תוצאות חיפוש

אם תרצה תראה את המשך המשא ומתן כאן.

אצטט ממה שכתבתי בדעתו בתוך הספר: ואע"פ שבחזו"א (או"ח סי' טז אות ח) כתב בתחילה שקשה הדבר להכריע, מ"מ לאחר מכן סיים שהשוק הוא החלק התחתון[1]. וכ"כ בדעתו הגאון להורות נתן (ח"ה קונטרס מבעד לצמתך פ"ה אות ב ד"ה וכבר), וז"ל: ועיין בזה חזון איש (מועד סי' טז אות ח) דשוק היינו למטה מהארכובה. עכ"ל. וכ"ה...

בספר השוק והזרוע בהלכה, השיב על כל דבריו בפרוטרוט בטוב טעם ודעת. ביקשתי ממנו את הקובץ, והוא צריך לשלוח לי, כשישלח לי אעלה בע"ה. לא הבנת את החזון איש. תקרא אותו עד סופו היטב.

אני מעדיף להעלות את דבריי המתוקנים והמבוארים היטב, שהיא סולת נקיה כלפי מה שכתבתי כאן בעבר בפורום. לכן אנא נמתין כולנו (על אף שאני משער שזה מאד מסקרן). אקוה שאסיים עוד לפני חודש אב. לא הבנתי היאך אתה פוסלו מההתחלה "שכל המהלך שלו הוא טעות" לפני שראית אותו? ולגבי בקשתך להגיב באופן נקודתי, אני מבין...

אני מסכים איתך שדעת המשנ"ב והפמ"ג היא כך (דלא כהבגדי תפארתך, ויש לי אריכות דלא כדבריהם בנקודה זו), אבל כאשר תקרא את ספר השוק והזרוע בהלכה (של הגאון רבי אליהו מדמון מבני ברק), תבין מהיכן נבעה טעות זו, ותבין לבד גם מדוע לא שייך לסמוך על זה. לגבי ראיותיך מהראשונים [לגבי המנהג], דברים ידועים מאד...

במחילה, אבל כולם [גם האשכנזים] חלקו על המשנ"ב, והוא דעת יחידאה ממש, ואין שום צד להקל על פי דבריו ש"הוא מותר מעיקר הדין", כי השוק "במליון אחוז" הוא החלק התחתון. אלא שהכותבים במכתב הנ"ל סברו שהוא פחות מביא הרהור ולכן הסתפקו בגרביים, ומ"מ גם לשיטתם גרביים שהן בצבע הרגל כמאן דליתא נינהו. אכן לדינא...

מספיק עם ויכוחים קטנוניים כאלו. בע"ה כשיהיה מוכן אעלה. בברכה וכל טוב

זה לא "בטרם כתיבה". כבר כתבתי. וממילא גם אינו סתם הפרחת סיסמאות. אלא שאני צריך לעבור על זה שוב, שיהיה הכל בבהירות ובלא שום קושיא עד כמה שאפשר.

וב'רישא דרישא' יישבתי שלא יהיה קושיא בין 'רישא לסיפא', וכתבתי: וכן אח"כ כתבתי: כי אין דרכי להגיב בפזיזות בלי לחשוב ולהגיב על כל דבר במתינות. וגם אם אני יגיב, מן הסתם יהיה עשר תגובות כנגד, ואין לי פנאי כרגע לדון בכל דבר [התורה לא מתחילה ונגמרת בהלכות צניעות]. וכפי שכתבתי, בהמשך אכתוב מקורות...

לא חן וכבוד, אלא חוברת אחרת של אותו מחבר.

אני מבין את הזעם שלך. אך אותי לא מעניין האם הוא ערך את זה בצורה מסויימת וחלק עיוות או לא עיוות. כי מאידך גם הצד השני עיוות, כי היה מגמתי לסתור את כל ראיות האוסר ולהוכיח שזה מותר לכתחילה. לכן לא שייך לטעון על אחד שהוא מגמתי יותר מהצד שכנגדו. ולדעתי המחפש אחרי האמת, כל דבר צריך לבדוק לגופו, ואני...

יש הרבה מקורות לזה. בע"ה אכתוב בהמשך. אולי אתה מתכוין לקונטרס של הרב נהוראי אוחנה? אכן חלק מהוכחותיו שזה פריצות אינו הכרח גמור לומר שטעם התורה מעיקרא היא משום פריצות, אבל יש מתוכם כאלו שכן מוכרחים [ומה שדחה בקונטרס שכנגדו, הרבה דברים דחה בקש ואינו נכון כלל, אף שחלק מהדחיות דחה נכון ש'אין ראיה'...

וכאן לא. והסברתי זאת לעיל מדוע. ואין נפק"מ בכל מה שהבאת [אחר אלף המחילות], כי בראשונים מבואר שהטעם של התורה בכיסוי הראש הוא מצד פריצות, כלומר לא כפי שיש שדוחקים ש"אחרי שאסור [מ"גזירת הכתוב"] יש בזה פריצות" אבל אם כולן ילכו כן לא יהיה בזה פריצות, אלא מעיקרא מה שהתורה לא התירה לילך בשיער גלוי...

השאלה הגדולה היא, מדוע דוקא בזה ובשאר ענייני צניעות הרבה נוטים יותר להקל [ואפילו על פי שמועות וסיפורים למיניהם] על אף שבהרבה דברים הם מחמירים מאד חומרות ע"ג חומרות גם כאשר יש מקום גדול להתיר. אבל התשובה כבר מבוארת ברמב"ם (פכ"ב מהל' איסורי ביאה הי"ז), וז"ל: ולפי שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם...

לא מדוייק. כי מרן זצ"ל לא תלה את זה רק במנהג הספרדים וכד', אלא כתב שהוא פריצות. [ומה שהתיר לקרוא כנגד זה ק"ש אינו עניין לכאן. והארכתי בזה בתשובה לבאר הדברים דבר דבור על אופניו. ובע"ה אעלה אותה בהמשך].

ממש לא, תפתח את תשובתו שוב ותראה שכל תשובתו בנויה על זה ש"פשתה המספחת" לילך עם פאה, וכן מבואר בעוד כמה מקומות בתשובתו, שאפילו שכולן היו הולכות עם זה אסור. וכן מבואר במכתביו המובאים במשנת יוסף. ועוד. ואתה לא מתבייש לכתוב "למתבונן בתשובת מרן זצ"ל"?