תוצאות חיפוש

לא נראה לי

עדיף שתמקד אותי מה אתה רוצה להוכיח משם עיין גר''א בסי' תפו שכתב שהשיעור יב ביצים לשתי סעודות, אולם בחסד לאלפים סי' שסח כתב שי''א ששיעור העירוב הוא 180 דרהם ושיש להחמיר, ושיעור זה הוא לדעת התוס' לפי חשבון עשר ביצים כי כל ביצה היא היא 18 דרהם, ועשר ביצים הוי 180 דרהם, וכ''כ בספר בירור הלכה תנינא...

הפוסקים הספרדים לא יחלקו שאם ברור הדבר שרגילות האנשים לקבוע סעודה על פחות מג' ביצים שזה יהיה השיעור, הם דברו בסתמא. כמו כן כבר כתבתי לעיל שהפוסקים דברו בעיקר על מי שאוכל דגן דבזה הוי שיעורו בג' וד' ביצים אך כאשר קובע סעודה עם שאר מאכלים הוי קביעות גם בלי שיעור של ביצים וכדעת המג''א ועוד למעלה...

כשהרמ''א רוצה לחלוק הוא מגיה בכל אופן לא כדאי להסתעף יותר מדאי. ישנם שתי טענות עיקריות שכתבנו לעיל: א. שיעור קביעות סעודה לא נאמר במקור הלכה זו של קביעות סעודה בביצים, ולכן אם ידוע לנו על מאכל מסויים שרגילות האנשים לקבוע על שתי ביצים א''כ השיעור יהיה שתי ביצים. ואם אין דרך בנ''א לקבוע סעודה אז...

עיין סי' קסח סעיף ו, ואין שם מחלוקת בין מרן לרמ''א.

כונתי שחז''ל לא נתנו לזה שיעור בביצים אלא נקטו קביעות סעודה, ורק האחרונים למדו מהלכות עירוב שיעור זה בביצים, אך אינו שיעור עיקרי שקבעו חז''ל בקביעות סעודה, ולכן כתבנו שזה משתנה ממאכל למאכל, כי ישנם מאכלים שגם אם יאכל כמות של ד' ביצים לא חשיב קביעות סעודה כגון האוכל ביגלה שאין דרך בני אדם לקבוע...

ניתן לפרש כך אבל זה לא מוכרח כלל. ואדרבה מזה שכתבו רק 'שהוא בלילה עבה' והתעלמו מעניין התבלין משמע לא כך. וגם הב"י שהביא את הרא"ש לא התמקד בדעת רש"י אלא כדי להביא דברי הרא"ש. אפשר ללמוד כן משאר הראשונים וכמש''כ בספר המאורות כתב וז"ל: אבל בלחמניות ופרפרת שפירש"י אובליאש והן בלילתן עבה וכו' דמתוך...

לא באתי לצרף כאן ספקות אלא צירוף לסניף, והיינו שגם לפי שיטת הרא''ש דאזלינן בתר קביעות סעודה דידיה העיקר להלכה כהמג''א כפי הסברם של הבית מנוחה והגנת ורדים ושכ''ד כל האחרונים [מלבד מי שחלק, שבייחס לרוב הוא כדעת יחיד שלא חוששים לה בסב''ל] וע''ז הוספנו את רוב הפוסקים שהולכים בתר קביעות דידיה. כמו כן...

יש שפירשו את שיטת המג''א שזה מדין צירוף לד' ביצים, אך יותר נראה נכון כמש''כ בסדור בית מנוחה [דף מד ע''א אות יג] לפרש דברי המג''א שאין הטעם משום צירוף להשלים השיעור בקביעות סעודה, אלא הטעם הוא לפי שעיקר מאי דלא מברכינן המוציא וג' ברכות על פה''ב הוא לפי שאין דרך לקבוע עליו שאין עיקר אכילתן אלא מעט...

בשבת אין חיוב לאכול כמות מסויימת אלא לקבוע סעודה, אלא שהרגילות באכילה לפי שיעור חכמים הוא בג' או ד' ביצים. דרך אגב: השיעור של ג' וד' ביצים הוא לפי שיטת הרמב''ם שהזית פחות מגרוגרת, והגרוגרת היא שליש ביצה, אך אלו שפוסקים שהזית הוא חצי ביצה [והגרוגרת שהיא יותר מכזית בשיעור הניכר י''ל שהוא כשתי...

שיעור כביצה הוא שיעור 'קבע' בפת ושיעור שלש ביצים הוא שיעור 'סעודה', דהיינו שאדם אוכל סעודה מלאה. בקביעות סעודה של מזונות לא נאמר כלל שיעור בביצים, אלא השיעור הוא מה שרגילים לקבוע עליו, וזה יכול להשתנות ממאכל למאכל. ולדעת המג''א ורוב ככל האחרונים אכילת פת מזונות עם מיני לפתן כגון ביצים דגים בשר...