אם כבודו למד סוגיא זו של הקוצ'ין והבראמא, בודאי ברור לו כשמש שכל דברי המתירים, היו על סמך העדויות על מסורת הקובריצר וכדומה, ועל פי דברי המתירים נתפשט המנהג, ולא עלה חס ושלום על דעת הפוסקים לפרוץ גדר ולעבור על דין השלחן ערוך שאין לאכול בלא מסורת.
ובדין זה עד היום לא נתברר דבר, כי הדברי חיים עצמו (ליקוטים והשמטות סי' מב) הביא שחתנו נסע לארץ הקודש ולאזמיר ושלח משם תרנגולים שהיו דומים לאותם החדשים שהיו במקומו של הדברי חיים, ועל פי זה התיר אותם שהיו במקומו.
כבר כתבתי שאין בכוונתי להשיב על כל טענה, והרי הקונטרסים לפנינו והבוחר יבחר
רק מחמת שכת"ר חוזר הרבה על טענה זו שכל המתירים התירו רק מחמת העדויות שנתבררו כטעות [וכן הרבה מהמערערים מציגים כך את הדברים], אציין בקצרה את לשון הדרכי"ת שמסכם בקיצור את התשובות שדנות בעניין, ומבואר בהדיא מדבריו שעיקר ההיתר אינו מחמת העדויות, אלא מחמת שאי"צ מסורת נפרדת על זה.
ז"ל ה
דרכי תשובה (סימן פב ס"ק לד) 'עוף. ראיתי להעתיק פה ב
דבר השערורה שהי' לפני כמה שנים בין גאוני הזמן בדבר התרנגולים אשר הובאו למדינותינו מאיי הים ואדומו"ר מצאנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים ח"ב ביו"ד סוף סי' מ"ה כ' שהגידו לו שבאו מאי א' סמוך לא"י עיין שם ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' צ"ב כ' שבאו ממדינת קאשינחינ"א בארץ הודו והם גדולים יותר משאר תרנגולים שלנו וגם יש בהם איזה שינוי שיש להם ניצות על רגליהם ובמקצת תשו' קורין אותם אמעריקאניש"א הינע"ר ובאיזה מקומות קורין אותו גאלאנסק"ע הינע"ר או וואליכיש"ע הינע"ר או קיבריס"י או כהנ"א הינע"ר או חינעז"י הינע"ר או קבריצי"ר העני"ר והם משונים בתוארם בגדלם ובאורך צווארם ואורך רגליהם יותר מהתרנגולים הרגילים בינינו לעולם
מנהגם משונה משאר תרנגולים שלנו שהם לנים ע"ג קרקע
וקולם משונה שהקול הוא עב ואין להם כרבלתא גדול כ"כ כפי ערך כמו תרנגולים שלנו
וגם הנהגתם עם האפרוחים הוא משונה ויצא בדפוס בזמן ההוא קונט' מהה"ג מיאס ז"ל הנקוב בשם עוף טהור והביא ממה שהשיג מכתבים מאיזה רבנים גדולים מעה"ק ירושלים כי העופות הללו נמצאים שם באה"ק דומים בתוארם וצלמם כדמות העופות הללו ואוכלין אותם שם בלי שום שאלה כלל וכן הי' גב"ע במדינותינו מאנשי אה"ק מופלגי תורה ויראים ושלימים אשר העידו והגידו עפדתוה"ק כי העופות הנם ממש כתבנית העופות של אה"ק ועדותן נאמנו מאוד והביא ג"כ ב' קונטריסים מהרב ר' שמואל העלליר מצפת תב"ו דבתחלה העיד לומר שאינו דומה עופות הללו להני עופות דא"י ואח"כ הדפיס להתירן וחזר מעדותו הנ"ל והעיד אח"כ שהם דומים ממש להני דא"י והאריך בענין זה וכ' דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה
דיהי' איך שיהי' הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים המה לכל בר ישראל והעתיק קונטרס זה בספרו שו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' י"א ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מ"ש בדבר קונטרס כנפי נשרים שהדפיס רב א' לאסור העופות הללו ודחה דברי הקונט' עוף טהור הנ"ל והוא האריך בתשו' לתרץ כל דבריו והביא עוד ראיות לדבריו הראשונים שאין שום חשש על העופות הללו וגם ליראי ה' וחושבי שמו והחרדים לדבר ה' יכולין לאכלו בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות אמנם בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"נ קנ"א קנ"ב צעק בקול רעש גדול על המתירין וכ' לפסק הלכה שהם אסורים וביציהן ותולדותיהן כיוצא בהם עיין שם וכ"כ בס' היכל הברכה על התורה (מהגה"צ מהרי"א מקאמארנא ז"ל) בפ' דברים שאין עליהם שום מסורות והם כשאר שרץ טמא עיין שם באריכות אמנם מרן אדומו"ר זצללה"ה בשו"ת דברי חיים שם ובסי' שאח"ז ובחלק או"ח שם סי' ט' כתב שהעידו לפניו ת"ח חשובים מאה"ק שאותן התרנגולים אוכלין אותם באה"ק עיין שם ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' כ"ב סי' כ"ב וסי' מ"ז שהעתיק תשו' מרן הד"ח זצללה"ה והה"ג מלאנדאן שכ' שהם גבו עדות מפי אנשים יראים ושלימים שיש מסורות שאוכלין אותן באה"ק זה כמה דור אחר דור עיין שם באריכות וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ט שיש לו כמה מכתבים שונים וגב"ע הרבה מחכמי אה"ק שאוכלין אותו והם מותרין בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות. ועי' בס'
ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ט"ז מ"ש בזה והעלה להתירן שא"צ לזה מסורה חדשה ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שהביא כמה תשו'
מה שפלפל בענין זה עם כמה רבנים ותמה על המחמירים עיין שם ועי' עוד בדבריו בספרו
שו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קמ"ט ששפך מרירות על הה"ג ר"ש העלליר שהדפיס קונטרס לאסרם והעלה שהם מותרים בלי שום פקפוק עיין שם
וכן נתפשטה ההוראה לאוכלן בפשיטות גמור באין מפריע בכל המדינות ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ד קמ"ה קמ"ו וסי' קמ"ח ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' צ"ב צ"ג וצ"ד ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ח צ"ט וק' באריכות:
מבואר שהביא
ג' מתירים, האורי וישעי, שכתב בהדיא שעיקר ההיתר הוא אף בלי המסורה, וכן הערוגת הבושם שכתב שאי"צ מסורה חדשה, והשואל ומשיב ששפך מרורות על המחמירים, ובתשובה שמציין שם האריך בעיקר על כך שעיקר ההלכה להתיר בג' סימנים ולא כרש"י ודעת רש"י לדידן אינו אלא חומרא לכתחילה, ומשמע ג"כ שעיקר ההיתר אינו מתבסס על המסורה, וע"ז כתב שנתפשטה ההוראה לאוכלן בפשיטות גמור באין מפריע, ובוודאי המשמעות הפשוטה שהוא מהטעמים שהזכיר בשם המתירים, והיינו לא מטעם שיש מסורה ברורה, אלא כי מעיקר הדין אי"צ כלל מסורת, [ולרווחא דמילתא צירף שם השואל ומשיב שיש צד שיש מסורת, וגם אצלינו מסתמא יש צד כזה כספק אבל אי"צ לזה].
ועוד ראינו בדבריו שהדגיש בלשון השאלה שיש כמה שינויים שאפשר לראותם כשינויים מהותיים, וחלקם הם בתכונות ולא רק במראה, ואעפ"כ הכשירו, [ובזמננו שיודעים על הרבה זנים ועל הנקודות המשותפות, לענ"ד מתחזק מאוד נקודת הייחודיות המייחדת את התרנגולים להחשיבם כמין אחד וכפי שהאריך הגר"י פורטמן בקונטרסו הנפלא].
ויש עוד דברים שידועים לנו כיום ולא היו ידועים להם, כגון שמתעברות אלו אם אלו, של היה פשוט להם שמתעברות אלו עם אלו, כמבואר בשו"ת יהודה יעלה (חלק א - יורה דעה סימן צב) שכתב וז"ל 'הנה ע"ד החקירה שעמדו עלי' רבים לפי הכלל דריב"ל במסכת בכורות דף ז' ע"א לעולם אין מתעברות לא טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן הטמאה וכו' אי גם על עופות קאמר מלתי' הרי לפנינו עופות הנ"ל המשונים בתמונתם מן שלנו עולים זע"ז ומתעברות אלו מאלו ודאי טהורות הנה. וכן החליט גם הדר"ג ני' אלא שהוכיח דכללא דריב"ל לא קאי על עופות. ולענ"ד ז"א דאפילו את"ל גם על עופות אמר ריב"ל מלתי' אין זה ראי' להתירם עפי"ז
דמי העיד ע"ז שמתעברות אלו מאלו אף שמעידים שראו הזכרים עולים עליהן דרך תשמישן מ"מ הרי ריב"ל לא אמר לעולם אין עולים טמא על טהורה ולא טהור על טמאה אלא לעולם אין מתעברות וכו' קאמר ר"ל אף שעולים זה על זה ומזדקקים זה לזה מ"מ אין מתעברות מהם אלא מזכרים שלנו טהורים כמותן. וגם את"ל שהיו חבושים רק עם זכרים שלהם דלמא נתעברו ע"י ספנא מארעא [ומשינוי הביצים שמטילים אין ראיה שנתעברה מהם די"ל בנדמה מולידים כמו בצאן לבן וכו' ופרה שילדה כמין חמור וכו']
ועכ"פ אינו ודאי ממש שהולידו מהם שיהיה זה סימן שטהורים הם בודאי ומכ"ש אי ריב"ל לא אמר למלתיה בעופות וכו'
ויעוי' עוד בהמשך דבריו 'אולי במדינה שהובאו משם אינם מתחברים למין אלו אלא במדינתינו שנותנין אותן בין תרנגולים שלנו
ואין נמצא כאן מינו ממש לכן מזדווגין בע"כ עם שאינו מינו ואין התחברותם ראי' שהם מין אחד'.
ואעפ"כ התירם למעשה שנחשבים מין אחד בהסתמך על כך שעיקר המסורת אינו מדינא וכלשונו שם 'אמנם אף שאין העיבור והלידה ראי' לטהרם
אין אני רואה לאוסרן אפילו אי ליכא מסורת עליהם בפרטות בשום מקום כיון דאיכא ג' סימנים בגופן ומעיקר דינא נדחה כמעט מכל הראשונים שיטת התוס' ורש"י בסוגי' דנשר דס"ל בכל עשרים הטמאים יש ג' סימנים אלא מ"מ
חשו כל הראשונים לגירסת רש"י ותוס' והחמירו דגם ביש לו ג' סימנים טהרה בגופן שלא לאכול שום עוף אא"כ ידוע שאינו דורס וכו' ומסורה זו מהני גם לאלו התרנגולים שבאו מארץ הודו שהם דומים לאלו בצורתם ובג' ס"ט בודאי המסורה על כל מין תרנגולים הוא משא"כ תרנגול דאגמא דמלבד מה שנשתנה בשם לווי ואולי גם בצורתו ותוארו נשתנה עוד בסי' טהרה א' שלא היה קרקבנו נקלף אלא בסכין ודאי איכא למיחש ביה שמא ידרוס וכדחזי באמת לאחר זמן דדריס. ולפ"ז א"צ מסורה פרטית לאותן התרנגולים מארץ הודו בשביל השינוי בגדולתן דודאי מין א' הן ומסורה א' לכולן וכו'
כיון שדומים זה לזה בצורתן ותמונתן ומתחברין אלו לאלו מין א' הם ומסורה א' לכולם שאינם דורסי' ומותרים אלו התרנגולים'.
עוד כתב שם בתשובה שאח"כ (סימן צג) 'סימן דעיבור אי אפשר לבדוק בעופות תמיד אלא פעם א' לזמן מרובה אחר שניכר העיבור או אחר הלידה הטלת הביצה וכיו"ב וגם זה דוקא בהיו הזכר והנקיבה חבושים יחד כל זמן
וכמעט מן הנמנע הוא לעמוד על הבירור עפ"י סימן זה דמי יודע אם לא נתעברה כבר ממינו טהור או ממינו טמא ודאי עוד מקודם שנחבשו' [ודברים אלו לכאו' בזמננו יותר בנקל לברר].
ויש לציין עוד למש"כ שם (סימן צב) 'אבל גם את"ל כדעת הרב הידוע במדינות אשכנ"ז הנ"ל. שלא סגי במסורת כזה מארץ הודו נ"ל היינו היכא דבעי' מסורת דוקא מעיקר הדבר בליכא ג' סימני גופו. משא"כ בתרנגולים אלו שיש להן כל ג' סימני גופם שעפ"י דין הגמרא לא בעי' מסורת
דשיטת רש"י ותוס' די"ט עופות טמאים בהם ג' סימני טהרה נדחה מכל הפוסקים עפ"י המציאות שבדקום אלא משום חומרא בעלמא שמא ידרוס המסקנא ומנהג הוא להחמיר שלא לאכול בלתי מסורת. דבגמרא לא מפורש דחיישי' שמא יהי' דורס. רק מעשה שהי' פ"א חזיוה דדריס ואסרוה. אלא רש"י כתב נראה לי וכו' וכן כתב הרא"ש בשמו ואו"ה לחומרא כנ"ל בהא ודאי סגי בסתם מסורת כזה והבו דלא לוסיף עלה', ויש ללמוד מזה ג"כ לענינינו ואכמ"ל.
עוד בעניין הנ"ל
שהמתירים לא התבססו על העדויות מאר"י ניתן לראות ממה שהובא שם אח"כ (סימן צד) 'ואודיע לו ג"כ כי בשנת תרכ"א אחר שכתבתי תשובתי להגאון דיארמוטה ני' קבלתי עוד מכתבים מכמה רבנים גדולים הי"ו להתיר התרנגולים. והתירן ברור בעיניהם. וגם הגאון דטאלשווא כתב לי ושאל אותי על רזא דנא. ובו הודיעני כי כבר שאל ג"כ ע"ז לחמיו הגאון המפורסם מו"ה ישעיה בנעט ני' בן מו"ה רשכבה"ג מוהר"ם בנעט זצוק"ל והשיב לו בפלפול רב ועצום להתיר בלי פקפוק', משמע שדנו להתירו "בפלפול", והיינו בסוגיא דאין מה לפלפל על עדויות מאר"י, ומשמע בהדיא שעיקר ההיתר מתבסס על הסוגיות ולא על העדויות, עוד למדנו מזה שהיו הרבה שהתירו ולא רק התשובות שנדפסו לפנינו אלא כולם עסקו בזה, וכשנתפשטה ההוראה להתיר ]ירושו שכך הסכימו רוב חכמי הזמן [וכמוש"כ באמת הבית שלמה].
ג
ם במהר"ם שיק יו"ד סי' צח נראה שהמתירים התירו לא מחמת המסורת, אלא מחמת הדמיון של הביצים ומחמת שכן ונדמה וכדו', [והוא כתב לדון בזה, ולכאו' עיקר יסודו להחמיר הוא מחמת שנקט שתרנגולתא דאגמא דומה לתרנגול, אבל יש לדון בזה טובא וכמו שהעיר הגר"י פורטמן].
וכן הוא שם בסי' צט בהדיא שהמתירים התירו מחמת שכן ונדמה, ושם נראה שהסכים שיש מקום לעצם יסוד ההיתר הזה אלא שסבי"ל שאין כאן שכן ונדמה וכלשונו 'ותו אפילו להפר"ח שהביא הכלל הזה דשכן ונדמה הניחא אם הפירוש נדמה כהרשב"א בסימנין א"כ גם אלו תרנגולים יש להם אלו סימנים של תרנגולים שמוחזקין לן לטהורים. אבל לפרש"י המובא בר"ן שם דבעי' נדמה במראיתו וגדלו ומנהגו. וכבר העידו שאלו התרנגולים החדשים מנהגם משונה דהם לנין ע"ג קרקע. ואינ' עזין וקולם משונה ואין להם כרבלתא. גם הנהגתן עם האפרוחים משונה א"כ אינם דומים וא"כ אין להתיר התרנגולים החדשים מפני ג' טעמים שאינם דומים לגמרי וגם בלא"ה כלל הזה אינו מועיל להתי' וכמ"ש למעלה ואין להתיר מבלי מסורת', [אמנם מצדד יותר שאי"ז לקולא אבל לכאו' העיקר בזה כהמתירים כמו שהאריך הגר"י פורטמן בקונטרסו].
וע"כ שוב הנני חוזר על הראשונות שלענ"ד נכונים מאוד דברי הגר"י פורטמן שהוכרע בשעתו ההלכה כהמתירים שהם היו כפי הנראה הרוב, ובזמננו נתחדשו עוד טעמים שקרוב לומר שגם האוסרים לא היו אוסרים באופן כזה, והנלענ"ד כתבתי.
ומחובתי להדגיש שכל זה הוא פרט אחד מהנידון, כי יש כאן עוד כמה וכמה נידונים שכל אחד דורש אריכות בפני עצמה וממילא יבין המעיין מאליו מפני מה אין שייך להשיב כאן על כל נקודה ונקודה, והרוצה לעמוד על אמיתת העניין יעיין בקונטרסים הנ"ל ויראה את אשר לפניו.