תוצאות חיפוש

הרעק"א (סי' קסח סעי' ו) נגע בזה וכתב "אע"כ צ"ל או דגם בלחם גמור מה שחייבה תורה ואכלת ושבעת היינו מה שאחרים רגילים לשבוע. או דצ"ל מה"ת יוצאים בברכה מעין ג' דאין מנין ברכות דאורייתא". ע"ש.

מה שאני זוכר עכשיו, זה את הכף החיים סי' קסח ס"ק מה שנראית מסקנתו בשם החיד"א והבית מנוחה שאם אכל יותר מנ"ד דרהם ופחות מע"ב, ואינו יכול להמשיך מכל סיבה, יברך ברכת המזון. ואילו מרן זי"ע פסק לא כך משום סב"ל. מה שלא הבנתי, משמעות דבריו כאילו שאב דין זה מהכף החיים ודיעימה.

יעויין הליכות עולם ח"ב עמו' קיג וחזו"ע ברכות עמו' נו, [וגם ביבי"א באיזה מקום, לא זוכר] מהו השיעור בו יברך ברכת המזון על פת הבאה בכסנין. וצ"ע, שבמקורות שהביא מרן זיע"א לכאורה לכאורה נראה שלא כך סברו, אני הקטן לא הבנתי. אשמח שתבארו לי משהו שמתיישב על הלב.