תגיד לי, זה נכון?!
- שלום לכם, ידידי היקרים!...
לפני כמה שנים, בשנותי הראשונות בישיבה – זכורני את עצמי יושב ולומד בסדר כמו שאר הבחורים בישיבה, כשאיני שונה במראה או בצורת התנהגות משאר הבחורים מסביבי. ולפתע ניגש אלי אחד הרמי"ם החשובים בישיבה, מיישר אלי את המבט בחיוך נעים ושואל אותי "יצחק, תגיד לי, זה נכון?!"..., שאלתי אותו "מה נכון?!"..., הוא חוזר ואומר "נו, אתה יודע למה אני מתכוון?!"..., ושוב התנצלתי ושאלתי "לא, אני לא יודע. הרב יסביר לי למה הוא מתכוון?!"..., "אתה 'שרוף'?!"..., כאן כבר לא היה מקום להתחמקויות או להתנצלויות מיותרות "כן"... עניתי והסמקתי, הסמקה שבאותו רגע יכלה לבטא שנים של התמודדות יומיומית והשקעה אין-סופית! "מעניין, אתה ממש בחור-ישיבה רגיל לכל דבר, קשה לזהות עליך שאתה מבית לא חרדי!"... המשיך הר"מ, וכאן כבר הייתי חייב להשחיל איזו מילה או שניים – אמרתי לו כמובן בהכנעה מסוימת - "נו, נכון ומה זה אומר משהו?!"..., ואז הוא אמר לי משפט שטומן בתוכו את 'הסוד', הסוד שמלווה אותנו מאז מתן תורה ועד היום, הסוד שכולנו יודעים ולפעמים שוכחים, הוא אמר – "זה אומר הרבה!!! זה אומר – שיש לך נשמה מיוחדת, לא פלא שהקדוש ברוך הוא לא היה מוכן לוותר עליה!"...
לפני שנים כשהייתי ילד צעיר ממש, עוד לפני גיל בר מצווה, היו לי כל מיני דרכים ללכת בהם, הדלת פתוחה ו-'רק תפתח'!!! היו אנשים שעזרו לי, וכיוונו אותי לעולם התורה!!!... מה הם כבר עשו?! אותם אנשים לא ישבו איתי והוכיחו לי בהוכחות הגיוניות שיש אלוקים ושהוא נתן תורה (מה כבר ילד יכול להבין), הם לא שרו איתי שירי רגש עד שהייתי מוכרח להירשם לתלמוד תורה, הם פשוט נתנו לי תחושה פשוטה שאי-אפשר להתעלם ממנה – הם נתנו לי את התחושה ש-'כאן זה המקום שלך!!!', 'יש לך מקום בעולם ההוא שקוראים לו העולם התורני!!!', ואסביר בעזי"ת!
כל אדם, מחפש את המקום שלו, עשיר מחפש מקום ששם 'עושים כסף', זמר מחפש מקום ששם 'עושים מוזיקה'. ילד – אין לו שום מחסומים, הוא כולו טהור, כולו משוחרר – אין לו איזה דחף בלתי נשלט לשררה או לעשירות מופרזת. הוא מחפש רק דבר אחד – 'להיות במקום ששם טוב לו'! שאלתם את עצמכם מדוע שילד הולך לכיתה אל"ף, הוא מתעקש להישאר בבית?! הסיבה פשוטה, עד עכשיו הילד היה במקום שהוא ידע שטוב לו וזה לא מחייב אותו, ועכשיו הוא מרגיש שהוא עומד לעבור למקום שהוא לא יודע אם יהיה לו טוב או לא! לי 'הבטיחו מקום' – מה עשו, אמרו לי (אמירה שלא מתבטאת דווקא במילים) - "נכון אתה ילד צעיר, אבל יש לך נשמה – אם תלך לתיכון (חטיבת ביניים) יהיה לך כדורגל ומשחקים בלי סוף, תוכל לחיות חיים טובים 'כביכול', אבל הנשמה שלך צריכה 'מקום', 'עם כל הכבוד' הנשמה שלך תקבל את המקום שלה רק בעולם של חוויות רוחניות! אתה יכול ללכת לאן שתרצה, אבל הקב"ה לא מוותר על הנשמה שלך! הנשמה שלך היא נשמה מיוחדת, הוא 'צריך אותה לידו'!!!" ע"כ.
- אחרי שככה הרשיתי לעצמי לומר לכם כמה מילות מוסר, אספר לכם את הסיפור האישי שלי 'איך הכל התחיל?!' ...
פעם אחת, דיברתי עם אחד האברכים שלמד בכולל שם, ואמרתי לו שאני רוצה להיות 'תלמיד-חכם' (אחרי שהבנתי שתלמיד-חכם זה אחד שכל היום לומד תורה)! הוא שאל אותי – "איפה אתה לומד?!", עניתי לו שאני לומד בבית הספר הממלכתי באזור, אותו אברך ענה לי – "אם אתה רוצה להיות 'תלמיד חכם' אתה צריך להירשם לתלמוד תורה או לבית-ספר תורני" תשאל אם יש מישהו שיכול לדבר עם ההורים שלך שיירשמו אותך לבית ספר תורני, כמובן בשופו"א אל תתווכח עם ההורים שלך, תשאל אם יש מישהו מנוסה שיוכל לדבר איתם"...
עברו כמה שבועות והגעתי לצומת-דרכים, סיימתי את בית הספר היסודי, והנוהג היה שממשיכים לחטיבת ביניים ולאח"מ לתיכון ולצבא ולאוניברסיטה וכו' וכו'. ובתור ילד קטן החלו לצוף בי שני קולות (היה זה אחר שהתקבלתי לחטיבת הביניים מהמצוינות שהיו באותה העיר ברמה הלימודית), קול אחד קרא ואמר – "ילד, תירגע, אתה יודע שההורים שלך רוצים שתשלים בגרויות ותהיה ילד מחונן, אחרי שתסיים בגרויות וצבא – תחליט אם להתחזק בדת או לא!!!", ואילו הקול השני קרא ואמר – "ילד מתוק, הלא אתה יודע שהקב"ה כיוון אותך שתכיר את עולם בית המדרש ולא בכדי ואם לא עכשיו אימתי, גם ההורים שלך היו רוצים שתירשם לתלמוד תורה – הם פשוט לא יודעים במה מדובר ובאיזה נצח הם ייזכו עבור זה, תלך, תחפש אנשים שיעזרו לך להירשם לתלמוד תורה", כל יום כל היום – בבוקר תאמר מי ייתן ערב ובערב תאמר מי ייתן בוקר, שני הקולות מתווכחים ביניהם ולא מוותרים, פשוט – לא מוותרים!...
יום אחד, ישבתי בבית המדרש ולפתע ניגש אלי בחור צעיר – "ילד!"... הוא קורא לו, "בא, יש סיום מסכת באולם הסמוך!"..., כמובן שהיססתי ברגעים הראשונים, אבל הוא התעקש ואף הציע לי לשבת לידו! התחלתי לשוחח איתו וסיפרתי לו את הלבטים שלי, הוא אמר לי "נו, מה הבעיה – אתה מכיר אתה הרב יעקב!"..., הרב יעקב היה אברך שמוסר שיעורי תורה בשכונת המגורים שלי, "בטח, אמרתי לו, הוא אפילו הביא טבלה מגנטית של כל הדברים שצריך לעשות לפני שבת!"..., "הרב יעקב יעזור לך, יש לו לשון מיוחדת והוא גם יכריע בשבילך בספק שלך!"..., ניגשתי לרב יעקב ודיברתי אתו, המזל שלי היה שהוא הכיר מישהו שהיה ידידי נעורים טוב מאוד של ההורים שלי, תוך כמה ימים הרב יעקב ואותו האיש שהכיר את ההורים שלי, הגיעו לבית שלי ודיברו עם ההורים שלי, ומאז הכל היסטוריה!... (את בר המצווה שלי חגגתי שכבר הייתי לבוש עם כובע וחליפה!) עכשיו, דמיינו לכם – אם לא היו אותם שליחים מיוחדים שבאים ועוזרים לי – איפה הייתי היום, אם לא היו אותם אנשים שגילו לי את העולם של בית המדרש – איפה הייתי היום, אני לא הייתי כאן בשביל לכתוב ואתם לא הייתם כאן בשביל לקרוא את מה שאני כותב!...
לסיום, אומר לכם משהו בנימה אישית!
'עבודת רישום' כשמה כן היא 'רישום' – אנחנו רק 'רושמים' את הילדים למוסדות הלימוד, ומסייעים להם כמה שאפשר, אבל לאותם ילדים יש אבא שמלווה אותם ודואג להם – לפעמים אפילו קצת יותר ממי שגדל לתוך עולם שכל היהדות מונגשת לו עם כפית של זהב לתוך הפה, האבא הזה הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הוא לוקח אותם יד ביד לתוך עולם חדש שהם לא הכירו – ואותם ילדים מקוננת בליבם רק תחושה אחת – "ה' רועי לא אחסר"!!
באהבה גדולה ובהערכה אין-סופית - יצחק.
חייגו כעת למוקד 'אלף למטה' 8759* שלוחה 0
או בטופס הדיגטלי: 