תוצאות חיפוש

במקרה הספציפי האחרון, יש לנו תורה שבכתב שכתב להדיא (בהליכות עולם) איך יש לנהוג, וגם יש עדות של הרב יצחק שכך נהג בד"כ. אז הצ"ע הוא בעיקר על מי שטוען אחרת.

אולי הוא מלמד זכות על אחיו שפעם א' ראה את אביו שנוהג כך, ולכן הרב כתב "בדרך כלל" כדי שאם תראה פעם א' שלא נהג ככה זה לא יסתור העדות.

זה מה שאני שואל ומנסה להבין. גם האם זו מחלוקת איך מרן נהג או שגם בילקו"H כתב בהתחלה ואח"כ שינה (ואולי אז גם מרן שינה מנהגו), או שאע"פ שמרן נהג כן בילקו"י פסק אחרת, וצ"ל. מעניין לעניין באותו עניין שאלתי כן.

בילקו"י (סי' קכ"ג ס"ב) כתב: ואילו ב"ארחות מרן" כתב: ואגב, גם כתב בסוף דבריו במקורות: [אין ברשותי ילקו"י חלק א', אשמח אם מישהו יוכל בדוק מה כתב שם].

לא כתב שלא ראינו שנוהגים כן, אלא "לא ראינו שהכל נוהגים כן". וא"ש.

בקיצור, במקום להגיב על כל דבר, הכלל הוא פשוט: לא לומדים הלכה מסידורים, ולא לומדים הלכה ממה שנוהגים בביהכנ"ס. הלכה לומדים מספרים. גם ממעשה רב לא לומדים, ולכן גם אם רבנים נוהגים באופן מסויים, לא מוכרח שכך היא ההלכה. והספרים שנתחברו ע"פ מעשה רב, יש להם למטה מקורות, שאל"כ אין שום עניין בדבר. ורק...

אמת. מה הבעיה. אמת. כך כתוב בילקו"י. מה זה סתר לך? עדיין לא סתירה. גם כיום הרבה פעמים נוהגים כך כי רוב השליחי ציבור לא באמת בקיאים אלא מזדמנים. ראית מקום שכתוב שחייב לומר? עכ"פ זכור לי שלא נהג לומר "לשם יחוד" ושאר פסוקים נוספים. ב"וקרא זה אל זה ואמר" כתוב שכך יש לעשות. אמנם לא נהגנו, אבל...