מתוך העלון "השיעור השבועי" בלק תשפ"ב:
יהודה מ.
Well-known member
בגלל שמרן למד בהתמדה אז לא היה צריך מקווה.
אולי אפש"ל שיש כאלו שסוברים שצריך לטבול במקווה, ויש שאומרים שלא צריך ויש עניין לעשות כך.
ממילא, מי שסובר שצריך לטבול - יטבול על אף הלימוד וכו',
ומי שסובר שלא צריך ורק יש בזה עניין - לא יוותר על הלימוד תורה בשביל טבילה.
זה ודאי שהתורה מטהרת יותר ממקוה
אבל גם מקוה מטהר
אבל תורה עם מקוה מטהרת הרבה הרבה יותר.
אלא שאצל מרן כל שניה זה לא רק לימוד תורה דיחיד אלא זה תלמוד תורה דרבים כיון שכל מעשיו וספריו מזכים ומצילים את הרבים
ולכן אצל מרן זצ"ל ההלכה היתה שונה, דביטול תורה דרבים שונה מביטול תורה דיחיד.
ואף אמנם לימודו של ר' חיים וגדולי הדורות הם גם זיכוי הרבים אך לגודל גדלותם כך גודל ענוותנותם וכו'...
אבל גם מקוה מטהר
אבל תורה עם מקוה מטהרת הרבה הרבה יותר.
אלא שאצל מרן כל שניה זה לא רק לימוד תורה דיחיד אלא זה תלמוד תורה דרבים כיון שכל מעשיו וספריו מזכים ומצילים את הרבים
ולכן אצל מרן זצ"ל ההלכה היתה שונה, דביטול תורה דרבים שונה מביטול תורה דיחיד.
ואף אמנם לימודו של ר' חיים וגדולי הדורות הם גם זיכוי הרבים אך לגודל גדלותם כך גודל ענוותנותם וכו'...
יהודה מ.
Well-known member
בחז"ל משמע לא כך כי אם התורה כמו מקווה אם כן אין באמצע. אז לא צריך מקווה וזה טבילה סתם.
כמו שאדם יטבול 100 פעמים הוא נשאר באותו דרגה. אלא אם הוא מכוון כל פעם על דבר אחר אבל על אותו דרגה הוא נשאר גם אם יטבול 1000 פעמים.
כעת נודע לי שזה היה רק בסוף ימיו.
ולעולם היה טובל עזרא, ובצעירותו היה טובל כל יום.
אומרים שהיה טובל אצל הרב אליהו שטרית.
ומ"מ זה לא נכון ללמוד ממרן רבנו הגר"ע זצ"ל, בגלל שיש חשיבות גדולה לטבול במקוה, כידוע מפי ספרים וסופרים.
דלפי הטעם שהיה רגיש הרבה וכו', מי שאינו רגיש ישתדל ללכת למקוה.
ולפי הטעם של ביטול תורה, מי שאינו מנצל את זמנו כ"כ, ג"כ אין לו טעם שלא ללכת.
ועי' בס' מנהגי הראשון לציון ח"א עמ' 2 ובשו"ת ברכת יהודה (ח"א סי' ג) מה שסיפר בזה.
ועכ"פ נראה שיש הבדל קצת בין העדות של רבי יצחק שאמר שלא נהג לטבול במקוה כלל, רק בערב יו"כ (וערב ר"ה) ואילו מעדותו של רבי דוד, ממה שכתב שלא היה טובל בכל שבת משמע שהיה טובל במהלך השנה, רק שלא היה טובל בכל שבת. ויל"ע.
וידוע שנח' בהרבה עניינים לא רק הלכתית אלא גם עובדתית.
דלפי הטעם שהיה רגיש הרבה וכו', מי שאינו רגיש ישתדל ללכת למקוה.
ולפי הטעם של ביטול תורה, מי שאינו מנצל את זמנו כ"כ, ג"כ אין לו טעם שלא ללכת.
ועי' בס' מנהגי הראשון לציון ח"א עמ' 2 ובשו"ת ברכת יהודה (ח"א סי' ג) מה שסיפר בזה.
ועכ"פ נראה שיש הבדל קצת בין העדות של רבי יצחק שאמר שלא נהג לטבול במקוה כלל, רק בערב יו"כ (וערב ר"ה) ואילו מעדותו של רבי דוד, ממה שכתב שלא היה טובל בכל שבת משמע שהיה טובל במהלך השנה, רק שלא היה טובל בכל שבת. ויל"ע.
וידוע שנח' בהרבה עניינים לא רק הלכתית אלא גם עובדתית.
יצחק משען
Well-known member
שו"ת מן השמים סימן ה
ועוד נסתפקנו על טבילת בעלי קריין דאמרינן בטלום לטבילותא כר' יהודה בן בתירא. וכתבו הגאונים דהני מילי לקריאת שמע ולדברי תורה, אבל לתפלה צריך טבילה או תשעה קבין, ויש מקילין ואומרים דאפילו לתפלה בטלום וסומכים על הירושלמי דאמר בפרק יום הכפורים דאסור ברחיצה ובתשמיש המיטה. ומקשי השתא ברחיצה אסור בתשה"מ =בתשמיש המיטה= מבעיא, שהרי צריך לרחוץ קודם שיתפלל, ומשני תיפתר במקום שנהגו שלא לטבול, אי נמי קודם תקנה, ועל זה שאלתי אם יש לסמוך על הירושלמי ולומר כי תקנת עזרא לא נתקבלה בכל המקומות, ובמקום שנהגו נהגו ובמקום שלא נהגו מותר להתפלל בלא טבילה ובלא תשעה קבין. ואם הלכה כדברי הגאונים שמחמירים ואומרים שצריך טבילה או תשעה קבין לתפלה.
והשיבו: ועבדתם את ה' אלהיכם הוי אומר זה תפלה ואפשר טמא ומקריב קרבן. ואם תאמר שאר טומאות, אינו דומה טומאה מאונס לטומאה מדעת, אינו דומה טומאה הבאה ממקום אחר לטומאה היוצאה מגופו. ועזרא כשתיקן ברוח הקודש ראה ותיקן. ועל הירושלמי דע אלו היה עמהם בבית המדרש לא מצאו ידיהם, ועוד הרי חזר בו ואמר קודם תקנת עזרא נשנית משנה זאת, ודבר זה גורם אורך הגלות, כי אם היתה תפלת ישראל כתקונה כבר נתקבלה תפלתם זה ימים רבים, אך סבלות הגלות ותלמוד תורה ומעשים טובים הם העומדים לישראל.
ואחר זה השיבו: שמענו מאחורי הפרגוד לטהר כל ישראל יחד אי אפשר, אך אם יטהרו שליחי צבור בכל מקום ימהרו ביאת הגואל. ובכל מקום מוגש לשמי ומנחה טהורה אבוא אליך וברכתיך.
אחרי ראותי כל אלה שאלתי ליל ג' י"ט לחודש כסלו אם בא אל פי מאת ה' אם לאו, וכך היתה שאלתי: אנא מלך עליון האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו, שמור בריתך וחסדך עמנו וצוה למלאכיך הקדושים הממונים על תשובת שאלת חלום להשיבני על מה שאשאל מלפני כסא כבודך תשובה אמתית ונכונה, דבר דבר על אפניו, ברור ומבורר בפסוק או בהלכה בלא שום ספק, הנני שואל על כל אלה הדברים אשר באו אל פי בתשובת השאלה אשר שאלתי בענין טבילת בעלי קריין אם נאצלו הדברים מרוה"ק ואם יש בהם תועלת, ואם טוב לגלותם לחתני הר' יוסף ולצוות עליו להודיעם לחכמי הארץ, או אם באו אל פי מרוח אחרת ואין בם תועלת וטוב לי להסתירם ולהעלימם.
והשיבו: באמת היה דבר ה' והדברים עתיקים, עתיק יומיא אמרן והיום יום בשורה, וחכינו עד אור הבוקר, ואחר שעה השיבו: והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם ומת האיש ההוא, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך
ועוד נסתפקנו על טבילת בעלי קריין דאמרינן בטלום לטבילותא כר' יהודה בן בתירא. וכתבו הגאונים דהני מילי לקריאת שמע ולדברי תורה, אבל לתפלה צריך טבילה או תשעה קבין, ויש מקילין ואומרים דאפילו לתפלה בטלום וסומכים על הירושלמי דאמר בפרק יום הכפורים דאסור ברחיצה ובתשמיש המיטה. ומקשי השתא ברחיצה אסור בתשה"מ =בתשמיש המיטה= מבעיא, שהרי צריך לרחוץ קודם שיתפלל, ומשני תיפתר במקום שנהגו שלא לטבול, אי נמי קודם תקנה, ועל זה שאלתי אם יש לסמוך על הירושלמי ולומר כי תקנת עזרא לא נתקבלה בכל המקומות, ובמקום שנהגו נהגו ובמקום שלא נהגו מותר להתפלל בלא טבילה ובלא תשעה קבין. ואם הלכה כדברי הגאונים שמחמירים ואומרים שצריך טבילה או תשעה קבין לתפלה.
והשיבו: ועבדתם את ה' אלהיכם הוי אומר זה תפלה ואפשר טמא ומקריב קרבן. ואם תאמר שאר טומאות, אינו דומה טומאה מאונס לטומאה מדעת, אינו דומה טומאה הבאה ממקום אחר לטומאה היוצאה מגופו. ועזרא כשתיקן ברוח הקודש ראה ותיקן. ועל הירושלמי דע אלו היה עמהם בבית המדרש לא מצאו ידיהם, ועוד הרי חזר בו ואמר קודם תקנת עזרא נשנית משנה זאת, ודבר זה גורם אורך הגלות, כי אם היתה תפלת ישראל כתקונה כבר נתקבלה תפלתם זה ימים רבים, אך סבלות הגלות ותלמוד תורה ומעשים טובים הם העומדים לישראל.
ואחר זה השיבו: שמענו מאחורי הפרגוד לטהר כל ישראל יחד אי אפשר, אך אם יטהרו שליחי צבור בכל מקום ימהרו ביאת הגואל. ובכל מקום מוגש לשמי ומנחה טהורה אבוא אליך וברכתיך.
אחרי ראותי כל אלה שאלתי ליל ג' י"ט לחודש כסלו אם בא אל פי מאת ה' אם לאו, וכך היתה שאלתי: אנא מלך עליון האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו, שמור בריתך וחסדך עמנו וצוה למלאכיך הקדושים הממונים על תשובת שאלת חלום להשיבני על מה שאשאל מלפני כסא כבודך תשובה אמתית ונכונה, דבר דבר על אפניו, ברור ומבורר בפסוק או בהלכה בלא שום ספק, הנני שואל על כל אלה הדברים אשר באו אל פי בתשובת השאלה אשר שאלתי בענין טבילת בעלי קריין אם נאצלו הדברים מרוה"ק ואם יש בהם תועלת, ואם טוב לגלותם לחתני הר' יוסף ולצוות עליו להודיעם לחכמי הארץ, או אם באו אל פי מרוח אחרת ואין בם תועלת וטוב לי להסתירם ולהעלימם.
והשיבו: באמת היה דבר ה' והדברים עתיקים, עתיק יומיא אמרן והיום יום בשורה, וחכינו עד אור הבוקר, ואחר שעה השיבו: והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם ומת האיש ההוא, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך