בזמן הגמרא התרחש מעשה כזה לגבי אכילת עופות טמאים, כמובא במסכת חולין (דף ס"ב ע"ב) "אמר רב פפא תרנגולא דאגמא אסירא, תרנגולתא דאגמא שריא, וסימניך עמוני ולא עמונית. דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא - חזיוה דדרסה".
וכתב שם רש"י: "הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה, ולאחר זמן ראוה שדורסת".
ובספר "תבואת שור" נאמר על מעשה זה: "כמה דורות היו מחזיקים אותה בטהרה ולא נתנו לב לחקור עליה אם דורסת או לא, ולא נודע איסורא, ואח"כ אירע שראו שדרסה ואסרוה". (יו"ד, סי' ל' סק"ח)
בדברי הרא"ש מבואר שאף האמוראים נכשלו בכך, שכן זה לשון הרא"ש: "מצינו בחכמי התלמוד שהיו אוכלין עוף, והיו סבורין שהוא טהור כי מצאו לו סימני טהרה, ואח"כ אסרוהו". (שו"ת הרא"ש כלל כ', אות כ')
עוד מצאנו שאף אמורא נכשל באכילת מאכל האסור באכילה בדברי המדרש, שם מסופר כך: "רבי ירמיה שלח לרבי זעירא חד קרטילי דתאנין (סל או ארגז עם תאנים שהיו טבל). רבי ירמיה אמר אפשר רבי זעירא אכילהון דלא מתקנן. רבי זעירא אמר אפשר לרבי ירמיה דלא משלח לון מתקנן. בין דין לדין אתאכלון תאנים בטבלייהו... אמר רבי אבא בר ימינא לרבי זעירא... ולית אנן כחמרתיה דפנחס בן יאיר, חמרתיה דפנחס בן יאיר יהבון לה שערי דטיבלי, לא אכלה יתהון, ואנן אכלינן תאנייא דטבולין". (מדרש בראשית רבה, פרשה ס', י"א)
יש להבין כיצד יתכן שצדיקים ואף אמוראים יכשלו במאכלות אסורות, והרי בגמרא נאמר בכמה מקומות: "השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן",
והתוס' במסכת חולין דף ה' ע"ב ד"ה צדיקים כתבו: "דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, דגנאי
הוא לצדיק שאוכל דבר איסור"?
אע"פ שכבר על תקופת האמוראים נאמר שבאותה עת נתמעטו הדורות, והיה שייך שהחכמים שבאותו זמן יכשלו
בעניינים אלו (כמבואר בתוס' שם ובתוס' במסכת שבת דף י"ב ע"ב ד"ה רבי נתן, עיין במהרש"ל ובמהר"ם שם), מ"מ עדיין הדברים צריכים ביאור.
ה"זרע קודש" בפירושו על המדרש הנ"ל מבאר את העניין באופן הבא: "מה שאין ה' מזמין תקלה אפילו לבהמתן של
צדיקים, זה לא היה אלא בדורות הראשונים, אבל עכשיו כבר נתמעטו הדורות, ולית אנן כחמריה דרבי פנחס בן יאיר.
ואע"פ שבוודאי נמצא גם בדורות אחרונים בני אדם גדולים מאד במעלה, מכל מקום באשר אין דורם זכאי, גם הם יורדין ממדרגתן". עכ"ל. למדים אנו מדבריו, שמכשול שנגרם לצדיקים, נגרם מחמת עוון בני דורם.
לו אכילת עופות בזמננו מעתה מובן כיצד מצאנו בזמננו אף צדיקים אוכלים עופות פטם, שכן אם אצל האמוראים מצאנו מעשים כעין זה, על אחת וכמה שהדבר יכול לקרות אצל צדיקי דורנו, וזאת למרות גדלותם בתורה וצדקתם הנשגבה.
כל עוד לא היה ידוע שישנו חשש גדול שנעשו הכלאות עם עופות טמאים בסבי וסבתות תרנגולי הפטם, דבר הגורם להם להיות אסורים באכילה, ביכולתנו להאמין שהקב"ה שמר על עם ישראל שלא יגרם להם נזק רוחני מאכילת תרנגולים אלו, אך מכאן ואילך, לאחר שנודע עניין זה, רבנים גדולים סוברים שהנכון הוא לחשוש לאיסור שבאכילתם ולנזק הרוחני הגדול היכול להיגרם מכך, ולהימנע מאכילת עופות אלו.
