תוצאות חיפוש

עיינתי כעת בשו"ת יחווה דעת חלק ד (סוף סימן לא), ועיקר טעמו ע"פ הרמב"ם בתשובה שאסור לברך מספק, וגם יש להזהר שלא לענות אמן על ברכה כזאת, וכל העונה אמן אחר ברכה לבטלה או ברכה שמסופק חיובה הרי הוא עתיד ליתן את הדין. ע"כ. ומכיון שאנו חוששים לפסק רש"י והרמב"ם, ומרן השלחן ערוך, שלא לברך על קריאת ההלל...

התכוונתי שהיסוד שכתבת אינו ברור כ"כ... וממילא אין התחלה לקושיא... אך כיון שאיני יכול כעת להתעמק וללמוד את כל תשובות מרן הרב זצ"ל בנושא, ותשובות בניו אחריו יבלח"א (שציינת) - אשמח אם כת"ר יבאר ויכריח את היסוד שהנחת...

לפו"ר התשובה טמונה ביסוד הזה שהנחת. נא לבאר מהיכן בדיוק למדת כן מדברי מרן זצ"ל. [ויש לזכור שמרן זצ"ל מיירי בגופים מחולקים, כלומר הספרדים לא מברכים והאשכנזים כן. ואולי יש להרחיב זה, כי ממנו תוצאות חיים. ואני אמרתי בחפזי...].