תוצאות חיפוש

כיון שאתה מרבה להביא את הגמ' הנ"ל - הא לך לשון המאירי בספרו מגן אבות ענין כ', ובמלה אחת שכתב ביאר את החילוק: אם ההיתר במחלקת סברא והיה בעיר שנוהגים בה היתר חכם מפורסם מנהיג את העיר ומתיר להם בכך, אין לזה הבא לגעור ולשמת, אלא שהוא מ"מ נוהג בה איסור, וזה שאמרו במקומו של ר' אלעזר היו כורתין עצים...

בגלל שלא בדקנו וגם אתה לא בדקת, בא נבדוק מה אומרים חכמינו ז"ל כשיש מחלוקת בין חכמי ישראל, מה ההכרעה. רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה ה שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר אם אינך יודע...

שוב, לפני שאתה נוהג כך בבטחה כדאי שתלמד את מסכת הוריות בתחלתה ואת הרמבם בסוף הלכות שגגות. מבואר שם שיחיד שעשה בהוראת בית דין הגדול של עא שהם כל חכמי ישראל הגדולים, והתברר שהם טעו דינו כשוגג ולא כאנוס, ומביא חטאת עיש. כלומר רב שהורה הלכה והטעו אותו או שהוא טעה בה - לא יכול השומע לדבריו לומר אני...

לאחר שהוכחנו לך שדבריך בענין ב"ד שטעו אינם נכונים, ומדובר שם על נשיא כמו רבי, וב"ד שהגיעו להוראה אתה עדיין קורא לדבריך 'מצודקים'? כל עוד אין לך תשובה על פרשת ב"ד שטעו לא יעזור כל הציטוטים מרבנים אחרונים וכדומה, דערבך ערבא צריך. איך העמידוהו על טעותו, הרי הוא לא יכול לטעות שהרי יש לו סייעתא...

יש לחדד ש'ראויין להוראה' האמור ברמב"ם הנ"ל אינו שעשו מבחני הוראה ברבנות וכדומה, אלא שהם סמוכים איש מפי איש ויש להם היתר לדון דיני נפשות החמורים ודיני קנסות ולהתיר בכורות ולעבר שנים ושאר דינים שאין לנו היו אפילו קצה של מושגים בהם. וכעת אענה חלקי: הכותרת של ה'אשכול' האם יתכן ש'רבינו עובדיה'...