אליהו חיים יוסף
Member
בעלון השיעור השבועי האחרון [חוקת] כתב:
אמנם כבר יישב קושיא זו נפלא הרה"ג יהודה ברכה וז"ל
בס"ד ו' תמוז תשפ"ד
ישוב דעת הגרי"ח זצ"ל בענין הדס שיש בו שני עלין ע"ג שני עלין
כתב הגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ד חאו"ח סי' כז) אודות מקום שלא נמצא הדס כי אם שהוא שני עלין ע"ג שני עלין, הרמ"א (סי' תרמו סעיף ג) התיר בשעת הדחק, ואע"ג דהרב בכורי יעקב (שם ס"ק יב) פקפק בדברי הרמ"א הנז', עכ"פ הם יכולים לסמוך על דברי הרמ"א ולברך עליו. ע"ש. אולם דבריו צ"ב שהרי הב"י הביא את מ"ש בתרומת הדשן בפסקים וכתבים (סי' רנט) שאין העולם מקפידים על הדס שוטה בלולב, וכתב ע"ז (הב"י) ואני אומר שאלו דברים בלא טעם וראיה כלל, ואין להם על מה שיסמוכו ומהר"י קולון בשורש מא נשאל על הדס שוטה שרוב מדינות אשכנז יוצאים בו, והשיב שנבהל מאד ע"ז, והיפך ללמד עליהם זכות אם יש להם על מה שיסמוכו, ובסוף דבריו כתב שאין לעשות מעשה לברך עליו. ע"כ דברי הב"י. ומעתה דברי הגרי"ח צ"ע אמאי לא חשש לדברי הב"י בזה ובפרט דמיירי בענין חשש ברכה לבטלה החמורא. ונראה בס"ד שסבר הגרי"ח זצ"ל שלא דיבר הב"י רק בהדס ששני עלין יוצאים בעיגול אחד ואחד עולה על גביהם, אולם היכא דאיכא שני עלין ע"ג שני עלין, אף איהו יודה שיש להקל בדבר, וכן מבואר בדבריו הב"ח שכתב וז"ל ובהדסים שלנו שהם שנים ע"ג שנים פשיטא שאפילו לא נקטם רק עלה אחד מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול, מאחר שלא היו שם מתחלה כי אם שנים בקן, ולא נשאר רוב הקן. עכ"ל. ומבואר מזה שאם לא נקטם ההדס הרי הוא כשר, וזאת על אף שהם שנים ע"ג שנים. ובספר שכנה"ג (הגה"ט סק"ב) הביא את דברי הב"ח הנ"ל בשתיקה ולא העיר שאין דבריו תואמים את דברי הב"י הנ"ל, וע"כ למימר דאיהו סבר דשאני היכא שהם שנים ע"ג שנים.
שו"ר בס"ד בשו"ת צל הכסף (ח"ב חאו"ח סי' ד דף נח ע"ב) שדן בפתגם דנא במעשה שארע במקומו (סלוניקי) בשנת תקפ"ב שהיה בצורת ומחמת כן לא גדלו הדסים רק כשהם שנים ע"ג שנים, והורה שאפשר לצאת בהם יד"ח ואף לברך עליהם, והאי טעמא שמבואר בדברי הרמ"א דעד כאן לא פליגי הפוסקים בזה רק היכא שהם ג' עלין שנים בגבעול ג' עלין שנים בגבעול א' והעלה הג' אינו יוצא בשוה להן דזה הוי הדס שוטה, ברם כשהם שנים ע"ג שנים לא מקרי הדס שוטה. והביא דבריו אלו הרב הלבוש להכשיר אלו ההדסים בהחלט. וגם הרב ב"ח כתב כן מסברא דנפשיה. והביא דבריו הרב שכנה"ג בלתי חולק. ומאחר דאנן יד עניי לא מצאנו ולא ראינו שום רב חולק בזה, הגם דמלשון גמ' דידן נראה דהדס האמור בתורה הוא דוקא משולש, מ"מ הא ודאי כדאי הנך גדולים לסמוך עליהם בשעת הדחק כזאת לצאת בו ולברך עליהם ברכה בלי שום פקפוק, דאל"כ בטלת מצות לולב בשנה זו, וקצת חכמי העיר הסכימו בזה לברך עליהם, והגם דשמענו משם מקצת חכמים שלא רצו לסמוך לברך כי ברכות אינם מעכבות, וכמה מהצבור חששו לדבריהם שלא לברך, הנראה לפענ"ד כתבתי דראוי והגון לברך עליהם בשעת הדחק כזאת. ע"כ.
וע"פ כל האמור מ"ש בשו"ת יבי"א (ח"י חאו"ח סי' נה ח"ד אות טז) לתמוה על הוראת הגרי"ח הנ"ל דהיאך לא חשש לדברי הב"י הנ"ל, הנה לפי דברינו ניחא דברי קודשו. עיין ודו"ק. ואפשר שאם היה רואה מו"ר את דברי הרב צל הכסף הוה הדר ביה מתמיהה זו, אולם שוב נדפס ספר חזו"ע על הלכות סוכות לאחר שנה (כי יבי"א ח"י נדפס בשנת תשס"ד, וספר חזו"ע הנ"ל נדפס בשנת תשס"ה), ושם ציין בסוף דבריו לספר הנ"ל, ואפ"ה כתב להעיר על הגרי"ח בלישנא "דנוראות נפלאתי" דהיאך עזב את דעת הב"י שקיבלנו הוראותיו. ע"ש. והוא פלא שלאחר שראה את דברי הרב הנז' לא היה לו לתמוה מדברי הב"י (וכאן המקום להעיר שאין אנו רשאים לכתוב על גדול"י לישנא "דנוראות נפלאתי", וכפי שכתבתי בשו"ת ברכי"ה ח"ז חחו"מ ס"ס ב, מ"מ לישנא דוהוא פלא, שפיר דמי למימר הכי), ואף שיש אחרונים שהחמירו בזה, מ"מ גברא אגרבא קא ארמית (ובפרט שכתב בשו"ת ר"פ (ח"ב חאו"ח סי' ז) שכל שסברת החולקים לא הובאה בשו"ע אפילו בשם י"א, הן בדברי מרן והן בדברי מור"ם, אין למנוע הברכה, דאם נבא לחוש לזה א"כ ימצא כמה דברים שיהיו פטורים מן הברכה משום סב"ל, כי העניינים רוב ככל לא פלטי מפלוגתא. ע"ש), והעיקר שאינו סותר את דברי מרן הב"י, ומעתה כסאו של הגרי"ח זצ"ל נקי, ונודע מ"ש בפוסקים במעלתו של מי שמיישב את דעת הגדולים.
אמנם כבר יישב קושיא זו נפלא הרה"ג יהודה ברכה וז"ל
בס"ד ו' תמוז תשפ"ד
ישוב דעת הגרי"ח זצ"ל בענין הדס שיש בו שני עלין ע"ג שני עלין
כתב הגרי"ח זצ"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ד חאו"ח סי' כז) אודות מקום שלא נמצא הדס כי אם שהוא שני עלין ע"ג שני עלין, הרמ"א (סי' תרמו סעיף ג) התיר בשעת הדחק, ואע"ג דהרב בכורי יעקב (שם ס"ק יב) פקפק בדברי הרמ"א הנז', עכ"פ הם יכולים לסמוך על דברי הרמ"א ולברך עליו. ע"ש. אולם דבריו צ"ב שהרי הב"י הביא את מ"ש בתרומת הדשן בפסקים וכתבים (סי' רנט) שאין העולם מקפידים על הדס שוטה בלולב, וכתב ע"ז (הב"י) ואני אומר שאלו דברים בלא טעם וראיה כלל, ואין להם על מה שיסמוכו ומהר"י קולון בשורש מא נשאל על הדס שוטה שרוב מדינות אשכנז יוצאים בו, והשיב שנבהל מאד ע"ז, והיפך ללמד עליהם זכות אם יש להם על מה שיסמוכו, ובסוף דבריו כתב שאין לעשות מעשה לברך עליו. ע"כ דברי הב"י. ומעתה דברי הגרי"ח צ"ע אמאי לא חשש לדברי הב"י בזה ובפרט דמיירי בענין חשש ברכה לבטלה החמורא. ונראה בס"ד שסבר הגרי"ח זצ"ל שלא דיבר הב"י רק בהדס ששני עלין יוצאים בעיגול אחד ואחד עולה על גביהם, אולם היכא דאיכא שני עלין ע"ג שני עלין, אף איהו יודה שיש להקל בדבר, וכן מבואר בדבריו הב"ח שכתב וז"ל ובהדסים שלנו שהם שנים ע"ג שנים פשיטא שאפילו לא נקטם רק עלה אחד מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס פסול, מאחר שלא היו שם מתחלה כי אם שנים בקן, ולא נשאר רוב הקן. עכ"ל. ומבואר מזה שאם לא נקטם ההדס הרי הוא כשר, וזאת על אף שהם שנים ע"ג שנים. ובספר שכנה"ג (הגה"ט סק"ב) הביא את דברי הב"ח הנ"ל בשתיקה ולא העיר שאין דבריו תואמים את דברי הב"י הנ"ל, וע"כ למימר דאיהו סבר דשאני היכא שהם שנים ע"ג שנים.
שו"ר בס"ד בשו"ת צל הכסף (ח"ב חאו"ח סי' ד דף נח ע"ב) שדן בפתגם דנא במעשה שארע במקומו (סלוניקי) בשנת תקפ"ב שהיה בצורת ומחמת כן לא גדלו הדסים רק כשהם שנים ע"ג שנים, והורה שאפשר לצאת בהם יד"ח ואף לברך עליהם, והאי טעמא שמבואר בדברי הרמ"א דעד כאן לא פליגי הפוסקים בזה רק היכא שהם ג' עלין שנים בגבעול ג' עלין שנים בגבעול א' והעלה הג' אינו יוצא בשוה להן דזה הוי הדס שוטה, ברם כשהם שנים ע"ג שנים לא מקרי הדס שוטה. והביא דבריו אלו הרב הלבוש להכשיר אלו ההדסים בהחלט. וגם הרב ב"ח כתב כן מסברא דנפשיה. והביא דבריו הרב שכנה"ג בלתי חולק. ומאחר דאנן יד עניי לא מצאנו ולא ראינו שום רב חולק בזה, הגם דמלשון גמ' דידן נראה דהדס האמור בתורה הוא דוקא משולש, מ"מ הא ודאי כדאי הנך גדולים לסמוך עליהם בשעת הדחק כזאת לצאת בו ולברך עליהם ברכה בלי שום פקפוק, דאל"כ בטלת מצות לולב בשנה זו, וקצת חכמי העיר הסכימו בזה לברך עליהם, והגם דשמענו משם מקצת חכמים שלא רצו לסמוך לברך כי ברכות אינם מעכבות, וכמה מהצבור חששו לדבריהם שלא לברך, הנראה לפענ"ד כתבתי דראוי והגון לברך עליהם בשעת הדחק כזאת. ע"כ.
וע"פ כל האמור מ"ש בשו"ת יבי"א (ח"י חאו"ח סי' נה ח"ד אות טז) לתמוה על הוראת הגרי"ח הנ"ל דהיאך לא חשש לדברי הב"י הנ"ל, הנה לפי דברינו ניחא דברי קודשו. עיין ודו"ק. ואפשר שאם היה רואה מו"ר את דברי הרב צל הכסף הוה הדר ביה מתמיהה זו, אולם שוב נדפס ספר חזו"ע על הלכות סוכות לאחר שנה (כי יבי"א ח"י נדפס בשנת תשס"ד, וספר חזו"ע הנ"ל נדפס בשנת תשס"ה), ושם ציין בסוף דבריו לספר הנ"ל, ואפ"ה כתב להעיר על הגרי"ח בלישנא "דנוראות נפלאתי" דהיאך עזב את דעת הב"י שקיבלנו הוראותיו. ע"ש. והוא פלא שלאחר שראה את דברי הרב הנז' לא היה לו לתמוה מדברי הב"י (וכאן המקום להעיר שאין אנו רשאים לכתוב על גדול"י לישנא "דנוראות נפלאתי", וכפי שכתבתי בשו"ת ברכי"ה ח"ז חחו"מ ס"ס ב, מ"מ לישנא דוהוא פלא, שפיר דמי למימר הכי), ואף שיש אחרונים שהחמירו בזה, מ"מ גברא אגרבא קא ארמית (ובפרט שכתב בשו"ת ר"פ (ח"ב חאו"ח סי' ז) שכל שסברת החולקים לא הובאה בשו"ע אפילו בשם י"א, הן בדברי מרן והן בדברי מור"ם, אין למנוע הברכה, דאם נבא לחוש לזה א"כ ימצא כמה דברים שיהיו פטורים מן הברכה משום סב"ל, כי העניינים רוב ככל לא פלטי מפלוגתא. ע"ש), והעיקר שאינו סותר את דברי מרן הב"י, ומעתה כסאו של הגרי"ח זצ"ל נקי, ונודע מ"ש בפוסקים במעלתו של מי שמיישב את דעת הגדולים.