ב"ה
שלום וברכה
גבאי צדקה שעובד בשכר, שאוסף צדקה עבור מטרת צדקה כגון לעני או עבור ארגון מסוים ראוי שיטול עד 25 אחוז מגובה התרומה שהוא סך סביר, ויש מקילין עד 49 אחוז, והנכון שיזכה הגבאי התרומה לעני או לארגון, והעני או הארגון מקנה לו בחזרה את הסך שסכמו מראש בינהם, וכשגובה הצדקה בעבור מטרה מסוימת באופן שאינו שליח של איזה עני או ארגון אלא כשגובה בעבור מצוה מסוימת צריך ליזהר שלא ישנה מדעת הנותן, שאם גבה למטרה פלונית צריך לעמוד בדבורו, ולא יטול לעצמו חוץ מהוצאות טרחה סבירות שיש בדבר.
בספר מעשה הצדקה (להג"ר אלחנן פרץ שליט"א עמוד סג פרק י ס"ד) כתב ראוי לקחת שכר טרחה סביר, ויש מקילין בזה עד מחצה. ובהארה שם כתב שהוא על פי דברי השו"ע (יו"ד רנ"ג סי"ב) דאזלינן אחר דעת הנותן, יש לומר שאין לקחת שכר טרחה יותר ממה שחושב הנותן, ולדעת הגר"א (שם סקי"ח) דאחר שזכה העני יכול העני לעשות בכסף כרצונו, אף אוסף צדקה מזכה לעני, ואח"כ לוקח לעצמו ע"פ רצון העני ואז יוכל לקחת יותר, ואפשר הדין כן גם לדעת השו"ע כי התם מיירי כשהעני לא רוצה לשנות, אבל כשהעני עצמו רוצה לשנות אפשר ויכול לכו"ע, ויש לדעת שתשלום מופרז ואינו הגיוני אם נעשה ע"י העני עצמו, פחות חמור מאשר ע"י הגבאי, כמו מנהל ישיבה, שהרי הלכה היא רנ"ט ע"ב, שהגבאי אינו יכול לעשות בכסף כרצונו, וכ"כ בשו"ע בסימן רנ"ז סעיף י', ואמר לו מו"ר הגרח"פ שיינברג זצ"ל שהשיעור לדעתו הוא עד עשרים וחמש אחוז, ושיעור זה הגון הוא יותר מזה מותר דיעבד עד חמישים, ושמעתי מטו כן משמיה דמרן החזו"א זצ"ל, אם כי לא ידעתי היתר לזה היכא שבודאי אם התורם היה יודע כן לא היה תורם. ע"כ. וממלא מבואר דכשגובה הצדקה בעבור מטרה מסוימת באופן שאינו שליח של איזה עני או ארגון אלא כשגובה בעבור מצוה מסוימת צריך ליזהר שלא ישנה מדעת הנותן, שאם גבה למטרה פלונית צריך לעמוד בדבורו, ולא יטול לעצמו חוץ מהוצאות טרחה סבירות שיש בדבר.
וכן בשו"ת מעיין אומר (ח"ו פ"א סימן צ) כתב שמרן זיע"א נשאל באדם שאוסף צדקה מעצמו ומחלק לעניים לפי ראות עיניו האם יכול לנכות מהכספים שאוסף את הוצאותיו כיוון שאין אדם מסויים שיכול לסכם איתו והשיב שיכול. ובהארה שם כתב
שבכל מלאכה יש שני צדדים בעל המלאכה ובעל בית את העבודה, והם מסכמים בינהם כמה יהא התשלום עבור העבודה, ולפי מה שסיכמו בינהם כך הוא התשלום, כאן האדם הוא הממנה את עצמו ואין עם מי לדבר, ולכך השאלה מתעוררת מה הוא הגבול שיכול לקחת עבור עצמו, שהרי למעשה אפילו עבור הוצאותיו יכולים העניים לומר לו אין אנו מוכנים שתעשה זאת עבורנו
שהרי אין בעל מלאכה יכול לכפות עצמו על בעל הבית.
וראה מש"כ בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סימן פח אות טז) וז"ל ומה ששאלת בסוף שלקחת עבור עבודתך כשהיית גבאי צדקה וכלפי עלמא נחשב שהיית עוסק בחינם פשוט לע"ד שאתה צריך להחזיר, כי מאן שם לך כי בעצמך לא היית רשאי לפסוק לך שכירות כי אולי היה נמצא אחר שהיה עושה בחנם אך אם יסכימו כל העוסקים ליתן לך עתה מתנה עבור עבודתך אפשר רשאים. ע"כ.
אמנם שם המדובר בקופת ציבור ולא שהוא הקים את הקופה הזאת, כאן כנראה זה עניין של סברא שהעניים מוכנים שיקח את הוצאותיו כיוון שלמעשה הוא חוסך להם גם את הטורח והבושה שבעצם איסוף הכספים, וושם (בסימן לה) כתב שנשאל מרן זיע"א באברך שהציעו לו להתרים אנשים למטרת צדקה ויקבל בתמורה אחוזים ממה שאוסף ושאל כמה אחוזים יקח ממה שאוסף וכמה זה הגון לקחת ואם יותר טוב שיהא משכורת קבועה מאשר אחוזים. והשיב כמה לקחת זה יסכם עם הישיבה. וכמה הגון זה תלוי, אם הוא אישיות חשובה שעושה הרבה יקח מעט עשרים וחמשה אחוז, ואם הוא אחד שלא מרוויח דהיינו שאין לו עבודה אחרת שמתפרנס ממנה וצריך לפרנס את משפחתו יקח חמישים אחוז. ובהארה שם כתב שמרן זיע"א הדגיש כאן בתשובתו שאף אם יודעים תשובתו מה טוב והגון בנושא אין אדם יכול לעשות כן אלא בהסכמת המוסד להם הוא אוסף את הכסף שהם הבעלים, והם אלו שיכולים לשאת ולתת בנושא זה. (למעשה כל גבאי צדקה ראש כולל ראש ישיבה וכדומה נמצאים בבעיה זאת איך יכולים לקבוע לעצמם מה יקבלו).
בדין מה ראוי לתת למשולח האוסף כספים העולם מנהג וכדומה כולל לישיבה שהמשולח לוקח קרוב לחמישים אחוז, ואם בחו"ל יש לו נהג שמובילו לתורמים גם הוא לוקח כשליש בערך, ואם נוסיף לכך גם את הוצאות הנסיעות אש"ל וכו', כך שלמעשה מה שמגיע בפועל למטרה שלמענה נועד הכסף הוא בערך חמישית, וזה נשמע מגוחך שאדם שתורם לצדקה זה מה שנשאר מכל מה שנותן לצדקה.
כאן נתן מרן זיע"א גדר שזה רק כדי פרנסתו ולא יותר, שאין מתייחסים לזה כעסק שאדרבא מי שמכניס יותר מקבל יותר, אלא רק שיהא לו כדי פרנסתו כי המדובר בכספי צדקה.
ושם (בסימן לט) כתב שמרן זיע"א נשאל האם הדבר הגון לעשות עסקה עם אדם שמכל מה שיאסוף לצדקה יקבל ארבעים ותשע אחוז מכל מה שיאסוף אחר ניכוי כל ההוצאות. והשיב שלא הגון לעשות כן. ע"כ. כלומר שההבנה בדברי מרן זיע"א שהמדובר מכל הסכום שנאסף בלא ניכוי ההוצאות.
ובהארה שם כתב שמנהג העולם שהמשולח לוקח קרוב לחמישים אחוז, ואם בחו"ל יש לו נהג דרייבר שמובילו לתורמים גם הוא לוקח כשליש בערך, ואם נוסיף לכך גם את הוצאות הנסיעות אש"ל וכו' כך שלמעשה מה שמגיע בפועל למטרה שלמענה נועד הכסף הוא בערך חמישית וזה נשמע מגוחך שאדם שתורם לצדקה זה מה שנשאר מכל מה שנותן לצדקה, נקודה נוספת שיש כאן שלמעשה קורה מצב כל אחד שלא יודע בין ימינו לשמאלו ילך לעבוד בזה, ויצא מצב שלא יכסה את הוצאות נסיעתו, וא"כ כל מה שהאנשים תרמו ירדו לטמיון, לכך כדאי שידע שגם הוא נושא בחמישים אחוז מההוצאות, ומראש לא יגשו לכך אנשים שאינם מתאימים. ע"כ.
בברכה רבה
