יהודה מ.
Well-known member
רבי יום טוב אלגאזי זצ"ל
רבי יום טוב אלגאזי זצ"ל נולד בעיר איזמיר שבתורכיה לאביו רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל בריש שנת התפ"ז. בעודו נער עלה לירושלים יחד עם אביו, ומכאן החל אורו להאיר על כל פני תבל, עד כדי שבדרשה שנשא אביו בעודו בגיל יא' שנים אמר אביו חידוש מבנו ונדפס בספרו שמע יעקב (פרשת בשלח).
בנערותו שקד על דלתי התורה יחד עם מרן החיד"א אצל רבי יהודה נבון ז"ל בעל "קרית מלך רב" (בנו של המחנה אפרים). ואח"כ למד אצל בנו ר' יונה נבון בעל "נחפה בכסף".
אחד הישיבות המפורסמות שהיו באותם ימים בירושלים הייתה ישיבת "נוה שלום" שנוסדה ע"י ב' מגבירי קושטא. בתחילת דרכה עמד בראשה אבי רבינו, ובשנת התקי"ח בעוד רבינו בגיל לא' נתמנה רבינו כאחד מראשי הישיבה שם יחד עם רבי ניסים ברכה (חמיו של החיד"א). ושמו הולך לפניו ורבים באים לשתות בצמא את דבריו עד שכל חכמי העיר החשיבו עצמם לתלמידיו. ושימש באותה תקופה גם כחבר בבית דינו של הגאון רבי רפאל משה בולה זצוק"ל שהיה גדול חכמי ירושלים ואב בית הדין בירושלים.
ובשנת התק"ל כשתורת רבינו מכרזת עליו בירושלים ובארצות הגולה הוטל עליו תפקיד של שד"ר (שלוחא דרבנן) שהיה מוטל בימים ההם על הארי שבחבורה ומגדולי החכמים שבירושלים. ויצא רבינו לגולה אחרי שהמצב בירושלים ירד, והעם רעב ללחם, וצרות רבות באו על עיה"ק, ורבים נפלו חללים, נשלח רבינו כדי להסיר הרעב מיושבי ירושלים, בעוד שהדרכים בחזקת סכנה, יצא רבינו יחד עם רבי יעקב חזן מחכמי ירושלים, ויצאו יחד לערי אירופה והלכו מעיר לעיר למען העם היושב בציון, וזה סובב כשש שנים. וכל קהילה שבא אליה ועבר דרך נידודיו היה מחזק אותם בדרכי העבודה ובירא"ש. ומשיב לשאלות בהלכה.
באותם ימים שהגיע לאיזמיר ועמד באותו זמן שאלה הלכתית בעניין מינוי מרביץ תורה במקום, והיה חילוק דעות בין בעל "חקרי לב" לבעל ה"שפת הים" (מאיו) שנמשכה כמה שנים, ורבינו הכניס ראשו בין ההרים והשכין שלום ביניהם כאהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, והזכירו שניהם בספריהם את השלום שהשכין ביניהם.
ובשנת התקל"ג נתייתמה ירושלים כאשר נפטר הגאון רבי רפאל משה בולה, ובעוד רבינו בגלות בשליחות מצוה, נמנו להושיבו על כס הרבנות. ובשנת התקל"ו בעוד שרבינו כבן מח שנים הוטל עליו את הנהגת הדור בעטרת מלכות בכתר "ראשון לציון". והושיבו אותו לכהן ראש בית הדין הגדול בירושלים, ובכתרם של חכמי וגאוני ירושלים בארעא דישראל, וממנו יצאה הוראה לישראל בעיר הקודש, ובתפוצות ישראל בגולה, ועיני ישראל נשואות אליו, ובכל דבר הקשה הביאון אליו לשמוע דבר ה' זו ההלכה, והיו פונים אליו בכל מקצועות התורה וקבלו עליהם את דבריו הקדושים. ונקרא בשם חכמי ישראל "תנא ירושלמאה. מר"ן מלכא. יום טוב ראשון דאוריתא. מלך שלם".
ומתוך לשון ספריו ניכר מידת הענווה של רבינו, כאשר היה נושא ונותן עם גדולי הדור היה מאריך בגודלם ומשבח מעלותם ויחד באותה שורה היה ממעט בערכו. ובכ"ז במקום שהיה צריך תקיפות לא חת מפני איש, מעשה היה בזמנו בטבריה באישה שמת בעלה ולו אח קטן, והניחה בלא בנים והייתה מעוברת ונולד ומת בעודו בן שמונה ימים, שדינו כנפל והשאלה הייתה האם מותרת להינשא בלא חליצה, וחכמי טבריה צדדו להתיר, ושלחו לחוות דעתו של רבינו, ורבינו העלה למסקנה שאסור לה להינשא בלא ייבום, ורבני טבריה השיגו על רבינו ופסקו להתירה והשיב להם רבינו בזו הלשון "והנה כי כן בכוחי, אז כוחי עתה לאסור את האישה הזאת בלא חליצה, ואם עד עכשיו אמרתי המחמיר תבוא עליו ברכה, הן עתה אומר אני בפה מלא כי האישה הזאת זקוקה ליבום, ואסורה להינשא עד שתחלוץ, אך זה לבדי אני אומר כי החכם אבי האישה אשר השתדל בכל מאמצי כוחו להתיר את ביתו, אם זה יעשה הפך מרן הב"י והרמ"א ז"ל אני מבטיחו כי לא יעלה לו לטובה". ולבסוף התחתנה אותה אישה והעיד בספר תולדות חכמי ירושלים (ח"ג פ"ג) שבו בזמן מת בעל האישה והאישה, וכן בני משפחתה שהחזיקו בה, ומהחכמים שהתריסו נגד רבינו, ובניהם חתנו בעל "שער המים" ונטה למות וביקש מחילה מרבינו וקם מחוליו.
יחד עם גדולתו בתורה הקדושה למד ג"כ פנימיות התורה, והיה מהתלמידים המובהקים של רבינו ר' שלום שרעבי (הרש"ש), וגם שם למד יחד עם החיד"א ועוד חכמים, ורבינו בלט כאחד מן המיוחדים, ורבינו הרש"ש היה מחבבו ומאיר לו פנים, ואחרי שנפטר הרש"ש מינוהו כממלא מקומו כשליח ציבור בישיבת המקובלים.
וביום ב' אדר א לשנת התקס"ו חשך העולם בשקיעת אור יום טוב, והשיב רבינו נשמתו בטהרה במיתת נשיקה והוא בן עה', והיה מספד גדול בירושלים ובכל ארצות הגולה כששמעו את השמועה הספידוהו תמרורים ובכו את פטירת רבינו ימים רבים.
רבינו חיבר כמה ספרים ביניהם "יום טוב דרבנן" דרשות. וספר שיצא שמו לתהילה מכח פלפולו ועומק סברתו עד שהגדירוהו כאחד מן ראשונים והוא ספר "הלכות יום טוב" על הלכות בכורות וחלה, ועוד ספרים.
בן ושלושה בנות היו לרבינו, ובנו נהרג ע"י פורעים ערבים עוד בחייו שרבינו היה בשליחות מצווה בג' אדר א' בשנת התקנ"ו,
וחתניו ר' יוסף משה מרדכי מיוחס בעל "שער המים". ר' שלמה חאסאן. הנגיד ר' ניסים פרחי.
ותהא נשמתו מגן וצינה עלינו. אכי"ר.
