מנהג נביאים

[מרפסן איגרי]

ידוע שהחמדת ימים והחיד"א (כף סימן יז) כתבו בלשם יחוד של חבטת ערבות שהוא יסוד נביאים. ומרן זצ"ל ביחוה דעת ובהליכות עולם וחזו"ע כתב לתמוה על זה שכמעט כל הראשונים כתבו שלהלכה הוא מנהג נביאים. מלבד תשובה אחת של הגאונים (אולי עוד כמה ראשונים אחרים). ולכן יש לשנות את הנוסח בסידור לומר מנהג נביאים.

ראיתי בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה ס' סד) שכתב ליישב דברי החיד"א שהוא ע"פ האר"י.
לענ"ד אין שום הוכחה מדברי האר"י אלא להיפך.

בשער הכוונות ענין סוכות דרוש ח' (דף קח ד"ה גם) כתב (בסוף ע"א) אבל אלו הגבורות הם ע"י הערבה 'שהיא מנהג נביאים' וכו'. אמנם בהמשך לקראת סוף הדרוש כתב ערבה זו היא מנהג ויסוד נביאים. ע"ש.
נראה להסביר שמה שכתב מנהג ויסוד נביאים אין כוונתו לפסוק כן שהרי כתב בתחילה שהוא מנהג נביאים. אלא העיקר שהוא מנהג נביאים כדעת רובא דרובא מהפוסקים. ואח"כ כתב כי ערבי נחל הם נצח והוד נקרא נביאים ולזה אמר בגמ' כי ערבה זו מנהג ויסוד של נביאים היא. עכ"ל. כלומר, שזה הסבר לשתי הדעות בגמ' מר כדאית ליה ומר וכו'. אבל לא פסק כן להלכה, אלא כפי שכתב בתחילה שהוא מנהג נביאים.
וכן ראיתי בבא"ח בלשון חכמים (ס' יא) כתב לומר בקשה קודם החבטה – שהיא מנהג נביאים.
וכן פסק בספר נר בציון (סוכות פרק ד' הערה 95) שהאר"י רק כתב רמז ומקור לאותה שיטה בגמ' שאמרו יסוד נביאים. אבל העיקר כמ"ד שהוא מנהג נביאים.

 

[אהרן כהן]

ידוע שהחמדת ימים והחיד"א (כף סימן יז) כתבו בלשם יחוד של חבטת ערבות שהוא יסוד נביאים. ומרן זצ"ל ביחוה דעת ובהליכות עולם וחזו"ע כתב לתמוה על זה שכמעט כל הראשונים כתבו שלהלכה הוא מנהג נביאים. מלבד תשובה אחת של הגאונים (אולי עוד כמה ראשונים אחרים). ולכן יש לשנות את הנוסח בסידור לומר נהג נביאים.

ראיתי בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה ס' סד) שכתב ליישב דברי החיד"א שהוא ע"פ האר"י.
לענ"ד אין שום הוכחה מדברי האר"י אלא להיפך.

בשער הכוונות ענין סוכות דרוש ח' (דף קח ד"ה גם) כתב (בסוף ע"א) אבל אלו הגבורות הם ע"י הערבה 'שהיא מנהג נביאים' וכו'. אמנם בהמשך לקראת סוף הדרוש כתב ערבה זו היא מנהג ויסוד נביאים. ע"ש.
נראה להסביר שמה שכתב מנהג ויסוד נביאים אין כוונתו לפסוק כן שהרי כתב בתחילה שהוא מנהג נביאים. אלא העיקר שהוא מנהג נביאים כדעת רובא דרובא מהפוסקים. ואח"כ כתב כי ערבי נחל הם נצח והוד נקרא נביאים ולזה אמר בגמ' כי ערבה זו מנהג ויסוד של נביאים היא. עכ"ל. כלומר, שזה הסבר לשתי הדעות בגמ' מר כדאית ליה ומר וכו'. אבל לא פסק כן להלכה, אלא כפי שכתב בתחילה שהוא מנהג נביאים.
וכן ראיתי בבא"ח בלשון חכמים (ס' יא) כתב לומר בקשה קודם החבטה – שהיא מנהג נביאים.
וכן פסק בספר נר בציון (סוכות פרק ד' הערה 95) שהאר"י רק כתב רמז ומקור לאותה שיטה בגמ' שאמרו יסוד נביאים. אבל העיקר כמ"ד שהוא מנהג נביאים.

ייש"כ.
שלחתי את הדברים לרב יהודה ברכה, וכה השיב לי:

חוה"מ סוכות תשפ"ה

ישוב למה שנהגו לומר בלשם יחוד בעת חבטת ערבה "יסוד נביאים"
(שייך לאו"ח סי' תרסד)​

לכבוד הרב אהרן כהן שליט"א
שלום רב

מה שכתבת שראית למי שהעיר על מ"ש בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה ס' סד) ליישב את מ"ש במחזורים לשם יחוד וכו', הנה אנכי בא לקיים מצות ערבה, "יסוד נביאים הראשונים" אשר שרשם פתוח אל ערב"י הנח"ל לתקן את שרשה וכו'. ומקור הדברים הם מספר חמדת ימים (חג סוכות פרק ו). וכן נדפס בספר כף אחת (סי' יז) למרן החיד"א. שהרי מבואר בגמ' בסוכה (מד.) דנקטינן כמ"ד שהוא "מנהג נביאים" ע"פ מ"ש האריז"ל בספר שער הכוונות (ענין סוכות סוף דרוש ח) וז"ל, ונודע כי ערבי נחל הם נצח והוד הנקראים נביאים, ולזה אמרו בגמ' כי ערבה זו היא מנהג ויסוד של נביאים. ע"כ. ולעיל מיניה כתב, שאין לברך על חבטת ערבה. ע"ש. ומבואר דשפיר מקיים גם את הנוסח של יסוד נביאים. ע"כ. אולם נראה להסביר שמה שכתב מנהג ויסוד נביאים אין כוונתו לפסוק כן שהרי כתב בתחילה שהוא מנהג נביאים. אלא העיקר שהוא מנהג נביאים כדעת רובא דרובא מהפוסקים. ואח"כ כתב כי ערבי נחל הם נצח והוד נקרא נביאים ולזה אמר בגמ' כי ערבה זו מנהג ויסוד של נביאים היא. ע"כ. כלומר שזה הסבר לשתי הדעות בגמ' מר כדאית ליה ומר וכו'. אבל לא פסק כן להלכה, אלא כפי שכתב בתחילה שהוא מנהג נביאים.

תשובה: אף למטוניה דמר, הרי כתב בספר פרי עץ חיים (סוף פרק ו), וכבר ידעת כי ערבי נחל, הם נ"ה, והם סוד הנביאים. וז"ש בגמ' כי הוא יסוד נביאים. ע"כ. ובספר נגיד ומצוה כתב, ערבה מנהג ויסוד נביאים הוא ליקח ערבה. ע"כ. הרי להדיא שתפסו עיקר כמ"ד "יסוד נביאים", ולא רק בתור הסבר לדעות בגמ'. וילמד סתום ממפורש שזה גם דעתו בספר שער הכוונות. ועכ"פ הרי חזינן שכן מבואר להדיא בספר פע"ח ונגיד ומצוה.

ושם בברכי"ה ביארנו את דברי האריז"ל ע"פ דעת הגאונים, ואף בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' מח עמוד קמד בהערה) כתב ליישב את המנהג ע"פ דעת הגאונים. אלא שבספר חזו"ע סוכות (עמוד תמ) שינה דעתו בזה, ולאחר הקידה לא זכינו להבין טעמו ונימוקו בזה. (ובספר ילקו"י על הלכות ארבעת המינים כתב בגוף ההלכה שצריך לתקן את הנוסח בלשם יחוד, ולמטה בהערות הביא את מ"ש בשו"ת יחו"ד שלפי דעת הגאונים יש מקום לגירסא, ונמצא איפוא שמזכה שטרא לבי תרי!). ועכ"פ תיתי לי שזכיתי לקיים את דעתם של גדולי עולם ואת המנהג שהיה שורר זה מאות בשנים.

ומה שהעיר עוד ממ"ש הגרי"ח זצ"ל בספר לשון חכמים (חלק ב סי' יא) ביום הו"ר בעת החבטה של הערבה, אחר שתאמר ליקבה"ו וכו' על מצות החבטה כנהוג וכנדפס במחזורים, תאמר עוד בקשה זו קודם החבטה וזה תוארה. אנא ה', למען מצות הערבה הזאת שהוא "מנהג נביאים", אשר מספרה ארח חיים. ע"כ. אולם לא שת ליבו מ"ש ברישא שיש לומר את נוסח הלשם יחוד הנז' במחזורים, והתם נזכר נוסח של יסוד נביאים, וכבר הערנו מזה בשו"ת ברכי"ה שלכאורה דבריו סותרים זה את זה, אלא שכתבנו ליישב ע"פ היסוד הנ"ל שלפי האמת שתי השיטות הם אמת.​

בברכת פיתקא טבא
יהודה ברכה​

 

[מרפסן איגרי]

שינה דעתו בזה, ולאחר הקידה לא זכינו להבין טעמו ונימוקו בזה.

מה כל כך קשה להבין טעמו, מפורש מרן כתב שתשובת הגאונים הנ"ל אין לה כמעט חבר בראשונים. כל הראשונים הבינו בגמ' שהלכה כמ"ד מנהג נביאים

ומה שכתב בשם פרי עץ חיים ידוע שפחות סומכים על הספר הנ"ל אלא יותר על שער הכוונות

אולם לא שת ליבו מ"ש ברישא שיש לומר את נוסח הלשם יחוד הנז' במחזורים, והתם נזכר נוסח של יסוד נביאים, וכבר הערנו מזה בשו"ת ברכי"ה שלכאורה דבריו סותרים זה את זה, אלא שכתבנו ליישב ע"פ היסוד הנ"ל שלפי האמת שתי השיטות הם אמת.

שת ליבי ולא חשתי להזכיר זאת, כי פשוט שהבא"ח רצה לתקן את הנוסח לכן כתב בתפילה שלו מנהג נביאים כפי ההלכה. וכ"כ בנר בציון שם. ואין לומר ששתי השיטות נכונות כי לא יכול להיות דבר כזה, שהרי הגמ' הסתפקה כמו מי ההלכה וכתבו כל הראשונים שיש לזה נפק"מ לעניין ברכה (גם רב שרירא גאון כתב נפק"מ אחרת)

ואת המנהג שהיה שורר זה מאות בשנים.

זאת מניין לו??

בקיצור, לא ענה כלום על כך שרוב מוחלט בראשונים כתבו להלכה שהוא מנהג נביאים ולכן לא מברכים עליו. וכן הלכה

 

[מרן אור עינינו]

עיינתי כעת בתשובתו מרן אור עינינו ביחו"ד ח"ג סי' מ"ח, ולא זכיתי להבין דב"ק ביישוב דברי הגאונים ע"פ ביאור היראים;
זה לשונו
שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן מח
הנה בשו"ת הגאונים (שערי תשובה סימן ש"ז) איתא, וששאלתם מה הפרש יש בין יסוד נביאים למנהג נביאים, יסוד נביאים יש בו חיזוק יתר על מנהג נביאים, כי שמוהו יסוד לבנות עליו המצוה, דוגמא לזה מה שכתוב: ידי זרובבל יסדו את הבית הזה, אבל מנהג נביאים אינו כן, כי אפשר שהנהיגו את העם לעשות כן מפני איזה תיקון, ואם תאמר כיון שערבה יסוד נביאים, ופירשתם שהיא מצוה, אם כל למה לא נברך עליה, נשיב ונאמר כי לא כל המצות אנו חייבים לברך עליהן, יש מהן שחייבים לברך עליהן, ויש מהן שאינו חייב לברך, וערבה יסוד נביאים שיסדו לכל ישראל לעשות כן. רב שרירא גאון ז"ל ע"כ. ולכאורה קשה שהרי הגמרא (סוכה מ"ד ע"ב) אומרת על המעשה של רבי אליעזר בר' צדוק, וכן רב, דחביט חביט ולא בריך, קא סבר מנהג נביאים היא, אלמא דמייתי ראיה מנייהו ממה שלא בירכו, שמנהג נביאים היא הא אילו היו סוברים שיסוד נביאים היא, היו מברכים. אולם רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (סימן קכ"ד) כתב, קסבר מנהג נביאים הוא, פירוש, מנהג נביאים הוא שלא לברך, אבל מטעם דלא הוי אלא מנהג לא היה נמנע מלברך, שהרי יום טוב שני של גליות מנהג הוא ותיקנו עליו כמה ברכות בקידוש ובתפלה ובברכת שהחיינו ע"כ. (וכן כתב בשמו בשבולי הלקט סימן שס"ט). ולפי זה יש לומר שגם הגאונים מפרשים כן, שאין כוונת הגמרא להוכיח מרבי אליעזר בר' צדוק ורב שסוברים שמנהג נביאים הוא, אלא הפירוש הוא שמנהג נביאים שלא לברך, ולעולם גם הם יודו שיסוד נביאים הוא. ע"כ.

ולא זכיתי להבין, שהרי גם ליראים הגמ' הוכיחה ממעשה רב שערבה 'מנהג' נביאים ולא 'יסוד' נביאים, אלא שהיראים הבין שלא 'בכל' מנהג לא מברכים אלא הערבה היא מנהג שאמרו להדיא לא לברך עליו, ואינו כמו שאר המנהגים שאפשר לברך עליהם. אבל מנהג מיהא הוי גם לשיטתו, ולא יסוד נביאים. וצע"ג.

וכשאני לעצמי נראה לי פשוט שהגאונים לא גרסו בגמ' 'קסבר מנהג נביאים הוא', וכפי שיש מעט כת"י שלא גורסים כן וכפי שיראה המעיין באתר 'הכי גרסינן'.

 

[מרפסן איגרי]

מרן לקח את מה שכתב ביראים שאף שהוא מנהג והיה ראוי לברך כמו יו"ט שני, אלא שרק בזה לא נהגו הנביאים לא לברך. את הפשט הזה הלביש על רב שרירא גאון על אף שסבר שהוא יסוד נביאים כתב שלא על כל דבר תקנו ברכה, אלא הנביאים לא נהגו לברך


המשכתי מעט לעיין בזה בס"ד, מה שהוכיח הרבה ברכה שליט"א מפרי עץ חיים כבר כתבו שאין לסמוך לגמרי על הספר הנ"ל בכל דבר אלא בעיקר על שער הכוונות. (עיין בספר חודש בציון עמ' 36 שציין לכמה מקומות שכתב כן והביא לכך סימוכין)

ומה שכתב להוכיח מספר נגיד ומצוה שכתב מנהג ויסוד נביאים הוא ליקח ערבה וכו'. אינני יודע מדוע תפס בדעתו לעיקר רק את שכתב יסוד נביאים ולא מנהג. ואולי אפשר להסביר שהנגיד ומצוה כ"כ לייפוי הלשון ולא בא להכריע ההלכה.

בספר משנת חסידים (מסכת ימי מצות סוכה פרק יב אות א') כתב בעת שלוקח הערבה שהוא 'מנהג נביאים' וכו'.

הרמ"ע בתשובה ס' כה כתב שיש שלוש מצות בערבה שלישית, 'מנהג נביאים' היא בשביעית בלבד. וכו'. ולא אחשה מה שהעידו תלמידי החכם ה"ר יוסף ן' שרגא ז"ל על רבם שהיה נוטל קלח אחד בלבד של ערבה 'למנהג נביאים' זה והיה מדקדק שיהיו בו שבעה עשר בדים, כמנין שם הגדול במספר קטן, ואין צורך להאריך במדי 'דמנהגא בעלמא' הוא, כי כל דרך איש ישר בעיניו ואחר כונת הלב הם הדברים. עכ"ל. ודבריו ברורים.

כן נראה דעת הרדב"ז (חלק ו' ס' ב אלפים רט).

הגר"ח פלאג'י בספרו צדקת חיים כתב תפילה לפני חבטת ערבה – הנה אנחנו באים לקים 'מנהג נביאים'.

מאמר מרדכי (ריש ס' תרסד) כתב שקי"ל כמ"ד מנהג נביאים הוא (ולא כמ"ד יסוד נביאים הוא) ואמנהגא לא מברכינן. ע"ש. (הסוגריים במקור)

זה מה שמצאתי כעת בס"ד מהפוסקים הספרדים. שאר הפוסקים ודאי נקטו כן. ולכן כיון שאין הוכחה ברורה שדעת רבינו האר"י שפסק שהוא יסוד נביאים ולא מנהג. אלא להיפך יותר נכון בדעתו שפסק שהוא מנהג נביאים כדעת כמעט כל הראשונים. ולכן אין לזוז ממה שפסק מרן בחזו"ע שהוא משנה אחרונה.

 

[מרן אור עינינו]

מרן לקח את מה שכתב ביראים שאף שהוא מנהג והיה ראוי לברך כמו יו"ט שני, אלא שרק בזה לא נהגו הנביאים לא לברך. את הפשט הזה הלביש על רב שרירא גאון על אף שסבר שהוא יסוד נביאים כתב שלא על כל דבר תקנו ברכה, אלא הנביאים לא נהגו לברך

זה גופא קושייתי, שאינו מובן איך אפשר להלביש זה על זה, שהרי הגמ' קרי בחיל קסבר 'מנהג' נביאים, והגאונים סברו שהוא 'יסוד' נביאים, ולא קרב זה אל זה.

הרמ"ע בתשובה ס' כה כתב שיש שלוש מצות בערבה שלישית, 'מנהג נביאים' היא בשביעית בלבד. וכו'. ולא אחשה מה שהעידו תלמידי החכם ה"ר יוסף ן' שרגא ז"ל על רבם שהיה נוטל קלח אחד בלבד של ערבה 'למנהג נביאים' זה והיה מדקדק שיהיו בו שבעה עשר בדים, כמנין שם הגדול במספר קטן, ואין צורך להאריך במדי 'דמנהגא בעלמא' הוא, כי כל דרך איש ישר בעיניו ואחר כונת הלב הם הדברים. עכ"ל. ודבריו ברורים.

כן נראה דעת הרדב"ז (חלק ו' ס' ב אלפים רט).

הגר"ח פלאג'י בספרו צדקת חיים כתב תפילה לפני חבטת ערבה – הנה אנחנו באים לקים 'מנהג נביאים'.

מאמר מרדכי (ריש ס' תרסד) כתב שקי"ל כמ"ד מנהג נביאים הוא (ולא כמ"ד יסוד נביאים הוא) ואמנהגא לא מברכינן. ע"ש. (הסוגריים במקור)

כל זה לא מן הענין לשיטתו של הרב ברכה שהוא נוקט כדברי האר"י עיקר. כל מה שיש לברך כאן זה מה דעת האר"י, ואכן בזה אתה צודק שהעיקר בדעת האר"י בשער הכונות שמנהג נביאים ולא יסוד.

 

[מרפסן איגרי]

מנהג האר"י ז"ל עיקר כשהדברים מפורשים, אבל לא נראה כך מדבריו כמו שכתבתי לעיל בס"ד שיותר נראה שסבר שהוא מנהג נביאים, ואח"כ רק נתן טעם על דרך הסוד לשתי השיטות בגמ'
כל מה שהבאתי זה המפוסקים הספרדים שאם היו דברי האר"י מפורשים לא היו כותבים להיפך

 

[אהרן כהן]

כעת שלח לי הרב ברכה מה שכתב לו בזה הרב יהודה משה יוסף (מח"ס שו"ת הרי יהודה ד"ח).

ואעתיק לכאן:

מוצאי שמחת תורה תשפ"ה לפ"ק

אל מעלת הרב הגדול מעוז ומגדול, ידיו רב לו במלחמתה של תורה,

הגאון הה"ר יהודה ברכה שליט"א

מחבר שו"ת ברכת יהודה ושאר ספרים.​

אודות מה ששמחנו יחד בחדוותא דאורייתא בליל שמחת תורה, על מ"ש כת"ר בחיבורו הנפלא ברכת יהודה ח"ה סימן סד, ליישב נוסחאות הסידורים בלשם יחוד של חבטת ערבה לומר יסוד נביאים, מה דעתי בהאי מילתא.

ואען אומר כי נודע ששיטת רבנו האר"י ז"ל בביאור מחלוקות דברי חז"ל בגמ', שהדברים עולים בקנה אחד, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ובודאי סוד גדול נרמז בדבריהם, וכן הוא גם בפלגותא דאמוראי בגמ' סוכה (מד.) דאיתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר ערבה יסוד נביאים, וחד אמר ערבה מנהג נביאים, ופרש"י שנפק"מ בדבריהם הוא לענין הברכה, דמ"ד יסוד היינו שהוא תקנה גמורה מתקנת נביאים אחרונים, ולמ"ד מנהג היינו שהנהיגו את העם ולא תקנו להם, ונפק"מ דלא בעיא ברכה דליכא למימר וצונו דאפילו בכלל לא תסור ליתא. ע"כ.

ומרן בשו"ע (סימן תרסד סעי' ב) העלה שאין מברכין עליה, כלומר דנקטי' כמ"ד מנהג נביאים.

והנה הדבר ברור שגם לדברי רבנו האר"י ז"ל, אין מברכין על מצוה זו, וכמ"ש להדיא בשער הכונות דרוש ח דדרושי חג הסוכות, שהם בסוד ה"ג, וכך כתב בתחילת דבריו שם (דף קח סע"א), אבל אלו הגבורות הם ע"י הערבה, שהיא מנהג נביאים ליקח ערבה זולת אותם של לולב, ותחבוט אותה בקרקע ולא תברך, כמ"ש ז"ל חביט חביט ולא בריך. ע"כ. ולא זו בלבד אלא שביאר סוד באלו המלים, איך נרמז בהם סודם, וכמ"ש שם (קח ע"ב) וז"ל גם תכוין בעת החבטה וכו' וזה נרמז במ"ש חז"ל חביט חביט ולא בריך וכו'. ע"ש.

כלומר דודאי דנקטי' כמ"ד מנהג נביאים, וכדברי הפוסקים שהנפק"מ לענין ברכה, ואף בזה ביאר טעם ע"ד הסוד מאי טעמא אינה צריכה ברכה, שכתב עוד שם בשער הכונות וז"ל, ואמנם אין צורך לברך על הערבה הזו, כי כיון שאינם הגבורות עצמם של הזווג רק לעשות מהם כלי הנז' לכן די בחבטה שהוא במעשה ואין צורך גם בדיבור ע"כ.

ועם כל זאת המשיך וכתב בזה הלשון, ונודע כי ערבי נחל הם נצח והוד הנקראים נביאים ולזה אמרו בגמרא כי ערבה זו היא מנהג ויסוד של נביאים. ע"כ. והשתא יקשה דאיך נקט לתרי מילי דסתרי, וקאמר מנהג ויסוד.

ואמנם הבא בסודן של דברים יבין, דמה שכתב ולזה אמרו בגמרא, היינו דע"פ המבואר שם בדרוש בסוד החבטה מה היא, שביארם שהם בסוד ה"ג הנרמזים בה' בדי ערבי, ובה' חבטות, שעיקר ענינם בסוד ספי' היסוד, דלזה אמרו יסוד נביאים, (וגם ביאר שם טעם שנקרא נביאים, וטעם שהחבטה דוקא בקרקע, וגם ענין הורדת ידו והגבהת ידו ולמה הוא חובט בדרך הכאה. יעו"ש. באשר יבין הלומד שבכל פרט במעשה יש רמזים נפלאים ועמוקים, ואנן בעיקר בביאור לשון הגמ' יסוד ומנהג), וראה עוד במחברת הקודש שער הושענא רבא. [ולא אאריך בענין, שאין הבנת הדברים נוגע לעצם הביאור, (וגם לא יועיל למה שאינו בענין), רק אביא לשון הדרוש שם, וז"ל ואח"כ ביום הו"ר ע"י ה' בדי ערב' שאנו מחבטין אותם טל הקרקע אנו מעוררי' את הגבורות האלו עצמם אשר כבר היו ביסוד וכו'. והגם שכתב עוד להלן וז"ל אבל מ"ש בקונטריס ממה שאני שמעתי ממורי ז"ל הוא באופן זה וכו' ואחריהם נכנסין ה' גבורות במלכות שבה וכו'. ע"כ. הנה הדבר ברור ומובן למי שיבינם, ועיין היטב בע"ח ח"א דף י"ד ע"ג. ואכמ"ל, ודי בהערה זו].

ומעתה הדבר עולה כמין חומר, שגילה רבנו האריז"ל סוד ביאור לשון חז"ל, מאי שנא הכא שלתקנת נביאים קרו לה בלשון יסוד, ואין זה אלא לגלות שסוד החבטה הוא במידת היסוד, ואין מברכין עליה שלכך הוא מנהג ויסוד נביאים כאחד.

ובזה מובן לשון ג"ע מרן הרחיד"א ודעימיה שנקטו לשון יסוד בלשם יחוד, הגם שידעו הם שתיכף הוא אומר חביט חביט ולא בריך, ואף כופלו ה' פעמים, ומאן דקשיא על לשון זה מפסק השלחן ערוך, היה לו להקשות שדברי עצמו יושבי'ם בסת'ר, דאיך סידר לומר יסוד ונקט שאין מברך, והמעיין יבין שאין סתירה בדבריו, אלא סתר מסתרי תורה, שמנהג ויסוד נביאים עולים למקום אחד. הפוך בה והפוך בה דכולה לה, בערבות הדומות לשפתים, שתים ישק, בערבו'ת מתיקות התורה, פשט רמז דרש סוד, אשרנו מה טוב חלקנו.

ואסיים בתפלה שנזכה לשמוח בתורה כל חיינו, היא משוש חיינו ויזכה כת"ר להגדיל תורה ולהאדירה, את וה'ב בסופה ותחילתה אמן.​

הכתוב כחותה על הגחלים, שלא לדחות הדבר בסמוך ונראה לזמנו

יהודה משה יוסף​

נ"ב. שמעתי עוד מהרב הנז' שלפיכך כתב שם בשער הכוונות ותכוין כי הערבה הוא בגי' זרע, שהם סוד מ"ן אשר בה גם הוא בגי' עזר וכו'. ע"ש. שהכל הוא מענין תיקון היסוד, שהוא מתקשר לסוד נביאים. [א"ה. גם הגרי"ח זצ"ל בספר לשון חכמים (חלק ב סי' יא) תיקן לומר בנוסח הלשם יחוד אנא ה' מצות הערבה אשר מספרה עולה עזר ומספר זרע, תעשה ברחמיך עזר לזרע שלי, ויהיו כל זרעי זרע ברך ה' וכו'].​

 

[מרפסן איגרי]

לא זכיתי להבין בסוד המצוות.
בכל זאת מצינו למקובל משנת חסידים ולמהר"ח פלאג'י שכתבו להדיא שהוא מנהג נביאים
אם היה הדבר ברור בדעת האר"י לא היו משנים מדבריו מאומה
לכן כיון שבדעת האר"י אין זה ברור לגמרי אלא רק רמזים ודיוקים, ובראשונים ובש"ע זה ברור כשמש שהוא מנהג הכי הלכתא ואין כל קושיה על מרן זצ"ל או על הכה"ח שהקשה בברכת יהודה למה לא הביא מדעת רבינו האר"י

 

[עבד למרן]

מנהג נביאים שנשכח וחזרו ויסדום.
זה לא לשון הגמ?

 

[מרפסן איגרי]

וברוך ה' מצאתי בספר דברי שלום (למקובל הגאון הרב אבנר עפג'ין. חלק יב עמ' תקלד) שכתב גם בדעת האר"י שהוא מנהג נביאים.