היהדות! וכל זה ניתן לעשות במעשה קטן ומאמץ מועט! על כל אחד ואחד לחפש ולתור אחר אנשים שיש סבירות לשנות את בחירתם ולשלוח את ילדיהם למקום תורני, ולשלוח את מספרו ופרטיו למקומות המיועדים. בך תלוי הדבר! על כתפיך מוטלת משימה חשובה זו! בידך לחולל מהפך של ממש בקרב ילד יהודי! בקרב משפחה שלימה למשך דורות רבים!
דביר רפאל רובין
אל אחינו אברכי הכוללים, בחורי הישיבות וכל אשר יראת ה' נגעה אל ליבו!
אנו עומדים בתוך ימים היסטוריים שיש בכוחם לשנות עשרות ומאות בתים בעם ישראל. צריך לדעת שעל ידי ניצול ימים אלו כראוי ניתן לחולל מהפך של ממש בחינוכם של ילדי ישראל ועל ידי כך לחולל שינוי בבתיהם ובבתים שיקימו בעתיד בעז"ה. אין מדובר בדבר של מה בכך, מדובר בדבר חשוב ביותר ואף יש לומר שאין חשוב ממנו! מדובר בזיכוי הרבים שאין כדוגמתו, מדובר בלימוד תורה של תינוקות של בית רבן! מדובר במניעת הכנסת דברי כפירה לילדי ישראל!
ידועה החשיבות העצומה שישנה בקירוב רחוקים והשבת הבנים לאביהם שבשמיים, עד כדי שאף אם נגזר על האדם גזירה קשה רח"ל בעקבות מעשיו, במידה וזיכה את הרבים הקב"ה מבטל לו את אותה גזירה בזכות אותה מצווה של זיכוי הרבים, כיוון שאף אם לא היה לו די זכיות לזכות בדין, על מנת שחבירו יתחזק ויתקרב לה' על ידו הקב"ה גוזר עליו חיים, והדברים ידועים וברורים. וז"ל של בעל ה'חפץ חיים' בספרו 'שם עולם' "ואלו האנשים מזכי הרבים זוכים עבור זה לבנים גדולי התורה שמזכים ישראל בתורה ומצוות". וכמו"כ מצינו ב'חכמה ומוסר' וז"ל "על כן צריך האדם לשום נפשו בכפו לזכות את הרבים או להיות עזר למזכה הרבים" ע"כ. וא"צ להאריך בזכות הגדולה של זיכוי הרבים.
הדבר מקבל משנה תוקף בימים אלו בהם עם ישראל שרוי בצרה ובמצוקה, בעת הזו שאחינו מחרפים נפשם במלחמה באויבנו, ועם ישראל זקוק לרחמי שמיים מרובים הדבר הנצרך ביותר הוא להרבות בזכויות ומליצי יושר בעד עמנו. והנה באה לידינו הזדמנות זו אשר מעלתה לאין קץ ואין שיעור, שחינוך טהור לידי ישראל, אין לך דבר גדול מזה, משום שבענין זה תלויים ועומדים כל חייו של הילד ועוד יותר מזה, תלווים הם כל חייו של הסובבים אותו.
ועל זה יש יש לציין את הפסוק "מפי עוללים ויונקים, יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם" היינו פסוק מפורש שעל ידי לימוד תורתם של תינוקות של בית רבן האויב שובת! היאך נפסיד הזדמנות יקרה זו? על כל אחד לקפוץ ממקומו ולעשות כל שביכולתו על מנת לסייע ככל שביכולתו להצלחת המהלך. והנה באה לידינו הזדמנות פז, שעל ידי מאמץ מועט בלבד אנו יכולים לשנות את פני המציאות, על ידי השקעה מינמלית אנו יכולים להשבית אויב ומתנקם! כפשוטו!
וכמו"כ אנו מוצאים שחשיבות הבל פיהם ולימוד תורתם של תינוקות של בית רבן להקב"ה הינו עצום ורב עד כדי שאין מבטלין אותם מלימודם אף בשביל בניית בית המקדש. ועוד רבו מדברי רבותינו בחשיבות עניין זה של הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. מי הוא אשר לא יקח חלק בדבר היקר הזה? מי האדם אשר לא יחפוץ להיות בחלקם של מזכי הרבים? מי זה אשר יוותר על אוצר כה גדול! לא דרוש מאתנו הרבה, השתדלות מעטה ואנו זוכים להיות חלק מהדבר הגדול והעצום הזה!
מלבד חשיבותם הגדולה של זיכוי הרבים והבל פיהם של תינוקות של בית רבן, צריכים אנו להבין שהדבר שעומד על הכף זה לא או שהילד ילמד תורה או שלא ילמד תורה, שאף בזה חשיבות עצומה, אלא הדבר שעומד על כף המאזניים זה או חינוך על טהרת הקודש ברוח ישראל סבא על ערכי התורה והיהדות או לחילופין חינוך קלוקל של דברי כפירה רח"ל. מדובר כאן בהצלת נפשות כפשוטו! על ידי פעולה שלכאורה כה קטנה ופשוטה ניתן להציל נפשות! ונחזה אנן, הרי אנו מגדירים את אחינו אלה בגדר 'תינוקות שנשבו' [היינו שעוברים על דברי תורה משום שחונכו כגויים ולא להכעיס או לתאבון אלא משום שגדלו בגויים ואינם מכירים את התורה והמצוות], אם כן עומדת בפנינו הזדמנות להציל את אותם תינוקות! בידינו שידעו שבת מהי! שידעו שמע ישראל מהו!
על הדברים הנ"ל, יש להוסיף שישנם מקרים רבים [לענ"ד רוב מוחלט] בהם דווקא על ידי הילדים, ההורים בעצמם משתנים מן הקצה אל הקצה. כלומר על ידי שהילד לומד על חשיבות דקדוק ההלכה ופרטיה, על קדושת התורה ולומדיה אף הוריו ישתנו בהתאם אליו. וכמו"כ להבדיל אלף אלפי הבדלות, שהרשיות רצו שאנשים ישמרו על פרחים מוגנים, ניסו להסביר ענין זה למבוגרים אך לשווא, ולכן פנו הם לילדים והסבירו בבתי הספר את חשיבות הענין, ודווקא על ידי הילדים חל השינוי אליו קיוו אף אצל המבוגרים. להבדיל, כן הוא בענייננו על ידי שינוי שיחול בילדי ישראל השינוי בוא יבוא אף בהוריהם.
וכראיה לכך שענין זה של חינוך ילדי ישראל הוא עניין עצום וגדול רואים אנו מיחס של גדולי רבותינו לענין זה וכמה מסרו נפשם שחינוך ילדי ישראל יהיה על ערכי היהדות וכמו שמצינו את מו"ר מרן מלכא שר התורה רבנו עובדיה יוסף זיע"א, שהשקיע את כוחותיו למען מטרה. מכאן אנו למדים על חובתנו, חובת כל אחד ואחד לעשות את ההשתדלות המועטת הנ"ל להצלחת הקמפיין, בס"ד!
ובדידי הוא עובדא, בזוג הורים, הבעל הגיע מרקע מסרותי והאישה מרקע חילוני. בעת נישואיהם החליטו הזוג שישמרו שבתות וחגים בלבד [לא ידעו מאומה על בורר, סוחט ושאר פרטי ההלכות]. לא צניעות, לא שלוש תפילות ביום ואף לא תפילין מידי יום. בנם הבכור הגיע לזמן הרישום לכיתה א' בבתי הספר. רוב ככל האנשים סביבם שלחו את ילדיהם למוסדות חילוניים לגמרי, אמנם הזוג הנ"ל מסיבות אלו ואחרות [לאו דווקא עקב הקרבה למסורת, אך אולי חזי לאיצטרופי] החליטו לשלוח את בנם הבכור למקום תורני. הילד עשה חייל בלימודיו והתחיל אט אט להבין תורה מהי.
להמחשת המצב נציין דוגמא קטנה מהתהליך אותו עבר הילד. הילד הקטן היה רגיל שבעודו הולך לבית הספר חובש הוא כיפה לראשו וציצית לגופו ובחזרתו מבית הספר מסיר הילד את הכיפה והציצית שכן כך חשב שזהו לבוש לבית הספר בלבד. בלג בעומר של כיתה א' הגיע הילד הנ"ל למדורה הכיתתית [שהיתה על יד ביתו] ללא כיפה. המורה שראתה כך פנתה אליו ושאלה את הילד מדוע אין לו כיפה לראשו הוא הובך מעט, וענה שלא ידע שצריך לשים את הכיפה כל היום. מיד הלך הילד לביתו והביא עמו את הכיפה, ומאז ב"ה לא ירדה לו אותה כיפה מעל ראשו.
כמו כן באחד הימים פנה הילד לאביו ואמר לו "אבא, אני שם לב שאתה לא מניח תפילין כל יום". לא היה בפיו של אביו להשיבו דבר, נבהל הוא מדברי בנו ועקב כך מאותו היום לא עבר יום אחד שהאבא לא הניח תפילין. וכך דבר אחרי דבר עלתה המשפחה והתקרבה לה' יתברך, למדו ההורים שאסור להסתכל בטלוויזיה בשבת אף אם לא הם הדליקו אותה [ובהמשך זרקו אותה לחלוטין], למדו הם על חשיבות הצניעות, שולחן שבת החל להתמלא בדברי תורה ושירי שבת וכך עלה והתעלה הבית, וכל זה עקב החלטה קטנה לשלוח את הבן למקום תורני. הילד השני הלך בעקבות הבן הבכור ואף הוא עשה חיל בלימודיו וחיזק את ביתו במאוד מאוד. הבנים גדלו ועלו לישיבה קטנה, ולמעשה בתקופה זו הושלם תהליך ההתחזקות הארוך שעברו והבית הפך לבית חרדי לכל דבר וענין אשר רואהו לא יאמין היאך היה לפני 8 שנים. האח השלישי שהיה קטן מאחיו בפער ניכר גדל בבית חרדי לכל דבר וענין ולא ידע הוא מאומה איך ביתו היה נראה כמה שנים קודם לכן, וכן זכה הוא וסיים הבן הקטן ש"ס משנה בבר במצווה שלו. עלו הבנים הגדולים והגיעו לישיבה גדולה [אחת מהישיבות החשובות בציבור החרדי], ועשו שם חיל בלימודם, אחד מהם אף סיים את הש"ס כולו בגיל 19, וכמו כן היה הוא לרב בית כנסת בגיל כה צעיר, מסר הוא שיעורים רבים וזיכה את הרבים. ב"ה נשאו הם נשים מציבור יראי ה', הקימו הם את ביתם ומשפחתם על אדני התורה והקדושה וכיום הם אברכים בכוללים חשובים, ונוסף על כן אחד מהם משמש כרב קהילה. הבית ממנו הגיעו שומר תורה ומצוות על פרטיהם ודקדוקיהם, בית החרד לדבר ה' בתכלית הן בהלכה והן בהשקפה והנהגה. כל הטובות האלו החלו הם בהחלטה של רגע, בזה שהחליטו הם לשלוח את בנם בכורם לבית ספר תורני, ואילו היו מחליטים לשלוח אותו לבית הספר החילוני כשאר חבריהם, ה' ירחם מה היה עלול לקרות.
ממעשה זה אנו למדים עד כמה החשיבות הגדולה של חינוך טהור! של חינוך על דרכי היהדות! וכל זה ניתן לעשות במעשה קטן ומאמץ מועט! על כל אחד ואחד לחפש ולתור אחר אנשים שיש סבירות לשנות את בחירתם ולשלוח את ילדיהם למקום תורני, ולשלוח את מספרו ופרטיו למקומות המיועדים. בך תלוי הדבר! על כתפיך מוטלת משימה חשובה זו! בידך לחולל מהפך של ממש בקרב ילד יהודי! בקרב משפחה שלימה למשך דורות רבים!
דביר רפאל רובין
- מוקד הרישום של 'המרכז למורשת מרן' -
כל אחד מבני התורה אומר כעת 'הנני' ומצטרף למבצע ההיסטורי!
-
להעברת שמות לחצו כאן
-
או חייגו 8759* שלוחה 0
כל אחד מבני התורה אומר כעת 'הנני' ומצטרף למבצע ההיסטורי!
-
להעברת שמות לחצו כאן
-
או חייגו 8759* שלוחה 0
נערך לאחרונה:
