תרבות האוכל היהודי: מסע חגיגי לעולם הצ'ונטיות של ליל שישי
מחנויות ללא מקומות ישיבה ועד לחנויות בעלות ספות ונרגילות; המהפכה בעולם הצ'ולנט כבר כאן עם מאות חנויות בריכוזים החרדים | המנהג שהתחיל בעולם הישיבות כבש כל בית במגזר והתרבות לצאת ולאכול בליל שישי כבר אינה נחלתם הבלעדית של בחורי הישיבות | מגזין חג מיוחד
משה ויסברג | חרדים9.4.2023 | 18:21
זה קרה פחות או יותר בעשור וחצי האחרון, עולם ה'צונטיות בריכוזים החרדים ברחבי הארץ - להלן חנויות שנפתחו במיוחד לסופי שבוע לממכר המאכל היהודי האהוב ביותר, צ'ולנט וקישקע - הפכו לתופעה של ממש שאין לה אח ורע בשום מקום אחר.
כידוע, בעולם הישיבות יש מנהג קדום לאכול בליל שישי צ'ולנט או בז'רגון הישיבתי "טשונט". בדרך כלל זה קורה לאחר סדר ג', אז מגיעים לישיבות הגדולות מוכרי הצ'ולנט ולכן בישיבות מרכזיות פחות היו צריכים לנדוד למקומות בהם מכרו צ'ולנט.
ישנן ישיבות בהן הבחורים המבוגרים שרוצים לעשות כסף, מבשלים בחשאיות בחדרם סיר צ'ולנט, בין הסדרים בערב. כשהצוות לא שמים לב, הם מוכרים לבחורים משיעור א' וב' צ'ולנט במחיר מוזל.
רק בחודש אלול האחרון הלך לעולמו הרב פנחס ברגר ז"ל, מוכר הצ'ולנט המפורסם בהיכלי הישיבות עם הטרנזיט הצהובה. ר' פנחס נפטר בגיל 85 ובוגרי הישיבות נזכרים עד היום במכירת הצ'ולנט והמאפים ברכבו ליד הישיבות ועל טוב ליבו ומעשי החסד הרבים שעשה.
ר' פנחס ברגר ז"ל בעבודתו. צילום: באדיבות המצלם
צמיחה דרמטית תוך עשור
אם עד לפני כעשור היו בעיר בני ברק ארבעה חנויות בלבד שמכרו צ'ולנט בליל שישי (קורניק, שטיסל, הלל, ושעפסיל), הרי שהיום כבר אוחזים בלמעלה מחמישים חנויות שמוכרות צ'ולנט בימי חמישי, כל חדרון או חניה של בניין הופכים לצ'ונטיה והסירים מלאים עד גדותיהם ומתרוקנים במהירות שיא לפי הפופולריות והמיקום האסטרטגי של החנות
שלא לדבר על בירת ישראל - ירושלים שבכל שכונותיה פרחו החנויות כפטריות אחר הגשם. כך, גם בערים ביתר, מודיעין עילית, ואלעד העסק פרח לממדים שטרם נראו; בעיר בית שמש לאחר ספירה מדוקדקת נמצאו לא פחות מ-28 חנויות פורחות ומשגשגות.
אפילו לעיר הדרומית ערד, בירת השמרנות הגוראית, הרחוקה עשרות רבות של ק"מ ממוקדי הפעילות התוססים של ליל שישי, הסתננה התופעה. אם בתחילה היה זה יהודי חסידי מחוץ לעיר שמכר מאכלי שבת בחמישי-שישי והביא צ'ולנט לתוך הלילה, עד מהרה הצטרפה לחגיגה גם חנות העונג שבת המסורתית ובשיא פעלו בעיר שלוש צ'ונטיות עמוסות.
כיום פועלות בעיר הדרומית שתי צ'ונטיות, האחת במרכז המסחרי בשכונת חלמיש, שם לא תוכלו לשבת ולאכול אלא רק לקחת, והשנייה, העיקרית, ממוקמת באזור התעשייה מצדו השני של כביש 31 המוכר ליורדים לים המלח ואילת. באזור התעשייה תוכלו להנות מצ'ולנט וכל הסובב עם מקומות ישיבה וכל האווירה המוכרת מהצ'ונטיות בירושלים ובני ברק בהתאמה המתבקשת לצביון הקהילה המקומית.
סועדים בליל שישי. צילום: פלאש 90
מהן הסיבות לצמיחה הדרמטית?
האם הצמיחה במספר הצ'ונטיות נמצא בהלימה לצמיחתו של המגזר החרדי? או שהדבר הפך לחלק מ'תרבות חרדית' של סופי שבוע ולא רק? התופעה של לצאת למסעדות הייתה בעבר נחלתה של ירושלים כיום ניתן לראותו זוגות צעירים היוצאים למסעדות גם בבני ברק. כך לדוגמא המרכז המסחרי של בני ברק ליד מגדלי בסר שהפך למרכז סחר עולמי, כל השבוע ניתן לראות עד השעות המאוחרות של הלילה מאות מבני הציבור החרדי יושבים מידי ערב במסעדות השונות במקום.
המאפיין העיקרי של עולם הצ'ונטיות הוא כמובן הטרנד. הציבור החילוני שרוצה להרגיש אווירת שבת מגיע בקבוצות לטעום אוכל יהודי, אחד פותח צ'ונטיה יושבים שם כמה חודשים ועוברים ל'צולנט הבא שנפתח. יש כאלה שהתחילו עם שולחן בחצר והיום הם אימפריה ויש כאלו שלא הצליחו וסגרו אחרי שנה.
אחד המבינים בתחום אומר ל'בחדרי חרדים': "עלות ההקמה היא מאוד זולה, כי אין הרבה הוצאות מול ההכנסות. אבל מה שחשוב זה הטעם הנכון, וכמובן הכי חשוב 'תפנק אותי בבשר' שזה מה שבחורי ישיבות אוהבים, ואם יש מי שמפנק זה מתכון להצלחה. דבר נוסף הוא לדעת לא לריב על קטנות, לדוגמא העלות של פחית היא בדרך כלל יותר זולה מעלות של בקבוק, אבל לפעמים בשעות הערב המאוחרות כבר נגמר הפחיות, ומגיע לקוח שרוצה פחית ואתה מפנק אותו בבקבוק 90 אחוז אתה תראה אותו אצלך גם בשבוע הבא".
גדול הדור נדרש לסוגיה
הדבר גם יצר דאגה בקרב רבנים ומחנכים. בוועידה השנתית של "איחוד בני הישיבות" שהתקיימה בשלהי זמן החורף האחרון שאל הרה"ג רבי יוסף שלמה קורלנסקי, משגיח בישיבת 'בית מדרש עליון' את ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין על התופעה בה בחורים בליל שישי יוצאים לכל מיני מקומות. לדבריו: "יש הרבה מקומות היום, בתוך בני ברק גם כן, מלא מקומות, שיש טשולנט בליל שישי, יש מקומות שפתוחים עד שלוש ארבע לפנות בוקר....", הסביר הרב קורלנסקי לראש הישיבה.
ראש הישיבה השיב: "זו תאווה, תאווה, צריך להשפיע שלא ילכו לשם, בכלל, כל הצ'ולנט זה תאווה, כל הטשולנט זה תאווה, זה גיהינום, זה גיהינום, יש איגרת הגר"א שכל הנאות העולם הזה הן גיהינום".
הדבר הפך לשיחת היום בהיכלי הישיבות שם מחפשים תחליף לבחורים בלילי שישי, אך הדבר נראה כיום כעובדה מוגמרת. אם עד לפני כמה שנים הדבר היה שייך רק לבחורים, הרי שבשנים האחרונות משפחות שלמות יוצאות בחמישי בערב לגיבוש ומפגש משפחתי לאכול צו'לנט במסעדות שמצידן הקצו מקום נרחב עם מקומות ישיבה עבורם וזה לא משנה קיץ או חורף כי זו הזדמנות בתוך היום-יום העמוס לקחת פסק זמן לשיחה טובה על צלחת מהבילה.
פינוקים וקינוחים
אם בעבר כמעט ולא היה ניתן למצוא צ'ונטיה שיש בה מקומות ישיבה, וגם אלה שכבר היו בהן מקומות ישיבה, לא נתנו הרבה מעבר לצ'ולנט עם לחמנייה, הרי שכיום חנויות הצ'ולנט הם עסק פעיל לכל דבר: ברוב המקומות שמכבדים את עצמם נותנים לסועדים על חשבון הבית סלטים בסיסיים, על מנת שיכלו לנגב את החלה עם משהו, כאשר בדרך כלל זה כולל טחינה וסחוג.
מעבר לכך, הסועדים שמגיעים לצ'ולנט בליל שישי בשביל לפתוח שולחן, יאכלו קודם כל עם החלה, דג או כבד, ועם הזמן השתדרגו אף לכבד חם שמוגש יחד עם חתיכות כבד; יש כאלה שבתור פתיחה יעדיפו קרקרים עם הרינג או געפילטע פיש, דבר שקיים ברוב הצ'ונטיות שמכבדות את עצמן.
ישנן צ'ונטיות שעברו שדרוג בשנים האחרונות; לא עוד מתכון בסיסי ומוכר, אלא צ'ולנט עם כבש, צ'ולנט אסאדו, חריף ועוד סוגים שונים ומשונים שטרם שמעה המבשלת של עולם הישיבות. בנוסף לכך, גם קיימת גם אפשרות להזמנה של מנה אחרונה, עם גלידה עוגות שוקולד, וגרעינים בשביל הנייעס, ועוד כל מיני מתוקים לסוף הארוחה.
ישנם מקומות שהצ'ולנט השבועי הפך גם לעסק של מכירת מאכלי שבת מוכנים, דבר שקיים בעיקר באמריקה שם עובדים גם ביום שישי ולהרבה מהם אין זמן להכין את מאכלי השבת אז הם קונים בחנויות של מאכלי שבת. בשנים האחרונות גם בארץ התפתחה התופעה הזאת לממדי ענק.
אחד מהמבינים המתעסק בתחום מסבר את אזני 'בחדרי חרדים': "כיום אתה יכול להיכנס לחנות בשעה 13:00 בצהריים ביום שישי ולצאת אחרי רבע שעה עם כל הדברים שדרושים לשבת מבקבוק מיץ ענבים לקידוש, ועד נר ובשמים להבדלה, יש היום הכול מהכול, והרבה אנשים שמתקשים בהכנת השבת זה ממש מציל אותם".
צ'ונטיות מעבר לקו הירוק
בנוסף, החלה תופעה של חנויות צ'ולנט במקומות אטרקטיביים במטרה למשוך את הלקוחות: ישנן היום שתי צ'ונטיות שפועלות בשטחי הרשות הפלסטינית, (דבר שחוסך לבעלים תשלום מיסים מ.ו). הראשון הוא צ'ולנט יריחו שפתח ליד מצפה יריחו, ולפני מספר חודשים נפתחה צ'ונטיה נוספת בשם 'טשולנט השייח' סמוך לעיר ביתר, בצ'ולנט יריחו וטשולנט השייח יש גם ארומה של ישיבה בחנויות בצורה של תרבות המזרח, עם כל הנוף מסביב ולאחר הארוחה יש אפשרות "לפתוח ראש" עם נרגילה מהחנות הסמוכה שעובדיה עוברים בין הלקוחות ומציעים להם נרגילות; יש כורסאות ואוירה של חנות נרגילות ממש כמו בכפרים הערבים.
צ'ולנט עם נרגילות ליד ביתר. צילום: באדיבות המצלם
עוד תופעה שקיימת היא צ'ונטיות בחווה, שקיימות גם בראשון לציון וגם בבית שמש מדובר במקומות פסטורליים בקרבת בעלי חיים דבר שמשרה אווירה יוצאת דופן. בהחלט שמים דגש רב על אווירה ותכנון קפדני כדי למשוך לקוחות.
"כל אחד עם הסגנון שלו"
בעל צ'ונטיה בעברו מספר ל'בחדרי חרדים' על התענוג: "לקחו מאכל פשוט וזול שהבסיס שלו זה תפוח אדמה ושעועית ועושים עליו עסקים חובקי עולם, מנה שמוגשת בצלחת נייר, במקום אחר מוגשת בצלחת פורצלן מעוצבת ובמקום אחר נאכלת מתוך קופסה חד פעמית רותחת, ומיום רביעי מתחילים להריח שבת, מקלפים וחותכים זורקים לסיר ומתבלים ובתפילה חרישית שיערב התבשיל לסועדים".
"מתחילים בבישול ארוך ואיטי, כל אחד עם הסגנון שלו; אחד יישב בתוך שוק בין דוכני ירקות עם ריצוף אספלט בשביל צלחת צ'ולנט ואילו השני חייב ספות עור ותאורה מסוגננת בשביל לקבל תיאבון, ויש שירצו דווקא לעלות 5 קומות בבניין מגורים ולשבת במרפסת ביתית סביב שולחנות עמוסים בחברים".
מוגשות בצלחות פורצלן. מנת צ'ולנט ליד קרואסון אסאדו. צילום: החשמונאים 7
כיום הצ'ונטיות פתוחות עד השעות המאוחרות של הלילה או עד הצלחת האחרונה בסיר, דבר שהצריך את בעלי החנויות לא לפתוח את הצ'ונטיות במקומות מגורים עקב כך שסביב החנות בדרך כלל מתקבצים הסועדים ומדברים בקול, ועל מנת שלא להפריע לשכנים צריך לפתוח או במרכזי קניות או באזורי תעשייה וכדו'.
לא קיים כמעט מצב שאדם נמצא בליל שישי בבני ברק, ירושלים או בבית שמש ואפילו במודיעין עילית, ולא תהיה לו חנות שפתוחה עד השעות 3:00, או 4:00 לפנות בוקר.
סאגת הכשרות
יש גם את בעיית הכשרות לאחר שרבים מאותן חנויות לא לוקחות כשרות, אלא הקונים סומכים על בעלי החנות שרובים יהודים חרדים יראים ושלמים. מי שעורר על כך בעבר היה הגאון רבי יצחק מרדכי הכהן רובין, רב קהילת בני תורה בהר נוף בירושלים ומחבר הספר הנודע 'ארחות שבת' שכתב מכתב בזמנו: "המכשול בזה מצוי מאוד, ובפרט אצל בחורי הישיבות בלילות שישי, הטועים לחשוב שמן הסתם כל המוכרים משתמשים במוצרים שהם בכשרות המקובלת אף על המהדרין, ולכן חובה על כל אחד מהקונים להיות זהיר ולגם מזהיר להקפיד לקנות אך ורק במקומות שיש עליהם פיקוח עם תעודה המעידה על כך ממערכת כשרות המקובלת על ציבור בני התורה המהדרים".
מנגד טענו בעלי החנויות בעקבות המכתב: "אנחנו אנשים יראי שמים, אם ניקח גוף כשרות מסודר נאלץ לסגור את העסק, אנחנו שקופים עם כל המוצרים שאנחנו קונים בכשרות המהודרת ביותר וחבל שיש אלו שמתחכמים בעניין, מי שמגיע לקנות אצלנו הוא סומך אישית עלינו".
סועדים בליל שישי אוכלים צ'ולנט בחנייה בבני ברק. צילום: אילוסטרציה
כמה זה עולה?
ומה לגבי המחירים? 'בחדרי חרדים' יצא ובדק למשל בעיר מודיעין עילית בחור ישיבה שמתספק בצלחת צ'ולנט פרווה יקבל ערכה כוללת של לחמנייה עם פחית קולה במחיר של 15-20 שקל, ובמקרה שברצונו להתפנק על צ'ולנט בשרי זה יעלה לו בין 35 ל-40 ש"ח
בערים ירושלים ובני ברק המחיר כבר יעלה ליותר: כמובן שהבשרי מגיע למחירים של לפחות 45-55 שקל למנה, וזה עוד לפני לחמנייה ושאר הדברים שמסביב. בירושלים טוענים שהחוצניקים גורמים לעליית מחירים כיוון שמיד אם הגעתם ארצה הדבר הראשון שהם עושים זה ביקור בחנויות הצ'ולנט.
וכמובן יש את הצ'ונטיות היוקרתיות שכוללות מעבר לצלחת הצ'ונט גם כבד ומגוון בשרים, ששם אתה עלול לצאת בסוף הערב בנזק של 150-200 ש"ח.
ולסיום, אי אפשר מבלי לגעת בתופעה כואבת שסיפר לנו בעל חנות מצליחה. הרבה פעמים בסוף החודש הוא מגלה ביטולי אשראי בקניות צו'לנט קטנות. לאחר בירורים עלה, כי לפעמים הילד לקח את כרטיס האשראי מבלי ידיעת הוריו לרכוש גם צ'ולנט. אז אם אתם רוכשים לעצמכם, תמיד תשימו לב לילד או לבחור הצעיר מסביב שאין לו את הכסף לקנות ותפנקו אותו גם. בתיאבון.
בחדרי חרדים
