המפרשים מקשים מה היה הניסיון בעקידה, והלא אם הקב"ה ציווה אותו במפורש ודאי שיעשה זאת; ויש בזה מספר תירוצים:
- בדרשות הר"ן כתב שלא היה זה חיוב על אברהם אלא מצוות רשות, וכך מדקדק מהלשון "קח נא" [והנה נחלקו התרגום ורש"י אם "נא" הכוונה עכשיו או בבקשה, עיי"ש, ובפרט זה ס"ל לר"ן כרש"י]. אכן לכאורה עדיין אין זה מתרץ את המדרש רבה שהשטן אמר לאברהם "למחר אומר לך שופך דם, את חייב ששפכת דמו של בנך", ולכאורה אם הקב"ה אמר לו שיעשה זאת ודאי שלא יתבע ממנו, ויל"ד בזה.
- ובפשטות י"ל על עיקר השאלה שהניסיון היה האם אברהם יתווכח שאולי יוותר הקב"ה כמו שמצינו קודם הפיכת סדום שטען טענות [ועי' במדרש רבה נ"ו י' על הפסוק ה' יראה, וז"ל: "ר' יוחנן אמר, אמר לפניו: רבון העולמים! בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך היה לי מה להשיב, אתמול אמרת: כי ביצחק וגו', ועכשיו קח נא את בנך וגו', וחס ושלום לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון וכו'", ומשמע שהיה פה ניסיון שיכל להקשוות קושייה]. [וכוונת המדרש תתפרש שכוונת השטן שרצון השם היה שיתווכח, ועי' בהמשך דברי הר"ן, וז"ל: ולו היה אברהם משיבו הן לי לא נתתה זרע כי אם זה והבטחתני בו ואיך אעשה זה, לא נחשב לו עון ולא תשיגהו עונש מזה, עכ"ל].
- ובאבי עזרי פ"ז ה"ו תירץ ע"פ דברי המהרי"ל דיסקין שנביא מקבל משל מהקב"ה והוא פותר את הנמשל מה רצון השם; ולפי"ז אם אברהם לא היה מספיק יר"ש היה יכול לפטור עצמו בטענה שאולי לא פיענח המשל נכון, וכעי"ז בישמח משה [עיי"ש באריכות] שדייק מהפסוקים שהקב"ה עשה לאברהם נבואה בצורה שונה מיתר הפעמים באופן שיכל אברהם לחשוב שאין זו נבואה אלא דמיון [והביא כן מהמורה נבוכים, ולכאורה לא נמצא שם כן]. ולכאורה נראה כדבריהם ברש"י סנהדרין פ"ט ב' ד"ה הנשא וד"ה הנה. וכעין דברי הישמח משה משמע בתנחומא אות כ"ב שהשטן אמר לאברהם "תשמע מן המשטין ותאבד נשמה... אמר לו [אברהם] לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה, לא אשמע ממך".
- ועוררוני לתרץ שיש שתי סוגי נסיונות: האחד, חוסר בהירות באמונה או הוראת היתר; והשני, שאדם ברור לו שאסור אבל הוא מרגיש שאינו מסוגל לקיים רצון השם, וזה היה נסיונו של אברהם ועמד בו והשריש בעם ישראל שאין מושג שאדם אינו מסוגל לקיים רצון השם.
מתי בדיוק היתה עקידת יצחק?
בסוף פרשת וירא אנו לומדים בתורה את פרשת עקידת יצחק, ללא שהתורה תציין תאריך ברור ושעה מדויקת מתי נערכה העקידה, אולם במדרשים ובמפרשים אנו מוצאים על כך דיון מרתק ודעות מגוונות.
ביטול הקטרוגים בראש השנה
הדעה הרווחת והמקובלת שהעקידה נערכה ביום ראש-השנה, מקורה ב'פסיקתא רבתי' (פיסקא מ - בחודש השביעי), וז"ל: אמר לו [אברהם אבינו], רבונו של עולם, גלוי היה לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק, אילו השבתי אותך - לא היה לך מה להשיבני. שהייתי אומר לך, אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ועכשיו אתה אומר לי לשחטו, ולא השבתי אותך, אלא עשיתי עצמי כאלם וכחרש וכו', כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה, ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם, כשם שדממתי ולא השיבותיך, כך אתה לא תשיב להם. ה' יראה אשר יאמר היום 'וגו' - מהו היום? כהיום, מפני שראש השנה היה, ע"כ.
זאת היא גם דעת הזוהר הקדוש (ויקרא יח.) וז"ל: "בגין כך קרינן פרשתא דיצחק בהאי יומא, דבהאי יומא אתעקד יצחק לתתא".
רמז נאה כותב על כך הרה"ק מקאמרנא זי"ע ב'זוהר-חי' (ח"ב דף רפ ע"ד) שהמילים 'והאלקים נסה את אברהם' עולות בגימטריא "ראש השנה".
זאת היא גם דעת הזוהר הקדוש (ויקרא יח.) וז"ל: "בגין כך קרינן פרשתא דיצחק בהאי יומא, דבהאי יומא אתעקד יצחק לתתא".
רמז נאה כותב על כך הרה"ק מקאמרנא זי"ע ב'זוהר-חי' (ח"ב דף רפ ע"ד) שהמילים 'והאלקים נסה את אברהם' עולות בגימטריא "ראש השנה".
ביום הכיפורים
לעומת זאת, במקורות אחרים אנו מוצאים שהעקידה היתה ביום הכיפורים (ילקוט ראובני בפרשתן בשם ריקאנטי; דרשות ר"י אבן שועיב, דרשה ליום כפורים; 'ילקוט חדש' ערך יצחק).
ביום טוב ראשון של פסח
לעומת שתי הדעות הקודמות המייחסות את העקידה לחודש תשרי, קיימת שיטה שלישית המאחרת את העקידה בחצי שנה, אל חודש ניסן, והיא במדרש רבה פרשת בא (טו, יא): "ובו [בחודש ניסן] נולד יצחק, ובו נעקד, ובו קבל יעקב את הברכות".
במדרש זה אמנם לא מפורט יום מסוים בחודש ניסן, אולם בשו"ת דברי יציב (אבן העזר סימן פג) כותב חשבון נפלא להוכיח מדברי רש"י הק' שהעקידה היתה ביום ראשון של פסח, כדלהלן:
כי הנה כתב רש"י הק' בפרשת תולדות (כ"ה כ) וז"ל: 'כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה וכו', ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה ועשרים ושבע כשמתה וכו', הרי ליצחק שלשים ושבע שנים, ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ונשאה', עכ"ל. משמע מרש"י הק' שכל תאריכים אלו היו מדויקים, שהעקידה היתה בדיוק באותו תאריך בשנה שבו נולד יצחק, ובו נולדה רבקה, והרי ידוע שיצחק נולד ביום ראשון של פסח (כמו שכתב רש"י הק' בפרשת השבוע – בראשית יח, י, ועיין באריכות בתוס' ר"ה יא. ד"ה אלא).
וכבר כתב כן הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר (פ' ל"א) שהעקידה היתה בפסח (וראה באריכות בספר 'סדרי פרשיות', בראשית כה, כו, הערה ו).
במדרש זה אמנם לא מפורט יום מסוים בחודש ניסן, אולם בשו"ת דברי יציב (אבן העזר סימן פג) כותב חשבון נפלא להוכיח מדברי רש"י הק' שהעקידה היתה ביום ראשון של פסח, כדלהלן:
כי הנה כתב רש"י הק' בפרשת תולדות (כ"ה כ) וז"ל: 'כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה וכו', ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה ועשרים ושבע כשמתה וכו', הרי ליצחק שלשים ושבע שנים, ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ונשאה', עכ"ל. משמע מרש"י הק' שכל תאריכים אלו היו מדויקים, שהעקידה היתה בדיוק באותו תאריך בשנה שבו נולד יצחק, ובו נולדה רבקה, והרי ידוע שיצחק נולד ביום ראשון של פסח (כמו שכתב רש"י הק' בפרשת השבוע – בראשית יח, י, ועיין באריכות בתוס' ר"ה יא. ד"ה אלא).
וכבר כתב כן הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר (פ' ל"א) שהעקידה היתה בפסח (וראה באריכות בספר 'סדרי פרשיות', בראשית כה, כו, הערה ו).
העקידה - בחודש חשוון!
דעה רביעית ומפתיעה אנו מוצאים ברש"ש על המדרש (שמו"ר טו, יא), על פי המובא במדרש אסתר-רבה (ג, ז) ששרה מתה בחודש חשוון, והרי ידוע (ב"ר נ"ח) ששרה אמנו מתה כששמעה שכמעט שלא נשחט יצחק, אם כן מוכח שהעקידה היתה בחודש חשוון!
באיזו שעה?
קיימת גם מחלוקת גדולה באיזו שעה היתה העקידה. רבנו בחיי (במדבר כח יד) כתב שעקידת יצחק היתה בארבע שעות ביום.
על כך העיר מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הערה מפעימה בספרו 'שקל הקודש' על הלכות קידוש החודש (פ"ט ה"ד, בביאור ההלכה), שבמחזור ויטרי (השלמה עמוד י"ד) מובא בשם ברייתא, שהעקידה היתה בזמן בו חלה 'תקופת תשרי', ולכן אסור לשתות מים בשעת תקופת תשרי, כי המים נהפכים אז לדם מחמת שהמאכלת של אברהם טפטפה אז דם. ובהכרח לומר שרבנו-בחיי אינו סובר כמו ברייתא זו, כי תקופת תשרי אינה יכולה לחול כי אם בג' שעות ביום, או בט' שעות ביום, אבל לא בד' שעות.
מנגד, בזוהר הק' (ח"א דף קסד:) מובא שהעקידה היתה בזמן 'בין הערביים'. וכן כתב הרוקח על התורה (חיי שרה דף קצג) שהעקידה היתה לאחר חצי היום. וכעין זה באגרת הטיול (חלק הפשט, ערך מנחה) שבשעה שנעקד יצחק על המזבח תיקן תפילת מנחה. וראה גם בעבודת הקודש להחיד"א, בתפילה למנחה של יום הכיפורים הנדפס במחזורים: "ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו אשר בימים אלו בזמן הזה בעשור לחודש תשרי היתה עקידתו בהעלות המנחה".
שיטה שלישית כותב בהגהות רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל על מסכת תמיד (פ"ג מ"ד) שהעקידה היתה ממש בבוקר-בבוקר, כהקרבת תמיד של שחר. וראה גם בפני דוד לחיד"א בפרשתן (אות לז) בשם מעשה רוקח (מסכת יומא) שהעקידה היה בזמן תמיד של שחר, והקרבת האיל היה בזמן תמיד של בין הערביים.
על כך העיר מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הערה מפעימה בספרו 'שקל הקודש' על הלכות קידוש החודש (פ"ט ה"ד, בביאור ההלכה), שבמחזור ויטרי (השלמה עמוד י"ד) מובא בשם ברייתא, שהעקידה היתה בזמן בו חלה 'תקופת תשרי', ולכן אסור לשתות מים בשעת תקופת תשרי, כי המים נהפכים אז לדם מחמת שהמאכלת של אברהם טפטפה אז דם. ובהכרח לומר שרבנו-בחיי אינו סובר כמו ברייתא זו, כי תקופת תשרי אינה יכולה לחול כי אם בג' שעות ביום, או בט' שעות ביום, אבל לא בד' שעות.
מנגד, בזוהר הק' (ח"א דף קסד:) מובא שהעקידה היתה בזמן 'בין הערביים'. וכן כתב הרוקח על התורה (חיי שרה דף קצג) שהעקידה היתה לאחר חצי היום. וכעין זה באגרת הטיול (חלק הפשט, ערך מנחה) שבשעה שנעקד יצחק על המזבח תיקן תפילת מנחה. וראה גם בעבודת הקודש להחיד"א, בתפילה למנחה של יום הכיפורים הנדפס במחזורים: "ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו אשר בימים אלו בזמן הזה בעשור לחודש תשרי היתה עקידתו בהעלות המנחה".
שיטה שלישית כותב בהגהות רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל על מסכת תמיד (פ"ג מ"ד) שהעקידה היתה ממש בבוקר-בבוקר, כהקרבת תמיד של שחר. וראה גם בפני דוד לחיד"א בפרשתן (אות לז) בשם מעשה רוקח (מסכת יומא) שהעקידה היה בזמן תמיד של שחר, והקרבת האיל היה בזמן תמיד של בין הערביים.
מתוך העלון תורה שבכתב פר' וירא.
בספר חזון למועד חזיון ז' כתב דרוש, וז"ל:
א"ר אבא גדול מה שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם לא כתיב מאד (ירא אלקים אתה, ולא כתיב מאד, רש"י) ובעובדיהו כתיב מאד, [ירא את ה' מאד] (סנהדרין לט, ב). והדבר תמוה וכי עובדיהו ירא את האלקים יותר מאברהם ראש כל המאמינים, שהכיר את אלקי האמת עוד מילדותו, והשליך את נפשו מנגד על אחדות הבורא יתברך?
ניב א) רוח מבינתנו יעננו, שמתן שכרם של עושי דברו בעולם האמת הוא לפום צערה אגרא (ספ"ה דאבות), ככל אשר יגדל הכובד והצער שקבל המקיים את המצוה פה עלי אדמות כן ירבה שם שכרו, ושופט כל הארץ יעשה משפט צדק, הכל לפי העת והזמן, כי אינו דומה שכר שומר שבת בזמננו כשכרה, לפני דור שלם, ובוחן כליות ולב ואין דבר נעלם ממנו, יבחין את מדריגת המקיים עד כמה מסר נפשו עליה וער כמה עמד בנסיון.
והנה המסירות נפש של אברהם אבינו בהכנת לשחוט ולהקריב את בנו יחידו בן ל"ז שנה, (ולפי דעת המפרשים צפון בזה רעיון טמיר ונעלם), אף כי היתה גדולה מאד, וכמעט בלתי יצויר, בכל זאת לא התפעל אבינו על זה מעצמו, כי אם בצוי ה' תיכף כאשר שמע את הצווי הזדרז לקימה ולמסור נפש בנו, שהוא גם נפשו ונפש אמו, למות ערירים, ולא התחשב ולא התישב, אף שהיו לו דרכים בכדי להפטר מזה, וכמו שביאר הגאון ר' יהונתן מפראג זצ"ל על פי דברי חז"ל (סנהדרין פט) קח נא, אין נא אלא לשון בקשה, ובכן לא צווי היתה אלא בקשה, מכל מקום איש השלם כאברהם המכיר את בוראו יותר ממאה ועשרים שנה, לא חפש אמתלאות לסבב את פני הדבר, ואך ורק עשות נחת רוח ליוצרו כל מאויו, ובכן במצווה מאת ה' לא חשב נותן התורה אותו לירא את ה' מאד, כי אינו דומה מצוה ועושה לשאינו מצוה (כונתי מצוה מפי ה'), וכאשר קרא אליו מלאך ה' מן השמים, "אל תשלח ידך אל הנער" וגו' אמר לו בשם ה' "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" ולא כתיב מאד.
ניב ב) אכן פעולותיו של עובדיהו היתה נחלה מפעולת אברהם בזה, שמסירת נפשו על פעולותיו לא באה על פי צווי ה', רק התעוררה מאתו עצמו, והוא היה כאינו מצוה ועושה.
ואגב חזינן בדבריו שר' יהונתן אייבשיץ כותב כדברי הר"ן.
א"ר אבא גדול מה שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם לא כתיב מאד (ירא אלקים אתה, ולא כתיב מאד, רש"י) ובעובדיהו כתיב מאד, [ירא את ה' מאד] (סנהדרין לט, ב). והדבר תמוה וכי עובדיהו ירא את האלקים יותר מאברהם ראש כל המאמינים, שהכיר את אלקי האמת עוד מילדותו, והשליך את נפשו מנגד על אחדות הבורא יתברך?
ניב א) רוח מבינתנו יעננו, שמתן שכרם של עושי דברו בעולם האמת הוא לפום צערה אגרא (ספ"ה דאבות), ככל אשר יגדל הכובד והצער שקבל המקיים את המצוה פה עלי אדמות כן ירבה שם שכרו, ושופט כל הארץ יעשה משפט צדק, הכל לפי העת והזמן, כי אינו דומה שכר שומר שבת בזמננו כשכרה, לפני דור שלם, ובוחן כליות ולב ואין דבר נעלם ממנו, יבחין את מדריגת המקיים עד כמה מסר נפשו עליה וער כמה עמד בנסיון.
והנה המסירות נפש של אברהם אבינו בהכנת לשחוט ולהקריב את בנו יחידו בן ל"ז שנה, (ולפי דעת המפרשים צפון בזה רעיון טמיר ונעלם), אף כי היתה גדולה מאד, וכמעט בלתי יצויר, בכל זאת לא התפעל אבינו על זה מעצמו, כי אם בצוי ה' תיכף כאשר שמע את הצווי הזדרז לקימה ולמסור נפש בנו, שהוא גם נפשו ונפש אמו, למות ערירים, ולא התחשב ולא התישב, אף שהיו לו דרכים בכדי להפטר מזה, וכמו שביאר הגאון ר' יהונתן מפראג זצ"ל על פי דברי חז"ל (סנהדרין פט) קח נא, אין נא אלא לשון בקשה, ובכן לא צווי היתה אלא בקשה, מכל מקום איש השלם כאברהם המכיר את בוראו יותר ממאה ועשרים שנה, לא חפש אמתלאות לסבב את פני הדבר, ואך ורק עשות נחת רוח ליוצרו כל מאויו, ובכן במצווה מאת ה' לא חשב נותן התורה אותו לירא את ה' מאד, כי אינו דומה מצוה ועושה לשאינו מצוה (כונתי מצוה מפי ה'), וכאשר קרא אליו מלאך ה' מן השמים, "אל תשלח ידך אל הנער" וגו' אמר לו בשם ה' "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" ולא כתיב מאד.
ניב ב) אכן פעולותיו של עובדיהו היתה נחלה מפעולת אברהם בזה, שמסירת נפשו על פעולותיו לא באה על פי צווי ה', רק התעוררה מאתו עצמו, והוא היה כאינו מצוה ועושה.
ואגב חזינן בדבריו שר' יהונתן אייבשיץ כותב כדברי הר"ן.
איזה "מרגלים" השקיפו על אברהם בשעת העקדה?
"ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון" (כג, ב) פירש"י: "בקרית ארבע. על שם ארבע ענקים שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם. דבר אחר: על שם ד' זוגות שנקברו שם איש ואשתו (ב"ר).
לפי הפירוש השני מובן מדוע מפרט הכתוב את מקום פטירת שרה, כדי להשמיענו שזה היה במקום חשוב - מקום ארבעת הזוגות. אך לפירוש הראשון צריך ביאור: מה תתרום לנו הידיעה ששרה נפטרה במקום הימצאותם של ארבעת הענקים?!
רבי יצחק מאיר הלוי קצנלנבויגן מביא בספרו אמרי יצחק, שראה בכתבי אביו רבי בנימין ישראל איסר, אב"ד 'שווערזנא', בשם אביו רבי שאול הלוי, אב"ד 'קאברין', לבאר כך:
מובא במדרש שכאשר בא השטן לבשר לשרה שאברהם הלך לשחוט את יצחק, לא סמכה על דבריו אלא פנתה לענקים וביקשה מהם לבדוק את הדבר. מאחר שהיו הענקים גבוהים עד למאוד, הם יכלו להשקיף ולראות למרחק רב. ואכן, פנו הענקים והשקיפו על מעשי אברהם והשיבו לשרה שאברהם עומד ושוחט את בנו! ומיד פרחה נשמתה.
ולכן מדגיש הכתוב ששרה נפטרה במקום מגורי הענקים, לפי שהם היו הגורמים למיתתה!
לפי הפירוש השני מובן מדוע מפרט הכתוב את מקום פטירת שרה, כדי להשמיענו שזה היה במקום חשוב - מקום ארבעת הזוגות. אך לפירוש הראשון צריך ביאור: מה תתרום לנו הידיעה ששרה נפטרה במקום הימצאותם של ארבעת הענקים?!
רבי יצחק מאיר הלוי קצנלנבויגן מביא בספרו אמרי יצחק, שראה בכתבי אביו רבי בנימין ישראל איסר, אב"ד 'שווערזנא', בשם אביו רבי שאול הלוי, אב"ד 'קאברין', לבאר כך:
מובא במדרש שכאשר בא השטן לבשר לשרה שאברהם הלך לשחוט את יצחק, לא סמכה על דבריו אלא פנתה לענקים וביקשה מהם לבדוק את הדבר. מאחר שהיו הענקים גבוהים עד למאוד, הם יכלו להשקיף ולראות למרחק רב. ואכן, פנו הענקים והשקיפו על מעשי אברהם והשיבו לשרה שאברהם עומד ושוחט את בנו! ומיד פרחה נשמתה.
ולכן מדגיש הכתוב ששרה נפטרה במקום מגורי הענקים, לפי שהם היו הגורמים למיתתה!
מתוך יתד נאמן תש"ע.
נערך לאחרונה:
