כל עוף למינהו
Member
כמובן, אי אפשר לדעת בודאות גמורה עפ"י מה שנתפשט המנהג בכל הארצות להקל, אבל מד' צדדים נראים הדברים שההיתר לא נתבסס על עדות זו כלל [מלבד מה דבלא"ה מכמה טעמים יש מקום גדול לנטות לדבריהם המחוורים של המתירים ז"ל]:
(א) רואים בכמה וכמה מן התשובות שההיתר התפשט מהר מאד בכל המקומות אף קודם שעלה בידם לגבות שום עדות, והמהר"ם שיק כתב תשובתו הראשונה בתרכ"א וכותב בפירוש שעדיין לא עלה בידם לגבות עדות: "ועדיין לא בא עליהם העדות", והגרי"ש נתנזון התירם לפני גבית העדות [ביד שאול סי' פ"ב כתב: "הנה בשנת כת"ר כתבתי להתיר וכו' ובשנת תרכ"ב נתעורר שנית וכו' והנה נתברר שאוכלים אותו בארץ ישראל וכו'"].
(ב) רבים מאד ידעו שהעופות מקורם מסין שכידוע לא ישבו בה יהודים מעולם, ואעתיק לשון רבי אברהם יצחק גליק ז"ל בעל מחבר יד יצחק (או"ח סי' מ"ח, ואף הוא מן המתירים בלי מסורת פרטית או עדות, והיה חתן רבי ישעיה בנעט, בנו של מהר"ם בנעט ז"ל): "על דרך התרנגולים אשר חדשים מקרוב באו במדינתנו זה שנתיים ימים ויותר, ומקור ארץ תולדתם היא בארץ סינים, הוא כינא, כאשר יאמרו מעידי אמת, וכן יכנום עד היום, וכו' והנה מעת הובאו הנה לקחו להם גם הרבה מאחינו ב"י מכל אשר בחרו להם וכו' עד כי פרו ורבו וגם נזקקו להתרגולים אשר ילידי מדינתינו המה, וכמעט אין בית אשר אין בו וכו', ועד עתה לא היה פוצה פה עליהם, וגם לומדים מופלגים אשר בכל עיר ועיר המה ראו ולא ענו דבר, ועתה נשמע קול צווחה ברחובותינו שחכם אחד מחכמי הדור גזר אומר שאסור לאכלן, יען כי לא מבני ארצינו וכו' וטעמו ונמוקו לא ראיתיו עד הנה, ומזה יצאו מבוהלים כי איך יזדמן שעד עתה אכלו איסור ח"ו, וגם יש הפסד מרובה עד כי כמעט אין מספר למו וכו'", עכ"ל, וכן כתב רבי אברהם נפלתי הירץ ז"ל בעל מחבר צלותא דאברהם (שאלה ז' עמ' כ"ה, שאף הוא היה אחד המתירים ז"ל בלי מסורת פרטית): "אנכי סובר כי על גופי העופות אין לנו מסורה, הואיל שעופות שאנו דנין בהם נקראים קאחין חינא היננער, תולדתם באונדיא סמוך לחינא, ועופות קובריצער בא"י הם אחרות מאלו שאנו דנין בהם", עכ"ל.
(ג) וכן יש להסתייע מלשון הבית שלמה [שציין לו כבודו בעצמו]: "שרוב חכמי זמנינו במדינתינו הורו להקל בהם, וכו' ולמעשה איני מתיר, כי העיקר אשר סמכו עליו קצת גדולים הוא על מה שהעידו וכו'", עכ"ל, ומבואר בדבריו שבעיני הבית שלמה הטעם העיקרי להקל הוא רק עפ"י העדות, אבל גם לדבריו רק קצת גדולים סמכו על טעם זה, ואילו רוב החכמים הורו להקל בלעדיה.
(ד) היתר זה נתפשט בכל הארצות אף לאחר שרבים מגדולי הדור פקפקו על המסורת שכידוע היו עליה הרבה סתירות ובלבולים, ואדרבה המהר"ם שיק כבר בתשובתו השניה (שנכתב בתרכ"ג כשנתיים אחרי תשובתו הראשונה) דחה העדות שגבה הדברי חיים, וז"ל: "אבל היה נראה לי שרק באומדנא אומר כן, וכן כבר צווחו על קבלת העדות הנ"ל ואמרו שבשקר העידו וכו' וא"כ אכתי אין לנו מסורת ברור וכו'", וכן הוא בשו"ת מכתב סופר (יו"ד סי' ג') שדחה העדות מא"י, וכן כתב רבי אהרן דוד דייטש [נדפס בקובץ פנים מאירות ז' עמ' ל"א]: "אך אני ידעתי ששקר העידו, מפי נאמנים", עכ"ל, והכתב סופר במכתבו [שם] הודה שאכן שנתברר כעדות שקר, עיי"ש, וכן כתב בשו"ת יד הלוי (סי' ל"ו) שהביא בשמו ובשם אחרים שאין מקום לסמוך על העדות מא"י, וכהנה רבות, וכל מעיין ביושר יודה שבעוף חדש בודאי לא היו סומכים על מסורת כזו, ובמשך הזמן הלך ונתברר ענין זה יותר ויותר שאין מה להיתלות במסורת א"י, שהרי בלי ספק כל שורש הדבר נולד כתוצאה ממה שהקוצ'ין הגיע גם לא"י ונתערב עם הקובריצער עד שהתחילו להשוות ביניהם ובתולדותיהם, ואפ"ה נתפשט היתרם בכל הארצות בפשיטות גמורה בלי פקפוק ומפריע כלל.
נערך לאחרונה:
